רפאל איתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק ברמטכ"ל ומנהיג מפלגת צומת. לערך העוסק במנהיג רשימת הגמלאים הישראלית, ראו רפי איתן.

רפאל איתן
תאריך לידה	11 בינואר 1929
תאריך פטירה	23 בנובמבר 2004
ממשלות	24, 27
כנסות	11, 12, 13, 14
סיעות	תחיה, צומת, הליכוד-גשר-צומת, ליכוד-צומת
תפקידים בולטים	שר החקלאות סגן ראש הממשלה שר לאיכות הסביבה רמטכ"ל

רפאל איתן (רפול) (11 בינואר 1929 - 23 בנובמבר 2004), הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, ח"כ ושר בממשלת ישראל.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 נעוריו ותחילת דרכו 1.2 שירותו הצבאי 1.2.1 כרמטכ"ל צה"ל 1.3 הכניסה לפוליטיקה 1.3.1 הפרישה מהפוליטיקה ומותו 2 ספריו 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו

נולד בשנת 1929 בעפולה, נצר למשפחת סובותניקים, בן זקונים לאליהו ומרים איתן. אליהו הוא מראשוני חברי ארגון "השומר" ומבוניה של הארץ. חמשת אחיו ואחיותיו של רפאל איתן הם: שמואל איתן, ניצב במשטרה. מתתיהו איתן, חבר בארגון "ההגנה", יוסף (נפטר בהיותו תינוק), נחמה וציפורה.

רפאל איתן גדל במושב תל עדשים, שבו בילה את מרבית חייו.ילדותו הייתה ילדות של מחסור חומרי תמידי, אך של עושר ערכי הבא לידי ביטוי באהבת הארץ וחלוציות אמיתית. האב, אליהו, הקנה לכל ילדיו חינוך נוקשה וקפדני תוך שימת דגש על משמעת - דבר אשר ליווה את רפול ואחיו לכל אורך חייהם. נטען לא אחת שהמקור למשמעת הקפדנית שאותה תבע רפול בהיותו רמטכ"ל נבעה מאותו חינוך שלו זכה בילדותו.

רפול נשא לאישה בראשונה את מרים, אם חמשת ילדיו: יוחנן, נפטר בהיותו ילד מהתקף אסטמה. יורם, טייס חיל האוויר, נהרג כאשר מטוסו התרסק בתאונה. שלוש בנותיו - רותי, גליה ונורית. בשנים האחרונות שלפני מותו התגרש מאשתו מרים ונשא לאשה את עפרה מאירסון.

[עריכה] שירותו הצבאי

כבוגר הפלמ"ח, השתתף איתן, עם פתיחת מלחמת העצמאות, בקרבות בחזית ירושלים ובקרב על מנזר סן סימון, ואף נפצע בקרבות. על לחימתו בפשיטה בשנת 1955 קיבל את עיטור העוז. במבצע קדש, עמד בראש גדוד הצנחנים 890, כאשר זה ביצע את הצניחה הקרבית היחידה בתולדות צה"ל, במעבר המיתלה בחצי האי סיני ביום 29 באוקטובר 1956.

במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבת הצנחנים בקרבות ברצועת עזה, ואף נפצע בקרב.

לאחר החלמתו מן הפציעה, התמנה איתן למפקד חטיבת בקעת הירדן וניהל את הלחימה בטרור בגזרה זו, שכללה מרדפים אחר מסתננים.

ב-24 ביוני 1968 מונה אל"מ רפאל איתן לקצין צנחנים ראשי במקום אל"מ אהרון דוידי. בתפקידו זה היה מפקד מבצע תשורה, שכלל פשיטה על שדה התעופה הבינלאומי ביירות, והשמידת מטוסי נוסעים של חברות תעופה ערביות שהיו בו. ב-7 בינואר 1969 הוקמה מפקדת קצין צנחנים וחי"ר ראשית (קצח"ר) ורפאל איתן הועלה לדרגת תת-אלוף והוצב בראשה. לאחר מכן מונה למפקד אוגדה סדירה ברמת הגולן, ובתפקיד זה היה בין האחראים לבלימת הכוח הסורי הפולש במלחמת יום הכיפורים. עם תום המלחמה מונה לאלוף פיקוד הצפון, ולאחר מכן מונה על ידי שר הביטחון עזר ויצמן לרמטכ"ל, ב-1 באפריל 1978, והחליף בתפקיד זה את מוטה גור.

