יחסי מין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי מין (או יחסי אישות) הוא שם כללי למגע אינטימי בין בני אדם בו מעורבים איברי המין. ישנן סיבות רבות לקיום יחסי מין. שלוש הנפוצות שבהן הן קיום יחסי מין על מנת להיכנס להריון, קיום יחסי מין למטרות ביסוס והעמקת קשר רגשי וכביטוי של אהבה, וקיום יחסי מין על מנת להפיק הנאה פיזית.
יחסי מין אצל בעלי חיים מכונים בשם הזדווגות.
תוכן עניינים |
סיווג יחסי מין
נהוג לחלק את יחסי המין לשלושה סוגים, בהתאם לאברים המעורבים במעשה:
מין וגינאלי
קיום יחסים שבהם מעורבים הפין של הגבר והנרתיק של האישה.
קיום יחסי מין וגינאלים ללא קונדום עלול להביא להריון ולהדבקה במחלות מין, בין השאר באיידס. מין וגינאלי בכפייה הוא אונס.
מין אוראלי
קיום יחסים שבהם מעורבים הפה והלשון של צד אחד, ואיברי המין של הצד שכנגד. בסלנג יחסים כאלו נקראים "ירידה", "מציצה" או "ליקוק".
מין אנאלי
קיום יחסים שבהם מעורבים הפין והחלחולת של הצד שכנגד. יחסים אלו מסבים עונג לחלק מהאנשים בעקבות גירוי קצות העצבים של הנרתיק אצל נקבות או הערמונית אצל זכרים, הסמוכים לדופן האחורי של החלחולת.
מאקט מיני זה לא ניתן להתעבר, אך להימנעות ממחלות מין מומלץ לקיים יחסים אלו עם קונדום וחומר סיכה על בסיס מים.
מין אנאלי בכפייה מכונה בחוק העונשין מעשה סדום ודינו כאונס.
השלבים בפעילות המינית
משחק מקדים
זהו השלב הראשון והמכין לקיום יחסים. בשלב זה נהוג ללטף, לגעת ולנשק את איברי הגוף של בן או בת-הזוג, על מנת לעוררו לקיום היחסים. שלב זה חשוב במיוחד לאשה, הואיל ותהליך ההתעוררות שלה איטי לרוב משל הגבר ומתרחש בעיקר בשל מגע ולא ראיה כמו אצל הגבר.
שלב ההתעוררות
בשלב זה קיים גירוי ראשוני של האדם. אצל הגבר בעקבות תהליכים פסיכוביולוגיים מסובכים, מתבצעת זקפה והקשחה של הפין בעקבות התמלאותו בדם. זקפה תקינה נובעת מהזרמת דם רב לתוך הפין. הזקפה תלויה בגורמים הבאים: (1) אספקת דם טובה דרך העורקים, (2) חסימה יעילה של הורידים המנקזים את הדם, (3) בקרה תקינה של מערכת העצבים, (4) מצב הורמונאלי תקין, (5) מצב פסיכולוגי תקין.
אצל האשה מתבצע הזדקרות של הפיטמות, התרחבות של הנרתיק, התרחבות של השפתיים עקב אצירת דם באזור, הזדקרות של הדגדגן, והפרשת חומר סיכה בנרתיק.
במקרה ששלב זה נפגם אצל הגבר הדבר מכונה אין אונות, או אימפוטנציה, בלעז, ואז הגבר איננו יכול לקיים יחסי מין רגילים, ואילו אצל האשה מקובל לכנות זאת בשם קרירות מינית, ואז קיום יחסים עלול לגרום לחבלה בנרתיק.
הרקע לבעיות אלו בתפקוד המיני יכול להיות ביולוגי או פסיכולוגי.
