אינטליגנציה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האינטֶלּיגנציה היא מכלול הכשרים שבאמצעותם פותרים בני אדם בעיות הדורשות חשיבה בצורה יעילה. הגדרה אחרת או נוספת הינה "יכולת להבין דבר מתוך דבר" וכן "יכולת להבחין בין דבר לדבר". מקור המילה אינטֶליגנציה הוא במילה הלטינית intelligere, שמשמעה לבחור, להחליט, להבחין. הגדרות רבות של אינטליגנציה מבוססות על משמעות זו.
תחילת חקר האינטליגנציה בפעילותם של הפסיכולוג הצרפתי אלפרד בינה, ואחריו הפסיכולוג האמריקאי דייוויד וקסלר. קדם להם כבר בסוף המאה ה-19 אחיינו של צ'ארלס דרווין, פרנסיס גלטון, שהדגיש, ללא הצדקה, היבטים גופניים פיסיים והקשר בינם לבין מנת המשכל, אך אף על פי כן תרם לתחילת דרכו של המחקר.
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגי אינטליגנציה
ריימונד קאטל מבחין בין שני סוגים של אינטליגנציה:
- אינטליגנציה נוזלית - הינה היכולת לפתור בעיות, להתמודד עם מצבים חדשים ומשתנים. המתאם בין סוג זה לבין הגורם הכללי g הינו גבוה מאוד. סוג זה של אינטליגנציה מפסיק להתפתח בסביבות גיל 16, ולא נמצאה תמיכה מחקרית עד כה לכך שהוא מושפע מגירויים סביבתיים.
- אינטליגנציה גבישית - שהינה הצטברות של ידע ומיומנויות. רכיב זה של האינטליגנציה מושפע מאוד מהסביבה וממשיך להתפתח כל ימי חיינו.
מחלות הגורמות לשיטיון (דמנציה) מובילות לפגיעה בשני סוגי האינטליגנציה.
רוברט סטרנברג מטעים שלושה מרכיבי אינטליגנציה: המסוגלויות הקוגנטיביות הבסיסיות (זיכרון, עיבוד, שליפת מידע וכדומה), ניסיון ולימוד והקשר תרבותי.
ישנה גם גישה שנויה במחלוקת בשם אינטליגנציות מרובות.
[עריכה] אינטליגנציה - מקורה ומשמעותה
[עריכה] מדידת אינטליגנציה
מבחני האינטליגנציה מחולקים לכמה קטגוריות: כמותיים, מילוליים, מרחביים, מעשיים ועוד. הציונים בכל הסוגים נמצאים במתאם חיובי אלה עם אלה. עם זאת חשוב לציין כי ישנו קשר חיובי בין כל שני מבחני יכולת מנטלית שאדם מבצע, כולל מבחני מהירות פשוטים, תופעה זו מכונה בשם קשר חיובי רב פנים. ספירמן טבע את המושג "גורם g" כדי להסביר תופעה זו, ולפיו ישנו גורם קוגנטיבי אחד (אם כי לא יחיד) העומד בבסיסם של תהליכי פתרון בעיות רבים.
כיום קיימות שיטות מדידה פורמליות של אינטליגנציה, כלומר, דרכים לתת אמת מידה כמותית ליכולתו השכלית של האדם לפתירת בעיות, בלא התייחסות למכלול אישיותו וערכיו.
מנת משכל, המוכרת גם בשם (I.Q (intelligence quotient, היא הערך המקובל לביטוי רמת האינטליגנציה של האדם. מנת המשכל באוכלוסייה מתפלגת נורמלית, כשהממוצע (שהינו גם החציון) מוגדר כ100 ועל בסיס הגדרה זו סטיית התקן היא 15 (ויש האומרים 16).
נמצא מתאם, אם כי לא גבוה, בין מהירות ההולכה החשמלית לבין האינטליגנציה. מתאמים נוספים, לא גבוהים, נמצאו בין היחס מוח-גוף לבין ה-IQ. גם הפעילות המטבולית במוח נמצאה קשורה לאינטליגנציה במידת מה.
בעבר נטען כי אין אפיון מיוחד וחד משמעי שיבדיל מוחם של גאונים מפורסמים ממוחם של אחרים. ואילו דניס גרליק (Garlick, 2002) טוען כי במוחו של אלברט איינשטיין נמצאה רמה גבוהה בהרבה של קישורים בין נוירונים, לעומת מספר הקישורים (הגבוה מאוד) במוחו של אדם רגיל. טענתו מחוזקת על ידי ממצאים כי אצל סובלים מפיגור ישנה התפתחות מאוחרת ומוגבלת של קשרים בין נוירונליים במוח.
