יוסף אבן כספי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוסף אבן כספי
תאריך לידה	1279
תאריך פטירה	1340
זרם	אריסטוטליות, פילוסופיה יהודית
תחומי עניין מרכזיים	תאולוגיה, מטאפיזיקה, לוגיקה, בלשנות
הושפע על-ידי	רמב"ם, אריסטו

ר' יוסף אבן כספי ב"ר אבא מארי (נקרא גם יוסף כספי) (1279 - 1340), פרשן מקרא, פילוסוף ובלשן שחי באזור פרובנס וספרד. כספי היה נועז בפרשנותו הפשטנית למקרא ובהגותו הפילוסופית, וכבר בחייו עורר עליו פולמוס בעקבות דעותיו הפילוסופיות הקיצוניות, ואף לאחר מותו היו חכמים שיצאו נגדו.

כספי חיבר ספרים רבים, בפרשנות המקרא, בפילוסופיה ובחכמת הלשון, שרק חלקם הגיע לידינו. פירושיו לא זכו להיקלט בקרב קהל הלומדים, ורק בשנים האחרונות נודעה לו עדנה, כאשר פירושיו על ספרי הנביאים נכללו במהדורת היסוד החדשה של מקראות גדולות בהוצאת אוניברסיטת בר אילן - מקראות גדולות הכתר.

תוכן עניינים 1 קורות חייו 2 פרשנות 3 פילוסופיה 3.1 תאולוגיה 4 השפעה 5 רשימת חיבוריו 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] קורות חייו

ר' יוסף כספי נולד בשנת 1279 בעיר ל'ארז'נטייר (L'Argentière) שבדרום צרפת (פרובנס), ועל שם עירו זו (שנודעה במכרות הכסף שלה עוד מתקופת הכיבוש הרומאי) נקרא 'כספי', כמשמעות שמה בצרפתית.

כספי ערך מסעות רבים במהלך חייו, וביקר בין השאר באראגון, ולנסיה, קטלוניה ומיורקה, וכן במצרים, שם ביקש ללמוד תורה מפי בני הרמב"ם, הדמות הפילוסופית המוערצת עליו, אך נכזב משמצאם, לפי עדותו, צדיקים אך לא מלומדים. ביקש גם ליסוע לארצות המגרב (המדינות המערביות בצפון אפריקה), ובפרט לפאס שבמרוקו, משום ששמע שבמקום זה יושבים חכמים גדולים, אך ככל הנראה תוכנית זו לא יצאה אל הפועל, והוא התיישב לבסוף בעיר טאראסקון, שם נפטר בשנת 1340.

ר"י כספי סיפר כי הסיבה לנדודיו הייתה על מנת לבקש חכמה מפי חכמי הארצות השונות, אך ישנם חוקרים המשערים כי סיבות נוספות עמדו מאחוריהם: יחסיו הבעייתיים עם אשתו והצורך שלו לבקר את ילדיו בפרפניאן שבפרובנס ובוולנסיה שבספרד, נטיותיו האליטיסטיות שהצריכוהו להתנתק מן החברה היהודית שבאזור מגוריו המקורי, ואולי אף רדיפות הדת הנוצריות, שישנן עדויות שסבל מהן. עם זאת, כספי עצמו לעג לעוזבים את ביתם על שום פגעים רעים שקרו להם במקומם (בפירושו למשלי, עמ' 98).

כספי חיבר חיבורים רבים, בתחומי פרשנות המקרא, הפילוסופיה והבלשנות, ושמו של כל אחד מהם כולל את המילה 'כסף' בהטיותיה. את חיבוריו החל לכתוב בגיל 17, ובגיל 30 החל לעסוק בפילוסופיה ובלוגיקה. את רשימת ספריו כינס בחיבור מיוחד, בשם 'קבוצת כסף'.

