מצודות טגארט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצודות טגארט (באנגלית: Tegart, רווח בעברית גם בכיתוב טיגרט או טיגארט), שרשרת מצודות ותחנות משטרה שהוקמו בארץ ישראל בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, להגנת הארץ מפני חדירת כוחות ערביים מעבר לגבולות סוריה ולבנון וכבסיסי כוחות שפעלו לדיכוי המרד הערבי הגדול (1936-1939).
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמת המצודות
מצודות טגארט הוקמו ביוזמתו של סר צ'ארלס טגארט, מהנדס בריטי ששירת בהודו כמומחה לדיכוי מרידות וללוחמה בטרור ובגרילה. טגארט הוזעק ארצה בשנת 1937, בשיאם של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, כדי לתאם בין הזרועות השונות של המנדט הבריטי שפעלו נגד המורדים מערביי ארץ ישראל וכנגד הכוחות הערביים הבלתי סדירים שחשו לעזרתם מעבר לגבולות סוריה ולבנון.
ביוזמתו של טגארט הוקמה בשנת 1938 גדר הצפון, שנועדה לחסום את הגבול הצפוני. בנוסף, הוחל בהקמתן של כ 60 מצודות מחמישה דגמים שונים, בהתאם למיקומן ולהיקף הכוחות שנועד לשהות בהן, החל ממצדיות (כדוגמת מצודת נבי יושע, מצודת מג'ד אל-כרום, ומצודת סעסע) וכלה בתחנות גדולות ששכנו על שטח של מספר דונמים (כדוגמת משטרת טבריה, משטרת עפולה, משטרת בית ליד, משטרת יריחו ומשטרת באר שבע [1]). כל המצודות מחמשת הדגמים, אשר הוקמו בערים חשובות, בצמתי דרכים ובנקודות אסטרטגיות ברחבי הארץ, פעלו הן כמפקדות והן כבסיסים לכוחות שפעלו נגד המורדים. הקמת המצודות נעשתה על ידי סולל בונה, אותה ניהל באותה עת דוד הכהן, ובנייתן נמשכה עד לשנת 1943. בסופו של דבר הוקמו למעלה מ-60 מצודות. למצודות היה תפקיד חשוב בדיכוי המרד הערבי במאורעות תרצ"ו-תרצ"ח.
לתחנות המשטרה הגדולות שהוקמו בערי הארץ היה סגנון אדריכלי אחיד: חזית בת שתי קומות ומשני צדדיה מגדלי שמירה ותצפית עם חרכי ירי וחומה שהקיפה חצר גדולה ומוגנת אשר בה נבנו מבנים נוספים. בתחומי התחנות נכללו מפקדות הצבא, המשטרה, הבולשת הבריטית (ה-CID), חדרי מעצר ובתי משפט. כן נכללו בהן מוסכים לרכב צבאי ומחסני נשק.
[עריכה] המצודות בתקופת המדינה
מתקופת המרי נגד השלטון הבריטי, שקדמה למלחמת העצמאות, נודע האירוע של ההתקפה שערך האצ"ל על משטרת רמת גן באפריל 1946, שבה נפצע קשה ונתפס עולה הגרדום דב גרונר.
עשר שנים לאחר תחילת הקמתן היה לחלק ממצודות טגארט, כמשטרת לטרון, משטרת צמח, משטרת עיראק סואידן (כיום מצודת יואב) ומצודת נבי יושע (כיום מצודת כח), תפקיד מכריע במלחמת העצמאות. מספר קרבות דמים קשים נערכו על מצודות אלה, עד שהכוחות הישראלים הצליחו לכבשן (הנסיונות בלטרון נכשלו והמצודה נכבשה רק במלחמת ששת הימים). כיום הן משמשות כאתרי זיכרון ומורשת לאומית.
לאחר הקמת המדינה הפכו חלק מן המצודות לתחנות של משטרת ישראל ולבתי כלא של שירות בתי הסוהר (כלא "אשמורת" בבית ליד, כלא אשקלון, כלא שאטה, בית המעצר ג'למה) וחלקן הפכו לבסיסי משמר הגבול וצה"ל, לרבות משכן בתי כלא צבאיים כדוגמת כלא 6 בבנין מצודת עתלית וכלא מגידו בבנין מצודת לג'ון וכן כלא סודי של אמ"ן (שדבר קיומו פורסם בעתונות בישראל ובעולם בשנת 2005), השוכן במצודת הטגארט כרכור ליד קיבוץ מענית.
