אוורסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אוורסט
גובה:	8,848 מטר. ההר הגבוה בעולם.
מיקום:	נפאל וסין (טיבט)
רכס הרים:	הימלאיה
העפלה ראשונה:	29 במאי, 1953, על ידי אדמונד הילרי וטנזינג נורגיי
קו רוחב:	"17 '59 27° צפון
קו אורך:	"31 '55 86° מזרח
מסלול ההעפלה הקל:	הרכס הדרומי-מזרחי

אוורסט הוא ההר הגבוה בעולם. האוורסט מצוי בחלק המזרחי של רכס הרי ההימלאיה בגבול שבין נפאל לסין (למעשה האוורסט מצוי ברובו בשטח טיבט שהיא חלק מסין).

ההר נקרא בטיבטית : "צ'ומו לונגמה" (שפירושו "אלת אם העולם") ובנפאלית: סגרמתה" (אלת השמיים). שמו הנוכחי נקרא על שם המודד הבריטי סר ג'ורג' איוורסט (ההגיה הנכונה של שמו היא אִיוְרֶסְט, בניגוד לשם המקובל היום להר - אֶוֶרֶסְט) שהיה המודד הראשי של הודו והאחראי השני לסקר הטריגונומטרי הגדול של הודו.

[עריכה] מדידת האוורסט ומתן שמו

הסקר שהתנהל בעזרת תאודוליטים ענקיים החל מ-1802 מהקצה הדרומי של הודו לכיוון צפון, ונועד במקורו למדוד קשת לאורך המרדיאן ובכך לקבל מידע מדוייק על עקמומיות כדור הארץ, הגיע אל מרגלות ההימאליה רק עם פרישתו של איוורסט וחזרתו לבריטניה. יורשו בתפקיד אנדרו וו (Andrew Waugh) שנכנס לתפקיד ב-1843 החל למדוד מתוך צפון הודו את גובהם של ההרים ברכס ההימלאיה, כאשר החישובים נעשו בכלכותה על ידי המתמטיקאי ההודי רד'נאת סידקאר שהיה "המחשב האנושי" של הפרויקט באותה עת. כבר ב-1847 הם גילו שרבים מהפסגות בהימלאיה גבוהות יותר מפסגות הרי האנדים, שעד אז היו הגבוהות ביותר שנמדדו, אולם וו לא פירסם את הממצאים, והחליט לבדוק קודם האם יש פסגות יותר גבוהות, שטרם נצפו ונמדדו, במקבץ הפסגות הרחוק יותר על גבול נפאל וטיבט. הפסגות נמדדו, ממרחק של מאות קילומטרים, באותה שנה, ושוב ב־1849, ואחרי תהליכים של זיהוי הפסגות מהמקומות השונים שבהן נמדדו, והחישוביו הטריגונומטריים של סידקאר, הם הגיעו ב־1852 למסקנה שהפסגה שלה הם קראו פסגה XV, היא הגבוהה ביותר, והיא כנראה נקודה הגבוהה ביותר על פני כדור הארץ.

וו עדיין התמהמה בפרסום הממצאים, ורק ב-1856 הוא דיווח על תוצאות המדידה, והודיע ש"פסגה XV" שבהימאליה הנפאלית גובהה הוא 29,002 רגל (8,840 מטר), ושזהו כנראה ההר הגבוה ביותר בעולם. על פי סיפור שמידת מהימנותו אינה ברורה, הגובה אליו אנשי הצוות הגיעו ממיצוע המדידות היה 29,000 רגל, ושני רגל הוספו על מנת לא לגרום רושם בציבור כאילו מדובר בערך מקורב.

מאוחר יותר הציע וו לקרוא לפסגה (שלטענתו הוא לא מצא שיש לה שם מקומי) על שם קודמו, שהיה עוד בין החיים באותה עת. איוורסט, שהקפיד כמודד הראשי של הודו להשתמש בשמות מקומיים, אם היו כאלה, השמיע התנגדות רפה למדי לכבוד שהוצע לו, ולמרות התנגדויות שנשמעו, החליטה החברה הגאוגרפית המלכותית הבריטית ב-1865, שנה לפני מותו של איוורסט, לקרוא להר על שמו. איוורסט עצמו, לא רק שלא היה על ההר, הוא ככל הנראה מעולם אף לא צפה בו.

בשנים האחרונות קיימת תנועה ציבורית, שמרכזה בהודו, הדורשת לקרוא את ההר על שמו של סידקאר, שנטען שהיה הראשון שהבין שהמדובר בהר הגבוה בעולם.

