משלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ספר משלי הוא מ"ספרי החוכמה" בתנ"ך שתכליתם חינוכית, ובהם מנסה החכם להוביל את הקורא לנהוג בדרך הנכונה.

עיקר הטקסט בספר זה הוא פתגמים ואמרי מוסר הנאמרים בדרך שירית, ובצורות תחביריות הנקראות במקרא "משל". השם ניתן לו בשל התיבה הראשונה בו: "משלי שלמה", כשהכוונה היא לשלמה המלך.

ספר משלי הוא הספר השני בספרי הכתובים ומופיע לאחר ספר תהילים.

ספר משלי נועד היה להגנז, הוא ואחיו, מגילת קהלת, בגלל פסוקים שהובנו בידי חלק מהעם הבנה הסותרת מקומות אחרים בתנ"ך. אך לבסוף נכלל על ידי אנשי הכנסת הגדולה בין ספרי התנ"ך בגלל חשיבותו כחיבור של שלמה המלך.

הספר נחלק בין דברי אמת, מוסר וחכמה הנאמרים באופן כללי, לבין משלים המצווים על השומע להישמע להם, ודוחקים בו לנהוג בדרך מסוימת. המשלים הכלליים נוטים להיות קצרים יותר ובעלי חרוז אחד, בעוד משלי הציווי נוטים להיות ארוכים יותר ואפילו דומים לנאום שלם.

המשלים בספר אינם מסודרים לפי נושאים: ניתן למצוא פסוקים סמוכים העוסקים בנושאים שונים, וכן פסוקים מרוחקים העוסקים בנושאים דומים. עם זאת, ניתן להבחין בכמה נושאים מרכזיים שהספר עוסק בהם.

[עריכה] נושאים בספר

(מתוך אתר הניווט בתנ"ך)

התמודדות עם פיתויים: החכם-המחבר מזהיר את התלמידים-הקוראים שלא יתפתו להתחבר עם אנשים רעים, רוצחים וגנבים: "אם יפתוך חטאים - אל תבא", ועם נשים רעות, זונות ונואפות: "הרחק מעליה דרכך, ואל תקרב אל פתח ביתה". החכם מתאר את דרכי התנהגותם של האנשים והנשים המסוכנים, ונותן עצות איך להישמר מפניהם.
חשיבות החכמה, התבונה והדעת: החכם-המחבר קורא לתלמידים-הקוראים להשקיע בלימודי החכמה, לחשוב ולהתעמק, ולא להסתפק במסקנות שטחיות: "חכמות בחוץ תרנה... עד מתי פתיים תאהבו פתי... אודיעה דבריי אתכם..."' "אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה". החכם מדגיש את חשיבותם של התוכחות ודברי המוסר - האדם צריך להיות פתוח לקבל ביקורת על-מנת שיוכל להתקדם ולהשתפר: "אוהב מוסר - אוהב דעת, ושונא תוכחת - בער". החכם מדגיש את חשיבות הזיכרון וגם נותן עצות מעשיות: "קשרם על ליבך תמיד; ענדם על גרגרותיך".
דיבור ושתיקה: החכם קורא לשימוש נכון בכוח הדיבור, לחשוב לפני שמדברים - "פי צדיק יהגה לענות", "משיב דבר בטרם ישמע איוולת היא לו וכלימה", לשמור סוד - "הולך רכיל - מגלה סוד, ונאמן רוח - מכסה דבר", וכשלא יודעים מה להגיד - עדיף לשתוק: "חושך אמריו - יודע דעת... גם אויל מחריש - חכם ייחשב...".
כסף ועבודה: החכם מוביל את הקורא לנהוג בחריצות, יושר וחכמה על מנת להצליח מבחינה כלכלית: "לך אל הנמלה עצל - ראה דרכיה וחכם", "עד מתי עצל תשכב", "ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים". מצד שני, הוא לא מטיף להתעשרות אלא דווקא להסתפקות ברמת חיים ממוצעת: "ריש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חקי".
יחס לעניים: החכם קורא להתייחס בכבוד לעניים ולחלשים - לא לגזול ולבזות אותם, לעזור להם, ולא לקחת מהם ריבית: "עושק דל - חירף עושהו", "לועג לרש - חירף עושהו", "וצדיק יתן ולא יחסוך", "מרבה הונו בנשך ותרבית - לחונן דלים יקבצנו". עם זאת, החכם מזהיר מאוד מפני ערבות: "אדם חסר לב תוקע כף, עורב ערובה לפני רעהו".
רגשות והשפעתם על הבריאות: החכם מדגיש את חשיבות השמחה: "לב שמח - ייטיב גהה, ורוח נכאה - תשבר גרם", האיפוק - "טוב ארך-אפיים מגיבור", "נוצר תאנה - יאכל פריה", הענוה: "לפני שבר יגבה לב איש, ולפני כבוד ענוה", ועוד.
קשר עם ה', שמירת מצוות: החכם קורא ליראה ולכבוד כלפי ה', שהם הבסיס לחכמה - "יראת ה' ראשית דעת"; בנוסף לכך הוא קורא לשמירת מצוות "כי נר - מצוה, ותורה - אור, ודרך חיים - תוכחות מוסר". עם זאת, החכם מדגיש שהקרבנות אינם העיקר, היושר חשוב יותר: "זבח רשעים תועבת ה', ותפילת ישרים רצונו". החכם מציג מעין "חלוקת תפקידים" בין ה' לאדם - ה' נותן לאדם את הכישרונות, והאדם צריך להשתמש בהם בצורה נכונה: "מה' מצעדי גבר, ואדם מה יבין דרכו"; האדם מתכנן, וה' קובע אם יצליח לבצע את תכניותיו: "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום".
משפחה: החכם ממליץ על משפחה הבנויה בצורה היררכית, שבה ההורים - האב והאם יחד - הם מקור הסמכות, הם צריכים לחנך את ילדיהם ולהיות מוכנים אף להשתמש בעונשים גופניים כשיש צורך בכך: "חושך שבטו - שונא בנו, ואוהבו - שיחרו מוסר". ההצלחה החינוכית היא מקור האושר העיקרי של ההורים: "בן חכם - ישמח אב, ובן כסיל - תוגת אמו".
חיי חברה: החכם נותן עצות לחיים רגועים ותקינים חברתית, לשמירה על קשרים חברתיים: "בכל עת אוהב הרע, ואח לצרה ייוולד", "רעך ורעה אביך אל תעזוב"; ולהימנעות ממריבות: "טוב פת חרבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב", "פוטר מים ראשית מדון, ולפני התגלע הריב נטוש". הוא מזהיר מאוד מפני "איש מדיינים" - שמתחיל במריבות, איש "נרגן" שמלבה את המריבות, ו"אשת מדיינים" שאוהבת לריב וממררת את חיי משפחתה. בנוסף לכך החכם מדגיש את חשיבות הכרת הטוב לאנשים שעשו עמנו חסד: "חסד ואמת - אל יעזבוך, קשרם על גרגרותיך...".
שלטון, ניהול המדינה: החכם ממליץ למלך שישקיע את עיקר מאמציו בעשיית משפט צדק, ובמלחמה בפשע המאורגן: "מלך יושב על כיסא דין, מזרה בעיניו כל רע". במיוחד צריך המלך לשים לב לעניים ולחלשים בממלכתו, על-מנת שגם הם יזכו למשפט צדק ודינם לא יעוות: "מלך שופט באמת דלים - כיסאו לעד ייכון". המלך צריך גם לעשות חסד: "חסד ואמת יצרו מלך, וסעד בחסד כסאו". המושל צריך להישמר מפני משרתים המדברים דברי שקר: "מושל מקשיב על דבר שקר - כל משרתיו רשעים". עם זאת, בענייני בטחון ומלחמה, החכם קורא לבטוח בה': "סוס מוכן ליום מלחמה, ולה' התשועה".