שלב האקט המיני
בשלב זה ישנה חדירה של הפין אל תוך הפות, או מגע וחיכוך באיברי המין בצורות אחרות, דבר האמור להפיק הנאה לבני הזוג בשל האזורים האירוגניים שבפין ובנרתיק. בעיות שיכולות להתעורר בשלב הזה, אצל הגבר, פליטה מוקדמת, בעיקר עקב בעיות פסיכולוגיות, ואצל האשה כאבים בחדירה, עקב יובש, וגיניסמוס, שהיא התכווצות בלתי רצונית של הנרתיק או עקב זיהום או פטרייה.
שלב הסיום
בשלב זה מתרחשת האורגזמה (אביונה, בעברית) אשר מתבטאת בתחושת עונג. קיימים הבדלים בין אורגזמה גברית לנשית. אצל הגבר האורגזמה מלווה בהתכווצות שרירי בסיס הפין ופליטת זרע ואילו אצל האשה ישנה התכווצות של הנרתיק. בעיות בשלב הזה, הן אצל הגבר והן אצל האשה, הן אי אפשרות של הגעה לאורגזמה. אצל הגבר יכול להיות מצב של כאבים בשלב זה. לרוב האורגזמה של הגבר והאורגזמה של האישה לא מתרחשות בו זמנית, והאישה אף יכולה לחוות מספר אורגזמות בזו אחר זו, אולם לאחר שהגבר מגיע לפליטה הוא זקוק לזמן מה לפני שיוכל להגיע שוב לאורגזמה.
המין והרפואה
מכיוון שיחסי מין הם דבר מורכב המשלב בתוכו אינטרקציה בין שני אנשים, ויכול לכלול קשת רחבה של בעיות, מבעיות אורגניות ועד בעיות פסיכולוגיות, ישנם מספר של מומחים המטפלים בבעיות אלו. בדרך כלל נהוג לשלול בעיות אורגניות ולהמשיך משם לבעיות פסיכולוגיות. בבעיות אורגניות מטפלים גיניקולוג אצל נשים ואורולוג אצל גברים. גם רופאי עור מטפלים בבעיות מין מסוימות. במידה והבעיה לא נעוצה בבעיה אורגנית, מומלץ לגשת אל סקסולוג שהוא מומחה לבעיות מין שנובעות מבעיות נפשיות או מאינטרקציה בעייתית בין בני הזוג, או לפסיכולוג המתמחה בטיפול מיני, שאמור לרדת לשורשי הבעיה הנפשית או התפיסתית שגורמת לבעיית התפקוד המיני.
אמצעי מניעה
על-מנת למנוע הריון לא-רצוי, נעשה שימוש במגוון אמצעי מניעה שתפקידם למנוע את ההפריה של הביצית באמצעות הזרע. בדרך כלל השיטה היא הקמת חיץ בין הזרע לביצית. הנפוצים שבהם הם קונדום, גלולה למניעת הריון, התקן תוך רחמי, וכן דיאפרגמה. ישנו גם קצף קוטל זרע, שתפקידו להשמיד את הזרעים לפני שהם יגיעו לביצית. לבסוף, ישנן שיטות "עממיות" יותר כמו "משגל נסוג" שבו הפין מוצא מהנרתיק לפני הפליטה ו"שיטת הימים הבטוחים", בה קיום היחסים נעשה בתקופה שאין ביוץ אצל האשה, אך שיטות אלו אינן בטוחות - בשיטת "המשגל הנסוג" אין התחשבות בכך שהפין פולט מעט זרע גם במהלך שלב האקט המיני, ו"שיטת הימים הבטוחים" היא בחזקת הימור.
שיטה בדיעבד ("חירום") למניעת הריון היא "גלולת היום שאחרי" שהיא למעשה מינון גבוה של גלולה למניעת הריון, שאפשר לקחת אותה עד 72 שעות אחרי קיום היחסים. במידה שמתחיל הריון הדרך היחידה להפסיקו היא באמצעות תהליך כירורגי המכונה הפלה מלאכותית (או גרידה). תהליך זה הוא בעצם סוג של ניתוח, כרוך בסיכון, יקר ואינו נעים. כאשר הפלה מלאכותית מתבצעת בתנאים סניטריים נאותים ועל ידי מטפל המוסמך לכך, הסיכונים הנם נמוכים מאוד.
