הומוסקסואליות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הומוסקסואליות (אטימולוגיה: הומו (זהה ביוונית) + סקס (מין בלטינית) = "מין זהה", "אותו מין"; המונח נטבע ב-1869 במסגרת מאמר בגרמנית שכתב העיתונאי האוסטרי-הונגרי קרל מריה קרטבן) היא משיכתו המינית של אדם אל בני מינו.

המונח כולל בתוכו גם את המושג לסבּיוּת, כלומר משיכה מינית של אישה כלפי אישה אחרת (מקורו של המונח "לסביות" בשמו של האי היווני לסבוס, שבו חיה המשוררת הקלאסית סאפפו שכתבה שירי אהבה לנשים. המונח המנוגד ל"הומוסקסואליות" הוא "הֶטֶרוֹסקסואליות", כלומר, משיכה למין הנגדי. ("הטרו" ביוונית = "שונה, אחר").

דגל הגאווה

הומוסקסואליות

הומוסקסואל הוא אדם הנמשך באופן קבוע לבני מינו, ואינו נמשך לבני המין הנגדי. עם זאת, הומוסקסואל אינו מפקפק בהכרח בזהותו המגדרית (כלומר גבר הומוסקסואל אינו מפקפק בהכרח בהיותו גבר, ואישה הומוסקסואלית, לסבית, אינה מפקפקת בהכרח בהיותה אישה).
עם זאת, לא כל החוקרים והתאורטיקנים מקבלים את ההגדרה הזו. כמה פילוסופים פוליטיים וחברתיים (המפורסם ביניהם גור וידאל) טוענים שהשימוש במילה "הומוסקסואל" בהתייחס לאדם כלשהו הוא שגוי, כיוון שאין אדם הומוסקסואל אלא רק מעשה הומוסקסואלי (או, במילים אחרות, למילה "הומוסקסואל" יש משמעות רק כשם-תואר). לדעת הפילוסופים האלה, כל ניסיון להגדיר אדם כמשתייך לקבוצה או מעמד מסוים על-פי סוג יחסי המין שהוא מקיים נידון לכישלון.

גם המילים "גאה", "עליז" ו"גיי" מציינות מיניות הומוסקסואלית. שלושת המונחים האלה נגזרו או תורגמו מהמילה האנגלית gay, שמשמעותה המקורית "שמח, עליז", אך במאה ה-19 בבריטניה קיבלה משמעות לוואי של "פרוצה, אישה לא מוסרית", ואחר-כך "הומוסקסואל נשי". כיום, בכל רחבי העולם הדובר אנגלית, המילה gay נחשבת כמילה ניטרלית לתיאור הומוסקסואל או לסבית, ומשמעויותיה, הן המקורית והן האחרות, אבדו כמעט לגמרי. יש נטייה לאמץ את המילה הזו בשפות אחרות, בעיקר שפות אירופיות, בזכות העובדה שאין לה כשלעצמה קונוטציות שליליות או חיוביות [1].

הסמל שאומץ על-ידי רוב הארגונים ההומוסקסואלים הוא משולש ורוד הפוך, שבתקופת השואה שימש את הנאצים לסימונם של הומוסקסואלים בחלק ממחנות הריכוז (במקביל לסימון יהודים, צוענים ועוד) כחלק ממדיניות "תורת הגזע" (ראו: סעיף 175). מבחינה פוליטית וארגונית, משייכים עצמם ההומוסקסואלים לקהילה רחבה יותר, המכונה בישראל בראשי תיבות להט"ב - לסביות, הומוסקסואלים, טרנסקסואלים וביסקסואלים. דגל קהילה זו הוא בעל שישה פסים בצבעי הקשת המייצגים את המגוון והעושר המאפיינים כיום העדפות מין ומגדר.

שיעור ההומוסקסואליות באוכלוסייה

בדו"ח של אלפרד קינסי משנת 1948 נאמד שיעור ההומסקסואלים בין 8-10% מאוכלוסיית הגברים. ב-1953 אמד קינסי את שיעור הלסביות בין 2-6% מאולוסיית הנשים. אולם, מחקרים מאוחרים יותר הצביעו על שיעורים נמוכים יותר, וההערכה הרווחת כיום היא שבין 4 ל-5 אחוזים מהגברים הם הומוסקסואלים וכ-2 אחוזים מהנשים הן לסביות. ההבדלים בין ההערכות נובעים במידה רבה מהקושי להחליט מהי משיכה מינית בלעדית לבני אותו המין, ומהו הגבול בין משיכה כזו לבין משיכה מינית לבני שני המינים (ביסקסואליות).