[עריכה] פרשנות

על אף היותו פילוסוף בעל שיעור קומה, הרי שר"י כספי הגדיר עצמו בראש ובראשונה כפרשן. חיבוריו הפרשניים מצטיינים בפשטנותם, והוא מרבה לרמוז בהם לעקרונות פילוסופיים ופרשניים שלפיהם ניתן ללמוד פסוקים רבים נוספים. פרשנות המקרא שלו היא פילוסופית-בלשנית בעיקרה, והוא צעד רבות בעקבות "המורה הגדול", "המאיר לעולם כולו", כלשונו, הלוא הוא הרמב"ם, ובפרט בעקבות מורה הנבוכים, שבו עסק הרמב"ם רבות בפרשנות מקרא פילוסופית.

כספי הצהיר כי ניסה להגיע אל כוונתו האמיתית של כותב הספר, אף כי היה מודע למגבלות הפרשן ולסובייקטיביות האפשרית של פירושיו.

כשאר פרשני הפשט בני ימי הביניים המאוחרים, לא ראה עצמו ר"י כספי מחוייב לדברי חז"ל בפרשנות הכתובים. כך, לעומת הדברים המובאים אצל חלק מן החכמים בנוגע לחטא דוד ובת שבע ש"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", כתב כספי (שמואל ב' יא, ו):

"אמר אבן כספי: אף על פי שאין זה מכוונת ספרינו זה אומר מעט: דע, כי עוון שאול גדול מעוון דוד, ואין ספק אצלי שדוד חטא, כי לא נוכל להכחיש הכתוב שאומר 'וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני יי' ', ואמר לו נתן 'מדוע בזית את דבר יי' לעשות הרע בעיניו את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה'; ועל כל פנים עבר על 'לא תרצח' ו'לא תנאף' ולכן נענש על שניהם, כמו שאבאר עוד; וכן הודה הוא על עצמו ואמר 'חטאתי ליי' ', כל שכן כי הוא בספרו העיד על זה וייחד מזמור 'כאשר בא אל בת שבע', אבל לא אמר 'כאשר הרג אוריה'; וכתב כותב ספר מלכים 'אשר עשה דוד את הישר בעיני יי' ולא סר מכל אשר צוהו כל ימי חייו רק בדבר אוריה'. וכל אלה העניינים סודות ואין ראוי לגלות ערוה, אבל אומר כלל אחד: כי שבח גדול ותפארת עצום יש לשלם כי ייוחס לו עוון או עוונות יחידים, והעד: משה אדון השלמים כי בלא כלום אי אפשר אחר שאינו מלאך, ואוי למי שכולו עוון ועברה".

בפירושיו מתייחס כספי לעקרונות כתיבת ספרי הקודש, ומנסה להנחות את הקורא לבל יפתח ציפיות לסיבות מדוע במקום אחד מבואר יותר ובמקום שני פחות. כך למשל בפירושו לשמואל א' (ז, ב) כתב: "וירבו הימים ויהיו עשרים שנה - זה הבאור הוא חסד מכותב הספר, ולא יעשו זה החסד תמיד כותבי הספרים". כן הוא משתמש לא מעט בחוקי הלוגיקה השונים בפרשנותו, ומפנה רבות מאוד לחיבוריו הפילוסופיים העצמאיים.

לעתים משלב כספי הערות מוסריות מחודדות בתוך דבריו. כך, כאשר מתוארת עליית הפרות שנשאו את ארון הברית משדה פלשתים היישר אל בית שמש בלא לסור ימין ושמאל, ובהתייחס למכה הגדולה שספגו לאחר מכן אנשי בית שמש על שלא נהגו כבוד בארון ה', העיר ר"י כספי בסרקזם (שמואל א' ו, יב):

"וישרנה הפרות - מי יתן וחכמו נכבדי אנשי בית שמש כמו אלה הפרות".