[עריכה] כרמטכ"ל צה"ל

כבר בתחילת שירותו בתפקיד הרמטכ"ל התבלט איתן בשורת צעדים בעלי משמעות סמלית, שנועדו כפי הנראה להביא רוח של משמעת ויעילות לצבא שעדיין היה תחת הרושם הכבד של מלחמת יום הכיפורים. בין צעדים אלו ניתן למנות את ההוראה לחבוש את הכומתה על הראש, ההוראה לאסוף תרמילים משומשים לאחר המטווח, השוואת צבע מדי הבנות לזה של מדי הבנים, וקיצוץ משמעותי בלהקות הצבאיות, עד כדי ביטולן כמעט. עם זאת, החלטתו השנויה במחלוקת להפחית בעונשו של סגן דניאל פינטו, אשר הורשע בהרג שבויים בלבנון, עוררה זעם רב. תקופת מאסרו של סגן פינטו הופחתה על ידי איתן לשנתיים, ולאחר ניכוי שליש נמצא כי ישב בכלא כשישה עשר חודשים. במסגרת תפיסתו את הצבא, דאג לפרויקט יחודי של טירונות חיילי מקא"ם ("נערי רפול") שבו קיבלו לצבא נערים משולי החברה, במטרה לשלבם בחברה הישראלית.

בתקופת שירותו כרמטכ"ל, פיקד על פעולות הצבא ופריסתו מחדש במסגרת החזרת חצי האי סיני למצרים, ובין היתר על הריסת העיר ימית בסוף חודש אפריל 1982.

ב-3 ביוני 1982 ביצע ארגונו של אבו נידאל נסיון התנקשות בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב. בתגובה הפציץ חיל האוויר מטרות של הפלסטינים בלבנון, ואלו הגיבו בירי על יישובי הצפון. ב-4 ביוני הורתה הממשלה על פתיחת "מבצע שלום הגליל" הוא מלחמת לבנון, שהחל ב-6 ביוני. מטרות המלחמה, אשר התכניות לביצועה נוסחו זה מכבר תחת שמות הקוד "אורנים גדול" ו "אורנים קטן" היו סילוקה של הישות הפלסטינית המזוינת מגבול הצפון, והתחברות אל הפלנגות הנוצריות בראשות בשיר ג'ומייל, על מנת להשליט אותן על לבנון, ולהפוך אותה למדינה ידידותית לישראל. בפועל הייתה תוכנית זו רחוקה ממימוש. צה"ל הסתבך במלחמה קשה, שבה נהרגו מאות חיילים, תוך לחימה בשטח בנוי בערים, עימות חזיתי עם הצבא הסורי, מצור על ביירות, וכניסה לתוך פוליטיקה לבנונית מסובכת ובלתי צפויה.

הייתה זו מלחמה שבה לא הותקפה ישראל או הגיבה על איום קיומי, אלא פתחה בעימות יזום מתוך מטרה להשיג תוצאות מדיניות. תומכי המלחמה טוענים כי מלחמה זו הייתה נערכת במוקדם או במאוחר עקב התבססות אש"ף בלבנון והאיום הממשי שלו על יישובי הצפון, למרות הפסקת האש.

