LSD
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
D-Lysergic Acid Diethylamide (הרכב כימי: C20H25N3O), הלוצינוגן מלאכותי חזק וסם פסיכדלי שבמקור הופק מפטריית ארגוט. LSD הוא קיצור של המונח הגרמני Lyserg-Säure-Diäthylamid (חומצה ליסרגית דיאתילאמידית).
תוכן עניינים |
[עריכה] מאפייני הסם
LSD (נקרא גם "אסיד") נצרך בצורה אופיינית דרך הפה, כנוזל בהיר חסר טעם וריח, בדרך כלל על מצע נייר סופג ("קרטונים", "שפיצים", "הופמנים"), קוביית סוכר, או ג'לטין, למרות שניתן לצרוך אותו גם דרך המזון והשתייה. הסם נספג במערכת העיכול ועובר משם בקלות למחזור הדם בדרכו אל המוח. השפעת הסם מתחילה כ-15 עד 60 דקות לאחר הבליעה ושיאה כשעתיים עד 4 שעות לאחר מכן. ניקוי ה-LSD מהגוף מתרחש באופן הדרגתי ומשכו בין 6 ל-12 שעות.
LSD נמכר כסם פלא פסיכיאטרי. הוא נעשה פופולרי לראשונה בקרב קבוצות מקצועיות קטנות העוסקות בבריאות הנפש, כמו פסיכיאטרים ופסיכולוגים במהלך שנות ה־50. בתקופת המלחמה הקרה גם סוכנויות ביון גילו התעניינות רבה באפשרויות ה־LSD.
LSD הוא אחד הסמים החזקים ביותר. LSD חזק פי 100 מ־פסילוסיבין, וחזק פי 4,000 ממסקלין. מינון ה־LSD מדוד במיקרוגרם (מיליונית גרם) וההשפעה שלו ניכרת כבר בכמות של 20 מיקרוגרם. לשם השוואה, מינון כמעט כל שאר הסמים מדוד במיליגרם (אלפית גרם).
החומצה הליסרגית התגלתה ב-1938, וב-1943 נודעה לראשונה השפעתה הרבה על התודעה. במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 הפך הסם פופולרי ובשנת 1967 הוצא בארצות הברית אל מחוץ לחוק. בישראל סחר, אחזקה ושימוש בחומר אסורים לפי פקודת הסמים המסוכנים - 1973. כיום, הסם כבר אינו פופולרי כפי שהיה בעשורים הקודמים, בעיקר בשנות השישים והשבעים, בהם נכרה השפעתו על תנועת ההיפים ועל המוזיקה שלוותה את התקופה. בשנות התשעים תפס האקסטזי את מקומו.
[עריכה] גילוי הסם
LSD הופך במעבדה על-ידי הכימאי השוויצרי ד"ר אלברט הופמן באופן מקרי. בספר שכתב תיאור את רשמיו ממפגשו הראשון עם LSD: "ב-16 לאפריל בשנת 1943 בשעות אחר-הצהריים חשתי תחושה משונה של אי-שקט וסחרחורת. צורות החפצים והאנשים שהיו במעבדה עברו כאילו שינויים אופטיים. לא יכולתי להתרכז בעבודתי והלכתי הביתה במצב הדומה לשינה והרגשתי צורך לשכב. סגרתי את הווילונות ומיד חשתי בתחושה הדומה לשכרות, שהייתה מלווה תעתועים מוגזמים. בעיניים עצומות ראיתי תמונות פנטסטיות בעלות גמישות עצומה וצבעים חזקים כאילו באו לקראתי. כעבור שעתיים הכול נעלם" (58, 1980, Hofmann).
הופמן קישר את התחושות הללו עם החומר החדש שהפיק במעבדתו, כנראה בשעה שעבד עם החומר כמות קטנה שלו נספגה דרך העור באצבעותיו וגרמה לתחושות שחווה. על מנת להיות בטוח שהחומר החדש שגילה הוא אכן הגורם לחויה שאותה עבר ד"ר הופמן נטל אותו שוב כשפן נסיונות במהלך המחקר אחרי תכונות החומר החדש. הוא נטל כמות שחשבה למזערית - 250 מיקרוגרם (מיקרוגרם = 1/1,000,000 של גרם) וכתוצאה מכך היו לו הזיות קשות. היום ידוע שכמות זו גדולה פי 2.5 מהכמות האפקטיווית של LSD.