בסקר[2] שנערך בארצות הברית ב-2002 ופורסם ב-15 בספטמבר 2005 על-ידי גוף ממשלתי אמריקני ששמו "המרכז הלאומי לסטטיסטיקה בענייני בריאות" (National Center for Health Statistics), נשאלו 12,571 גברים ונשים אמריקניים בני 18-44 האם הם נמשכים לגברים, לנשים או לשני המינים. כ-96% מהגברים ענו שהם נמשכים רק או בעיקר לנשים, ושיעור דומה מאוד של נשים השיבו שהן נמשכות רק או בעיקר לגברים. מנתונים אלה עולה לכאורה כי שיעור ההומוסקסואלים הוא עד 4%, וכי הוא דומה בקרב גברים ונשים. (ראו גם דיווח ב"הארץ" 18/9/05 [3])

על כל פנים, מחקר מ-2006 שערכה עיריית ניו יורק, מראה כי רק מיעוט מבין הגברים המקיימים יחסי מין עם גברים אחרים מגדירים עצמם כהומוסקסואלים. רוב הגברים המקיימים יחסי מין עם גברים מגדירים עצמם כהטרוסקסואלים. כ-10% מהגברים שהגדירו עצמם במחקר כהטרוסקסואלים קיימו בשנה שקדמה למחקר יחסי מין עם גבר, ו-70% מתוכם היו נשואים. כ-4% מבין הנשאלים הגדירו עצמם הומוסקסואלים. [4], [5]

רקע ביולוגי ופסיכולוגי

התנהגות הומוסקסואלית יכולה להיות זמנית או קבועה. אנשים שחשו משיכה לבני מינם או שקיימו התנהגות הומוסקסואלית באופן זמני אינם נחשבים להומוסקסואלים, כיוון שהתנהגות כזאת מאפיינת גם הטרוסקסואלים רבים בנסיבות מסוימות. קיימים גם מקרים של משיכה מינית לבני שני המינים באופן שווה. תופעה כזו מכונה ביסקסואליות ("דו-מיניות").

הסיבות לנטיות מיניות בכלל ולנטיות הומוסקסואליות בפרט (בשפה מקצועית: האטיולוגיה של התופעה) עדיין אינן נהירות די הצורך. ההתייחסות להומוסקסואליות והמחקר בנושא מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 מתבססים על דיווחיהם של הומוסקסואלים ושל אנשים שראיינו הומוסקסואלים (קינסי הוא הבולט שבהם). לעת עתה, לא ברור אם יש סיבה אחת להומוסקסואליות, ולא ברור אם הומוסקסואליות נשית (לסביות) והומוסקסואליות גברית נובעות מאותו מקור. כמו כן, על אף הסרת הטאבו מעל הומוסקסואליות ומיניות בארצות המערב, עדיין חסרים נתונים אמינים בנוגע להתנהגות המינית של בני אדם, כיוון שבתרבויות רבות עניינים הקשורים במין עדיין נחשבים טאבו, ולפיכך אנשים אינם משתפים פעולה במחקרים.

רוב ההומוסקסואלים מדווחים כי אינם יודעים מדוע הם נמשכים דווקא לבני מינם, וכי הנטייה "כפויה" עליהם כביכול (אם כי לא בהכרח גורמת להם סבל). לחץ חברתי גורם להומוסקסואלים רבים לחיות במסגרת זוגית הטרוסקסואלית (כלומר: גבר ואישה), אולם מסגרת זו גורמת לרובם אי-נחת. דיווחים אלה מחזקים את ההשערה שלא מדובר בבחירה של האדם, אלא בגורם הטבוע באדם מגיל צעיר (אולי אף מלידתו), ואין אפשרות לשנותו בהתערבות חיצונית. זוהי ההשקפה של רוב אנשי המקצוע העוסקים בנושא.

כללי האתיקה של פסיכולוגים, סקסולוגים, יועצים חינוכיים ועובדים סוציאליים מנחים אותם שלא לנסות לשנות את נטייתו המינית של הומוסקסואל שפונה אליהם. איש מקצוע מנסה לברר את הרקע שממנו מגיע הפונה, ובמקרה שנטייתו המינית גורמת למתח בלתי נסבל עם הקהילה שבה הוא חי, הוא מנסה למצוא דרך להפחית את המתח מבלי להתערב בנטיותיו המיניות של הפונה.

עם זאת, יש הסבורים שמידה מסוימת של שינוי בנטייה המינית או באורח החיים המיני אפשרית, וניתן "ללמד" הומוסקסואלים המעוניינים בכך או, לכל הפחות, חלק מהם, לקיים אורח חיים הטרוסקסואלי ולהפיק ממנו סיפוק. בגישה האחרונה תומכים בין השאר ארגונים בעלי אוריינטציה דתית הרואים בהומוסקסואליות חטא. כך למשל בישראל פועל גוף בשם "עצת נפש", המיועד בעיקר לציבור הדתי ומופעל על ידי גורמים דתיים, ועל פי מגמתו המוצהרת, עוסק ב"ריפוי הומוסקסואליות". עם זאת, יש חוקרים המצדדים בגישה זו אף שלדבריהם יחסם להומוסקסואליות אינו עוין [6], [7].

