מנחם בן סרוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מנחם בן סרוק (920 עד 970 בערך), בלשן ופילולוג יהודי בספרד של תור הזהב.

בן סרוק נולד בטורטוסה, שבצפון-מזרח ספרד (קרוב לברצלונה) למשפחה מהמעמד הבינוני שעסקה במסחר. משפחתו הייתה, כנראה, משפחת תלמידי חכמים שעסקו, בין היתר, גם בחוכמת הלשון העברית, ואף בחיבור פיוטים.

מנחם החל אף הוא לעסוק בחוכמת הלשון והצטיין בכך, עד כי שמעו הגיע לאוזניו של נגיד היהודים בקורדובה (דרום-מרכז ספרד) - יצחק אבן שפרוט.

חכמים כמו מנחם גדלו בחסותם של עשירים, שנתנו להם את האפשרות להתמסר ללימוד החוכמות (נוהג מקביל לזה שהיה קיים בתרבות הערבית). הנגיד ששמע על מנחם, הזמינו לקורדובה עם כל משפחתו, לשמש לו למזכיר, ולתת לו אפשרות לעסוק בלשון העברית.

מנחם עבד עד שנפטר יצחק אבן שפרוט, ואז חזר לעיר מולדתו לעסוק במסחר. כעבור זמו מה, בנו של אותו יצחק - חסדאי אבן שפרוט, שהתמנה אף הוא לנגיד, הזמין את מנחם לחזור ולעבוד בקורדובה, ולחסות בצלו כקודם. מנחם הוציא בימים אלו את עבודתו המונומנטלית - ה'מחברת' (גַ'מַע) - המילון ללשון העברית וללשון הארמית המצויות במקרא. זהו, למעשה, המילון העברי הראשון ללשונות אלו. ה'מחברת' מכנסת (מחברת, מהפועל לחבר) מילים מן הלשונות הללו.

המחברת הזו שימשה את היהודים בתקופה ההיא ובתקופות שלאחריה, ויחד עם זו היוותה מוקש למנחם עצמו. כשהמחברת יצאה לאור, בלשנים יהודים עיינו בה, וניסו למצוא בה מושא לביקורתם. אחד מהם היה דונש בן לברט, מהעיר פֵס שבמרוקו, שככל הנראה, למד אצל רב סעדיה גאון (רס"ג) בבבל, ובשובו נסע לקורדובה, וראה את מחברתו של מנחם. דונש קינא במנחם על מצבו הנוח המאפשר לו לשבת בנחת, ללמוד ולחבר, בעוד הוא, שבעיניו אינו פחות חכם, פושט את ידו כדי להתפרנס. מתוך כך חיבר ביקורת מגמתית, שנקראה 'תשובות'. בחוברת זו ניסה דונש להעליל על בן סרוק שהוא קראי, ושלא נאה לנשיא היהודים לתמוך בו. הדברים הגיעו לידי חסדאי, שקרא את תשובות דונש והשתכנע; כעסו על מנחם גבר, עד כדי כך שביום השבת שלח את שליחיו לגרש את מנחם ומשפחתו מרשותו, ללא כל רכוש, והכניס את דונש במקומו.

הויכוח בן מנחם לדונש לא הסתיים, תלמידי מנחם שראו את תשובות דונש, השיבו עליהם בספר "תשובות תלמידי מנחם". תלמידי מנחם היו: יצחק בן קפרוּן, יצחק אבן ג'קטילה ויהודה בן דוד (יהודה חיוג'). תלמידו של דונש, הנקרא 'יהודי בן ששת' כתב גם הוא תשובות נגד תשובות התלמידים של מנחם.

בעוד שבמדינות דוברות הערבית הייתה המחברת מוקצה לעתים קרובות בעקבות ביקורת דונש, הרי שבמדינות אחרות היה זה מילון שימושי ומוכר באין מילון עברי מיוחד לשפת המקום. בצרפת, למשל, הייתה המחברת מוכרת, ורש"י מצטט ממנה לעתים קרובות. רבנו תם (נכדו של רש"י) קינא את קינאתו של מנחם ואף כתב ספר 'הכרעות' נגד דונש.

הויכוחים בין חסידי מנחם לחסידי דונש ניטשים עד היום (מן הבחינה המקצועית של הבנת התפתחות השפה, והבנת הפרשנות).