יגאל ידין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יִגָּאֵל ידין (סוקניק)
תאריך לידה	20 במרץ 1917
תאריך פטירה	28 ביוני 1984
ממשלות	18
כנסות	9
סיעות	התנועה הדמוקרטית לשינוי, התנועה הדמוקרטית, סיעת יחיד
תפקידים בולטים	רמטכ"ל סגן ראש הממשלה

יִגָּאֵל ידין (סוקניק) (1917 - 1984) הרמטכ"ל השני של צה"ל, ארכאולוג, ופוליטיקאי ישראלי. ידין היה מפקד הצבא בפועל בימי מלחמת העצמאות בגלל מחלתו של הרמטכ"ל יעקב דורי ולאחר מכן היה אחראי על צה"ל בשנותיו הראשונות שלאחר המלחמה. כארכיאולוג ידוע גילה ממצאים חשובים בחפירות שערך. לאחר מלחמת יום כיפור היה חבר בועדת אגרנט. הוא נמנע מלהכנס לפוליטיקה במשך שנים רבות ועקב כך נחשב לדמות ראויה להנהגה אצל רבים בציבור הישראלי. אולם התקופה הקצרה שלו בפוליטיקה בהנהגת ד"ש, הייתה מאכזבת ביותר, שכן הוא לא הצליח להטביע חותם על התנהלות המדינה ומפלגתו התפוררה ונעלמה לאחר תקופת כהונה אחת של הכנסת.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 רקע משפחתי 1.2 איש צבא 1.3 ארכיאולוג 1.4 פוליטיקאי 2 מספריו 3 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] רקע משפחתי

ידין נולד בשנת 1917 לאביו אלעזר ליפא סוקניק, ארכיאולוג, ולאמו חסיה סוקניק. אחיו הוא השחקן יוסי ידין. אח נוסף, מתתיהו סוקניק, טייס בחיל האוויר, נהרג במלחמת העצמאות, כאשר יצא לבלום ספינה מצרית שהפגיזה את תל אביב. ידין היה נשוי לבתו של ארתור רופין, כרמלה.

[עריכה] איש צבא

ב־1933, בהיותו בן 15, התגייס ידין להגנה ושירת במגוון תפקידים בהם תפקידי הדרכה ופיקוד, בהם מדריך לנשק בגוש עציון. לאחר מכן נמנה עם הקבוצה הראשונה שהעמידה את יחידות השדה בקרית ענבים, פיקוד והדרכה בצפון ים המלח, קורס מרכזי למדריכים בנשק בכפר ויתקין, ומפקד יחידת פו"ש בירושלים. התמנה לשלישו של יצחק שדה והוא בן 22. בשנת 1943 מונה לראש אגף מבצעים במטה הכללי של "ההגנה". עקב ויכוח עם יצחק שדה על הכללת מקלע בפק"ל הכתה, פרש מן השירות ללימודיו האוניברסיטאים בשנת 1946.

בשנת 1947, בסמוך להכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, נקרא על ידי דוד בן גוריון לשוב לשירות. שימש במגוון תפקידים במלחמת העצמאות, וקיבל רבות מן ההכרעות החשובות במלחמה זו, היה חבר המשלחת הישראלית לשיחות על הסכמי שביתת הנשק עם מצרים ועמד בראשה.

עם פרישתו של יעקב דורי מתפקיד ראש המטה הכללי, קיבל עליו תפקיד זה ב־9 בנובמבר 1949, ושימש בו שלוש שנים. ב־7 בדצמבר 1952 התפטר מכהונתו כרמטכ"ל, בעקבות חילוקי דעות עם דוד בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, על קיצוץ בתקציבו של צה"ל, ופרש מהשירות הצבאי, בגיל 35.

