עזר ויצמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עזר ויצמן
תאריך לידה	15 ביוני 1924
תאריך פטירה	24 באפריל 2005
ממשלות	15, 18, 21, 22, 23
כנסות	9, 11, 12
סיעות	הליכוד, יחד, המערך (השני), העבודה
תפקידים בולטים	נשיא המדינה שר הביטחון שר התחבורה שר המדע והטכנולוגיה מפקד חיל האוויר

עזר ויצמן (15 ביוני 1924 - 24 באפריל 2005), איש צבא, פוליטיקאי ונשיאה השביעי של מדינת ישראל.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 ילדות ונעורים 1.2 מלחמת העולם השנייה ולאחריה 1.3 חיל האוויר 1.4 ראש אג"ם 1.5 צעדים ראשונים בפוליטיקה 1.6 שר הביטחון 1.7 בממשלות האחדות 1.8 נשיא המדינה 2 חייו האישיים, אישיותו ומורשתו 3 לקריאה נוספת 3.1 ספריו 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] ילדות ונעורים

עזר ויצמן נולד בתל אביב בשנת 1924. מצד אביו הוא נצר למשפחה ציונית שהוציאה מתוכה את נשיאה הראשון של מדינת ישראל, חיים ויצמן (הוא אחיו של יחיאל ויצמן, אביו של עזר ויצמן), ומצד אמו הוא נצר למשפחת קרישבסקי, ממייסדי ראשון לציון. עזר נקרא על שם סבו, עוזר. בילדותו גדל בבית שענייני השעה היו נדונים בו, ושמשו כרקע להתפתחותו האישית. בעודו ילד פגש בצ'ארלס אורד וינגייט, וכנער מתבגר בשנות המנדט הבריטי, רצה לתרום למאמץ הלאומי. בגיל 17, בשנת 1941 עבר קורס מ"כים בג'וערה מטעם ארגון ההגנה.

[עריכה] מלחמת העולם השנייה ולאחריה

בשנת 1942 נפל בן דודו, בנו של חיים ויצמן, מיכאל ויצמן, אשר היה טייס בחיל האוויר המלכותי הבריטי. אירוע זה השפיע על ויצמן הצעיר, אשר שאף להיות לטייס. ויצמן עבר קורס טיס אזרחי, וקיבל רשיון טיס אזרחי עוד בטרם התגייס. ב-2 בספטמבר 1942 התגייס לצבא הבריטי. בתחילה שימש כנהג תובלה בחיל האוויר, ושהה בשולי הקרבות במדבר המערבי. שירות מסוג זה תיסכל את ויצמן, אשר שאף לתרום למאמץ המלחמתי, ולא ויתר על שאיפתו להיות לטייס. בקיץ 1943 הגשים את שאיפתו והתקבל לקורס טיס, אשר התקיים ברודזיה, אותו סיים בשנת 1945. הוא שירת זמן מה בהודו כטייס, ובשנת 1946 השתחרר מן הצבא הבריטי, ונסע ללמוד תעופה בלונדון באופן פרטי.

בהשפעת ידידים שפגש בלונדון הצטרף אל ארגון האצ"ל בשנת 1946. בשנת 1947, בסמוך להחלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, פנו אליו אנשי "ההגנה" כי יצטרף ל"שרות האוויר לישראל", שהיה גרעינו של חיל האוויר העתיד לקום. לאחר שנועץ עם אנשי האצ"ל, קיבל את הפניה, והיה לאחד ממקימי חיל האוויר החדש.

[עריכה] חיל האוויר

במלחמת העצמאות היה ויצמן למפקדה של טייסת הנגב שמקום מושבה היה בניר עם. בתוקף תפקידו הטיס מזון, תחמושת ואספקה לישובים הנצורים בנגב ובגוש עציון, ונשלח לצ'כוסלובקיה ללמוד להטיס את מטוסי ה"מסרשמיט" ולהטיס אחד מהם לישראל אשר מיד הוחש לקרב בהפצצת הטור המצרי המשוריין אשר היה באותה עת באשדוד. ב-7 בינואר 1949 השתתף בקרב אוויר של 4 מטוסי ספיטפייר ישראליים מול 14 מטוסי טמפסט ו-ספיטפייר של חיל האוויר הבריטי, שחדרו לנגב, בו הופלו מספר מטוסים בריטיים.