[עריכה] פילוסופיה

כספי היה פילוסוף מקורי בעל דעות אריסטוטליות קיצוניות ביחס לעולם היהודי שבימיו. הוא העיד על עצמו (אגרות יש"ר ח"ב כ"ז): "ברוך היודע צפון לבי, כי אני חושד רעיוני תמיד, וכל שכן במה שאניח חלוף החכמים המפורסמים". עקב כמה מהתבטאויותיו בספריו הקים עליו פולמוס כבר בחייו, ונגד ספרו 'ספר הסוד' יצא החכם קלונימוס בן קלונימוס; גם לאחר ימיו יצאו נגדו ר' יצחק אברבנאל והרשב"ץ, על כך שבפירושו למורה הנבוכים כתב כי העולם הוא קדמון, כשיטת אריסטו וכמנוגד לשיטתם של חכמי ישראל האחרים, גם הפילוסופים שביניהם. מאידך, שיבחוהו כאבן צרצח, ר' משה מנרבונה, והאפודי, והוא זכה אף לשבחים מפי מקובלים אחדים.

כספי עסק לא מעט בלוגיקה, וביקר את קודמיו על שלעתים פירשו באופן מוטעה את הכתובים משום שהתעלמו מכללי הלוגיקה. הוא אף כתב חיבור שלם (צרור הכסף), העוסק רבות בלוגיקה. ביחס לבלשנות, קיבל כספי את תורתו של אריסטו על כך שהשפות הן הסכמיות ולא אלוהיות, אך עם זאת החזיק את השפה העברית כגבוהה ביותר במדרג השפות. לשיטתו, כל מילה בעברית היא ייחודית; אין מילים נרדפות או הומונימים. כתמיכה בתאוריה זו חיבר מעין מילון שורשים עברי, בשם "שרשות כסף", ובו ביאר את המשמעות של כל שורש, על שלל המילים הנגזרות ממנו.

[עריכה] תאולוגיה

השקפתו של ר"י כספי על אלוהים הייתה דומה לזו הפילוסופית המקובלת בזמנו, אם כי הוא הקצין אותה מעט יותר: האל הוא המצוי ההכרחי, המניע-ובלתי-מונע, והידע היודע את עצמו. לגישתו, קיימת סימטריה: האל הוא הידיעה והידיעה היא האל; דבר זה מאפשר תפיסה אימננטית של האל השורה בעולם, על ידי ידיעת האל (שהיא למעשה הוא עצמו). כך, נקרא משה "איש האלוהים", משום שהאל לא מש מדעתו לרגע. בקבלתו המוחלטת את התאוריה האריסטוטלית אודות אחדות "היודע, הידוע והדעה" באל, הוא אף מרחיק לכת ומוכן להודות שעיקרון זה מאפשר פרשנות מסוימת של השילוש הקדוש בנצרות, כתאוריה שאינה רחוקה מזו הפילוסופית (גביע הכסף, עמ' 27).

כספי הסכים עם הדעה המיוחסת לאריסטו ולאפלטון, בכך שלא אפשרית בריאה "יש מאין", ואף טען שהרמב"ם עצמו החזיק בדעה זו של קדמות העולם. ביאורו לפרשת הבריאה בספר בראשית נכתב ברוח זו. דעה זו, כאמור לעיל, היא זו שעוררה נגדו כמה מהוגי הדעות הבולטים ביהדות.

גם את הנסים תפס כספי בדרך רציונליסטית. לשיטתו, אין הם אלא תופעות טבע נדירות. לתפיסה זו יש שורשים כבר בדברי הרמב"ם, שהצביע על דברי חז"ל על הנסים ככאלה שנבראו "בערב שבת בין השמשות" (של ששת ימי הבריאה) - דהיינו, אין הם אלא טבע נדיר ביותר. אך כספי הרחיק לכת יותר; לשיטתו, נביא או אדם גדול אחר יכול לחולל נסים בכוח ידיעותיו בלבד. משה, הגדול שביודעים, יכול היה לחולל את עשר מכות מצרים מכוח ידיעתו את גרמי השמיים ואת ארבעת היסודות. תפיסה זו חורגת, שוב, מן התפיסה המקובלת את הנס כמבוצע על ידי כוח אלוהי על-טבעי.