[עריכה] חלקי הספר

הספר נחלק למספר חלקים השונים זה מזה בתוכן, בסגנון ובמבנה החרוזים:

הקובץ הראשון, שכותרתו "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל", הוא הפרקים א - ט. הוא כולל משלים ארוכים וסיפוריים, רובם של כמה פסוקים ואף של פרקים שלמים.
הקובץ השני, שכותרתו "משלי שלמה", הוא הפרקים י - כב פסוק טז. הוא כולל משלים קצרים, רובם של פסוק אחד.
הקובץ השלישי, שכותרתו "הט אזנך ושמע דברי חכמים", הוא פרק כב פסוק יז, עד פרק כד. הוא כולל משלים של חכמים אחרים, ששלמה שילב בספרו מסיבות שונות. יש אומרים שהקטע האחרון של פרק כד (הפסוקים כג - לד) מהווה קובץ בפני עצמו, שכותרתו "גם אלה לחכמים", וגם הוא כולל משלים של חכמים אחרים. הקובץ כולל משלים באורך בינוני, בממוצע 2-3 פסוקים כל אחד.
הקובץ הרביעי, שכותרתו - "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה", הוא הפרקים כה - כט. הוא כולל משלים של 1 - 2 פסוקים, המקובצים לפי נושאים.
הקובץ החמישי, שכותרתו "ּדברי אגור בן יקה המשא", הוא פרק ל, והוא כולל כמה משלים ארוכים יחסית על טבע העולם וטבע האדם.
הקובץ השישי, שכותרתו "דברי למואל מלך משא", הוא פרק לא, והוא כולל שני משלים ארוכים על מלכים, יין, ונשים.

בספר שולטת צורת "התקבולת הנרדפת", אך הצורך להציג את הטוב מול הרע הביא למשלים רבים בעלי "תקבולת ניגודית".