תאוריות על הומוסקסואליות ונטייה מינית

אלפרד קינסי הציע סולם של 7 דרגות לתיאור משיכה מינית שבו 0 מציין הטרוסקסואליות מוחלטת ו-6 מציין הומוסקסואליות מוחלטת. ביסקסואליות נחשבת לדרגה 3 בסולם קינסי. סולם קינסי הוא ביטוי לתאוריה שגורסת כי משיכה מינית אינה דיכוטומית אלא רציפה, כשכל אדם נמצא במקום כלשהו על פני הרצף. התאוריה הזאת היא סבירה אך אינה מוכחת. ייתכנו הסברים אחרים לגיוון בנטייה המינית, וייתכן כי נטיות מיניות שונות נובעות ממקורות שונים. בתאוריה אין הסבר מדוע רוב בני האדם ממוקמים קרוב יותר לדרגה 0, ורק מיעוטם נמצאים בין דרגה 3 ל-6.

כמה תאוריות הוצעו ולחלקן הוצגו תימוכין אמפיריים, אם כי אף אחת לא הוכחה במידה משביעת רצון. התאוריות שהועלו מציעות שלוש אפשרויות עיקריות: סיבה גנטית להומוסקסואליות, סיבה סביבתית ביולוגית וסיבה סביבתית פסיכולוגית.

על פי הסבר אחד, יכולה נטייה הומוסקסואלית לנבוע מתקיפה מינית שנחוותה בגיל צעיר. הומוסקסואלים אכן מדווחים על שיעור גבוה יותר של תקיפות מיניות בצעירותם, אך ייתכן שיחסי הסיבה והמסובב הפוכים, והקושי להתמודד עם הנטייה הוא שהופך נערים הומוסקסואלים פגיעים לביצוע פשע מיני בהם. השערה אחרת של הפסיכולוג דריל בם היא שהנטייה המינית אינה מולדת, אך מולדת היא דרך ההתנהגות המגדרית. ילדים הנוטים מטבעם לחבב את משחקי המין השני מפתחים יחס של קרבה אליו, ויחס של זרות למינם שלהם. יחס זרות זה, מעין "תפיסה אקזוטית" של המין אליו הם שייכים, הופך בבגרות למשיכה מינית אליו. לפי הסבר זה, בניגוד למה שמקובל לחשוב, חינוך נפרד בילדות לא יעודד הומוסקסואליות אלא ההיפך, שכן הריחוק מהמין השני בילדות הוא שהופך בבגרות למשיכה אליו. התאוריה הזאת אינה די מבוססת מבחינה אמפירית.

יש לסייג את התאוריות דלעיל, כיוון שמשתיהן נובע כי הומוסקסואליות ממוקדת באנשים שעברו חוויות חריגות בילדותם או בנעוריהם, או באנשים שהתנהגותם בגיל הילדות הייתה חריגה. הדוח של אלפרד קינסי (Kinsey) שפורסם בארצות הברית ב-1948 הראה כי התופעה נפוצה הרבה יותר ממה ששיערו תחילה, וכי היא נפוצה בקרב כלל הנחקרים, בין אם חוו ילדות נורמלית ובין אם לאו. מחקרים נוספים [8] שנעשו בעקבות קינסי אישרו את רוב הממצאים שלו, אם כי צמצמו את הערכותיו בנוגע לשיעור ההומוסקסואלים באוכלוסייה. נראה כי התאוריות דלעיל אינן מסבירות את כל מקרי ההומוסקסואליות, אם כי ייתכן שיש בהן כדי להסביר סוגים מסוימים של התנהגות הומוסקסואלית.

תאוריות שונות מתחום הפסיכואנליזה שניסו להסביר נטייה הומוסקסואלית בקשר בעייתי בילדות עם אחד ההורים, אף הן אינן די מבוססות מבחינה אמפירית. טיפולים לשינוי הנטייה המינית שמתבססים על פסיכואנליזה או על שיטות טיפול אחרות לא הוכחו כיעילים. גם ניסיונות לשנות נטייה מינית באמצעות תרופות (בדרך כלל מתן מינונים גבוהים של הורמוני מין: טסטוסטרון או אסטרוגן) הוכחו כבלתי יעילים ואף כמסוכנים.

