חוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חוק הוא נורמה שנקבעה באופן רשמי, ונוסחה באופן אחיד וברור. כלומר, החוק הינו דפוס התנהגות מצופה בחברה מסוימת, המנוסח באופן שאינו תלוי באישור של פרט מסוים. מקורו של החוק הינו בהסכמה החברתית, אך צורת ניסוחו המחייבת הופכת אותו לחיצונית לאותה חברה, ומצוייה מעל להתנהגויות הפרטים בפועל.

לדוגמה, חוק האוסר על גניבה נובע מכך שמרבית הפרטים בחברה מאשרים אותו ומסכימים כי הוא קיים. במצב כזה, גם אם פרט מסוים אינו מכיר בקיומו של החוק, ינהגו שאר הפרטים כלפיו כאילו הכיר בו. מלבד זאת, עומד החוק כתוצר בלתי-תלוי של החברה, והפרטים רואים בו גורם שאינו תלוי ישירות בהתנהגותם.

חוק קשור באופן הדוק לשלטון, שכן הוא מהווה את בסיסו האופרטיבי של כל שלטון שכזה. למעשה, שלטון הופך לקבוע בזכות קביעת סמכותו בחוק. כמעט ולא התקיימו מצבים היסטוריים, בהם שלטון חדל מלהיות בלא שינוי בחוקים הרלוונטיים.
לדוגמה, בריון שכונתי עשוי להיות השליט הבלתי-מעורער של אותו הרחוב, אך שלטונו הוא ארעי. שרגע בו יחוקק חוק המאפשר לו לשלוט באופן רשמי, יהפוך שלטונו לקבוע. אומנם, באם ימות הבריון לפתע ישאר החוק מיותר וסתמי, אך לרוב יסתיים שלטונו של הבריון רק במסגרת שינוי בחוק עצמו.

ברוב מכריע של החוקים, קיימת סנקציה המוטלת, באופן תיאורטי, על החורגים מהחוק, בידי השלטון. השימוש בסנקציה זו מכונה אכיפת החוק, והיא חוקית בזכות עצמה.

קיומם של החוקים, כיישויות אשר מקורן בחברה אך הופכות להיות בלתי-תלויות בה לפי תפיסת הפרטים, יוצר לכל חברה מרחב קיום המבוסס על מערכת החוקים שבה. מרחב זה הינו פורמלי בלבד, ואינו תלוי בהתנהגות הפרטים בפועל.

לדוגמה, ברוב המדינות ישנם חוקים האוסרים גניבה, רצח ושוד. איסורים אלו והסנקציות הנלוות אליהם מרכיבים את המרחב התחוקתי של המדינות, כלומר- את ההתנהגות האידאלית מבחינת השלטונות. עם זאת, בפועל ההתנהגות עשויה להיות שונה לחלוטין. שתי מדינות בעלות מרחב תחוקתי זהה, עשויות להיות מדינות שונות לחלוטין בפועל, מבחינת ההתנהגות הממשית.

המרחב התחוקתי מתייחס אל עצמו, והינו עצמאי. נקודות המפגש של המרחב התחוקתי עם החברה הממשים, מצוי בשני אופנים:

התנהגות של פרטים מסוימים, המאשרים את המרחב התחוקתי באופן מלא או חלקי, בהתנהגותם. בלא כמות מספקת פרטים השומרים על חלק ניכר של החוקים, ישארו החוקים קיימים, אך יהיו חסרי טעם.

השפעה של החוקים על התודעה של בני האדם, שכן אלו נוטים לרוב לייחס להתנהגות חוקית משמעות שונה מההתנהגות הבלתי-חוקית בתודעתם, בלא התייחסות קונקרטית בהכרח למעשים עצמם.

מבחינה משפטית טכנית "חוק" הינו חלק מן הדין. ה"דין" הוא מערכת כלל הנורמות המשפטיות החלות במערכת משפטית מסוימת, וכולל לדוגמה גם את התקדים הנקבע על ידי בית המשפט, או את המנהג, ושניהם שונים באופן מהותי מן החוק.

תהילך יצירתו של החוק קרוי חקיקה.

התחום העוסק במרחב התחוקתי מכונה משפטים.

החוק, על-פי מהותו, בא ליצור נורמה כללית, אך לעתים נחקק חוק, או נחקק שינוי בחוק, לפתרון בעיה אישית. אף שהחקיקה מנוסחת גם במקרים אלה בשפה כללית, ידוע לכל שהיא באה לתת מענה לאדם מסוים. על תופעה זו עמד פרופ' מרדכי קרמניצר, בעת דיון שנערך בועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בשינוי בעל אופי כזה:

"אחד המאפיינים של חקיקה גרועה היא חקיקה שנועדה להסדיר עניין מסוים. זו גם לא דוגמה טובה מבחינה חינוכית כשהכנסת מחוקקת חוקים שנועדו לפתור בעיות פרסונליות כמו 'חוק דרעי', 'חוק נתניהו' או 'חוק פרס'. הנורמה צריכה להיות נורמה כללית".

[עריכה] החוק בישראל

פרסום חקיקה חדשה בספר החוקים

הביטוי "חוק" במשמעותו הטכנית הצרה משמעו נורמה שנקבעה על ידי הכנסת לאחר הליך מסוים. (קריאה טרומית אם המדובר בהצעת חוק פרטית, ולאחר מכן קריאה ראשונה, שנייה ושלישית), ולאחר מכן נחתמה בידי יושב ראש הכנסת, השר האחראי על הנושא ונשיא המדינה, ופורסמה ברשומות. החוק נקרא בשם, ובשם השנה בה חוקק, לדוגמה: חוק התכנון והבניה, תשכ"ט-1969.

בכך שונה ה"חוק" מן הדינים הבאים:

חוקה, שעדיין לא נחקקה בישראל.
חוק יסוד, שהוא פרק מפרקי החוקה אותו מחוקקת הכנסת בתפקידה כאספה מכוננת מעת לעת.
פקודה, שהיא נורמה שנקבעה על ידי גוף שאינו נבחר - הנציב העליון בזמן המנדט הבריטי או מועצת המדינה הזמנית מיד לאחר קום המדינה.
צו, כללים או תקנות, שהם חקיקת משנה הנחקקת על ידי זרוע מזרועות הרשות המבצעת, אם המדובר במשרד ממשלתי, רשות עירונית, או כל גוף אחר שהוסמך בחוק לחוקק חקיקת משנה.

לכל אחד מדינים אלו תוקף שונה, במידה והם סותרים זה את זה. מבחינה עקרונית המדובר בפירמידה שבראשה ה"חוקה" ומתחתיה ה"חוק" כשמתחתיו חקיקת המשנה, (כאשר מבחינת הכמות החוקה היא מסמך קצר לרוב, ומספר התקנות והצוים בחקיקת המשנה הוא גדול בהרבה ממספר החוקים) ובמקרה של סתירה יחול הדין העליון בפירמידה (כך שהחוקה תחול במקרה של סתירה עם החוק, והחוק יחול במקרה של התנגשות עם חקיקת משנה).