שולמית אלוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שולמית אלוני

תאריך לידה	29 בנובמבר 1928
ממשלות	17, 25, 26
כנסות	6, 8-13
סיעות	המערך הראשון, רצ,יעד, מרצ
תפקידים בולטים	שרת החינוך והתרבות שרת התקשורת שרת המדע והאומנויות שרה בלי תיק

שולמית אלוני, (נולדה ב-29 בנובמבר 1928), פוליטיקאית ישראלית שמאלית בולטת, החלה פעילותה במפא"י, ופרשה מהחיים הפוליטיים כמנהיגתה של מרצ.

[עריכה] קורות חייה

שולמית אדלר נולדה בתל אביב ב-29 בנובמבר 1928, לאם תופרת ואב נגר, נצר למשפחת רבנים. בנעוריה הייתה חברה בתנועת הנוער "השומר הצעיר" ובארגון "ההגנה".

שירתה בפלמ"ח במהלך מלחמת השחרור (בין השאר שירתה בעיר העתיקה בירושלים בתקופת המצור).

בוגרת סמינר למורים ע"ש דוד ילין בירושלים ובוגרת הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית.

בשנת 1952 נישאה לראובן אלוני (מייסד מינהל מקרקעי ישראל וראש המינהל האזרחי במרחב שלמה), והם עברו להתגורר בכפר שמריהו. לזוג נולדו שלושה ילדים: דרור, נמרוד ואהוד. ראובן אלוני נפטר בשנת 1988.

בשנות החמישים פעלה במסגרת "צעירי מפא"י". בשנים 1957 - 1965 הנחתה בקול ישראל תוכניות רדיו בשם "מחוץ לשעות הקבלה" ו"הנושא בטיפול", ובמסגרתן טיפלה בנושאים של קיפוח אזרחים על רקע נושא זכויות הפרט, נושא שהיה מרכזי אצלה בכל שנות פעילותה הפוליטית.

יזמה את הקמת מוסד נציב תלונות הציבור, במשרד מבקר המדינה, כדרך נוספת לטיפול בפגיעה של הממסד בזכויות הפרט. בשנת 1969 הקימה את "המועצה הישראלית לצרכנות".

בשנת 1965 נבחרה לכנסת השישית כנציגת המערך. מיד עם היבחרה טיפלה במרץ ובקנאות בנושא זכויות האזרח ונגד כפייה דתית. היא התקשתה לראות במפא"י את ביתה, בעיקר בגלל עימותיה עם גולדה מאיר, שעינה הייתה צרה בכוכבת העולה במפלגתה. כדי "לבעוט" את גולדה מאיר למעלה מחוץ למפלגה, הציעה אותה אלוני כמועמדת לנשיאות המדינה. בסופו של דבר, על רקע העימות עם גולדה מאיר, פרשה ממפלגת העבודה והקימה את התנועה לזכויות האזרח ולשלום (רצ) שהשתתפה בבחירות לכנסת השמינית, וזכתה להישג של שלושה מנדטים.

בממשלתו הראשונה של יצחק רבין, שהוקמה ביוני 1974, כיהנה כשרה בלי תיק, אך התפטרה כעבור ארבעה חודשים במחאה על שיצחק רפאל, שנחשד בקבלת שוחד ב"פרשת תל-גיבורים", מונה לשר עם הצטרפותה של סיעת המפד"ל לקואליציה.

בבחירות לכנסת התשיעית ירד כוחה של רצ, והיא זכתה במנדט אחד בלבד. לאחר בחירות אלה הוקמה קואליציה בראשות הליכוד, ואלוני הייתה מהדוברות החריפות נגד המגמות שהובילה ממשלה זו. אלוני סירבה להצטרף לממשלת האחדות הלאומית של שנת 1984, וכן נשארה עם חמשת המנדטים של רצ מחוץ לממשלה שהוקמה ב-1988. בתקופה זו בלטה במלחמתה בכפייה הדתית לאחר עליית כוחן של המפלגות החרדיות.

בבחירות לכנסת השלוש עשרה רצה בראשות רשימת מרצ שהורכבה מ"רצ", "שינוי" בראשות אמנון רובינשטיין ומפ"ם, וזכתה להישג משמעותי של 12 מנדטים שסייעו לרבין להקים את ממשלתו השנייה, בשנת 1992. היא קיבלה בה תפקיד בכיר של שרת החינוך והתרבות, אך לאחר עימותים עם הדתיים על רקע התבטאותה בנושא האבולוציה נאלצה לפרוש מתפקידה בשנת 1993, והסתפקה בתפקידים בכירים פחות של שרת המדע והאמנויות ושל שרת התקשורת. עם חתימתם של הסכמי אוסלו הביעה אלוני תחושה לפיה ההסכמים הם תפנית חיובית בקנה מידה היסטורי: "אני מרגישה כמו בכ"ט בנובמבר - אז לא ידענו לקראת מה אנו הולכים, אבל ידענו שאנו הולכים לימים גדולים".