[עריכה] ארכיאולוג

כאשר פרש מהצבא הקדיש עצמו למחקר, והחל במפעל חיים בתחום הארכיאולוגיה. על עבודת הדוקטורט שלו שהתמקדה ב"מגילת מלחמת בני-אור בבני-חושך" שמן המגילות הגנוזות קיבל את פרס ישראל לשנת 1956. כארכיאולוג ניהל חפירות באתרים החשובים ביותר - תל חצור, מערות נחל חבר, מצדה, ובתל מגידו. אחת מגולות הכותרת של עבודתו המדעית היה פרסום "מגילת המקדש". בעקבות החפירות שבהן השתתף בתילים הגדולים (חצור, מגידו, וכו') הוא דגל בגירסת "הכיבוש המהיר", כלומר טען כי התנחלות השבטים בארץ ישראל הייתה אירוע חד פעמי וקצר-זמן. ידין מצא קשר בין מבנה השערים של תל-חצור ותל-מגידו, ולאחר עיון בשרטוטי החפירה של רוברט מקאליסטר בתל גזר קבע כי מגדל שמקליסטר תיארך לתקופה החשמונאית הוא למעשה חלק ממבנה השער של גזר. בעקבות הצעתו נחפר האתר שנית, ונתגלה חציו השני של השער. ידין תיארך אותם לימי שלמה המלך.

בעקבות שחזור העתיקות שידין הוביל במצדה נקבע המושג: "קו ידין". זהו קו משורטט שחור, לעיתים קו מלט בולט, המבדיל בין הנדבכים שנמצאו באתרם, לבין הנדבכים שהתווספו במהלך השחזור. כיום ניתן לראות קוים מעין אלו ברוב אתרי העתיקות בארץ.

[עריכה] פוליטיקאי

יחד עם עבודת הארכיאולוגיה לא חדל מתרומתו לחיים הציבוריים, וערב מלחמת ששת הימים שימש כיועץ צבאי לראש הממשלה לוי אשכול.

לאחר מלחמת יום הכיפורים שימש ידין כחבר בועדת אגרנט אשר חקרה את האחריות למחדלים שהובילו למלחמה.

בשנת 1977 הקים, יחד עם פרופ' אמנון רובינשטיין, שמואל תמיר, מאיר עמית ורבים נוספים את "התנועה הדמוקרטית לשינוי", הידועה בכינוי "ד"ש". מפלגה זו הייתה מענה למשאלותיהם של ישראלים רבים שקצו בשחיתות שיוחסה אז למפלגת העבודה, עם חשיפת פרשיות כפרשיית אשר ידלין, התאבדותו של שר השיכון אברהם עופר, ופרשת חשבון הדולרים של לאה רבין, ותחושת אובדן הדרך והמיאוס שהותירה אחריה מלחמת יום הכיפורים וההתפתחויות החברתיות והפוליטיות שלאחריה. רבים ראו בדמותו של ידין, הלוחם והמלומד, את דמותו של הישראלי האידאלי, הנקי משחיתות, היכול להוביל לדרך חדשה.

בבחירות של שנת 1977 זכתה המפלגה בהישג נאה למפלגה שרצה לראשונה לקלפי וקיבלה חמישה עשר מנדטים. מנחם בגין הקים קואליציה שבה לא שותפה מפלגת העבודה, לראשונה בתולדות המדינה. ידין שימש כסגן ראש הממשלה. בתפקיד זה תרם רבות להתפתחויות שחלו בשנים אלו (1977 - 1981), ובמיוחד למגעים לקראת הסכם השלום עם מצרים. עם זאת, מפלגת ד"ש נכשלה לחלוטין והתפוררה לרסיסים. מריבות פנימיות פילגו את המפלגה, ובבחירות 1981 כבר לא השתתפה בצורתה המקורית. ידין פרש מן הפוליטיקה בשנה זו.

ידין נפטר בשנת 1984.

[עריכה] מספריו

• מגילת מלחמת בני אור בבני חושך : ממגילות מדבר יהודה, בצירוף מבוא, השלמות ופירוש, 1955.
• המגילות הגנוזות ממדבר יהודה, תשי"ח.
• הממצאים מימי בר כובא במערת האיגרות, תשכ"ג.
• תורת המלחמה בארצות המקרא: לאור הממצאים הארכיאולוגיים, תשכ"ג.
• מגילת בן-סירא ממצדה: עם מבוא, השלמות ופירושים, תשכ"ה.
• מצדה: בימים ההם-בזמן הזה, תשכ"ו.
• תפילין-של ראש מקומראן, תשכ"ט.
• החיפושים אחר בר-כוכבא: פרשת התגליות במערות מדבר יהודה ואיגרותיו של מנהיג המרד נגד רומא, תשל"א
• חצור: "ראש כל הממלכות האלה", 1975.
• מגילת המקדש, תשל"ז.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• יגאל ידין באתר הכנסת