אלפבית לטיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

[עריכה] האלפבית הלטיני המקורי

האלפבית הלטיני התפתח במאה ה-7 לפני ספירת הנוצרים מהאלפבית האטרוסקי ממנו שאל 21 אותיות. תחילה ייצגה האות C את הצליל G וכמו כן את הצליל K, אך מאוחר יותר הוכנסה האות G לשימוש כפיתוח של האות C על ידי הוספת קו אופקי בקצה האות. אות זאת החליפה את מקומה בסדר האלף-בית של Z שצלילה עבר לאות R וכך יצאה מהשימוש, אך משנכבשה יוון על ידי הרומאים הוחזרה Z לשימוש כשאילה מהאלפבית היווני יחד עם האות Y על מנת לכתוב מלים יווניות. עם הזמן נוספו לאלפבית הלטיני עוד אותיות רבות.

האלפבית הלטיני ששימש את הלטינית בתקופת האימפריה הרומית כלל רק 23 אותיות:
A, B, C, D, E, F, G, H, I, K, L, M, N, O, P, Q, R, S, T, V, X, Y, Z

• האותיות K, Y, Z שימשו רק לכתיבת מלים שאולות מיוונית.
  

• האלפבית הלטיני לא כלל את שלושת האותיות: J, U ו-W, שצורפו רק בימי הביניים.
  
  • J - הינה צורה מורחבת של I שנועדה להבדיל בין י' העיצורית (J) לי' התנועה (I), שהרי לפני ההוספה האות I שימשה בשני התפקידים.
    
  • U - הינה צורה מורחבת של V, לפני ההוספה האות V שימשה בשני התפקידים.
    
  • W - הינו הכפלה של V, בשפה הלטינית צליל זה לא היה קיים, אך בשפות אחרות שקיבלו את האלפבית הלטיני היה צורך להבדיל בין שני הצלילים.
    

• באלפבית הלטיני ה"מקורי" לא היו אותיות קטנות. אך בשימוש יומיומי האותיות הסטנדרטיות קיבלו צורה יותר מפושטת ובתקופה השושלת הקארולינגית של ממלכת הפרנקים הוסדרה צורת כתיב זאת באופן רשמי והתפשטה ברחבי אירופה. בתקופה ההיא גם בפעם הראשונה שולבו אותיות גדולות ואותיות קטנות באותו הטקסט, אך מערכות כללים לקפיטליזציה הוסדרו רק במאה ה-18 לספירה.
  

[עריכה] האלפבית הלטיני בימינו

האלפבית הלטיני, הנקרא גם אלפבית רומאני, הוא כיום שיטת הכתב מהנפוצות בעולם, עם שפות רבות הנכתבות באמצעותו. האלפבית הלטיני בימינו הינו מגוון מאוד שכן כל שפה הוסיפה עליו סימנים על מנת להתאימו למבנה השפה. אף שיש דמיון באופן הגיית האותיות בשפות השונות, אין זהות בכך, ולעתים ההבדלים ניכרים. השם הספרדי Jorge, למשל, נהגה "חורחה", ואילו בגרמנית היה מבוטא כ"יורגֶה", בהבדל ניכר מכפי שדובר אנגלית היה הוגה אותיות אלה.

באלפבית הלטיני כיום כל אות היא בעלת שתי צורות, אות גדולה, ואות קטנה, כאשר בכל שפה נקבעים כללים שונים לשילוב שתי הצורות בטקסט אחד. לדוגמה בגרמנית כל שמות העצם כתובים עם אות ראשונה גדולה, אך באנגלית כבר לא, ואות גדולה מופיעה שם רק בתחילת משפט, לסימון שמות ולסימון המילה I ("אני").

האלפבית הלטיני המודרני מכיל 52 אותיות בסיסיות, 26 אותיות גדולות, ו-26 אותיות קטנות, על אותיות בסיסיות אלו מוסיפה כל שפה סימנים נוספים לפי צרכיה. אלו הן האותיות הבסיסיות באלפבית הלטיני כיום:
A/a, B/b, C/c, D/d, E/e, F/f, G/g, H/h, Ii, J/j, K/k, L/l, M/m, N/n, O/o, P/p, Q/q, R/r, S/s, T/t, U/u, V/v, W/w, X/x, Y/y, Z/z

[עריכה] סימנים נוספים על הסימנים הבסיסיים באלפבית הלטיני

[עריכה] סימנים דיאקריטיים

[עריכה] סימנים מיוחדים

ə - שווא.
Æ - צירוף של A ו-E.
Œ - צירוף של O ו-E.
ß - במקור צירוף של S בצורה הארוכה שלה ſ עם Z.
ſ - הגרסה המוארכת של האות S.
Ð - אות מיוחדת שהיה לה שימוש בכתיבת השפה האנגלו-סקסונית וכיום היא בשימוש איסלנדי ופארוזי.
Þ - אות שהיה לה שימוש בשפה האנגלו-סקסונית וכיום משמשת רק את השפה האיסלנדית.