מחלות מין
- ערך מורחב – מחלת מין
קיימות מחלות מדבקות מיוחדות המועברות בעת מגע מיני. חלקן מטרידות: הרפס, יבלות עור (קונדילומה), כיני ערווה וגרדת. חלקן עלולות להוביל לעקרות: זיבה, כלמידיה. חלקן עלולות לפגוע בתפקוד הכללי וחלקן מסכנות חיים: איידס, דלקת כבד נגיפית מסוג B (הפטיטיס B),
בכדי להתגונן בפני מחלות אלה, שמועברות על ידי העברת נוזלי גוף ועל ידי מגע בין השכבות הריריות של הגוף, הדרך היחידה והבטוחה ביותר היא שימוש בקונדום. יש להשתמש בו במיוחד כאשר יחסי המין הם אקראיים, וההיסטוריה הרפואית של הפרטנר לא ידועה. על כל פנים, קונדום אינו מגן הגנה מלאה מפני מחלות מין מסוימות (למשל עגבת, הרפס, גרדת או הפטיטיס) שיכולות לעבור גם במגע עור לעור, פה לפה וכו'.
ככלל במחלות מין, ככל שמקיימים יחסים עם יותר פרטנרים רמת הסיכון להידבקויות עולה. נשים רגישות יותר להדבקויות מאשר גברים, הואיל וזרע הגבר נשאר בנרתיק האשה. כמו כן, בכל מגע אינטימי קרוב ישנה העברה של מיקרואורגניזמים שונים מגוף אחד למישנהו, דבר שבהצטברות ממושכת, עלול בסופו של דבר לפגוע במערכת החיסונית.
מין בתרבויות העולם
היחס אל המין בתרבויות העולם היה שונה מקצה אל הקצה. אף שאריסטו חשב שהמין הוא חרפה לבני האדם, בני עמו היוונים שנחשבו למתירנים ביותר, כנראה החזיקו בתפיסות שונות. מטבע הדברים, גם הרומאים, אשר תרבותם הושפעה עמוקות מזו של היוונים, לא היו פוריטנים במיוחד (בלשון המעטה), ובתרבויות אלו היה מקובל גם משכב זכר, במיוחד כאשר גבר מבוגר "חונך" נער צעיר, כחלק מהשקפתו של אפלטון שחשב שרק ביחסים בין גברים יכול להיות רגש, בשל האחוה והקירבה התפיסתית (המקור למושג "אהבה אפלטונית") והמין עם נשים מטרתו רק לילודה. עוד הייתה מקובלת זנות ממוסדת בשווקים כחלק מהוויה התרבותית ואף אורגיות המוניות במשתאות ובחינגאות.
בעידן המודרני ככל שתרבות הינה מסורתית יותר, היחס אל המין יהיה בדרך כלל פוריטני יותר. בתרבות היפנית הקדומה ובתרבות הערבית עד ימינו אלו, מקובל לרצוח על "כבוד המשפחה", נשים שמקיימות יחסי מין ללא נישואין או נשים שבגדו בבעליהן. בחלקים נרחבים של אסיה ואפריקה, עדיין מקובל לכרות את הדגדגן לבנות צעירות, במה שמכונה "מילת נשים", זאת כדי שהאשה לא תחווה הנאה מינית, ובכך להוריד את סיכויה לבגוד. מנהג זה הונהג גם באפגניסטן לאחר המהפכה האיסלאמית. בארצות הברית היו כמה מדינות שבהן נאסרו יחסים אנאליים במה שמכונה "חוקי סדום". רק ב-2004 ביטל בית המשפט העליון של ארצות הברית חוקים אלו, שכבר זמן רב קודם לכן לא נאכפו בפועל.
המין והדת
היחס אל יחסי המין בדתות העולם לא תמיד היה חד ערכי.