ויצמן שירת בחיל האוויר כטייס קרב וכמפקד. ב-1951 נשלח לאקדמיה הצבאית הבריטית לפיקוד ומטה, ועם שובו הפך למפקד טייסת מטוסי הקרב הסילוניים הראשונים של צה"ל, מטוסי ה"מטאור". במלחמת סיני בשנת 1956 היה מפקד בסיס חיל האוויר ברמת דוד. גם בתפקיד זה נתן מופת אישי כאשר יצא בעצמו לגיחות קרב במטוס סילון מסוג אוראגן.

ב-25 ביולי 1958 מונה למפקדו השישי של החיל, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1966. שנותיו כמפקד החיל היו שנים של התעצמות ובניין הכוח, והכנת החיל לקראת אחד מהגדולים בהשגיו - השמדת חילות האוויר של מדינות ערב על הקרקע במלחמת ששת הימים. נודע כמי שאימץ את הסיסמה "הטובים לטיס", והטמיע אותה בחיל ובציבור.

[עריכה] ראש אג"ם

תפקידו הבא בצה"ל היה ראש אג"ם. תפקיד זה היה בעל חשיבות עליונה בצה"ל אשר הכין עצמו למלחמה. בשנת 1967 הפכה המתיחות בין ישראל ובין מדינות ערב לוודאות כי בקרוב תפרוץ מלחמה. תקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים הייתה תקופה של חרדה, ורבים וטובים היססו בדבר הדרך שבה יש לפעול אל מול האיום הערבי, שנראה כאיום קיומי. ויצמן עצמו נקט בטון תקיף, והיה ממצדדי הנחתת מכה מקדימה על מדינות ערב, אל מול היסוסי ראש הממשלה דאז, לוי אשכול.

אירוע עליו מספר ויצמן בספרו הביוגרפי "לך שמים לך ארץ" זכה ברבות הימים למעמד מיתולוגי. ויצמן סיפר כי ב23 במאי 1967 נקרא אל ביתו של הרמטכ"ל יצחק רבין, שם מסר לו רבין כי "סיבכתי את מדינת ישראל בגלל סדרת טעויות שעשיתי... אני מאמין שמי שטעה צריך ללכת. אני טעיתי. האם תקבל עליך את תפקיד הרמטכ"ל?". ויצמן סירב להצעה, בטענה שהדבר יביא לדמורליזציה בצה"ל, והציע לרבין לנוח. ביומיים שלאחר מכן פיקד ויצמן על הצבא בפועל, והוציא פקודות למפקדי הצבא לסיכום ההכנות הסופיות למלחמה. ראש הממשלה אשכול אישר בדיעבד פקודות אלו שניתנו ללא אישור הרמטכ"ל. ויצמן הפיץ כי הרמטכ"ל לקה ב"הרעלת ניקוטין". ב-25 במאי 1967 חזר רבין לתפקוד מלא, והיה לרמטכ"ל אשר פיקד על צה"ל בנצחונו הגדול במלחמת ששת הימים.

אין לדעת איזה חשיבות יש לייחס לאירוע זה, אך ללא כל קשר אליו נזקף לזכותו של ויצמן חלק נכבד בנצחון צה"ל במלחמת ששת הימים, בבניין הכוח היבשתי והאווירי, ובהכנת התכניות למלחמה.

לאחר סיום המלחמה נשאר ויצמן בתפקיד ראש אג"ם, מתוך תקווה שלאחר סיום כהונת חיים בר לב ימונה הוא לרמטכ"ל. תקופה זו הייתה תקופה סוערת. ויצמן היה בעל תפקיד בלחימה במחבלים בבקעת הירדן לצידו של אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי (גנדי), והיה לו חלק בפיקוד על פעולת צה"ל בכראמה. כן היה לו חלק בבניין המעוזים בקו בר לב, ובפיקוד על הכוחות ובהתוויית המדיניות בחודשיה הראשונים של מלחמת ההתשה.