לשיטת כספי, אדם בעל נפש נבואית גדול יותר מזה בעל נפש פילוסופית (בכך הוא מסכים עם הפילוסוף המוסלמי אלבתליוסי, ומזכיר באופן מפתיע את תורתו של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי), אך לשיטתו אין בנבואה דבר על-טבעי: הנביא יודע את העתידות בכוח תפיסתו את הגורמים להן בהווה.

בהתאם לתפיסתו הרציונליסטית את ידיעת האל והנביא, פותר כספי בדרכו את בעיית הידיעה והבחירה - אם האל יודע הכול, כיצד מתאפשרת בחירה חופשית? לשיטתו של כספי אין קושי: ידיעתם את העתידות דומה לידיעת אדם עם יכולת הערכה טובה של העתיד על סמך הנתונים הקיימים בהווה. ברור, לשיטתו, שהכרת האופי של אדם מסוים ומתוך כך ידיעת דרך התנהגותו בעתיד אינה סותרת את הבחירה החופשית, שכן אין זו ידיעה לשעבר, אלא ידיעה מתוך הנתונים הקיימים בהווה. אמנם, מגישה זו משתמע שאין ידיעת האל מוחלטת, שהרי ידיעה כזו יכולה להתקיים רק בהינתן דטרמיניזם מוחלט - שכמובן סותר את עקרון הבחירה החופשית.

כספי מבאר את "הקשיית לבו" של פרעה על ידי האל על ידי התובנה הפילוסופית כי למעשה, לגבי כל מעשיו של האדם (כולל חטאיו), האל הוא "המניע הראשון". גישה זו היא מרחיקת-לכת אל מעבר לפתרונו של הרמב"ם לשאלה כיצד יכול האדם לעשות כרצונו אם אין דבר שנעשה שלא ברצון האל. לשיטת הרמב"ם (משנה תורה, הלכות תשובה ה, ד), הבחירה החופשית עצמה היא טבע שנוצר ברצון האל; ואילו לפי אבן כספי, כל מעשה מתייחס למעשה ישירות אל האלוהים (מצרף לכסף, עמ' 152-153).

מאפיין נוסף בהגותו הדומה לרמב"ם, היא ראיית השכלתו האישית של האדם כעליונה. על האדם לארגן את חייו, כולל צבירת הנכסים וארגון הבית, האישה והילדים, כך שיאפשרו כמה שיותר לימוד ורכישת ידע על ידי האדם עצמו. גישה זו, הרואה באדם ה"יודע" את העיקר ואת כל השאר טפלים לו, מזכירה את הגותו של הרמב"ם על האדם השלם הבודד, ש"בשבילו נברא העולם". השלכה מעניינת של ההסתכלות האליטיסטית המדוברת, המבדילה בין המון העם לבין יחידי הסגולה, היא חוסר ההבדל בין בעלי החיים לבני האדם, אם אין מדברים על אותם יחידים. כך ניכרת בחיבוריו נטייה לצמחונות והתנגדות מסוימת לקורבנות.

[עריכה] השפעה

על אף דרך מחשבתו המקורית והמבריקה, השפעתו של כספי על הבאים אחריו הייתה מועטה ביותר. לא רבים הכירו את כתביו, וגם מאלו שהכירום, היו שחלקו עליהם בחריפות. רק החל במאה ה-19 הודפסו מחדש חלק מכתביו שהיו גנוזים בכתב יד, וחלקם טרם ראה אור עד היום. נראה שהסיבה לכך היא השקפתו ופירושיו השנויים במחלוקת; גם כיום מובעת אי-נחת מכך שפירושו הוכנס למהדורת מקראות גדולות הכתר. ישנם עוד כמה גורמים משוערים למצב זה: ייתכן שמאבקו עם הסביבה היהודית שבה חי מנעה את פרסומו; ויש שהצביעו על דמותו של בן-זמנו, הרלב"ג, כזה שהאפיל על תורתו שלו. רלב"ג היה פילוסוף, פרשן מקרא ומדען שהתקבל על יהודים ועל לא-יהודים כאחד, רבות בזכות פריסת הפילוסופיה השיטתית והמקיפה בחיבורו "מלחמות השם", במקביל לפרשנות הפשטנית שלו על המקרא. יש הטוענים שכספי, לעומתו, לא התקבל משום שהיה במובן מסוים פרשן בין הפילוסופים ופילוסוף בין הפרשנים, וכך לא התאפשר לו למצוא מנוחה אף באחת מן הקבוצות האמורות.