גובהו המדוייק של הר האוורסט שנוי במחלוקת. שיטות מדידה שונות, כמו גם שינויים איטיים בגובהו של ההר בשל טקטוניקת הלוחות, מובילות לתוצאות שונות במקצת. סקר הודי שנערך ב-1954, שהשתמש אף הוא בתאודוליטים, שהוצבו ב-12 נקודות שונות מסביב להר, קבע את גובה האוורסט כ-8,848 מטר. המדידות השונות נתנו ערכים בפיזור של כ-5 מטר, והגובה נקבע כממוצע בלתי משוקלל שלהן. ערך זה הוא הגובה המוכר רשמית עד היום על ידי סין ונפאל. מדידה של משלחת אמריקנית מטעם החברה הלאומית לגאוגרפיה (נשיונל ג'יאוגרפיק) ומוזיאון המדע של בוסטון העפילה ב-5 במאי 1999 לפסגת ההר מצויידת במכשיר GPS. המדידות שנעשו על ידי המשלחת קבעו את גובה ההר כ-8,850 מטר [1]. לעומת זאת, מדידות שנעשו לאחרונה על ידי משלחת סינית קבעו, כי גובהו של ההר הוא דווקא 8,844.43 מטר (עם דיוק מדידה של 0.21 מטר) [2]. מעקב לאורך זמן בעזרת מכשיר GPS שהוצב באוכף הדרומי של ההר מראה שההר ממשיך לזוז. אם כי לא ניכר שינוי דרמטי בגובה, כן ניכרת תזוזה לכיוון צפון-מזרח של כ-6 סנטימטרים לשנה.

[עריכה] נסיונות ההעפלה הראשונים

כשהתגלה שהר האוורסט הוא הנקודה הגבוהה על פני כדור הארץ, אף אחד לא העלה על הדעת את הרעיון של טיפוס עליו. מסורת של טיפוס הרים כאלה לא הייתה קיימת, ושתי המדינות בהן שוכן ההר - נפאל וטיבט, היו סגורות בפני מערביים. האיום הרוסי על ההגמוניה הבריטית באזור גרם לבריטים להתעניין באזור, למרות הבדלנות של נפאל ובייחוד טיבט. בתחילה הם שלחו הודים מטעמם לרגל ולמפות את האזור, ובהמשך גם אנשי צבא בריטים הסתננו לאזור. הרעיון לטיפוס על האוורסט הועלה לראשונה כנראה רק ב-1893, בשיחה שהתקיימה דוקא בקשמיר בין שניים מאנשי צבא אלה, פרנסיס יאנגההסבנד וצ'ארלס ברוס.

טיבט התחילה להיפתח לבריטים רק בעקבות פלישה ב-1904 של כוח בריטי בראשות יאנגההסבנד שכבש את להסה בירתה, והפך את המדינה לארץ חסות בריטית. אולם התהפוכות הפוליטיות העבירו את השליטה תחילה לסין, ולבסוף לעצמאות טיבטית. ב-1913 ערך איש צבא אחר, ג'ורג' נואל, מסע חשאי אל מרגלות האוורסט מהכיוון הטיבטי, אולם לאחר שאזל המזון למשלחת נחשפה זהותה והיא אולצה לחזור. מלחמת העולם הראשונה קטעה את העניין באוורסט, ורק ב-1919 הציג נואל את מסעו בפני החברה הגאוגרפית המלכותית, שלראשותה נבחר באותה עת יאנגההסבנד. בעקבות כך החליטו הבריטים לנסות לכבוש את מה שכונה (אחרי כיבוש הקוטב הצפוני ב-1909 והקוטב הדרומי ב-1911) "הקוטב השלישי".

ב-1920 השיגו הבריטים את אישור הדלאי לאמה השלושה עשר, וב-1921 שלחו משלחת מחקר ששהתה באזור בין יוני לספטמבר כדי למצוא את הנתיב והעונה הטובים ביותר לנסיון העפלה מכיוון טיבט. הם עצמם הגיעו לשיא גובה של כ-7,000 מטר, על האוכף הצפוני.

בעקבות משלחת זו יצאה במאי 1922 משלחת ראשונה בראשותו של צ'ארלס ברוס במטרה להעפיל אל הפסגה. הם הקימו מחנה על האוכף הצפוני בגובה של 27,000 רגל (7,620 מטר) משם יצאו שלושה ניסונות העפלה אל הפיסגה, אך כולם נכשלו.

[עריכה] המשלחת של ג'ורג' מלורי

ב-1924 התארגנה משלחת המחקר הבריטית השלישית להר אוורסט. ראש המשלחת היה סגן אלוף אדוארד נורטון. ג'ורג' מלורי מונה להיות ראש צוות המטפסים.