משנראה כי לא יקבל את תפקיד הרמטכ"ל, אם בשל היותו איש חיל האוויר, אם בשל דעותיו הפוליטיות שנטו לימין, בימים שבהם שלטה בישראל מפא"י, פרש מצה"ל במפתיע ב-15 בדצמבר 1969, ובאותו הערב כבר מונה לשר התחבורה מטעם גח"ל, מפלגתו של מנחם בגין שהייתה אז שותפה לממשלת ליכוד לאומי בראשותה של גולדה מאיר.

[עריכה] צעדים ראשונים בפוליטיקה

בתפקידו כשר התחבורה שימש שמונה חודשים. באוגוסט 1970 פרשה גח"ל מן הממשלה במחאה על הסכמת הממשלה לדון ב"תוכנית רוג'רס", תוכנית שלום של שר החוץ האמריקני ויליאם פירס רוג'רס. לאחר הפרישה מן הממשלה מונה ויצמן ליו"ר תנועת החרות. מחוץ לממשלה התערערו יחסיו עם מנחם בגין, ובשנת 1972 פרש מן הפוליטיקה, אם כי נותר חבר בתנועת החרות. ויצמן פנה לעסקים פרטיים.

במלחמת יום הכיפורים גוייס לשירות מילואים, והיה לעוזרו של הרמטכ"ל דוד אלעזר.

בתקופה זו הציג עזר ויצמן דעות ברורות, ישירות ובוטות, הנוטות לצד הניצי של המפה הפוליטית. בדבריו אז, טען ויצמן שהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים הם לבה ההיסטורי של ארץ ישראל, וחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. בתקופה זו, טען ויצמן שגבולה המזרחי של מדינת ישראל צריך להיות נהר הירדן, ואילו את הבעיה הדמוגרפית יש לפתור באמצעות עלייה מאסיבית של יהודי התפוצות. ויצמן תמך בישראל חזקה, בעלת כוח הרתעה. רק אז, לדעת ויצמן, יראו הערבים כי אין בכוחם להכריע את ישראל, והדבר יביא לשלום המקווה.

[עריכה] שר הביטחון

ב-1976 חזר ויצמן ל"חרות" עם תחילת מערכת הבחירות, שהביאה למהפך הפוליטי. יש אומרים כי לויצמן היה חלק חשוב בעליית הליכוד לשלטון ב-1977 (המהפך). בשנת 1977 התמנה לשר הביטחון בממשלתו של מנחם בגין, ובתקופת כהונתו נערך "מבצע ליטאני", והתקבלה ההחלטה על פיתוחו של מטוס הקרב "לביא". כשר ביטחון החליט ויצמן על מינויו של רפאל איתן לרמטכ"ל צה"ל.

עם ביקורו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת בארץ, הקדיש ויצמן את כל אונו ומרצו להשגת השלום, בו החל לראות יעד נכסף, אפילו במחיר ויתורים טריטוריאלים. הוא פיתח יחסים אישיים נלבבים עם סאדאת, ואף ביקר בקהיר באופן ספונטאני ב20 בדצמבר 1977 ועמד בראש משלחת ישראל לשיחות השלום בקהיר בינואר 1978. ייתכן שאז חל המפנה בדעותיו, שהביא בסופו של דבר לפרישתו מן הממשלה. הנץ הטורף הפך ליונה צחורה. הוא החל להשמיע דעות כנגד ההתנחלויות, וכנגד התנהלותה של ממשלת בגין. הדברים הגיעו לידי משבר ב25 במאי 1980. לאחר שנשא נאום ארוך כנגד הקיצוץ בתקציב הביטחון, וכנגד הדרך בה מנהל בגין את השיחות עם מצרים, התפטר ויצמן מתפקיד שר הביטחון.