המין בתרבויות אליליות
בתרבויות האליליות המיניות הייתה חופשית וללא הגבלות מרובות. היו תרבויות קדומות כמו התרבות הכנענית שבהן היו "כוהנות אהבה" במקדשים, וחלק מהפולחן היה לקיים איתן יחסים, ואף אורגיות במהלך עבודת האליל. כמו גם פולחני מין בין כהני וכהנות אלילים שונים במה שמכונה "חתונה קדושה". היו מקומות בעולם בהם הגברים היו מאוננים על האדמה ו"מפרים" אותה כחלק מסימולציה פולחנית שתגרום לשנה ברוכה ביבול. מין פולחני זה אף מתואר בתנ"ך בכמה מקומות.
המין ביהדות
היהדות רואה ביחסי מין מצווה, אבל מבקשת לפקח עליהם ולהסדיר אותם. הגישה החיובית ליחסי מין משתמעת מהמצווה הראשונה בתורה, היא מצוות "פרו ורבו". בנוסף קיום יחסי מין הוא מצווה מפורשת: "שארה כסותה ועונתה לא יגרע" ("עונתה" פירושו קיום יחסי מין עם האישה), ואף חובה בסיסית שאין להשתמט ממנה, ("כל שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים") - כל זמן שהוא נעשה במסגרת משפחתית כזו או אחרת (ובימים קדומים גם מוסד הפילגש) ובמסגרת מגבלות ההלכה. עד כדי כך חשובה המצווה, שלכהן הגדול אסור לכהן בתפקידו אם איננו נשוי, ובתלמוד אף נאמר "כל אדם שאין לו אישה אינו קרוי אדם". על פי הקבלה וספר הזוהר, בית שלא מתקיימים בו יחסי מין - אין השכינה שורה בו.
דוגמה מובהקת לגישה זו באה לידי ביטוי בביקורת המושמעת בקרב פרשני המקרא, למן תקופת התלמוד, על פרישתו של משה רבנו מאשתו ציפורה, על מנת להשאר במדרגתו הרוחנית. בפרשה בה נענשת מרים, אחות משה, על הוצאתה לשון הרע אודות משה, טוענים פרשני המקרא כי מרים מתחה ביקורת על פרישתו של משה מציפורה בניגוד להלכה, וכי נענשה על עצם מעשה הרכילות ולא על תוכן הדברים, מכיוון שלמעשה, הביקורת עצמה הייתה מוצדקת. לעיתים, בעיקר בהשפעת הפוריטניות הנוצרית וההלניסטית, היו תלמידי חכמים שפרשו מאישה, והדוגמה המפורסמת ביותר לכך הוא רבי שמעון בן עזאי, מחכמי המשנה, אשר כל חייו שקד על לימודי התורה ולא נשא אשה בהסבירו כי "מה אעשה ונפשי חשקה בתורה. אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים" (מסכת יבמות סג, ב).
קיום יחסי מין האסורים על פי ההלכה - נחשב לאחד האיסורים החמורים ביותר ודינו עונש מוות, מלבד נידה, יחסים עם גויים והוצאת זרע לבטלה שעונשם בידי שמים.
להלן סוגי יחסי המין האסורים עפ"י הדת היהודית:
- ניאוף- יחסי מין בין גבר לבין אשה נשואה או מאורסה לאחר. איסור זה חמור במיוחד, שכן הוא אחד מעשרת הדיברות.
- גילוי עריות- יחסי מין בין קרובי משפחה. פירוט בהרחבה של מי בדיוק מוגדר כקרוב/קרובת משפחה לעניין זה מצוי בספר ויקרא. איסור זה הוא אחד משלושת האיסורים החמורים של "ייהרג ובל יעבור".
- משכב זכר- יחסי מין אנליים בין שני גברים. "וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה--תּוֹעֵבָה עָשׂוּ, שְׁנֵיהֶם; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא כ', י"ג), "וְאֶת-זָכָר--לֹא תִשְׁכַּב, מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה: תּוֹעֵבָה, הִוא" (ויקרא, י"ח, כ"ב). ומפרש רש"י כמכניס מכחול בשפורפרת.