כיום מקובלים ביותר הסברים ביולוגיים ולא פסיכולוגיים להומוסקסואליות, אף כי גם הם עדיין לא הוכחו במידה משביעת רצון.
נטען שגנים העוברים דרך משפחת האם זוהו כקשורים לנטייה חד מינית בגברים, אולם תאוריה זו לא עמדה במחקרי המשך. מנגד, מחקרים גנטיים אחרים מצאו שדווקא נטייה לסבית זוהתה כבעלת פוטנציאל תורשתי. טענה רווחת נוספת היא שהומוסקסואליות גברית נובעת ממצוקה עוברית בשלב הורמונלי קריטי. לפי חלק מהמחקרים, נטייה הומוסקסואלית אכן נמצאה קשורה למצוקה של האם בזמן ההריון. ייתכן שתנאי רחם המקרבים הומוסקסואליות קשורים גם למספר הבנים הזכרים שילדה האם. במחקרים נמצא שבין תאומים זהים קיים דמיון רב בנטייה המינית, אך לא במידה המצדיקה את ראיית ההומוסקסואליות כפיזיולוגית מולדת גרידא (תאומים זהים נושאים מטען גנטי זהה וגם מתפתחים באותו רחם באותו הזמן, לכן תופעות פיזיולוגיות מולדות אמורות להתבטא בהם במידה שווה).

מחקרי מוח הראו הבדלי גודל במספר מצומצם של גרעינים במוח (למשל בהיפותלמוס) בין הומוסקסואלים גברים להטרוסקסואלים נשים וגברים. אולם לא נקבע אם שוני זה הוא גורם או ביטוי להתנהגות המינית השונה.

התנהגות הומוסקסואלית בבעלי חיים

יחסים הומוסקסואלים תוארו בעבר כיחסים שאינם כדרך הטבע. אולם בפועל תועדו עד היום 1500 מינים של בעלי חיים שנצפו בהתנהגות הומוסקסואלית [9]. חוקרים בעבר התעלמו מתופעה זו מטעמים שונים. מקרה שכזה זכה לתשומת לב העיתונות בישראל כאשר זוג נשרים זכרים בגן החיות התנ"כי בירושלים החלו לחזר זה אחר זה ואף בנו יחדיו קן.

פרטים של בונובו ("שימפנזה ננסי") מקיימים ביניהם יחסי מין לצורך הנאה או לצרכים חברתיים (יצירת קשר או "ברית" בין שני פרטים לצורך הגנה או חיפוש מזון) ולא רק לצורך רבייה. יחסי מין להנאה או לצרכים חברתיים מתקיימים בלהקות של בונובו גם בין פרטים מאותו המין. עם זאת, יש שוני מהותי בין ההומוסקסואליות בקרב קופי הבונובו, לבין ההומוסקסואליות אצל בני אדם - אצלם לא נצפתה התנהגות הומוסקסואלית קבועה.

לעומת זאת, פינגווינים, הידועים גם הם כחיות הנוטות לשמור על מערכות יחסים אקסקלוסיביות, לא רק לצורך רבייה, נצפו פעמים רבות בזוגות חד-מיניים. ביניהם, מפורסמים וונדל וקאס, זוג פינגווינים אפריקאים מאקוואריום ניו יורק, אשר שומרים על מערכת יחסים אקסקלוסיבית כבר מעל 10 שנים. בגן החיות של סנטרל פארק, גם בניו יורק, אף ניתנה לזוג פנגווינים מאותו מין ביצה, בה טיפלו בני הזוג כראוי ודאגו לאפרוח שבקע ממנה. חיות אחרות המקיימות זוגיות חד מינית הן לוויתנים ועופות פלמינגו.

יחס החברה לפעילות הומוסקסואליות

בתרבויות מסוימות נחשבה הפעילות ההומוסקסואליות לסטייה, לעבירה פלילית ואף למחלת נפש, אך כיום המגמה הנפוצה במדינות המערב היא להכיר בהומוסקסואליות כנטייה מינית לגיטימית ולא כסטייה מינית. יש אף הרואים בהומוסקסואליות זהות המגדירה את האדם מבחינות רבות. בשנת 1973 הוציא האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית את ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות, ה-DSM IV. ב-17 במאי 1990 עשה זאת גם ארגון הבריאות העולמי.

הומוסקסואליות בראי ההיסטוריה

הבישוף ג'ון אתרטון (Atherton) וג'ון ציילד (Childe) נתלים באשמת מעשי סדום, באיור מתוך הספר "The shameful ende of Bishop Atherton and his Proctor Iohn Childe" משנת 1641

