פיליפ ק. דיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פיליפ ק. דיק

פיליפ קינדרד דיק (Philip Kindred Dick באנגלית, ידוע גם בתור פק"ד (PKD), או בשם העט שלו ריצ'רד פיליפס (Richard Phillips באנגלית)) (16 בדצמבר 1928 - 2 במרץ 1982) - סופר מדע בדיוני אמריקני בעל השפעה עמוקה על הסוגה בכלל ועל "הגל החדש" בפרט. הרבה לדון בספריו בשאלות של מציאות והיעדרה, במצבי תודעה ותפיסה חריגים, באשליות ומציאויות חלופיות, וכן בהשפעתם של סמים שונים, אמיתיים או דמיוניים. אף על פי שהולל בימי חייו בפי עמיתיו, לדוגמה סטניסלב לם, דיק זכה להכרה ציבורית מועטה עד למותו. לאחר מותו נוצרו מספר סרטים פופולריים שהתבססו על ספריו, מה שהביא קהל רחב יותר לספריו. כיום, יצירתו היא מהמוכרות ביותר בסוגת המדע הבדיוני, והיא זוכה להצלחה מסחרית כמו גם לביקורות חיוביות.

כשהוא דוחה את השקפת העולם האופטימיסטית והפשוטה של תור הזהב של המדע הבדיוני, דיק חקר בעקביות נושאים כגון טבעם של המציאות והאנושות בספריו, שאוכלסו על-ידי אנשים עובדים פשוטים ולא על-ידי "גיבורים גלקטיים". הוא הקדים את תת-הסוגה של הסייברפאנק בהתעסקותו בעולם חסר-החוק של צפון קליפורניה ברבות מיצירותיו. ספרו המפורסם "האיש במצודה הרמה" (1963, זוכה פרס הוגו), הוא יצירה חלוצית המשלבת בין סוגות ההיסטוריה החלופית והמדע הבדיוני. כמו כן, הוא פרסם מספר רב של סיפורים קצרים ויצירות משניות שפורסמו במגזיני-מד"ב זולים (Pulp Magazines).

[עריכה] חייו המוקדמים

פיליפ ק. דיק נולד בשיקגו, אילינוי, לדורותי קינדרד דיק. אביו, אדגר דיק, היה חוקר הונאות עבור משרד החקלאות האמריקני. הייתה לו אחות תאומה, ג'יין. שניהם נולדו שישה שבועות בטרם עת, וג'יין נפטרה ב־26 בינואר 1929. זמן קצר לאחר מכן, המשפחה עברה לקליפורניה.

הוריו של דיק התגרשו בצעירותו, והוא חי עם אמו. הוא סיים בית ספר תיכון בברקלי ולזמן קצר למד באוניברסיטת קליפורניה, שם למד גרמנית כקורס ראשי. הוא מכר תקליטים ועבד כדי. ג'יי. בטרם מכר את סיפורו הראשון ב־1952. הוא עבד כסופר למחייתו, פחות או יותר, מאותו זמן והלאה. הוא מכר את הרומן הראשון שלו ב־1955. שנות ה-50 המאוחרות היו זמן קשה עבור דיק, עד כדי כך שהוא "לא יכול היה לשלם אפילו עבור קנסות-איחורים לספריה", כהודאתו. הוא ראה עצמו חלק מהאנטי חברה של קליפורניה של שנות ה-60, והזדהה עם משוררי הביט ועם המפלגה הקומוניסטית. העובדה האחרונה נתונה במחלוקת, ודיק עצמו הודה שהושלך, פשוטו כמשמעו, לפחות מאחת מהפגנותיה של המפלגה. ב־1963 זכה בפרס הוגו היוקרתי עבור ספרו "האיש במצודה הרמה". דיק התנגד למלחמת ויטנאם ובשל כך היה לו תיק ב־FBI.

אף־על־פי שדיק הולל כגאון בעולם המד"ב של זמנו, העולם הספרותי בכללותו לא היה כה מסביר פנים כלפיו, והוא יכול היה למכור ספרים רק למו"לים של מד"ב שלא שילמו היטב. בשל כך, למרות שפרסם מספר גדול של רומנים בשנים הבאות, הוא המשיך להאבק פיננסית ופסיכולוגית. אפילו בשנותיו המאוחרות הוא סבל מבעיות כספיות. בהקדמה לאוסף הסיפורים הקצרים משנת 1980, "האיש המוזהב", דיק כתב:

"לפני מספר שנים, כשהייתי חולה, היינליין הציע את עזרתו, כל מה שיכול היה לעשות, ומעולם לא נפגשנו; הוא נהג להתקשר אלי על מנת לעודד אותי ולברר מה שלומי. הוא רצה לקנות לי מכונת כתיבה חשמלית, יברך אותו האל -- אחד מהג'נטלמנים האמיתיים המועטים בעולם. אני לא מסכים עם אף אחד מן הרעיונות אותם הוא מציג ביצירתו, אך אין זה חשוב. פעם אחת, כשחבתי ל־IRS כסף רב ולא יכולתי לגייסו, היינליין הלווה לי את הכסף. אני מעריך מאוד אותו ואת אשתו; הקדשתי לו ספר בהערכתי. רוברט היינליין הוא איש נאה, מאוד מרשים ומאוד צבאי ביציבתו; ניתן לראות כי יש לי רקע צבאי, אפילו על פי תסרוקתו. הוא יודע שאני פריק תלוש ובכל-זאת הוא עזר לי ולאשתי כשהיינו בצרה. זהו הטוב ביותר באנושות, ממש שם; זה מה ומי שאני אוהב."

הקטע דלהלן מראה לא רק שלדיק היו בעיות כספיות באופן תדיר, אלא גם את ההערכה לה זכה מסופרי מד"ב אחרים. אף על פי שרוברט היינליין היה היפוכו של דיק כמעט מכל בחינה - בעיקר בתחומי הפוליטיקה וסגנון החיים והכתיבה - הם העריצו זה את יצירתו של זה. דיק כתב על היינליין באותה הקדמה: "אני מחשיב את היינליין לאבי הרוחני, למרות שהאידאולוגיות הפוליטיות שלנו שונות תכלית השינוי אחת מן השניה".

[עריכה] חזיונותיו ומותו

בנעוריו, בערך בגיל שלוש-עשרה, חלם דיק חלום שחזר ונשנה. הוא חלם כי הוא בחנות ספרים וכי הוא מנסה למצוא גליון של מגזין המד"ב Astounding Magazine. גליון זה, לכשימצא אותו, יכיל סיפור סיפור הנקרא "האימפריה מעולם לא תמה" ("The Empire Never Ended"), שיגלה לו את סוד היקום. בכל חזרה של החלום, ערימת המגזינים בה חיפש קטנה וקטנה, אך הוא מעולם לא הגיע לקרקעיתה. לבסוף החל דיק לחשוש כי גילוי המגזין יביא עמו אי שפיות. זמן קצר לאחר מכן פסקו החלומות. הם מעולם לא חזרו, אך המשפט "האימפריה מעולם לא תמה" יופיע ביצירותיו המאוחרות יותר.

ב־20 בפברואר 1974 הוא התאושש מהשפעת סודיום תיופנטל, (סם מרדים) שניתן לו לאחר הוצאת שן בינה פגומה. כשפתח את דלת דירתו על מנת לקבל משלוח חדש של משככי כאבים, הוא שם לב כי האשה שמסרה לו את החבילה ענדה תליון ועליו מה שדיק כינה "vesicle pisces" (הוא התכוון ככל הנראה לקשתות המצטלבות של סמל הדג הקדום של הנוצרים, ה־Vesica piscis, הידוע גם בתור Ichthys). לאחר עזיבתה, החל דיק לחוות חזיונות. אמנם ניתן לייחס זאת לפעולתם של משככי הכאבים, אך לאחר שבועות של חזיונות כאלו, הסבר כזה פחות מתקבל על הדעת. לאורך פברואר ומרץ 1974 הוא חווה סדרה של חזיונות אותם כינה באופן קולקטיבי "2-3-74", קיצור של "פברואר/מרץ 1974". הוא תאר את חזיונותיו המוקדמים כ-קרני לייזר ותבניות גאומטריות, ולעתים תמונות חטופות של ישו ורומא העתיקה. כשהתמונות גדלו באורכן ובתדירותן, דיק טען כי הוא החל לחיות חיים כפולים, פעם בתור עצמו ופעם בתור תומאס, נוצרי שנרדף בידי הרומאים במאה הראשונה לספירה. על אף שימושו המתמשך בסמים, דיק קיבל את החזיונות הללו כמציאות, והאמין כי הוא בא במגע עם ישות אלוהית כלשהי, אליה הוא התייחס כ"זברה", אלוהים, ובאופן התדיר ביותר, "ואליס" (VALIS).