- משכב בהמה- יחסי מין בין אדם לבעל חיים. "כָּל-שֹׁכֵב עִם-בְּהֵמָה, מוֹת יוּמָת" (שמות, כ"ב, י"ח), "וְאִישׁ, אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה--מוֹת יוּמָת; וְאֶת-הַבְּהֵמָה, תַּהֲרֹגוּ" (ויקרא, כ', ט"ו), "וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל-כָּל-בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ--וְהָרַגְתָּ אֶת-הָאִשָּׁה, וְאֶת-הַבְּהֵמָה; מוֹת יוּמָתוּ, דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא, כ', ט"ז).
- קיום יחסים עם אשה נידה - אשה הנמצאת בזמן וסת ושבעה ימים אחריה.
- קיום יחסי מין בין יהודים לגויים. אף שבית דין אינם עונשים, קיימת הוראה של "הבועל ארמית - קנאים פוגעים בו".
- שפיכת זרע לבטלה - פליטת זרע שלא במהלך יחסי מין עם אישה ובכללם אוננות.
על פי הקבלה, במעשה המיניות הנכון ישנו חיבור ואיחוד של אידאות עליונים בינן לבין עצמן ובינן לבין העולם, ובמעשה מיניות "מקולקל", יש עימעום האור האלוהי והרחקתו מהעולם.
על פי המשפט העברי, בני הזוג יכולים לעשות ככל שיעלה על דעתם בינם לבין עצמם, כל עוד שהדבר נעשה בהסכמה וברצון. (בבלי, מסכת נדרים דף כ' עמוד ב') [3] מין וגינלי נקרא "ביאה כדרכה", ואצל אנשים נשואים אם אחד מהצדדים אינו מוכן לקיים סוג כזה של יחסים, הוא נקרא "מורד" וזו עילה מוצדקת לגירושין. מין אנאלי הוא בגדר מותר, על פי הנאמר "משכבי אשה", מכאן שיש שני משכבים ומין אנאלי נקרא בתלמוד "ביאה שלא כדרכה" או "הפיכת השולחן". (רמב"ם יד החזקה - הלכות איסורי ביאה פרק ג').[1]. בעלי התוספות סוברים שאקט זה מותר רק כאשר אינו מוציא זרע או שעושה כך באקראי אף שמוציא זרע. [2]. יחסי מין אורליים נקראים "ביאה דרך איברים" ואינם נחשבים לקיום יחסים של ממש, ולא נחשבים לניאוף במקרה של בגידה, אם כי לדברי הרמב"ם נחשב הדבר למעשה מכוער שלוקים עליו, כאשר הדבר נעשה במסגרת יחסים אסורים.
המין בנצרות
הנצרות הקתולית ונגזרותיה נחשבות לדת, שהיחס שלה אל המין הוא הפוריטני והחריף ביותר. המיניות נחשבת לחטא ואסמכתא לכך הוא הפסוק בתהילים "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אימי" (תהילים פרק נ"א פסוק ז'). עפ"י הנצרות, קיום היחסים הינו רק לשם הולדה והתרבות, ואסורים יחסים לשם הנאה בלבד. לא במקרה באמונה הנוצרית המשיח לא נולד מקיום יחסי מין אנושיים. לאנשי הדת של הנצרות הקתולית אסור להינשא (ובכנסייה האורתודוקסית רק לכמרים הזוטרים מותר להינשא), והתנזרות מיחסי מין היא מעלה גדולה בנצרות (ראה נזיר).
המין באיסלאם
באיסלאם היחס למין הינו הרבה יותר סלחני מהנצרות, ויש היתר לפוליגמיה (אם כי יש איסור על מין אנאלי). אין הבדל מבחינת האיסורים בין שני המינים אם כי בחברות שמרניות כדוגמת חברות ערביות ואפריקאיות יש העדפה לטובת הגברים למרות שהדת עצמה אינה מבדילה בין המינים.