[עריכה] שפות הנכתבות באלפבית הלטיני

[עריכה] שפות רומאניות הנכתבות באלפבית הלטיני

• לטינית, שפת האימפריה הרומית.
• צרפתית, שפה המדוברת בצרפת, קנדה ועוד מדינות פרנקופוניות ברחבי העולם.
• איטלקית, שפה המדוברת באיטליה.
• ספרדית, שפה המדוברת בספרד ודרום אמריקה.
• פורטוגזית, שפה המדוברת בפורטוגל ובברזיל.
• קטלאנית, שפה המדוברת במזרח וצפון מזרח ספרד.
• גליציאנית, שפה המדוברת בחוף הצפון מערבי של ספרד.
• קורסיקאית, שפה המדוברת
• רומנית, שפה המדוברת ברומניה.
• לומברדית, שפה המדוברת בעיקר באזור לומברדיה בצפון איטליה.
• פימונטזית, שפה המדוברת בצפון מערב איטליה.
• אוקסיטנית, שפה המדוברת בדרום צרפת.

[עריכה] שפות גרמאניות הנכתבות באלפבית הלטיני

• דנית, שפה המדוברת בעיקר בדנמארק.
• שבדית, שפה המדוברת בעיקר בשבדיה.
• נורבגית, שפה המדוברת בעיקר בנורבגיה.
• איסלנדית, שפה המדוברת בעיקר באיסלנד.
• פארוזית, שפה המדוברת בעיקר באיי פרו.
• גרמנית, שפה המדוברת בעיקר בגרמניה, אוסטריה, שווייץ וליכטנשטיין.
• גרמנית תחתית, שפה המדוברת בעיקר במדינת סקסוניה תחתית בגרמניה.
• הולנדית, שפה המדוברת בעיקר בהולנד ובבלגיה.
• אפריקאנית, שפה המדוברת בעיקר בדרום אפריקה.
• פריזית
• אנגלית, שפה המדוברת בעיקר באנגליה, ארצות הברית, קנדה, ואוסטרליה.
• צימברית, מדוברת באזורים מסוימים בצפון איטליה.
• לוקסמבורגית, מדוברת בעיקר בלוקסמבורג וסביבתה.
• סקוטית, שפה המדוברת בעיקר בסקוטלנד.

[עריכה] שפות סלאביות הנכתבות באלפבית הלטיני

• פולנית, שפה המדוברת בעיקר בפולין.
• צ'כית, שפה המדוברת בצ'כיה.
• סלובקית, שפה המדוברת בסלובקיה.
• סורבית, שפה המדוברת על ידי מיעוט סלאבי במזרח גרמניה.
• בלארוסית (נכתבת גם באלפבית קירילי וגם באלפבית לטיני)
• סרבו-קרואטית, שפה המדוברת בקרואטיה.
• סלובנית, שפה המדוברת בסלובניה.

[עריכה] שפות קלטיות הנכתבות באלפבית הלטיני

• אירית, שפה המדוברת באירלנד.
• ברטונית, שפה המדוברת בחבל בריטני בצרפת.
• וולשית, שפה המדוברת בויילס.
• גאלית סקוטית, שפה המדוברת בסקוטלנד.
• מאנית, שפה שכמעט נכחדה כשפה מדוברת, אך משמשת כאחת השפות רשמית של האי מאן.
• קורנית, מדוברת במחוז קורנוול באנגליה.

[עריכה] שפות בלטיות הנכתבות באלפבית הלטיני

• לטבית, שפה המדוברת בלטביה.
• ליטאית, שפה המדוברת בליטא.

[עריכה] שפות אוראליות הנכתבות באלפבי הלטיני

• הונגרית, שפה המדוברת בהונגריה.
• אסטונית, שפה המדוברת באסטוניה.
• פינית, שפה המדוברת בפינלנד.

[עריכה] שפות טורקיות הנכתבות באלפבית הלטיני

• טורקית, שפה המדוברת בתורכיה.
• טורקמנית, שפה המדוברת בטורקמניסטן.
• אזרית, שפה המדוברת באזרבייג'ן.
• טטארית

[עריכה] שפות אוסטרונזיות הנכתבות באלפבית הלטיני

• אינדונזית, מדוברת באינדונזיה.
• מלזית, מדוברת במלזיה.
• טאגאלוגית, מדוברת בפיליפינים, בעיקר במנילה.
• פיליפינית, מדוברת בפיליפינים.
• מאורית, שפה המדוברת על ידי המאורים, תושביה המקוריים של ניו זילנד.
• הוואית, מדוברת בעיקר בהוואי.

[עריכה] שפות אחרות הנכתבות באלפבית הלטיני מקבוצות אחרות

• אספרנטו, שפה מלאכותית.
• אידו, שפה מלאכותית, גרסה מופשטת של אספרנטו.
• באסקית, שפה המדוברת בחבל הבאסקים שבצפון ספרד.
• אלבנית, שפה המדוברת באלבניה.
• כורדית, שפה המדוברת בעיראק, סוריה ותורכיה.
• סוואהילית, שפה המדוברת לאורך חופה המזרחי של אפריקה.
• טייואנית, שפה המדוברת בטייואן.
• איימרית, שפה מקומית המדוברת בפרו.
• וייטנמית, מדוברת בוייטנאם.
• מלטית, מדוברת במלטה, השפה השמית היחידה הנכתבת רשמית באלפבית הלטיני.
• לאדינו, שפה יהודית ספרדית, נכתבת כיום בעיקר בלטינית (בעבר -- כתב רש"י או כתב עברי)