[עריכה] בממשלות האחדות

לאחר התפטרותו שקל ייסוד מפלגה חדשה בהנהגת משה דיין (שהיה גיסו), ועקב כך סולק מ"חרות". במשך ארבע שנים היה איש עסקים. במרס 1984 ייסד מפלגה חדשה בשם "יחד" וזו זכתה בשלושה מושבים בבחירות לכנסת האחת עשרה (1984). יחד עם ויצמן נבחרו לכנסת מטעם יחד בנימין בן אליעזר ושלמה עמר. לאור התוצאות הסתבר כי המפלגה הפכה ללשון המאזניים היכולה להכריע לטובת כל אחת משתי המפלגות הגדולות. ויצמן בחר לעמוד לצד המערך ובכך לכפות הקמת ממשלת אחדות לאומית, כהמלצתו, בין השאר, של נשיא המדינה חיים הרצוג. בממשלת האחדות הייתה רוטציה בתפקיד ראש הממשלה בין שמעון פרס ויצחק שמיר ומספר שרים שווה למערך ולליכוד. ויצמן הצטרף לממשלה כשר בלי תיק וכחבר הקבינט המצומצם מטעם גוש המערך. לאחר הקמת ממשלת האחדות פרשו מהמערך חברי הכנסת של מפ"ם וחבר הכנסת יוסי שריד, וויצמן הצטרף עם מפלגתו למפלגת העבודה, באוקטובר 1986. בממשלת האחדות היה ויצמן לסמן שמאלי, ותמך בהחזרת השטחים, ובמשא ומתן עם אש"ף.

ב-1988 מונה לשר המדע והטכנולוגיה בממשלת האחדות הלאומית שבראשות יצחק שמיר. בסוף 1989 דרש שמיר לסלקו מהממשלה, עקב מגעים שקיים עם אנשי הארגון לשחרור פלסטין. המגעים עם אש"ף נאסרו בחוק, ונחשבו לטאבו. במשך שנים היו מגעים אלו נחלתם של אנשי שמאל קיצוניים, משולי המפה הפוליטית, כאורי אבנרי, או אייבי נתן. יש הטוענים שהעובדה ששר בממשלה, אשר היה בעברו מפקד בכיר בצה"ל, קיים מגעים עם אש"ף, שינה את יחסם של ישראלים רבים לאש"ף וליאסר ערפאת, והכשירה את הדרך למגעים שהובילו לאחר מכן להסכמי אוסלו. לאחר פירוק ממשלת האחדות הלאומית התפטר ויצמן מהכנסת בפברואר 1992, והודיע על פרישתו מן החיים הפוליטיים.

[עריכה] נשיא המדינה

לאחר הבחירות לכנסת השלוש עשרה, בשנת 1992, השתנה הרכבה של הכנסת, ונצחון השמאל אשר איפשר לרבין להרכיב ממשלה, איפשר גם להריץ את ויצמן למשרת הנשיא. ויצמן נבחר כמועמד מפלגת העבודה לנשיאות מול שלמה הלל ואריה אליאב. ב-24 במרץ 1993 התקיימו הבחירות לנשיאות המדינה. מול ויצמן התמודד כמועמד הימין חבר הכנסת (ליכוד) דב שילנסקי. ויצמן נבחר לכהונת הנשיא ברוב של 66 מול 53.

ב-13 במאי 1993 החל לכהן כנשיא המדינה. ויצמן נחשב לנשיא אהוד ופופולרי "שירד אל העם". ישירותו ועממיותו הוסיפו לו לווית חן צברית, שנתנה ייחוד וסממן פלמ"חניקי לשירותו בתפקיד.

במהלך כהונתו אירעו אירועים קשים ביותר במדינת ישראל. בצד הישגים כהסכם השלום עם ירדן, אשר ויצמן נוכח בחתימתו בטקס בערבה ב-26 באוקטובר 1994, לצידם של יצחק רבין, חוסיין מלך ירדן ונשיא ארצות הברית ביל קלינטון, היו אלו שנים של לחימה קשה בלבנון אשר גבתה הרוגים רבים, של טרור קטלני, ושל הטראומה הלאומית שברצח יצחק רבין. הנשיא ויצמן הקפיד לפקוד כל אחת מהמשפחות השכולות לביקור תנחומים. כמו כן הירבה לבקר אצל הפצועים ולעודד את רוחם.

