הים התיכון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

תמונת לווין של אזור הים התיכון

הים התיכון הוא ים בין-יבשתי הנמצא בין היבשות אסיה, אפריקה ואירופה ומכסה כ-2.5 מיליון קמ"ר.

הים מחובר לאוקיינוס האטלנטי במיצר גיברלטר במערב, ולים השחור במצרי הדרדנלים במזרח ולים סוף באמצעות תעלת סואץ בדרום מזרח.

הגלים בים התיכון אינם גבוהים במיוחד בדרך כלל, שכן החיבור לאוקיינוס צר מכדי לאפשר מעבר של גלים גדולים, והים קטן מכדי שמערכות מזג אוויר ייצרו בו גלים גדולים מאוד. הגאות והשפל יחסית לאוקיינוסים חלשים וכמעט שאינם מורגשים.

הדרדנלים במזרח ולים סוף באמצעות תעלת סואץ בדרום מזרח.

[עריכה] גאוגרפיה והידרולוגיה

הים התיכון בעיר הנמל האיטלקית גנואה.

אחד מחופי הים התיכון בספרד.

תמונת לווין של מיצר גיברלטר שמחבר בין הים התיכון לבין האוקיינוס האטלנטי.

אי זעיר בממי ההים האדריאטי בקרואטיה; הים האדראיטי הוא אזור בים התיכון.

חוף הים התיכון בצפון ישראל

לאזורים מסוימים בים התיכון ניתנו שמות שונים. הים הליגורי ממוקם מצפון לקורסיקה, הים הטירני ממוקם בין סרדיניה, סיציליה ואיטליה, הים האדריאטי ממוקם בין החוף המזרחי של איטליה לבין החוף הדלמטי, הים היוני ממוקם בין איטליה ליוון, הים האגאי ממוקם בין יוון לטורקיה, ים כרתים ממוקם מצפון לכרתים וים מרמרה ממוקם בין הים התיכון לבין הים השחור.

רכס הרים תת ימי המשתרע בין סיציליה לבין תוניסיה מחלק את הים התיכון במרכזו לאגן מזרחי ואגן מערבי, קיימים מספר הבדלים בין אגנים אלה.

באגן המזרחי האקלים חם יותר מאשר באגן המערבי. כך למשל בקיץ הטמפרטורה הממוצעת על פני המים באגן המערבי היא 24°C ובחורף היא 8°C ואילו בחופי הארץ המספרים הם :29°C ו-13°C בהתאמה.
באגן המערבי המליחות היא 3.5% ובחופי הארץ היא 3.9%.
קיימות מערכות זרמים נפרדות בכל אגן. הזרם באגן המערבי נע ממצר גיברלטר לאורך חופי צפון אפריקה מסביב לקורסיקה והאיים הבליאריים ובחזרה לגיברלטר. אף שהמים בזרם שבאגן המערבי מגיעים מהאוקיינוס האטלנטי, הרדידות של מצר גיברלטר (כ-800 מטרים) מאפשרת מעבר של מים עליונים בלבד, אשר עניים בחומרים מזינים (nutrients).

הזרם באגן המזרחי של הים התיכון איטי יותר ונע כנגד כיוון השעון לאורך חופי לוב, מצרים, ישראל, לבנון, סוריה, תורכיה ויוון. באגן המזרחי כמעט שאין זרמים אנכיים ועקב כך אין ערבוב בין שכבת המים העליונה לשכבת המים התחתונה. החומרים האורגניים שמקורם בתמותת בעלי חיים ימיים, וכן מסחף המגיע מהנהרות המעטים שבאזור, שוקעים לקרקעית ובהעדרם נבלמת התפתחות האצות המיקרוסקופיות (ננופלנקטון) המהוות את הבסיס לשרשרת המזון.

רייאן (W.B. Ryan), במאמרו על הים התיכון באנציקלופדית האוקיינוגרפיה כותב: "הים התיכון הוא גוף המים העני, הגדול ביותר על-פני כדור-הארץ". כמות האצות המועטה היא הגורם לכמות הדגים הדלה באגן המזרחי של הים התיכון, אם כי קיימים גם בו הבדלים בין אזורים.

האזור הדרום-מזרחי שבין תל אביב לפורט סעיד היה מושפע מהטין והמינרלים שנסחפו במימי הנילוס. זו הסיבה שמתל אביב דרומה משתרע שטח של מים לא עמוקים ההולך ומתרחב כלפי דרום. כך למשל מול נהריה במרחק של 8 ק"מ מהחוף עומק הים הוא 55 מטר, מול תל אביב 45 מטר ומול עזה 31 מטר. המצב השתנה החל בשנת 1971 עת הושלם סכר אסואן. מאז שוקע רוב הסחף מאחורי הסכר באגם נאצר.

