עזה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בעזה העיר. לערך העוסק בחבל הארץ, ראו רצועת עזה.
העיר עזה (בערבית: غزة;-בערבית נהגת - "ראזה" לעיתים גם נקראת העיר עזה, כדי להבחין בינה לבין רצועת עזה), הינה העיר העיקרית ברצועת עזה, עם אוכלוסייה בסדר גודל של 400,000 נפשות. כעת תחת שליטת הרשות הפלסטינית, שקיבלה את השליטה בה מידי ישראל בעקבות הסכמי אוסלו בשנת 1993.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם
מקור המלה עזה אינו ברור. דווח על ידי מקורות מגוונים שהשם נלקח מהשפות הכנענית, העברית, והפרסית.
[עריכה] היסטוריה
עזה היא אחת הערים העתיקות ביותר באזור וככל הנראה, הייתה מיושבת ברציפות ב-3,500 השנים האחרונות ואולי אף מוקדם יותר. עקב מיקומה על דרך הים, בין אסיה ואפריקה, אדמתה הפוריה, וערכה בתור עיר נמל נחשבה עזה כנקודה אסטרטגית וניטשו סביבה קרבות ומערכות לאורך ההיסטוריה.
האזכור המוקדם ביותר לעזה זו נמצא בהקשר לפרעה תחותמס השלישי במאה ה-15 לפני הספירה. תחותמס השלישי כבש ב-1468 לפני הספירה את העיר המכונה בשם "גצת" במסעו לדיכוי המרידה שהונהגה על ידי מלכי מגידו וקדש. העיר גם נזכרה בטבלאות אל עמרנה בשם "Ha-za-ti" עת מושל תענך נקרא להתייצב בפני אמנחתפ השלישי. מיקומה המדוייק של עזה הקדומה אינו ידוע. על פי תעודות אלו ואחרות עולה כי עזה הייתה המרכז הצבאי והאדמיניסטרטיבי בשלטון המצרי בכנען שנמשך 300 שנים. מיקומה המדוייק של עזה הקדומה אינו ידוע. במאה ה-13 לפני הספירה השתלטו הפלשתים על שפלת החוף הדרומי של ארץ ישראל וכבשו גם את עזה.
מעריכים כיום כי עזה הייתה אחת מהערים הגדולות של הפלשתים. עיר הפלשתים נבנתה על גבעה בגובה של 45 מטרים מעל פני הים, כ-2.4 קילומטרים מהים התיכון. הייתה עיר מבוצרת, גובה החומה היה כמאתיים אמות. הפכה לעיר תחת שליטה רציפה של הישראלים, האשורים, המצרים, הבבלים והפרסים.
עזה הפכה לעיר מוסלמית בשנת 635, כאשר נכבשה על ידי הערבים. העיר נכבשה על ידי הצלבנים במאה ה-12, למרות שנכבשה מאוחר יותר שוב על ידי המוסלמים בשנת 1187.
האימפריה העותומנית נטלה את השליטה על עזה במאה ה-16 ומינתה מושלים ממלוכים על סנג'ק (נפת) עזה, תור הזהב של עזה הגיע בזמן שלטונה של שושלת שיח' ריד'ואן (شيخ رضوان). בשנת 1662 בקירוב הודחו בני שושלת בית ריד'ואן בעקבות כישלונם לאבטח את שיירות החאג' שעברו בתחומן והשלטון על עזה עבר לפקידים עותומנים. במהלך מסע נפוליון בארץ ישראל כבש נפוליון את עזה לאחר קרב קצר ב24 בפברואר 1799.
[עריכה] קרבות עזה במלחמת העולם הראשונה
לאחר שבמהלך 1916 נאבקו האימפריה הבריטית והאימפריה העות'מנית על השליטה בתעלת סואץ ובחצי האי סיני, הצליחו הכוחות הבריטיים לדחוק את התורכים מחצי האי סיני מזרחה ובתחילת 1917 עמדו באזור רפיח. התורכים נערכו בקו הגנה בין עזה ובין באר שבע. על הכוח התורכי פיקד הקצין הגרמני קרס פון קרסנשטיין. שלושה קרבות נערכו באזור עזה, אשר נחשבה כנקודת מפתח לכיבוש ארץ ישראל.