ויצמן היה בררני בשימוש בסמכות המוקנית לו על מנת לקצוב את עונשם של אסירי עולם שהורשעו בביצוע רצח.

ויצמן לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות. בזמן ממשלת רבין קרא להאיט את קצב המשא ומתן בתקופת הפיגועים ומנגד קרא למשא ומתן עם סוריה על עתיד הגולן. בניסיון לחמם את תהליך השלום עם הפלסטינים לאחר עליית בנימין נתניהו לשלטון, הזמין בשנת 1996 את ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, לביקור פרטי בביתו בקיסריה. עם כל זאת, נבחר ברוב גדול לכהונה שנייה כנשיא בחודש מרץ 1998.

בסוף 1999 פירסם העיתונאי יואב יצחק ידיעות לפיהן קיבל ויצמן סכומי כסף גדולים מאיש העסקים אדוארד סרוסי מבלי שדיווח על כך, וזאת במהלך כהונתו כחבר כנסת וכשר. העניין הועבר לחקירת המשטרה, אשר חקרה את ויצמן במשכן הנשיא, ולאחר מכן לבדיקתה של הפרקליטות. במהלך כל החקירה והבדיקה המשפטית המשיך ויצמן לכהן בכהונתו, והתבטא כי אין בכוונתו להתפטר. ב24 במאי 2000 נתן היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין את חוות דעתו לפיה אין להגיש כתב אישום כנגד ויצמן, הן מטעמים של חוסר אשמה בעבירות מסוימות, והן מחמת התיישנות עבירות אחרות. רק לאחר מתן חוות דעת זו, אשר הותירה בידיו את האפשרות להשאר בתפקידו, התפטר, והתפטרותו נכנסה לתוקף ב-13 ביולי 2000, כשבע שנים לאחר קבלתו את התפקיד. עם זאת, ישנם הטוענים שהתפטרותו של ויצמן הייתה מחוייבת המציאות ואילולא התפטר היה מודח ממשרת הנשיא.

במהלך כהונתו של ויצמן השתנה החוק, ובמקום שהנשיא ייבחר לתקופת כהונה של חמש שנים, עם אפשרות להבחר לתקופה נוספת, נבחר הנשיא לתקופה אחת בת שבע שנים, כתקופה אותה מילא ויצמן.

לאחר התפטרותו מיעט ויצמן להתבטא בענייני השעה.

עם צאת היום הראשון של חג הפסח, אור לט"ז בניסן ה'תשס"ה, 24 באפריל 2005, הלך לעולמו והוא בן 81. ויצמן נפטר כאשר משפחתו לצדו בביתו שבקיסריה, אחרי חודשים ארוכים בהם מצב בריאותו היה רופף. הוא נטמן באור עקיבא, בסמוך לבנו שאולי וכלתו רחל.

[עריכה] חייו האישיים, אישיותו ומורשתו

בשנת 1946 נפגש ויצמן עם ראומה שוורץ, בקונגרס הציוני בעיר באזל. הוא הציע לה לטוס עמו בחזרה ללונדון במטוסו אך היא סרבה. שלוש שנים לאחר מכן עצר ויצמן טרמפ לנערה, וגילה כי זו ראומה. מאז לא נפרדו השניים. הם נישאו ב-1950. לזוג נולדו בן, שאולי, ובת, מיכל. שאולי נפצע קשה בחזית התעלה במלחמת ההתשה, ובשנת 1991 נהרג עם אשתו בתאונת דרכים. שאולי ואשתו נטמנו בבית הקברות באור עקיבא, ועזר ויצמן ואשתו ראומה רכשו חלקת קבר סמוכה, שתשמש אותם בבוא יומם.