[עריכה] רשימת חיבוריו

הרשימה לקוחה מ"אוצר ישראל" (אייזנשטיין), בשינויים, וייתכנו בה אי-דיוקים.

1. פירוש על ספר הרקמה לר' יונה אבן ג'נאח;
2. פירושים על פירוש ראב"ע על התורה. אחד מפירושיו נקרא "פרשת כסף" (כ"י פאריס 184);
3. תרומת כסף, על פירוש ר' שלמה אבן גבירול לספר המידות וספר ההנהגה לאפלטון (כ"י פארמא 442);
4. צוואת כספי (כנ"ל);
5. מתת כסף על נביאים וכתובים;
6. מצרף לכסף על התנ"ך;
7. כפרת כסף, ביאור פירושיו על התורה שאינם מסכימים עם ראב"ע ורמב"ם;
8. כסף סיגים, שו"ת על סתירות-לכאורה בתנ"ך;
9. צרור הכסף, או קיצור הגיון, על חכמת הלוגיקה (כ"י פאריס 986);
10. רתוקות כסף או פרקי יוסף, על הדקדוק (Cat. Angel. No. 21);
11. שלחן כסף, על הנביאים והנסים;
12. טירת כסף או ספר הסוד, על סתרי התורה (כ"י וותיקן 36, 46);
13. אדני כסף חלק שני לספר הסוד, פרשנות על נביאים וכתובים; פורסם על ידי א"ה לאסט בשנים 1911-1912, והולך ומתפרסם במהדורת מקראות גדולות הכתר
14. מזרקי כסף באור על מעשה בראשית והיצירה;
15. מזמרות כסף על ספר תהילים (כ"י מינכן 265);
16. מנורת כסף, פירוש על מעשה מרכבה (כ"י בודליי 1631);
17. חגורת כסף, פירוש על ספר עזרא ודברי הימים (שם 362);
18. כפות כסף, פירוש על רות ואיכה (כ"י מינכן 265). את פירוש איכה פרסם יש"ר בספרו "אגרות ישר" ח"ב אגרת כ"ו;
19. גלילי כסף, פירוש על מגילת אסתר (כ"י פאריס 1092);
20. חצוצרות כסף, פירוש על שיר השירים, משלי וקהלת (כ"י בודליי 362, 1349);
21. קערת כסף, על רוחניות התורה והישארות הנפש, ועל תורת הגמול ביהדות;
22. עמודי כסף,
23. משכיות כסף - שני פירושים למורה נבוכים, יצאו לאור על ידי שלמה וורבלונר (פפד"מ 1846);
24. גביע כסף או יורה דעה, הוספות לפירוש בדרך הסוד על תנ"ך (כ"י מינכען סי' 267);
25. שרשות כסף או ספר השרשים, בשני חלקים (כ"י פאריס סי' 1244). ר' יצחק אברבנאל מזכירו בפירושיו. דוגמאות ממנו הדפיס דוקעס בעתון "אוריינט" לשנת 1848 ובאוצר נחמד ח"ב. הספר עוסק בבלשנות, משווה בין שורשים ומצביע על קשר ביניהם;
26. תם הכסף על חורבן בית ראשון ובית שני, על נביאות ירמיה וביאת המשיח;
27. מיטות כסף על שמונה נביאים;
28. קבוצת כסף, רשימה של חיבוריו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• חנה כשר, יוסף כספי, באנציקלופדיית סטאנפורד לפילוסופיה
• יוסף אבן כספי, כספי יוסף, באנציקלופדיה יהודית 'דעת' (שני ערכים שונים אודות האיש)