[עריכה] חישוב אינטליגנציה
עפ"י מבחני בינה סימון והפיתוח של שטרן - מנת המשכל מציינת את היחס שבין גילו השכלי של הילד (רמת ביצועו במבחן) לבין גילו הכרונולוגי. הנוסחה לחישוב אינטליגנציה תהא כלהלן:
מנת משכל = גיל שכלי / גיל כרונולוגי * 100
עפ"י מבחני וקסלר, אינטליגנציה היא היכולת של היחיד לפעול בתכליתיות, לחשוב בהגיון ולהתמודד ביעילות עם הסביבה. על כן, לפי מבחנים אלו, הכושר השכלי מורכב מכשרים ספציפיים בלתי תלויים זה בזה (גורם הS). לדוגמה, היכולת המילולית (S1) אינה תלויה ביכולת הביצועית (S2) ועל כן ניתנים לנבחן כמה ציונים נפרדים:
• ציון נפרד לכל אחד מהכשרים השכליים שבודקים תת המבחנים.
• הציון לרמת המשכל בתחום המילולי.
• הציון לרמת המשכל בתחום הביצועי.
• הציון לרמת המשכל הכללית.
זהו קישור למבחן IQ! [1] יש לכם 40 דקות ושלושים ותשע שאלות לעשות זאת! בהצלחה!
[עריכה] אינטליגנציה בשלבי החיים
על התפתחות החשיבה ומנת המשכל בילדות ראו התפתחות קוגנטיבית.
מידת ההצלחה במבחני אינטליגנציה עולה עד תחילת שנות העשרים לחיים בקצב מהיר. בעבר חשבו שבתקופת גיל זו מגיעה מנת המשכל לשיא, אולם כיום מקובל להניח שהעלייה באינטֶליגנציה הגבישית אינה נעצרת וממשיכה בקצב מתון עד גיל העמידה.
בגיל מבוגר (75 ומעלה) מתחילה ירידה ניכרת ביכולות הקוגניטיביות, אך מידתה המדויקת שונה מאדם לאדם. כיום נהוג לראות בירידה זו השפעה של מחלות נוירולוגיות וניווניות (גרון מחלת אלצהיימר ומחלת פרקינסון), גם אם המחלה עדיין לא אובחנה אצל האדם.
[עריכה] אינטליגנציה והורשה
הבדלים בין אישיים באינטליגנציה נובעים הן מתורשה והן מהשפעות סביבתיות. יש הערכות שהשפעת התורשה היא 40%-70%, ושהבדלים תורשתיים אלו נובעים מהבדלים פיזיולוגיים–נויורולוגיים במערכת העצבים. מחקרים בקרב תאומים זהים שגודלו בנפרד מראים על התאמה גבוהה מאוד באינטליגנציה (מתאם 0.72 בממוצע). בקרב תאומים זהים שגודלו יחד המתאם אף גבוה יותר, ויש הטוענים שהוא כמעט ואינו שונה מהנתונים המתקבלים עבור אדם אחד המבצע את אותו המבחן פעמיים.
מחקרים מראים שחלקו של המרכיב התורשתי באינטליגנציה עולה עם הגיל - נראה שהשפעת הסביבה על האינטליגנציה בגיל הילדות גבוהה יותר מאשר השפעתה בבגרות.
שאלת היחס בין המרכיב התורשתי למרכיב הסביבתי באינטליגנציה היא שאלה טעונה פוליטית, ועומדת במרכז מחלוקות חברתיות-פוליטיות רבות בימינו (ראו להלן).
[עריכה] משמעות האינטליגנציה
נמצא מתאם בין תכונות אישיות והצלחה בחיים לבין אינטליגנציה. פשיעה נפוצה הרבה יותר אצל בעלי אינטליגנציה נמוכה, תוחלת החיים ושביעות רצון מנישואין הם גבוהים יותר אצל בעלי אינטליגנציה גבוהה. קיים מתאם בינוני בין הערכת מעביד לבין רמת האינטליגנציה, קיים מתאם גבוה מאוד בין יוקרתו של מקצוע לבין ממוצע האינטליגנציה של העוסקים בו.
טענה שנויה במחלוקת שהועלתה בספר "עקומת הפעמון" (ראה להלן) היא שהצלחתו בחיים של אמריקני קשורה למנת המשכל שלו הרבה יותר מאשר לכל גורם אחר - אתני או חברתי.