בעוד שבמערב, עם עליית הנצרות עד המחצית השנייה של המאה ה-20, תייגו פעילות הומוסקסואלית כסטייה, בעת העתיקה המצב היה שונה. לפי עדויות ההיסטוריונים הרומאים פעילות הומוסקסואלית הייתה נפוצה בקרב הלוחמים הקלטים. גם היוונים לא ראו בכך כל פגם, אלא להפך, בירכו על התופעה וחשבו שגברים שמשרתים לצד מאהביהם צפוים להילחם בצורה טובה, כך התבאיים הקימו את החבורה המקודשת של תבאי שהייתה יחידת עילית של צבאם וכל חבריה הורכבו מזוגות של מאהבים. גם בצבא הספרטני הדבר היה מקובל. הרומאים הסתייגו בהתחלה מהתופעה והתנגדו לה בתוקף. אחרי כיבושה של יוון במאה ה-2 לפנה"ס התרבות היוונית החלה לחדור לאימפריה הרומית ועם הזמן רוב הרומאים, במיוחד אנשי מעמד הביניים, קיבלו את הפעילות ההומוסקסואלית ולא ראו בה סטייה. לעומתם האריסטוקרטיה הרומית ראתה בפעילות הומוסקסואלית תופעה מגונה. המשורר הרומי גאיוס ואלריוס קאטולוס (84 - 54 לפסה"נ) מציין בשיריו את ההומוסקסואליות לגנאי, מתקיף את מתנגדיו על "נשיותם" ומהלל את מוסד הנישואין, אך לצד שירי האהבה המפורסמים שלו ל"לֶסְבּיה" (היא קלודיה מֶטֶלוּס) הוא כתב גם שירי חשק לנערים ושירי אהבה נכזבת לגבר בשם יובנטיוס.

עם זאת, לאורך ההיסטוריה ובמקומות רבים בעולם נחשבה הפעילות ההומוסקסואליות לפשע, ואנשים שקיימו פעילות כזו נרדפו. אחת הסיבות העיקריות לכך היא התרבות היהודית והסתעפויותיה בנצרות ובאיסלאם. בתורה (ויקרא יח, כב) נאמר: "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, תועבה היא". זהו אחד המעשים הראויים על-פי הכתוב (ויקרא כ, י"ג) לעונש מוות (אם כי עונש כזה אינו נהוג עוד בהלכה היהודית): "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה, תועבה עשו שניהם, מות יומתו דמיהם בם". בעקבות כך נחשב קיום יחסים הומוסקסואליים בין גברים בדת היהודית, בדת הנוצרית ובאיסלאם לחטא חמור.

בתחילת המאה ה-4 קיבל קונסטנטינוס את הנצרות כדתה הרשמית של האימפריה הרומית והסובלנות המינית פסקה לחלוטין כי הנצרות בדומה ליהדות רואה ביחסי מין אלו חטא. בימי הביניים היו הומוסקסואלים נתונים לרדיפות ואף היו עלולים להישרף על המוקד בעוון קיום פעילות הומוסקסואלית. בעת החדשה, כבר לא שרפו הומואים על המוקד, אך היחס אליהם היה קשה, והם נכלאו לעתים קרובות. יחסי מין הומוסקסואליים הוצאו מחוץ לחוק בחלק ניכר ממדינות אירופה. פסיכיאטרים תייגו את ההומואים כלוקים במחלת נפש וניסו "לרפאם". רדיפה זו הגיעה לשיא בגרמניה הנאצית, שבה, בהתאם לסעיף 175 לחוק העונשין הגרמני, נשלחו הומוסקסואלים למחנות ריכוז, שם זכו ליחס בלתי אנושי ואולצו ללבוש טלאי ורוד בצורת משולש הפוך. כיום מציינת אנדרטה באמסטרדם, הנקראת "הומומונומנט", את זכרם של כל ההומוסקסואלים שנרדפו לאורך הדורות בשל נטייתם. האנדרטה הינה בצורת שלושה משולשים, כאשר על אחד מהם חקוקה שורה משירו של המשורר ההולנדי היהודי ההומוסקסואל (אשר נרצח בירושלים על רקע פוליטי) ישראל דה האן, "שיר לדייג צעיר" - "כזו כמיהה ללא גבול לידידות".

היחס להומואים התחיל להשתנות רק במחצית השנייה של המאה ה-20. הלגיטימציה שניתנה להומוסקסואליות במערב היא מהשינויים התרבותיים הגדולים ביותר שחלו במחצית המאה הזו. ברוב ארצות העולם השלישי, לעומת זאת, נותר היחס להומוסקסואליות שלילי.

מוסדות דתיים שמרניים, כמו הממסד הרבני בישראל, הכנסייה הקתולית והימין הנוצרי הפרוטסטנטי בארצות הברית ממשיכים לגנות ולהוקיע את ההומוסקסואליות, ולטעון שאורח חיים זה אינו כפוי על הפרט, והרוצה בכך יכול לעזוב אותו. בכנסייה הקתולית התרכך מעט היחס להומוסקסואלים, והם נתפסים כיום יותר כתועים מאשר כחוטאים. בקרב זרמים דתיים ליברליים יותר היחס להומוסקסואלים שונה. מספר רבנים רפורמים, למשל, מסכימים לחתן בני אותו המין. הזרם הקונסרבטיבי, שלא לדבר על הזרם האורתודוקסי, דוחים בחריפות את רעיון נישואי בני אותו מין. בהקשר זה מוזכר המדרש האומר (מדרש רבה, ויקרא כ"ג): "דור המבול לא נמחו מן העולם אלא על ידי שכתבו גומסיות (שטרות נישואין) לזכר".