אחרי כמה שבועות עכוב בשל תנאי מזג אויר קשים, הוקמו כמה מחנות אספקה בגבהים שונים, בצדו הצפוני של האוורסט. הגבוה במחנות היה מחנה 6 בגובה 8,140 מטר (26,700 רגל) . ב-4 ביוני 1924 ניסו אדוארד נורטון וחבר המשלחת סומרוול להעפיל לפיסגה ללא בלוני חמצן. סומרוול ויתר על נסיונו בגובה 8,500 מטר בערך. נורטון המשיך לבד והגיע לגובה של 8,570 מטר (28,126 רגל). שיא גובה זה לא נשבר במשך 29 שנה עד ההעפלה לפסגה של אדמונד הילארי וטנזינג נורגיי ב-29 במאי 1953.

ב-8 ביוני 1924 נעשה נסיון העפלה שני על ידי ג'ורג' מלורי ואנדרו אירווין. הם היו מצוידים בבלוני חמצן משופרים. ב-12:50 בצהרים השניים נראו לאחרונה על ידי נואל אודל, מטפס תומך מהקבוצה שנמצא בגובה נמוך יותר. אודל דווח מאוחר יותר שהם נראו ליד "מדרגת טפוס כבירה" ( כנראה "מדרגת הטפוס הראשונה") ובאחור בלו"ז. עם זאת הם נראו לו במוכנות גבוהה. מלורי ואירווין לא נראו יותר בחיים.

משלחת הטפוס של 1933 מצאה את גרזן הקרח של אירווין במדרונות הגבוהים של ההר, בגובה 8,440 מטר ו-250 מטר מזרחה מ"מדרגת הטפוס הראשונה". מקום קצת מוזר בהתחשב במסלול הטיפוס המתוכנן.

ב-1999 התארגנה "משלחת המחקר ע"ש מלורי ואירווין" בראשותו של אריק סימונס. המשלחת מצאה בלון חמצן השייך לשניים (אומת על ידי החברה שיצרה את הבלון) ליד "מדרגת הטפוס הראשונה". גופתו של מלורי נתגלתה בגבה 8,150 מטר (26,750 רגל), הישר מתחת לגרזן הקרח שנמצא ב-1933. לא נתגלו כל הוכחות כי השניים הגיעו לפיסגה, או אפילו טיפסו את "מדרגת הטפוס השניה", המפתח למסלול זה.

יש ויכוח רציני בין המומחים אם אכן הגיעו אירווין ומלורי לפיסגה. ישנה תאוריה האומרת כי אירווין נשאר מאחור, מתחת ל"מדרגת הטיפוס השניה" ומלורי המשיך לבדו לפיסגה. תאוריה זו נתמכת על ידי ראיות נסיבתיות בלבד, כגון העובדה שתמונתה של אשתו שתמיד הייתה בארנקו, לא נמצאה. מלורי הבטיח להטמין אותה בפסגה. כמו כן המקום בו נמצאה גופתו של מלורי מצביע על מסלול ירידה מההר. ואולם מומחים אחרים טוענים כי מלורי לא יכול היה לטפס לבדו את "מדרגת הטיפוס השניה" שהיא בדרגת קושי של 5.7-5.8, עם בלונים וציוד. (מלורי טיפס בסקוטלנד מדרגות בדרגת קושי של 5.8-5.9). המצלמה שיכלה לשפוך אור על התעלומה לא נמצאה.

גם אם תמצא עדות ניצחת (כגון תמונות מהפיסגה) שמלורי אכן כבש את ההר ב-8 ביוני 1924, לא ישונו ספרי ההיסטוריה. גם בנו של מלורי הודה בכך. העפלה מוצלחת נחשבת רק אם הפיסגה נכבשה, והמטפסים שבו לבסיסם בשלום. זה לא קרה למלורי ואירווין.

[עריכה] ההעפלה הראשונה אל פסגת האוורסט

ב-29 במאי 1953 הניו זילנדי אדמונד הילארי, והשרפה טנזינג נורגיי בצעו את ההעפלה המתועדת המוצלחת הראשונה לפסגת האוורסט דרך הרכס הדרומי-מזרחי.

[עריכה] תאריכים משמעותיים בתולדות ההעפלה לאוורסט

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוורסט

• Imaging Everest -אתר של החברה המלכותית הגאוגרפית הבריטית המוקדש להר האוורסט
• http://www.everestnews.com/ חדשות האוורסט
• גילויי משלחת המחקר ע"ש מלורי ואירווין http://www.everestnews.com/mallory2005/mallory2005.htm
• לוח זמנים של כיבוש האוורסט באתר HistoryShots
• הידיעה על עדכון גובהו של האוורסט, באתר וואלה
• הכתבה המקורית על אסון האוורסט של 1996, מאת גון קראקור שהיה שם, מגזין OUTSIDE
• "לתוך אויר דליל: מוות על האוורסט", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (אנגלית)