נראה שהשפעתה החיובית של אינטליגנציה נעצרת בסף מסוים, וגאונים מופלגים ידועים דווקא באישיותם המעורערת ובהפרעות נפשיות. דוגמה טראגית לחוסר ניצול של כשרון נותנת דמותו של ילד הפלא ויליאם סידיס.[2]
[עריכה] מחלוקות בחקר האינטליגנציה
[עריכה] הספר עקומת הפעמון ומבקריו
הספר "עקומת הפעמון" מאת הרנסטיין ומארי, חולל שערורייה כשטען שאי הצלחתם של שחורים במבחני האינטליגנציה וה-SAT (המקביל האמריקאי לפסיכומטרי הישראלי) מקורה בסיבות גנטיות. טענה זו נתמכת במחקרים שמצאו כי ילדים שחורים שאומצו במשפחות לבנות היו בעלי סיכויים גבוהים יותר להתקדם ולהצליח, אך שיעור האינטליגנציה שלהם בבגרותם לא היה שונה במידה משמעותית מהממוצע אצל השחורים באמריקה.
עם זאת, החוקרים הציגו בספרם גם נתונים שאינם מתיישבים עם טיעונם על כך שהשפעת הסביבה הינה נמוכה מאוד.
מסקנות "עקומת הפעמון" שנויות במחלוקת חריפה, אך גם רוב קהילת הפסיכולוגים שאינה מקבלת אותן במלואן מודה שלעת עתה לא נמצאה דרך להעלאה קבועה ומשמעותית של ה-IQ על ידי התערבות סביבתית, גם אצל אלו שהשתתפו בתוכניות התערבות לשיפור האינטליגנציה מגיל ינקות.
[עריכה] אינטליגנציות מרובות
הפסיכולוג הווארד גרדנר טען שהתייחסות לאינטליגציה כולה כמכלול אחד הינה מוטעית ופיתח את גישת האינטליגנציות מרובות, ביניהן כאלו המתייחסות לתחום היכולות החברתיות והרגשיות. טענתו של גרדנר יסודה בכך שלמרות שקיימים מתאמים חיוביים בין כל סוגי מבחני האינטליגנציה, חלקם נמוכים במידה המצדיקה אבחנה ברורה ביניהם. בתחום החינוך אומצה גישה זו, אך בפסיכולוגיה ובפסיכומטריקה ההתיחסות אליה פחותה, בטיעון שהתאוריה של גרדנר חסרת ביסוס מחקרי.
[עריכה] אפקט פלין
מחקריו של ג'יימס פלין מראים כי האינטליגנציה הפכפכה הרבה יותר משנדמה, תופעה שכונתה "אפקט פלין".
ג'יימס פלין הציג עדויות כי ההישגים במבחני IQ בתחילת המאה היו נמוכים בממוצע ב-20 נקודות לעומת ההישגים הממוצעים כיום. תופעה זו ידועה כיום בשם "אפקט פלין". ישנם הסברים רבים ומגוונים למקורו של האפקט. יש חוקרים המסיקים מכך ששיפורים גדולים בחינוך ובתזונה עשויים להשפיע על מדדי אינטֶליגנציה, בעוד אחרים מציינים את הטלויזיה ומשחקי המחשב כמפתחים יכולות מרחביות-ויזואליות שהובילו להעלאת הציונים.
עם זאת ההסבר המקובל ביותר הינו המיומנות של הנבחנים בביצוע מבחנים. בתחילת המאה העשרים מבחנים לא היו נפוצים ואנשים לא היו כה מתורגלים בביצועם, לעומת המצב כיום. חשוב לציין שפלין אינו טוען כי בני האדם כיום חכמים מבני האדם שחיו לפני כמאה שנה.
[עריכה] אינטליגנציה בחיי המעשה
יש הטוענים שקיים רובד של אינטליגנציה "מעשית" בעל השפעה מהותית על ההצלחה בחיים, אך כזה שאינו נמדד במבחני אינטליגנציה. למשל, בקרב מהמרים על סוסים התברר שאלו המצליחים יותר היו בעלי יכולות לבצע הערכות מתוחכמות ביותר, אך כישרון זה היה מוגבל לתחום הימורי הסוסים בלבד ולא השתקף במבחני אינטליגנציה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- אנציקלופדיה להתנהגות האדם, כרך 2 ("עולם הילד"), פרק 13- "מבחני מנת מישכל (I.Q.) לילדך". הוצאת רביבים, 1980.
- ברוך נבו, אינטליגנציה אנושית, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1997.