במשך הזמן, מעמדה במפלגתה התערער וכאשר הגיע מועד בחירתה מחדש, הציג יוסי שריד את מועמדותו לתפקיד. אלוני העדיפה שלא להתמודד מולו ויוסי שריד הפך להיות יו"ר המפלגה בשנת 1996, והיא פרשה מפעילות מפלגתית.

בשנת 2000 הוענק לה פרס ישראל בקטגוריה של תרומה לחברה, וזאת חרף מחאות הממסד הדתי. בין נימוקי השופטים לקבלת פרס ישראל נאמר כי "רבים מן הנושאים שעליהם נאבקה אלוני בעוז כחלוצה לפני המחנה הפכו במרוצת השנים לנחלת הכלל, וכמה מהם אינם שנויים עוד במחלוקת".

[עריכה] אידיאולוגיה

אלוני מדגישה בתפיסתה ובפעולותיה לאורך השנים חמישה מרכיבים עיקריים:

זכויות אדם - אלוני הדגישה כי אסור על רוב לפגוע במיעוט. היא פעלה למען החלשים בחברה, מובטלים, עניים ו"כל מי שהרגיש נפגע על ידי פעילות הממשלה". לדעתה, זכויות האדם לא נעצרו בקו הירוק, ועל כן נאבקה למען זכויות של פלסטינים רבים שנפגעו לדעתה על ידי השלטון הישראלי.

תפיסה כלכלית סוציאל דמוקרטית - לדעתה, מדינת ישראל צריכה לחזור להיות מדינת רווחה ולגלות סולידריות כלפי מעוטי היכולת.

מאבק בכפייה הדתית - אלוני דרשה להוציא מן הרבנות את האחריות הבלעדית למעמד האישי ונאבקה נגד החקיקה הדתית ונגד הקצאת כספים עודפים לחרדים. בין היתר חיתנה זוגות פסולי חיתון בנישואין אזרחיים.

שיפור מעמד האשה - חקיקת חוקים למניעת אפלית נשים ולחיזוק מעמדן.

הגעה להסכם שלום עם הפלסטינים על בסיס פשרה טריטוריאלית והקמת מדינה פלסטינית - אלוני נאבקה למען הקמת מדינה פלסטינית עוד בשנים שמושג זה היה מוקצה מחמת מיאוס בקרב הציבור הרחב.

[עריכה] מחלוקות

שולמית אלוני מציגה את דעותיה בחריפות, וזוכה לתגובות חריפות ממבקריה. היא זכתה להכנס לתודעה הציבורית כאשה שמוכנה לומר את אשר היא חושבת, גם אם הדבר עולה לה בהפסד של מעמד פוליטי, ובמקביל הפכה לשנואה בקרב ציבורים נרחבים שהתנגדו לעמדותיה.

ההתבטאויות החריפות כנגד החרדים ובפרט כנגד מפלגת ש"ס גרמו בין השאר להתבטאויות חריפות נגדה ברחוב הדתי, כגון דברי הרב עובדיה יוסף ש"צריך לעשות משתה ביום שתמות". אחת מהתבטאויותיה הביאה לדרישה של החרדים להדחתה מתפקיד שרת החינוך, ודרישה זו נענתה.

בעקבות אינתיפאדת אל אקצה התבטאה אלוני נגד מדיניות הממשלה והמתנחלים בראיונות לכלי תקשורת ישראליים וזרים ובכתיבת מאמרי פובליציסטיקה. בין התבטאויותיה: "רק בישראל יכול רוצח להגיע לדרגה של שר בטחון", "ישראל מבצעת פשעי מלחמה", "על שרון לעמוד לדין", "ישראל הולכת בדרך מוסוליני" ועוד [1]). התבטאויות אלה ואחרות הובילו לביקורת חריפה נגדה מחלק נרחב מהקשת הפוליטית הישראלית, והובילו להתבטאויות נגדיות שטענו נגדה כי היא 'אנטישמית', ואף הוצגו האשמות שהיא 'מסייעת לאויב'. [2]

[עריכה] ספריה

אזרח ומדינתו - יסודות בתורת האזרחות (1958) - ספר ללימודי אזרחות בבתי הספר התיכוניים שיצא לאור במהדורות רבות
זכויות הילד בחוקי מדינת ישראל (1964)
נשים כבני אדם (1967)
ההסדר - ממדינת חוק למדינת הלכה (1970)
לא יכולה אחרת (1997) - ביוגרפיה פוליטית.

פרסמה מאמרים רבים בעיתונים ובכתבי עת בישראל ובעולם.