- ערך מורחב – קרב עזה הראשון
כוחותיו של צ'ארלס דובל - מפקד הכוח הבריטי, נעו בחסות החשכה והערפל ב-26 במרץ לעמדות התקיפה שלהם. דיוויזיית רגלים מתוגברת תקפה את רכס עלי מונטר הסמוך לעזה ואילו יחידות הפרשים תקפו את העיר ממזרח ומצפון. לאחר קרב קשה, הצליחו הרגלים הבריטיים לכבוש את עלי מונטר והפרשים האוסטרלים כיתרו את העיר מכל עבריה. דובל, אשר לא היה בטוח בהצלחת כוחותיו, נתן עם ערב פקודת נסיגה ובכך מסר בעצם את הנצחון בקרב לתורכים.
- ערך מורחב – קרב עזה השני
הבריטים, אשר היו מעודדים מהגעת מסילת הברזל וקו המים שסללו בסיני עד למפקדתם בדיר אל בלח, החליטו לתקוף את עזה בשנית. אלא שבמשך שלושת השבועות שחלפו מהקרב הראשון, חיזק קרס פון קרסנשטיין את עמדותיו בקו עזה-באר שבע והכוח שבפיקודו הצליח להדוף את התקפת הכוח הבריטי תוך שהוא גורם לו אבדות קשות.
- ערך מורחב – קרב עזה השלישי
לאחר נפילת באר שבע בסוף אוקטובר 1917, נפלה גם עזה בידי הכוחות הבריטים ב-7 בנובמבר.
[עריכה] עזה במערכות ישראל
עזה שימשה כמפקדה הראשית עבור כוחות צה"ל שהחזיקו את רצועת עזה בין השנים 1967 ל-1994.
[עריכה] היישוב היהודי בעזה
יונתן החשמונאי, אחיו של יהודה המכבי כבש את עזה בשנת 145 לפנה"ס ושמעון אחיו ישב בה קהילה יהודית, עד שנת 61 לפנה"ס אז גירש את המתיישבים הנציב הרומי גביניוס. בתקופת המשנה והתלמוד הייתה בעזה קהילה יהודית גדולה למדי ועד להשחתתה בתחילת האינתיפאדה, היה ניתן לראות על אחד העמודים במסגד הגדול של עזה את הכתובת "חנניה בר יעקב" בעברית וביוונית ומעליה חקוקה מנורה עם שופר בצידה האחד ואתרוג בצידה האחר.
סמוך לנמל עזה התגלו שרידי בית הכנסת של עזה הימית שנבנה בסביבות שנת 508 לספירה, בתקופה הביזנטית. על רצפת הפסיפס של בית הכנסת ניתן להבחין בבעלי חיים אפריקאים שונים עדויי מדליונים ובכניסה מתוארת דמות פורטת בנבל המקסימה את החיות, ומעליה מופיע השם "דויד". בכתובת המרכזית של הפסיפס מופיעות המילים הבאות ביוונית: "אנחנו מנחם וישוע בני ישי המנוח סוחרי עצים כאות הערצה לאתר הקדוש ביותר תרמנו את הפסיפס הזה בחודש לואוס שנת 569" (ספירת יהודי עזה החלה מהגירוש של גביניוס). קהילת עזה מוזכרת גם בכתבי גניזת קהיר.
כנראה שהיישוב היהודי במקום חרב עם הכיבוש הצלבני, אולם עם הכיבוש הממלוכי חזרו אליה יהודים ובעיר קמה קהילה יהודית שוקקת. בתקופת האימפריה העותמאנית יצא מעזה נתן העזתי שהכריז על שבתאי צבי כעל משיח בליל חג השבועות בשנת 1660. בפברואר 1799 עם כיבוש הכוחות הצרפתיים בראשות נפוליון את העיר, פרצה בה מגפת דבר והיהודים נטשו את העיר.
בשנת 1885 קרא זאב קלונימוס ויסוצקי, מראשי חובבי ציון, להקים התישבויות יהודיות בלב ערים ערביות (עזה, לוד ושכם) כדי לתת מענה נוסף, מלבד המושבות שקמו אז, לפרנסת העולים. בשנת 1886 כבר גרו 30 משפחות יהודיות בעזה. אולם במהלך מלחמת העולם הראשונה גורשו יהודי עזה, וחלקם אף הוגלו מן הארץ. לאחר המלחמה חזרו יהודים לעזה, אך הוכרחו שוב לעזוב בעקבות מאורעות תרפ"ט. בגל התיישבות זה, ידוע כי חלק גדול מיהודי עזה עסק במסחר וכי בין היתר החזיקו במונופול על יצוא אבטיח הפקועה [1] לאירופה. את הפרי גידלו בחולות, הבדווים שבנגב, והוא שימש כתרופה פופולרית לעצירות.
לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 הוחלט להקים יישוב יהודי בעזה שייקרא גוש קטיף. ראשיתו של הגוש הייתה בהצעתו של יגאל אלון ב-9 במאי 1968 לממשלה להקים שני יישובים אזרחיים או היאחזויות נח"ל בין עזה לרפיח. אלון נימק את הצורך בהקמתם היישובים בלשון זו:
- "קיימות משבצות קרקע אשר בהכשרה לא יקרה ניתן להכשירן. להתיישבויות אלו חשיבות עליונה לעתיד המדיני של הרצועה על ידי כך שהן מפצלות את הרצועה דרומה מהעיר עזה. כמו כן, קיימת חשיבות ביטחונית רבה לנוכחות יהודית בליבה של עזה."
ההתיישבות ברצועת עזה החלה עוד לפני הקמת גוש קטיף בחידוש ההתיישבות בכפר דרום, שהייתה אחד מ-11 הנקודות שעלו לקרקע בליל ה-6 באוקטובר 1946 (מוצאי יום כיפור תש"ז), אך פונתה במהלך מלחמת השחרור. ב-11 באוקטובר 1970 עלתה מחדש לקרקע ההאחזות בכפר דרום.
גוש קטיף היה גוש יישובים במועצה האזורית חוף עזה שכלל 17 התנחלויות. הגוש שכן בדרום רצועת עזה, רפיח בדרום-מערב הגוש, חאן יונס בגבולו המזרחי ודיר אל באלח בצפונו של הגוש. גבולו המערבי היה חוף הים התיכון. ההתנחלויות פונו באוגוסט 2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות על ידי ממשלת ישראל, במהלך שעורר מחלוקת קשה בעם - הן על נחיצותו המדינית/בטחונית והן על לגיטימיות הדרך שבה הוא הוחלט ובוצע.
[עריכה] מבנה העיר
בעקבות הקרבות שנערכו על כיבוש עזה במלחמת העולם הראשונה, כתוצאה מהירי הארטילרי של הכוחות הבריטיים והרס פנימי של הבתים על ידי המגינים התורכים, חרבה העיר ותושביה נטשוה. רק ביולי 1920, לאחר שנסתיים השלטון הצבאי הבריטי בעיר, החלו התושבים לחזור אל העיר. המנדט הבריטי היקצה כספים והחל לתכנן ולבנות את עזה מחדש תוך שהוא מתמקד בשיקום חלק קטן ממרכז העיר, כולל הפיכת רחוב עומאר אל-מוכתאר לרחוב המרכזי בעיר, ובמקביל, שם את הדגש על הקמת שכונות מתוכננות בפרברי העיר הישנה [2]. במשך השנים התפתחה עזה והתפשטה לכל הכיוונים. היא אף גובלת בישובים עצמאיים אחרים הסמוכים אליה כגון:
- ג'יבליה – מחנה פליטים מצפון לעזה
- בית להיה – ישוב מצפון לעזה
- א-נזלה – ישוב מצפון לעזה
- אל קובה -ישוב מדרום מזרח לעזה
השכונות העיקריות בעיר הן:
- שאטי – מחנה פליטים מצפון מערב לעזה שהפך לחלק מוניצפלי מהעיר.
- שיך רדואן – שכונת פליטים עניה בצפון עזה בסמוך לשאטי.
- סג'עיה - במזרח עזה בסמוך למחסום נחל עוז.
- אל תופאח – במזרח העיר
- א-דראג - המרכז הישן של העיר
- סברה – שכונה שיעית במרכז עזה. מקום מגוריו של אחמד יאסין ומקום המסגד שלו.
- זייתון – שכונה גדולה בדרום מזרח עזה
- עלי מונטר – בדרום מזרח עזה. גבעה השולטת על העיר.
- א-רימאל – שכונה אמידה במערב עזה (אך אינה גובלת בחוף הים).
- שיך עג'לין שכונה בדרום מערב עזה, סמוכה לחוף הים.
- א-זהרא – בדרום העיר סמוך לנצרים.
- תל אל הווא – בדרום העיר מצפון לנצרים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ערי נחלתנו - מאמרים על . . . עזה , ברוך תאנה, תשנ"ז (1997). "ביאורים על ערכם של ערי נחלתינו על-פי התנ"ך ודברי חז"ל." (בפתח הספר)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- עיריית עזה
- צילום מהאוויר
- הקהילה היהודית בעזה לאורך הדורות אתר אנציקלופדיה "דעת"