מצעד הגאווה

ערך מורחב – מצעד הגאווה

אירוע שנתי שבו מציינת הקהילה ההומו-לסבית את הלגיטימציה שלה זכתה הוא "מצעד הגאווה", שמתקיים בערים רבות, שהבולטות שבהן הן ניו יורק, סן פרנסיסקו, טורונטו, מונטריאול וסידני. גם בישראל מתקיים מצעד הגאווה בתל אביב, בירושלים ובאילת. האירוע נחגג בדרך כלל בחודש יוני, והוא בא לציון מהומות סטונוול.

בשנת 2000 נערך לראשונה מצעד הגאווה העולמי ברומא והוחלט כי מצעדים דומים ייערכו אחת לחמש שנים ושהמצעד של שנת 2005 ייערך בירושלים. אנשי דת יהודים, מוסלמים ונוצרים ניסו למנוע את עריכת "מצעד הגאווה" בירושלים, בטענה שיש בכך משום חילול קדושתה של העיר. המצעד נדחה ל-2006, בטענה כי בשל העומס הכרוך בביצוע תוכנית ההתנתקות לא תוכל משטרת ישראל לאבטח את האירוע במועדו המקורי.

הומוסקסואליות בחקיקה ובפסיקה

חתונה הומוסקסואלית בקנדה שבה אושרו נישואים לבני זוג בני אותו המין

הומוסקסואליות נחשבה לעבירה פלילית בבריטניה. הסופר אוסקר וויילד נידון בסוף המאה ה-19 לשנתיים מאסר בעוון "הפקרות רבתי", כלומר מין הומוסקסואלי עם נערים שלא ממעמדו. בשנת 1952 הורשע המתמטיקאי אלן טיורינג בהומוסקסואליות, ובגזר הדין ניתנה לו האפשרות לבחור בין עונש מאסר לבין טיפול הורמונלי. טיורינג בחר באפשרות השנייה, וכעבור שנתיים התאבד באכילת תפוח מורעל, כנראה בעקבות הטיפול שניתן לו. כיום ידוע שאין בטיפול שקיבל, או בטיפול הורמונלי אחר, כדי לשנות נטייה מינית. החוק האוסר על הומוסקסואליות בבריטניה בוטל בשנות השבעים.

עד לאחרונה נחשבה הומוסקסואליות לעבירה פלילית בכמה ממדינות ארצות הברית. ב-2004 התקבל ערעור שהוגש על כך לבית המשפט העליון של ארצות הברית ונקבע כי חוקים נגד "מעשי סדום" סותרים את החוקה. בכך נהפכה החלטה שונה מ-1986 שבה נאמר כי הכשרת הומוסקסואליות תהווה "השלכת אלף שנים של הדרכה מוסרית". עוד קודם לכן נאסרה בארצות הברית אפליה על רקע הומוסקסואלי, אך הותר לארגון פרטי כתנועת הצופים לסלק משורותיו מדריך הומוסקסואל.

החל מסוף המאה העשרים ניכרת מגמה בקרב מדינות מעטות להתייחס לנישואים אזרחיים כאל זכות שהמדינה מחוייבת להעניק לכל אזרחיה ללא הבדל נטייה מינית. נכון להיום המדינות שבהן קיימים נישואים חד מיניים הן בלגיה, הולנד, קנדה, ספרד ודרום אפריקה, וכן מדינת מסצ'וסטס בארצות הברית. במדינות רבות אחרות (בעיקר באירופה) קיימת הכרה רשמית בזוגיות חד-מינית באמצעות איחודים אזרחיים המעניקים זכויות דומות לזכויות זוגות נשואים.

מעמד ההומוסקסואלים בישראל

ערך מורחב – מעמד ההומוסקסואליות בישראל

עד שנת 1988 מין הומוסקסואלי עמד בניגוד לחוק, אם כי החוק מעולם לא הופעל לכשעצמו; אבל פעמים אחדות הומוסקסואליות פורשה כ'נסיבות מחמירות' בעבירות מין אחרות. בשנת 1992 התקבל חוק שוויון זכויות בעבודה, האוסר הפליה על רקע נטייה מינית. מאז 1994 מכירה ישראל דה פקטו בזוגות חד-מיניים כבידועים בציבור. בית המשפט העליון פסק ב-21 בנובמבר 2006 כי על מרשם האוכלוסין לרשום כנשואים בני זוג מאותו המין שהתחתנו בקנדה (פסק הדין).

נושא האימוץ במשפחות חד-מיניות והכרה בנישואים חד מיניים שנערכו בחו"ל מונחים כרגע לפתחו של בג"ץ.