[עריכה] ואליס

ואליס (VALIS) - ראשי תיבות באנגלית של "מערכת אינטליגנציה נרחבת חיה ואקטיבית" (Vast Active Living Intelligence System); דיק השתמש במונח זה ככותרת לספרו (והמשיך את התמה בשלושה ספרים נוספים לפחות); מאוחר יותר הוא העלה השערה כי ואליס היא גם "גנרטור של מציאות" וגם אמצעי לתקשורת חוץ-ארצית. הוא תאר את ואליס כצומת אחת של רשת לווינים מלאכותיים שמקורם בכוכב Formalhaut שבקבוצת הכוכבים דגים. על פי דיק, הלויין המקיף את הארץ השתמש ב"קרני לייזר ורודות" על מנת להעביר מידע ולהקרין הולוגרמות על הארץ ועל מנת לבסס תקשורת בין מין חוץ-ארצי לבין האנושות. דיק טען כי ואליס עשתה שימוש ב"תמריצים משלחי־רסן" ("disinhibiting stimuli") על מנת להכין את הנשואים לתקשורת; באחד מהמקרים, נעשה שימוש בסמל ה־vesicle pisces שתואר לעיל. הוא כתב בפירוט על החוויה הזו ועל אמונתו כי האימפריה הרומית מעולם לא תמה במאמרו "כיצד לבנות יקום שלא יתפרק אחרי יומיים".

בשלב מסוים, במהלך מפגש עם ואליס, נודע לדיק כי לבנו הפעוט נשקפת סכנת מוות ממחלה לא ידועה. בדיקות שגרתיות לא הראו כל סימן למחלה כלשהי אצל הילד; אף־על־פי־כן, דיק התעקש כי יערכו בדיקות יסודיות על מנת להבטיח את בריאות בנו. הרופא הסכים לבסוף, למרות היעדר תסמינים ברורים. במהלך הבדיקה הרופאים גילו שבר מפשעתי שהיה הורג את הפעוט לולא נערך ניתוח בהקדם. חייו של הילד ניצלו הודות לניתוח, ודיק ייחס זאת להתערבותה של ואליס.

אירוע נוסף הוא מקרה בו דיק דיבר בלשונות לא מוכרות לו (גלוסולליה). אשתו של דיק רשמה פונטית את הקולות אותם הפיק, וגילתה כי הוא דובר יוונית קוינה, סוג של יוונית עתיקה אותו לא למד מעולם. דיק גילה מאוחר יותר כי הברית החדשה ותרגום השבעים נכתבו במקור ביוונית קוינה. עם זאת, לא הייתה זו הפעם הראשונה בה חווה דיק דיבור בלשונות זרות לו. עשור לפני כן, דיק טען כי הוא מסוגל לחשוב, לקרוא ולדבר לטינית שוטפת תחת השפעת LSD.

במאמרו "האם תשוכלל אי פעם הפצצה האטומית, ואם וכן, מי יהא על רוברט היינליין?" (Will the Atomic Bomb Ever be Perfected, And if so, What becomes of Robert Heinlein?) מזכיר דיק כי הוא החל לראות אור ורוד במהלך חוויית LSD שמונה שנים לפני שכתב וייחס את "קרני הלייזר הורודות" לואליס.

[עריכה] Exegesis

על אף ההרגשה כי הוא חווה, בצורה כלשהי, תקשורת אלוהית, דיק לא יכול היה לתרץ באופן מלא את האירועים. עד סוף ימיו הוא נאבק על מנת להבין באופן מלא את המתרחש, בהטילו ספק בשפיותו ובתפיסת המציאות שלו. הוא הצליח לרשום חלק ממחשבותיו ביומן בן 80000 מילה ומיליון עמודים שנקרא "הפרשנות" (Exegesis). הוא בילה לילות ללא שינה בכתיבה מאומצת ביומנו, פעמים רבות תחת השפעת אמפיטמינים, מה שתרם ללא ספק לנימה האקלקטית של הכתוב. נושא חוזר ב"פרשנות" הוא ההשערה של דיק שההיסטוריה נעצרה במאה הראשונה לספירה, וש"האימפריה מעולם לא תמה". הוא ראה ברומא את פסגת החומרנות, שלאחר שהדיחה את הגנוסטיקנים למחתרת לפני 1900 שנה, החזיקה את האנושות במצב של עבדות לרכוש חומרי. דיק האמין כי ואליס יצרה קשר עמו ועם עוד מספר אלמונים על מנת לגרום להדחתו של ריצ'רד ניקסון, בו ראה ניק את התגלמותו של הקיסר.

ככל שעבר הזמן, הפך דיק פאראנויד יותר ויותר, דמיין שנקשרו נגדו עלילות בידי הקג"ב וה־FBI, והאמין כי טומנים לו מלכודות ללא מנוחה. במקרה אחד הוא האמין כי אנשי ה-FBI היו אחראים לפריצה לביתו בה נגנבו מסמכים שונים וכספתו נפרצה בעזרת חומר נפץ; מאוחר יותר טען דיק כי ככל הנראה הוא ביצע את הפריצה בעצמו ושכח מכך.