האזור הצפון-מזרחי של הים התיכון נהנה ממי נהרות האיתן שמקורם בהפשרת שלגים מהרי הטאורוס באנטוליה שבתורכיה. מי נהרות אלה מביאים סחף ועשירים בחומרים מזינים ולכן כמות הדגה באזור זה גדולה יחסית.

הים מול חופי ישראל עני במיוחד בדגה שכן כמות הגשמים היורדים בארץ קטנה ומרוכזת בעונה קצרה, ולכן כמות המים העשירים בחומרים המזינים הזורמים אל הים היא מועטה. סערות החורף הן גורם מרכזי נוסף לגידול בכמות האצות. הסערה גורמת לגריפת חומרים מזינים מקרקעית הים באזור המדף היבשתי ולכן לאחר שהסערה שוככת, מופיעה פריחה משמעותית של אצות והים מקבל גוון ירוק.

ראו גם: חורש ים תיכוני

[עריכה] אקלים

ערך מורחב – אקלים ים תיכוני

האקלים הים תיכוני הוא אקלים מעבר בין האקלים הסובטרופי לבין האקלים הממוזג. בחורף, קר גשום ולעיתים מושלג, ובקיץ יבש וחם בדרך כלל.

הגידולים היחודיים של מדינות הים התיכון הם: זיתים, גפנים, תפוזים ומנדרינות, והצמחייה הנפוצה היא חורש ים תיכוני.

מאחר והים התיכון הוא ים סגור, הוא חשוף יותר לפגעי זיהום, לכן נחתמה בשנת 1978 אמנת ברצלונה להגנה מפני זיהום הים התיכון. זיהום זה פוגע רבות ביונקים ימיים החיים בים התיכון, ולו השפעות רבות, בניהן שינוי המטבוליזם ופגיעה בפוריות. ישנה תאוריה הגורסת כי הזיהום בים התיכון הוא שגורם לעלייתם של יונקים ימיים על החוף, משום שהזיהום מחליש את מערכת הניווט של בעלי החיים; תאוריה זו נתמכת בעובדה שאצל יונקים ימיים שעולים על חופי הים התיכון לרוב נמצאים סימני זיהום.

[עריכה] איים

האיים הגדולים בים התיכון הם:

קפריסין, כרתים ורודוס במזרח.
סרדיניה, קורסיקה, סיציליה ומלטה במרכז.
מיורקה ומינורקה במערב.

סיציליה וסרדיניה שייכות לאיטליה, רודוס וכרתים ליוון. קפריסין עצמאי, והשלטון בו מתחלק בין יוונים לטורקים. סמוך לחופי ספרד נמצאים איי הבלארים - מיורקה, מינורקה ואיביסה, השייכים לספרד, ובין סיציליה לטוניסיה נמצא האי מלטה, אמנם זעיר, אך עצמאי. האי קורסיקה, מקום הולדתו של נפוליאון בונפרטה, שייך לצרפת וכמוהו האי אלבה, מקום גלותו הראשון. מלבד איים אלה, יש עוד מספר רב של איים קטנים וזעירים, מהם מיושבים, מהם לא, רובם מרוכזים בים האגאי.

[עריכה] מדינות גובלות

מדינות הממוקמות לחוף הים התיכון:

בחוף המזרחי - ישראל, לבנון וסוריה.
בחוף הצפוני - תורכיה, יוון, אלבניה, בוסניה, מונטנגרו, קרואטיה, סלובניה, איטליה, מונקו, צרפת.
בחוף המערבי - ספרד.
בחוף הדרומי - מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב ומצרים.
באיים - קפריסין ומלטה שהם מדינות עצמאיות.

[עריכה] מיתולוגיה והיסטוריה

חופי הים התיכון בצרפת

הנמל הישן של מרסיי, צרפת

מבט על הריביירה הצרפתית

קו החוף של הים התיכון בתל אביב, ישראל.

מבט על הים התיכון בין גדות מצר גיברלטר אשר מחבר בין הים התיכון לבין האוקיינוס האטלנטי.

אגדות רבות קשורות בים התיכון, בארצות שלחופיו ובאיים שבו. הים האגאי, למשל, נקרא על שם המלך אגאוס, שהטיל עצמו אל מימיו בייאושו, כשראה את ספינת בנו תיזאוס חוזרת הביתה ומפרשיה שחורים, האות שקבע להודיעו אם ימות בנו במסעותיו. אלא שתיזאוס חזר חי ורק שכח את הבטחתו לאביו ולא החליף את מפרשי הספינה לפני הגיעו לקרבת יוון.