סטיות מיניות
סטיה מינית היא התנהגות מינית שאינה נמצאת בתחום ההתנהגויות המיניות המקובלות על ידי החברה. מושג הסטייה המינית תלוי תרבות ותקופה. ככלל החברה המערבית סובלנית למגוון התנהגויות מיניות רחב, כל עוד אלו אינן פוגעות בזולת או בסדר הציבורי.
פדופיליה, זואופיליה, ונקרופיליה מוגדרות כסטיות מיניות ואסורות על פי חוק, משום שהפרטנר אינו כשיר להביע הסכמה ליחסים אלה. בנוסף לכך מימוש הפנטזיה הפדופילית כרוך בגרימת נזק ארוך טווח לקורבן - הילד או הילדה.[1]
אקסהיביציוניזם נחשבת כסטיה מינית, ובמקרים מסוימים היא תגרור עונשים בחוק. מציצנות, מעבר להיותה סטייה מינית, פוגעת בפרטיותו של הקורבן, וקבועים נגדה עונשים בחוק. יחסים סאדו-מזוכיסטים אינם נחשבים כסטיה בפני הפסיכולוגיה, עדיין נחשבים בעיני רבים מהציבור כסטיה מינית, אך אינם אסורים בחוק, כל עוד הם נעשים בהסכמה של שני הצדדים.
יחסים מיניים בין בני אותו המין, אינם נחשבים סטיה מינית בחברה המערבית המודרנית.
הערות שוליים
- 1. ^ "אמרו חכמים אין הלכה כיוחנן בן דהבאי אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה" (תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ', עמוד ב') "...והמקדש בביאה מסתמא דעתו על גמר ביאה וכשיגמור ביאתו תהיה מקודשת ובין שבא עליה כדרכה בין שבא עליה שלא כדרכה הרי זו מקודשת." (רמב"ם יד החזקה - הלכות אישות פרק ג' הלכה ה') ועיינו גם ב שם הלכות איסורי ביאה פרק ג' הלכה ט"ו, ובטור אבן העזר סימן כ' בהתחלה.
- 2. ^ "ואמר ר"י דהתם (=ששם) מיירי (=עוסק) בלא הוצאת זרע דשרי (=שמותר) דכיון דליכא (=שאין) השחתת זרע לא הוי כמעשה ער ואונן. עוד אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד, אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי (=מותר). " (בבלי יבמות דף ל"ד עמוד ב', פירוש בעלי התוספות)
- 3. ^ " אשתו של אדם, מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה--בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אברים. ואף על פי כן, מידת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש, כמו שביארנו בהלכות דעות; ולא יסור מדרך העולם ומנהגו, שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות." (הלכות איסורי ביאה, פרק כא,י [ט])
ערכים קשורים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יחסי מין |
קישורים חיצוניים
- קיום יחסים בגיל הנעורים אתר YNET
- יחסי מין מאת פרופ' דרורית הוכנר, בפורטל הבריאות הישראלי
- הקשר בין יחסי מין ובריאות הלב, בפורטל הבריאות הישראלי
- דרוש חשק באתר NRG
- מדור מיניות ויחסים, באתר YNET
- שילה עמותה לייעוץ מיני לבני נוער אתר הבית
- עמדות כלפי מיניות - שאלון אבחון עצמי באתר פרויקט המדגם
- מין לכל מאמין - על מיניות בדתות השונות, אתר ynet
- גלולות - מרכז מידע לנוער בנושאי יחסי מין ומיניות
 |
ערך זה מוגן ויכולים לערוך אותו רק ויקיפדים בעלי ותק של ארבעה ימים לפחות. לפרטים וסיבות עיינו בדף הגרסאות הקודמות ובדף השיחה. אם אתם סבורים שיש לשנות את תוכן הערך, אנא ציינו זאת בדף השיחה. |