מבחינה צבאית היה לצבא הישג מרשים בהשמדת מערך טילי הנ"מ הסורים בלבנון בימים הראשונים של המלחמה, תחת פיקודו של מפקד חיל האויר, האלוף דוד עברי. אך לאחר מכן אירעה שורת כשלים, אשר בין החמורים שביניהם יש למנות את הקרב בסולטן יעקוב. בתחילת המלחמה היה המסר שהגיע לציבור כי המדובר במבצע של "ארבעים ושמונה שעות", במהלכו ייכנס צה"ל למרחק של "ארבעים קילומטר". לאחר כניסת הצבא ללבנון, התמשכות המלחמה והעומק בלבנון אליו הגיעו הכוחות, איבדה המלחמה חלק ניכר מהתמיכה הציבורית, והחל גל של מחאה שהגיע לשיאו עם התפטרותו של אל"מ אלי גבע מתפקיד מפקד חטיבה. רפול היה מזוהה ציבורית ופוליטית עם המלחמה, אופן ביצועה ומטרותיה, על אף שכחייל, היה לכאורה מעבר לפוליטיקה.

האות הסופי לכשלונה היחסי של המלחמה היה רציחתו של בשיר ג'ומייל, שבעקבותיה נכנסו לוחמים נוצרים למחנות סברה ושתילה, ורצחו מאות פלסטינים. הייתה זו קריסתה של המדיניות שהובילה למלחמת לבנון. הזעם הציבורי על המלחמה ותוצאותיה, ועל מאות ההרוגים שגבתה, הוביל להפגנות המונים, ולקיטוב של ממש בין הימין והשמאל. לבסוף הוחלט, תחת לחץ ציבורי כבד למנות ועדת חקירה, היא ועדת כהן, לבדיקת האחראים לטבח בסברה ושתילה. ועדה זו נתנה את מסקנותיה ביום 7 בפברואר 1983, ואלו היו כי אמנם אין גורם ישראלי הנושא באחריות ישירה לטבח, שכן זה בוצע על ידי מיליציות נוצריות ללא השתתפות פעילה של צה"ל, אך אלו נכנסו למחנות הפליטים בידיעת הממשלה ובעידודו של הצבא. כן הוסקו מסקנות בנוגע לדיווח הלקוי של הדרג הצבאי בכל הרמות לדרג המדיני. בין המסקנות היו מסקנות אישיות חמורות כנגד רפאל איתן, אך בשל הזמן הקצר שנותר לו למילוי תפקידו, הומלץ שלא לנקוט כנגדו כל צעדים.

[עריכה] הכניסה לפוליטיקה

לאחר פרישתו מתפקידו באפריל 1983, והחלפתו על ידי רב אלוף משה לוי, נכנס איתן לפוליטיקה. זה מכבר הייתה לו תדמית של "הישראלי השורשי". בעל רקע חקלאי, בעל תחביבים כנגרות, ודאיה בדאון (רפול היה אף בעל רשיון טיס), ובמיוחד בשל האופן הישיר והמשובש לעיתים בו הוא מתבטא, נמשכו חוגים רחבים בציבוריות הישראלית אל דמותו. כן, בלט בדאגתו לענינים אקולוגיים - ידועה קריאתו "להתקלח בזוגות" לשם חיסכון במים. האמין גם, כי על האזרח לקחת כמה שיותר יוזמה בנושאים שונים (למשל, להיות "פועל הניקיון" של סביבתו) וכי יש לצמצם ולפשט את הבירוקרטיה בישראל. בתחום הכלכלי דגל בכלכלת שוק.

טיפוסית היא התבטאותו בראיון רדיו מ-12 באפריל 1983 לפיה משנשאל איך להתייחס לפלסטינים המסכנים את התנועה בכבישים, ענה כי יש להצר צעדיהם ולהתנהג כלפיהם בתקיפות עד שיהיו כמו "ג'וקים מסוממים בבקבוק".

בתחילה פעיל במסגרת חוג רעיוני בתחיה ולאחר מכן במסגרת מפלגה עצמאית בשם צומת, ייצג רפול קו מדיני ימני נוקשה ובלתי מתפשר מחד, תוך העברת מסר של יושר ויושרה אישיים, וליברליות בנושאים הנוגעים לדת ולמדינה מאידך. הוא נבחר לכנסת ה-11, ובכנסת ה-12 שימש בתפקיד שר החקלאות בין השנים 1990-1991. בכנסת ה-13 הצליחה תנועת צומת להשיג הישג יוצא דופן של שמונה חברי כנסת. עם זאת, על אף שהדבר הוצע לו במפורש, השאיר רפול את תנועתו באופוזיציה, ולא הצטרף לממשלתו של יצחק רבין.