באי כרתים ידוע הסיפור על המינותאורוס, מפלצת בעלת גוף אדם וראש פר, ששכנה בלבירינת והמלך מינוס גבה מנתיניו מס שנתי של קורבנות אדם להאכילה. את המבוך לשיכון המפלצת בנה הבנאי האומן דדאלוס, וכאשר ציוה המלך מינוס להמיתו בשל גילוי סוד המבוך, עיצב כנפי שעווה לו ולבנו איקרוס כדי להימלט מכרתים. כידוע, איקרוס לא שמע בקול אביו, המריא גבוה מדי והשמש המסה את כנפיו. הוא צנח אל הים וטבע. דדאלוס הגיע בשלום למחוז חפצו.

אלת היופי אפרודיטה נולדה, על פי האגדה, מקצף גלים ורכבה על קונכיה אל האי קיתרה וממנו אל קפריסין.

"סלע אנדרומדה", אליו לפי האגדה נכבלה אנדרומדה, נמצא בחוף הים של יפו.

בימי קדם נודע הים התיכון בשם הים הגדול, והוא נזכר בשם זה לא פעם במקרא, כציון לגבולה המערבי של ארץ כנען. עוד הוא נזכר בכתבי היתדות בשם הים העליון, לעומת הים התחתון, הוא המפרץ הפרסי, שאליו זרמו נהרות הפרת והחידקל. כינויים נוספים הם ים יפו וים פלשתים. התלמוד מכנה אותו ימא דקיסרין, ימה של חיפה וימה של עכו.

מחופי צור וצידון הפליגו הפיניקים בספינות מפרש לסחור בארצות הים התיכון והקימו תחנות מסחר, שהחשובה ביניהן היא קרתגו.

דור הייתה עיר נמל עתיקה, ועד היום מעלים ממצאים ארכיאולוגיים שונים סמוך לחופה. בקיבוץ נחשולים, הסמוך למושב דור, קיים מוזיאון המזגגה, ובו מוצגים ממצאים אלה.

אזור הים התיכון מועד לרעשי אדמה, מהם קלים ומהם קשים מאד. בהיסטוריה נודע ביותר שמו של האי סנטוריני או תרה, אי בים האגאי, הדרומי בקבוצת הקילקידים. סנטוריני היה מרכז לתרבות המינואית. בתקופה שבין 1450 ל-1500 לפני הספירה התפרץ הר הגעש שבאי והוא נחרב כליל. היו שייחסו לסנטוריני/תרה את אגדת אטלנטיס, הארץ השקועה במצולות ים.

בתקופת מסעי הצלב שימשה עכו עבור הצלבנים כנמל ראשי.

דרך הים התיכון הגיעו לארץ ישראל הן כובשים והן עולי רגל, הן מהגרים והן פליטי מלחמה. בסוף המאה התשע-עשרה וראשית המאה העשרים שימש את הבאים נמל דייגים קטן ופרימיטיבי ביפו, וחלקם אף הגיעו לאלכסנדריה ומשם, ברכבת דרך מדבר סיני, לארץ ישראל. בשנות השלושים נבנה נמל בתל אביב. בחיפה היה נמל מאז המאה ה-14 לפנה"ס. הנמל החדש נפתח בחיפה בשנת 1934 ובמלחמת העולם השניה שימש בסיס צבאי חשוב לבריטים. נמל אשדוד נחנך בשנת 1966 ובשנות ה-2000 נפתח שם נמל היובל, החדיש והמשוכלל בנמלי ישראל.

בשנים שבין מלחמת העולם השנייה ליציאת הבריטים מישראל הגיעו מעפילים בעליה ב' (בלתי לגלית), בספינות רעועות, שנשכרו ונחכרו ממקורות שונים ומפוקפקים. המעפילים הובאו אל חופים שונים בארץ, בחשכת הלילה, נלקחו אל יישובים סמוכים לחוף והובלעו שם בין תושבי המקום. אלה שנפלו בידי הבריטים נלקחו למחנות מעצר בקפריסין ובעתלית ובמקרים קיצוניים אף הוחזרו לאירופה (האניה יציאת אירופה). ספינת מעפילים כזאת מוצגת במוזיאון הימי בחיפה, ולצד כביש החוף, בהרצליה, עומדת הספינה אף על פי כן, אף היא שריד לאותם ימים רחוקים.

הספינה אגוז, שהייתה אמורה להביא עולים ממרוקו, טבעה בים ורבים מן הנוסעים שעליה נספו.

הצוללת אח"י דקר וצוותה מצויים במעמקי הים התיכון.