יצירתו המאוחרת יותר, בעיקר טרילוגיית ואליס, הייתה אוטוביוגרפית במידה רבה, עם השפעות ואזכורים רבים של "2-3-74". כמו כן, דיק קרא בשקיקה יצירות על דת, פילוסופיה, מטאפיזיקה וגנוסיס, ורעיונות אלה מצאו את דרכם לרבים מסיפוריו. הרומן האחרון פרי עטו שפורסם בימי חייו היה The Transmigration of Timothy Archer, אך רבים נוספים פורסמו לאחר מותו (הראוי ביותר לציון שבהם הוא Lies, Inc.).

[עריכה] מותו והסבר אפשרי לחזיונותיו

פיליפ ק. דיק מת משבץ ב־1982 בלא שלמד מה גרם לחזיונותיו. יש המשערים כי דיק סבל מהתפרצויות אפילפטיות באונה הרקתית של המוח. דבר כזה יכול לגרום להתקפים עדינים ולא משתקים, שיכולים לגרום בתורם לרגשות הנעים מחוסר-התמצאות כללי ועד לחזיונות שמתפרשים לעיתים קרובות על ידי הקורבנות כחוויות "רוחניות" או כהתגלויות. האזור המסוים הזה במוח אחראי להפרדה בין מציאות לדמיון ורגיש מאוד לפעילות אפילפטית. התסמינים הנלויים לפעילות כזו דומים לתיאור העשור האחרון בחייו של פיליפ ק. דיק. חלק בלתי נפרד מהתקפים כאלו הוא תופעה התנהגותית הנקראת "היפרגרפיה", בה הקורבן מתעד בצורה אובססיבית את חוויותיו, בדרך כלל בצורת יומן.

כשתאומתו ג'יין מתה, גולפה מצבה עם שני השמות עליה, ומקום ריק לתאריך הפטירה של פיליפ. לאחר מותו (הוא נותק ממכונת ההחיאה ב־2 במרץ, אך רישום ה־EEG כבר היה איזואלקטרי חמישה ימים קודם לכן) אביו, אדגר, הביא את גופת בנו לפורט מורגן, קולורדו. לאחר חמישים-ושלוש שנה, התאריך השני נחצב גם הוא, ופיליפ ק. דיק נקבר לצד אחותו.

[עריכה] נישואים וצאצאים

דיק נישא חמש פעמים; ארבע נישואים הסתיימו בגירושין ואחד במותו. היו לו שתי בנות ובן.

• מאי 1948, לג'נט מרלין (נמשכו ששה חודשים);
• יוני 1950, לקליאו אפוסטולידס (התגרשו ב־1958);
• 1958, לאן ויליאמס רובינשטיין (ילדים: לאורה ארצ'ר, נולדה ב־26 בפברואר 1960) (התגרשו ב־1964);
• 1966 או 1967 (המקורות חצויים), לנאנסי האקט (ילדים: איסולד, קרויה בדרך כלל "איסה") (התגרשו ב־1970);
• 18 באפריל 1973 לטסה באסבי (ילדים: כריסטופר).

[עריכה] מספריו

[עריכה] שתורגמו לעברית

• יוביק (Ubik)
• האיש במצודה הרמה (The Man in the High Castle)
• האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות (Do Androids Dream of Electric Sheep)
• סורק אפלה (A Scanner Darkly)
• הצלם (The Simulacrum)
• ואליס (VALIS), בהוצאת אודיסיאה
• השחקנים של טיטאן (Game Players of Titan)
• כשל זמן (Martian Time-slip), בהוצאת אודיסיאה

[עריכה] שעובדו לסרטים

• בלייד ראנר (Blade Runner) - על־פי הספר "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות".
• זכרון גורלי (Total Recall) - על־פי הסיפור הקצר "We Can Remember It For You Wholesale".
• מתחזה (Impostor)
• דו"ח מיוחד (The Minority Report)
• סקרימרס (על בסיס הסיפור הקצר "Second Variety")
• צ'ק פתוח (Paycheck, מבוסס על סיפור קצר באותו השם)
• סורק אפלה (A Scanner Darkly)

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של דיק
• סורק אפלה - סקירה באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה
• ביקורת על "כשל זמן" במגזין "בלי פאניקה"
• אלא אם כן המציאות היא זיוף (חלק א') וחלק ב' באייל הקורא
• כיצד לבנות יקום שלא יתמוטט לאחר יומיים - מאמר פרי עטו של פיליפ ק. דיק (באנגלית)