מטאפיזיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטאפיזיקה היא ענף של הפילוסופיה העוסק בהנחות היסוד אודות העולם ובחינתן. משמעות שם הענף היא "מעבר לפיזיקה" ומקורו בשפה היוונית.
מקור המילה בסידור הכתבים האריסטוטליים בספריה הגדולה של אלכסנדריה - השם מתייחס לסדרת הספרים של אריסטו שסודרו אחרי הספרים העוסקים בפיזיקה. בספרים הללו דן אריסטו במונחים הבסיסיים של שיטתו, תוך פיתוחם ושיכלולם של רעיונות שהופיעו בכתבים הלוגיים המוקדמים יותר. בין השאר, מפתח אריסטו בכתבים אלו את שיטת הקטגוריות, את מושג העצם, מושג התנועה, ארבעת ההסברים (או הסיבות), והיחס חומר - צורה.
בהמשך קיבל המושג משמעויות נוספות ורחבות יותר. כך למשל, הפילוסוף הפרוסי עמנואל קאנט (1724 - 1804) ראה במטאפיזיקה מדע, שתכליתו, אם הוא אפשרי, לעסוק באופן אפריורי, כלומר שאינו מבוסס על הניסיון, בבעיות האלוהות, חירות הרצון והישארות הנפש. כמו כן, היו שראו את עיקר העיסוק המטאפיזי במה שאינו פיזי (האל, השכלים והצורות), ובכך זיהו אותו במידה מסוימת עם התאולוגיה. כיום משמש המושג בעיקר ככינוי לעיסוק בהנחות היסוד אודות העולם ובחינתן.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- היידגר: מטאפיזיקה ועוצמה מאת קג'טי נגהי.