[עריכה] השפעות
[עריכה] גופני
תגובות גופניות ל־LSD כוללות: עליית טמפרטורת הגוף, יובש בפה, "עור ברווז", עלייה בקצב הלב, הידוק בלסת, התכווצות שרירים, מתיחת שרירים, בחילה, זיעה, התרחבות אישון העין, הפרשת רוק, יצור ריר, נדודי שינה ורעידה.
[עריכה] פסיכולוגי
השפעות פסיכולוגיות של ה־LSD (לעיתים נקראות טריפ) משתנות מאוד מאדם לאדם, מטריפ אחד למשנהו, ואפילו עם הזמן במהלך טריפ מסוים. השפעת הסם דומה במקצת למצבים המכונים "הפרעות פסיכיאטריות", אולם ההבדל המשמעותי הוא שברוב המקרים המשתמש מודע לכך שמצבו הנפשי מושפע על ידי הסם והוא זמני בלבד. זאת בניגוד ל"הפרעות פסיכיאטריות" בהן אדם אינו מודע למצבו ונמצא בו לאורך זמן (לעיתים כל החיים). השפעת הסם חזקה ביותר ואורכת מספר שעות לפחות. לעיתים נמשכות השפעות מסוימות לאורך זמן רב. במהלך ה"טריפ", קשה לחשוב ולתפקד בצורה "רגילה". זאת בניגוד לקנבינואידים למשל (מריחואנה, חשיש), המאפשרים אצל חלק מהמשתמשים חשיבה ותפקוד רגיל. במהלך ה"טריפ" רואה המשתמש בדרך כלל הזיות ויזואליות. הזיות אלו מגוונות, אולם ישנן תופעות חוזרות. לדוגמה: עצמים נראים כאילו הם פועמים, נוזלים ומתנחשלים. צבעים מסוימים (כמו ירוק ואדום) מתחזקים. אחד הגורמים המשפיעים על ה"טריפ" היא מוכנותו הנפשית של המשתמש והמצב בו הוא לוקח את הסם. לדוגמה: חוויות קשות המודחקות במצב רגיל, עלולות לפרוץ בעת השימוש בסם. מצב רוח רע (כעס, פחד, דיכאון) עלול להתגבר בעקבות השימוש בסם (תופעה זו נכונה לגבי רוב הסמים). חשיבות רבה קיימת לגבי הזמן, המקום והחברה ("סֶטינג"). לדוגמה: יש המשתמשים בסם בטבע, ויש המשתמשים בו במסיבות טראנס. רבים לוקחים את הסם כאשר לידם חברים נוספים.
פרופ' באסטיאנס מהאוניברסיטה הממלכתית בליידן שבהולנד פיתח שיטה לטיפול בניצולי שואה שלקו בתסמונת המחנות באמצעות טיפול בLSD בשיטה זו הוא מחזיר את האדם בטראנס של הזיות אל חויותיו הנוראות וגורם לו למבט רטרוספקטיבי מחודש. שיטה זו שנויה במחלוקת שכן ההשפעות על האדם אינן ברורות דיין, ולעיתים החוויה מחדש של הזוועות עלולה להביא את האדם למצב פסיכולוגי קשה. אחד האנשים המפורסמים שבהם טיפל, היה סופר השואה יחיאל די נור ("ק.צטניק"). הטיפול מתואר בהרחבה בספרו צופן אדמע.
[עריכה] LSD וסוכנות הביון המרכזית
ה־CIA מימן מרכז לטיפול בחולי נפש בקנדה בשנות ה־50 בו חקר הד"ר קמרון את אפשרויות השימוש ב־LSD כעזר להיפנוזה, ענינו של ה־CIA בסם היה בו כאמצעי לשכנוע ולשטיפת מוח.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אסיד – סם הזייתי בעל עוצמה ומסוכן מאת: יפה צוברי.
אזהרה: השימוש בסמים בישראל אסור על־פי פקודת הסמים המסוכנים, ועלול לגרור ענישה חמורה ונזק בריאותי בלתי הפיך.