רפול לא הצליח לשלוט בסיעתו החדשה, וחלק מאנשיה פרשו מהסיעה והקימו סיעות משלהם. הדבר הביא לכך שבתקופה קריטית במהלך כהונת ראש הממשלה יצחק רבין כאשר היה צורך בתמיכת הכנסת בקבלת הסכמי אוסלו, ותמיכה בממשלת השמאל, נשען הרוב השמאלי בכנסת על שני חברי כנסת מצומת, גונן שגב, ואלכס גולדפרב, וזאת בניגוד לדעתו של רפול.

בבחירות שהתקיימו בשנת 1996, היו לראשונה בחירות אישיות לראשות הממשלה, הייתה תמיכתו של רפול חשובה, שכן הבחירות הוכרעו לבסוף בהפרש של כאחוז מכלל הבוחרים. רפול עמד במצב שבו יכול לרוץ עם מפלגת הליכוד, שרצה בבחירות אלו כתנועה מאוחדת עם "צומת" ו"גשר" בראשות דוד לוי. לאחר נצחון בנימין נתניהו בבחירות, הובטח לו תפקיד השר לבטחון פנים, אך עקב חקירה פלילית שהתקיימה כנגדו (ולאחר מכן הסתיימה באי הגשת כתב אישום) היה מנוע מלכהן בתפקיד זה. רפול קיבל את התפקיד של שר החקלאות ואיכות הסביבה, וכן מונה לסגן ראש הממשלה. הייתה זו תקופת כהונתו האחרונה בכנסת ובממשלה. השפעתו בתקופה זו הייתה שולית, והתמיכה הציבורית שלה זכה התמעטה והלכה. בבחירות בשנת 1999 רץ שוב באופן עצמאי, אך תנועתו לא עברה את אחוז החסימה.

[עריכה] הפרישה מהפוליטיקה ומותו

בבחירות לכנסת שהתקיימו בשנת 2003 התמודדה תנועה בשם "צומת החדשה" בראשות משה גרין, שקיבלה את ברכתו של איתן, אך הוא לא שב להתמודד, ולמעשה פרש מעסקי הציבור. גם התנועה לא נכנסה לכנסת וזכתה רק בכמה אלפים בודדים של קולות.

ב-23 בנובמבר 2004 הגיע כמדי בוקר בשלוש השנים האחרונות לחייו עם מכוניתו לנמל אשדוד, בתוקף תפקידו במנהלת "נמל היובל" (בה הועסק מטעם חברה פרטית) כאחראי על הקמת שובר הגלים במקום. הוא יצא ממכוניתו על מנת לבדוק את נזקי הסערה שהתחוללה במקום בלילה הקודם, ואז ככל הנראה פגע בו נחשול מים, העיפו לים והטביעו. גופתו נמשתה מהמים לאחר זמן קצר על-ידי אנשי חיל הים, והוא נקבר ביום המחרת בתל עדשים. לאחר מותו נקרא הנמל על שמו.

[עריכה] ספריו

• רפול - סיפור של חייל, ספרית מעריב, 1985 (נכתב עם דב גולדשטיין).
• מצנח רביעי נפתח, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001.
• בונים פה נמל - מכתבים מסבא נודניק, הוצאת תמוז, 2004.

[עריכה] לקריאה נוספת

• משה גרנות, הנער מתל עדשים, הוצאת דני ספרים, 2006 (ביקורת על הספר).

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: רפאל איתן

• רפאל איתן באתר הכנסת
• עיטור העוז שהוענק לרפאל איתן, באתר "בעוז רוחם" של אגף משאבי אנוש בצה"ל
• כתבה ב-YNET
• התדריך של רפול לקראת הצניחה במיתלה כולל תמונות היסטוריות
• שילה הטיס רולף, רפאל איתן, מתוך "הלקסיקון הפוליטי של מדינת ישראל", 1998.