בשתיים מן התחנות שכנו שנים מן הפיקודים המרחביים של צה"ל, פיקוד דרום בתחנת באר שבע ופיקוד צפון בתחנת נצרת. אחדות מן התחנות נהרסו חלקית וחלקן הוטמעו במסגרת מכלול מבנים גדול יותר ולא ניתן להבחין בצורתן המקורית.
מצודות טגארט שנשארו מחוץ לקווי שביתת הנשק של 1949 הפכו להיות מרכזי שלטון ומחנות צבא ירדניים (בגדה מערבית) ומצריים (ברצועת עזה). בתקופת פעולות התגמול, בשנים 1955 ו-1956, כוונו אחדות מן הפעולות נגד בסיסים מצריים וירדניים ששכנו במצודות טגארט, הידועות שבהן הן הפשיטה על משטרת חאן יונס, "מבצע אלקיים", שבוצע ב-30 באוגוסט 1955, ופעולת התגמול הגדולה מכולן נגד משטרת קלקיליה, "מבצע שומרון", שבוצע ב-10 באוקטובר 1956.
לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה על ידי צה"ל, עברו התחנות שבשטחים אלה לידי השלטון הצבאי הישראלי. מצודות טגארט בערים הפכו להיות מטות הממשל הצבאי בנפות השונות, ואחרות שימשו כמחנות ליחידות צה"ל, מתקני אימונים או מתקני כליאה. לאחר הסכמי אוסלו נמסרו מרבית בנייני הממשל והמתקנים לידי הרשות הפלסטינית, שהמשיכה להפעילם כמרכזי שלטון, בסיסי משטרה ומתקני כליאה וחקירה. מרכז השלטון של הרשות הפלסטינית מוקם ברמאללה בקומפלקס של מבנים שנבנה על יסוד מצודת טגארט שהורחבה, ונודע בשם "המוקטעה". שם היה מקום מושבו של של יאסר ערפאת, עליו הוטל מצור בעת מבצע חומת מגן ב-2002.
בית הכלא המרכזי של הרשות הפלסטינית הוקם בבניין משטרת יריחו, תחנת משטרה אופיינית למצודות טגארט. ב-14 במרץ 2006 נתפס הבניין על ידי כוחות צה"ל במבצע הבאת ביכורים, שנועד לתפיסתם של רוצחי השר רחבעם זאבי. במהלך המבצע נהרס חלק מהמבנה.
[עריכה] מורשת
מצודות טגארט - בפריסתן הארצית, בגודלן הרב, בצורתן האופיינית ובציפוי ה"שפריץ" החום בהיר שלהן, הפכו לחלק בלתי נפרד מנוף הארץ ומהמורשת הבטחונית שלה. חלקן הוסב ברבות הימים לאתרי הנצחה ולמוזיאונים לכוחות הבטחון השונים ומורשתם: משטרת לטרון הפכה לחלק ממוזיאון יד לשריון, משטרת עיראק-סואידן (מצודת יואב) הייתה למוזיאון גבעתי, ובמתקן המשטרה בשפרעם-קריית אתא הוקם בית מורשת משטרת ישראל.
מצודות טגארט אחרות סובלות מהזנחה ועזובה. חלקן שימשו כמתקני אימונים של כוחות הביטחון השונים ללוחמה בשטח בנוי או לוחמה בטרור, דבר שהותיר אותן במצב רעוע. "המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות" עוסקת בנסיונות להצלת מצודות טגארט העזובות והפיכתן לאתרי מורשת.
הקשר של מצודות טגארט להיסטוריה הציונית בארץ ישראל מודגם בתולדותיו של גבריאל שטרנברג, שעלה כחלוץ מצ'רנוביץ, עבד בשנות השלושים בהקמת בנין משטרת רחובות, מאוחר יותר היה עצור בו בגלל היותו לוחם בלח"י ולבסוף, בשנות השבעים, היה מפקד משטרת רחובות והכל במבנה הבריטי.
סמל משמר הגבול עוצב בהשראת מבנה מצודת טגארט.
[עריכה] רשימה של מיקומי מצודות טגארט
|
|
[עריכה] לקריאה נוספת
- גד קרויזר, "'חזרה לשליטת התחנה': פרשת תכנון מבצרי המשטרה ('טגארטים') בארץ-ישראל", קתדרה גיליון 111, 2004.
- יגאל אייל, עמירם אורן, "מצודות טיגרט - שלטון וביטחון בכפיפה אחת (הרעיון, המדיניות והיישום) ", קתדרה, גיליון 104, 2002.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מצודות טיגרט באתר "ההגנה"
- מאיר שפירא, ה-"טייגרים", באתר "תפוז"
| ערך מומלץ |