כשהיה פרח טייס בחיל האוויר הבריטי התקנא ויצמן באחד ממפקדיו שהיה טס בסופי שבוע על מטוס ספיטפייר משלו, המטוס היה צבוע שחור ולאורכו ברק אדום עם ראש חץ. כשהוציא צה"ל בשנות החמישים את הספיטפיירים משירות, ביקש עזר להשאיר לו מטוס אחד ולבקשתו נצבע המטוס בשחור עם ברק אדום לאורכו. שנים רבות הטיס עזר את ה'ספיט השחור'. בשנת 1974 הפסיק להטיס מטוס זה, אך המטוס נשאר כ'ספיט השחור של עזר ויצמן'.

ויצמן שמר על כושר טיסה עד גיל מאוחר, וגם לאחר שהפסיק להטיס את הספיט שמר עד זקנתו על כושר טיסה במוזיאון חיל האוויר בחצרים. בשנת 1996 בהיותו בן 72 שנה סיים ויצמן קורס טיס במסוק מסוג "אנפה".

ויצמן היה ידוע בלשונו החריפה, ובביטויים הישירים וה"דוגריים". אלו אף הכשילו אותו לעיתים. כפוליטיקאי היו ביטויים אלו חלק מחינו, אשר שימש לו אף כיתרון פוליטי. כנשיא היו התבטאויות אלו למכשלה. זכורות התבטאויותיו בנושא ההומוסקסואלים, וכן התבטאותו לחיילת אליס מילר אשר דיברה עמו בטלפון וביקשה להיות לטייסת לפיה אישה אינה יכולה להיות טייסת כשם שגבר אינו סורג גרבים. רבים זוכרים לשלילה את נאומו בטקס הלווית יצחק רבין, במיוחד המשפט "אני כשלעצמי יחסרו לי השעות שישבתי ודיברתי איתו. יחסרו לי אותן השעות שישבנו לבד, אכלנו כמה דברים טובים, שתינו כמה דברים טובים".

ויצמן היה, לדעת רבים, סמל לישראל המתחדשת, הצברית. ישיר ובוטה לעיתים, אך בעל חן אישי לא מבוטל. עבר דרך פוליטית ארוכה מהתמיכה ב"ארץ ישראל השלמה" ועד התפשרות טריטוריאלית ותמיכה בהקמת מדינה פלסטינית. הטרגדיה האישית של פציעתו הקשה של בנו, והתחנות שעבר בדרכו - הצבא הבריטי, הלחימה במסגרת חיל האוויר במלחמות ישראל, הדרך הפוליטית, הופכות אותו לסמל ולמושא אהדה של רבים בציבור הישראלי, אף לאחר פרישתו משירות הציבור.

שנה לאחר מותו הוציאה רשות הדואר בול לזכרו בערך נקוב של 7.40 שקלים. הבול עוצב על ידי דניאל גולדברג.

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] ספריו

• לך שמים, לך ארץ (אוטוביוגרפיה, 1974).
• הקרב על השלום (1981).
• רות, סוף, על תקופת נשיאותו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: עזר ויצמן

• עזר ויצמן, באתר של נשיא מדינת ישראל.
• שילה הטיס רולף, עזר ויצמן, מתוך "הלקסיקון הפוליטי של מדינת ישראל", 1998.
• עזר ויצמן באתר הכנסת .
• עזר ויצמן, באתר "ניחוח ישראלי".
• הספדים לויצמן, באתר מעריב (24 באפריל, 2005):
  • הידיעה על מותו
  • חייו של עזר ויצמן בתמונות
  • הלשון החדה של "עייזר" ויצמן
  • תגובות של אנשי ציבור על מותו של ויצמן
• הספדים לעזר ויצמן, באתר נענע (24 באפריל, 2005):
  • סיפור חייו.
  • דברי פרידה מאת פוליטיקאים.
• הספדים לעזר ויצמן, באתר ynet.
• קרבות אוויר עם הבריטים

נשיאי מדינת ישראל

חיים ויצמן יצחק בן צבי זלמן שז"ר אפרים קציר יצחק נבון חיים הרצוג עזר ויצמן משה קצב 1948‑1952 1952‑1963 1963‑1973 1973‑1978 1978‑1983 1983‑1993 1993‑2000 2000 ‑