הומוסקסואלים בצבא

ב-1993, על-פי החלטת ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, יצחק רבין, הותר להומוסקסואלים מוצהרים לשרת בקהילת המודיעין. קודם לכן, גויסו הומוסקסואלים לשירות סדיר בצה"ל, אולם הם נפסלו משירות בקהילת המודיעין, ולפעמים שוחררו משירות כסובלים ממחלה נפשית. החלטתו של רבין הושפעה מאוד מעדותו של עוזי אבן, הומוסקסואל ששירת שנים רבות כפיזיקאי בקהילת המודיעין ועסק בעניינים ביטחון רגישים. אבן שמר את זהותו המינית בסוד, עד שהחליט לחשוף אותה בכנס שנערך בכנסת ביוזמת חברת הכנסת דאז יעל דיין. מספר שנים לאחר מכן, בכנסת ה-15 כיהן אבן כחבר כנסת מטעם מר"צ. הוא היה חבר הכנסת הראשון שהצהיר על נטייתו המינית בגלוי, ואף העמיד את ענייניהם של ההומוסקסואלים בראש סדר יומו.

בארצות הברית ובבריטניה, שבהן לא נהוג שירות חובה, לא התקבלו הומוסקסואלים לצבא עד לתחילת שנות ה-90. בבריטניה הוחלט לגייס הומוסקסואלים ללא אפליה, אולם בארצות הברית הנהיג ביל קלינטון מדיניות שמכונה "לא נשאל, אל תספר". במסגרת מדיניות זו, נמחקה השאלה בנוגע להומוסקסואליות מטופסי הגיוס, והמתגייס, או החייל, אינו חייב לדווח לשלטונות הצבא על נטיותיו. לעומת זאת, אם הוא בוחר לספר שהוא הומוסקסואל, הוא נפסל לשירות. אף כי המדיניות הוצגה כפתרון פשרה שיאפשר להומוסקסואלים לשרת בצבא ארצות הברית, הרי שבפועל מאז הונהגה המדיניות חלה עלייה תלולה במספר ההומוסקסואלים שהושעו משירות. וראו גם: en:Don't ask, don't tell

מחלת האיידס

מחלת האיידס זוהתה לראשונה בחולים הומוסקסואלים, בראשית שנות השמונים. משנות ה-80 ואילך הפכה המחלה למגפה, שהתפשטה תחילה בעיקר בקרב הומוסקסואלים גברים. לכך היו כמה סיבות: הסיכוי להידבקות ביחסי מין אנאליים גבוה יותר מאשר במין וגינלי, אלא אם כן משתמשים בקונדום. הקונדום לא היה נפוץ בעבר בקרב גברים הומוסקסואלים, אולי משום שנחשב בעיקר כאמצעי למניעת הריון, ופחות כאמצעי למניעת מחלות מין. בנוסף, קיום יחסי מין עם פרטנרים מרובים נפוץ יותר בקרב גברים הומוסקסואלים מאשר אצל הטרוסקסואלים. המאבק באיידס הפך לנושא מרכזי בקרב ארגונים הומוסקסואליים, ואף לגורם מגבש לציבור ההומוסקסואלי, שהרגיש שהממשלות, ובייחוד ממשלת ארצות הברית בתקופה השמרנית של ממשל רייגן, מזניחות את המאבק במחלה בשל הומופוביה.

גם כיום מחלת האיידס נפוצה בקרב הציבור ההומוסקסואלי, אם כי רוב מי שנדבקים בנגיף כיום הם הטרוסקסואלים, גברים ונשים, ולא גברים הומוסקסואלים. במערב אירופה, שיעור הנשאים בקרב גברים הומוסקסואלים דומה לשיעורם בקרב הטרוסקסואלים, ובאפריקה ובמזרח אסיה נפוצה מחלת האיידס דווקא בקרב הטרוסקסואלים, גברים ונשים.

בישראל ובארצות הברית, גם כיום, שיעור הנשאים בקרב גברים הומוסקסואלים גבוה יותר מאשר בציבור הרחב [10]. המודעות לצורך בקיום יחסי מין מוגנים גבוהה יחסית בציבור זה, אך בשנים האחרונות היא נשחקת. מאז שנת 2003 עלה משמעותית מספר הגברים ההומוסקסואלים שנדבקים באיידס עקב קיום יחסי מין ללא קונדום. [11] [12]

הורות הומו-לסבית

ערך מורחב – הורות הומו-לסבית

הורות הומו-לסבית, כלומר הורות שבה זוג ההורים המגדל את הילד מורכב משני בני זוג הומוסקסואלים (בני אותו המין או בני מין שונה), זוכה לעניין רב בקרב הומוסקסואלים ולסביות. ההורות ההומו-לסבית מתבססת חרף ההתנגדות נחרצת לה, בעיקר על רקע אידאולוגי ותאולוגי. נושא זה נמצא במרכז המאבק הציבורי של הקהילה ההומו-לסבית.

הורות הומו-לסבית יכולה להיות מושגת או על ידי כך שאחד מבני הזוג הוא ההורה הביולוגי של הילד (מקשר קודם, בשיתוף עם בן המין השני, באמצעות הזרעה מלאכותית או פונדקאות) או על ידי אימוץ.

ראו גם

• נטייה מינית
• קוויר
• להט"ב
• מישל פוקו: הספר תולדות המיניות - הרצון לדעת
• הומוסקסואליות ביוון העתיקה
• טיב יחסיהם של דוד ויהונתן
• נישואים חד מיניים
• הורות הומו לסבית
• בית דרור
• הומופוביה
• מהומות סטונוול
• סעיף 175
• תהל"ה
• לסביות בגרמניה הנאצית
• תרפיה רפראטיבית
• איידס

לקריאה נוספת

• יונאי, "הדין בדבר נטייה חד-מינית - בין היסטוריה לסוציולוגיה", משפט וממשל ד' 531 (תשנ"ח)
• א' הראל, "בתי-המשפט והומוסקסואליות - כבוד או סובלנות?", משפט וממשל ד' 785 (תשנ"ח) (קיים ברשת בגרסה קצרה)
• טמיר, "הזכות לשוויון של הומוסקסואלים ולסביות", הפרקליט מה 94 (2000);
• הראל, "עלייתה ונפילתה של המהפכה המשפטית ההומוסקסואלית", המשפט ז' 195 (תשס"ב-2002);
• זהות ונטייה מינית מתוך אתר שפ"י של משרד החינוך
• רשימה ביבליוגרפית מקיפה בנושא הומוסקסואליות
• "מעבר למיניות", קובץ מאמרים בעריכת יאיר קידר, עמליה זיו ואורן קנר (הוצאת הקיבוץ המאוחד).
• סקירת המצב המשפטי בישראל בסוגיית הזוגות החד-מיניים

קישורים חיצוניים

תנועות וארגונים

• אגודת ההומואים, הלסביות הביסקסואלים והטרנסג'נדרס בישראל
• קל"ף - קהילה לסבית פמיניסטית
• הבית הפתוח בירושלים
• תהל"ה תמיכת הורים של לסביות והומוסקסואלים
• חושן - מרכז חינוך העוסק בנושאים של נטייה מינית וזהות מגדרית
• איגי - ארגון הנוער הגאה

אתרים ישראלים בנושא

• GoGay - פורטל הומולסבי ישראלי
• gayart.info - קהילה גאה בתמונות
• לפניך ברעדה, אתר הומואים דתיים
• גאווה ישראלית, פורטל הומולסבי
• ה.ב.נ.ה - היום הבינלאומי למאבק בהומופוביה

כתבות ושונות

• שמעון גלבץ, "זמנים ורודים באתונה ובקנדהר" מאמר על מנהגי משכב הזכר באפגניסטן ובארצות ערב, ברומא וביוון העתיקה. פורסם בכתב העת המקוון "האייל הקורא"
• מיקה אהרון, "מי אמר סטייה - על הומוסקסואליות בראיה אנתרופולוגית", מתוך נענע
• הרב רונן לוביץ, סלידה סובלנות או מתירנות - יחס היהדות להומוסקסואליות.
• ניתן לשנות נטיות הומוסקסואליות, כתבה ב-ynet
• לא ניתן לשנות נטייה הומוסקסואלית, מאמר תגובה ב-ynet
• על החופש הלא טריוויאלי לבחור נטייה מינית, אבשלום אליצור מגיב לתגובה, אתר קולמוסנט
• הטיעונים נגד טיפולי הסבה - תגובה לאבשלום אליצור
• ע"א 10280/01 ד"ר טל ירוס-חקק וד"ר אביטל ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה
• ההיסטוריה של ההומוסקסואליות
• ארנה קזין - מ'קוויר' ל'חורגת'
• דיון בטיב היחסים בין דוד ליהונתן מתוך פורום "סיפורי התנ"ך" של אתר "נענע"
• רמי הסמן, שיווק לגייז - חלק ראשון וחלק שני, מתוך ירחון הזמן הוורוד
• יורם שורק, הומוסקסואליות בבעלי חיים ואהבה פלטונית, באתר נענע
• יורם שורק, הומוסקסואליות בהיסטוריה האנושית, באתר נענע

   

ערך זה מוגן ויכולים לערוך אותו רק ויקיפדים בעלי ותק של ארבעה ימים לפחות. לפרטים וסיבות עיינו בדף הגרסאות הקודמות ובדף השיחה. אם אתם סבורים שיש לשנות את תוכן הערך, אנא ציינו זאת בדף השיחה.