צ'ארלס טגארט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סר צ'ארלס אוגוסטוס טגארט (1881 - 1946), מהנדס בריטי ומומחה למלחמה בטרור, אשר על פי תכנונו ובפיקוחו הוקמה גדר הצפון ותחנות המשטרה הידועות כמצודות טגארט, בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט.
צ'ארלס טגארט, אירי במוצאו נולד בבריטניה בשנת 1881 כבנו השני של הכומר ג'וזף פולטר טגארט. טגארט הוכשר כמהנדס. בשנת 1901 החל לשרת במשטרת כלכותה שבחבל בנגל בהודו ושירת בה ברציפות במשך כ-30 שנה עד שמונה חבר מועצת המדינה ההודית בדצמבר 1931. טגארט קיבל עיטורים רבים בחייו. ב-1908 קיבל דרגת מפקח, דרגת תת-ניצב ב-1913, ומונה לתפקיד משנה למפקח הכללי של המשטרה בהודו האחראי על המודיעין ב-1918. בין השנים 1923 - 1931 היה טגארט מפקד משטרת כלכותה. טגארט נערץ משום שבתקופתו הייתה רמת הפשיעה בעיר נמוכה. עם זאת, הלוחמים לחרות בנגל שנאו אותו בהיותו יריב מר ללאומנות ההודית שלא בחל בשימוש באמצעים פסולים ובלתי חוקיים כדוגמת עינוי אסירים.
ב-12 בינואר 1924 נעשה ניסיון להתנקש בחייו של טגארט. מהפכן הודי בשם גופינאת סאהא ירה למוות באנגלי בשם ארנסט די אותו חשב בטעות לטגארט ברחוב צ'אוריגי בכלכותה. ניסיון נוסף לרצוח את טגארט נעשה ב-25 באוגוסט 1930 בכיכר דאלהאוסי בכלכותה על ידי השלכת פצצה לתוך מכוניתו, אבל טגארט ירה במתנקש בטרם הספיק לבצע את תוכניתו ויצא בלא פגע מתקרית זו.
[עריכה] פעולתו של טגארט בארץ ישראל
טגארט הגיע לארץ ישראל בראשית נובמבר 1937, בשיא תקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, לבקשת שר המושבות הבריטי ויליאם אורמסבי-גור, על מנת לתאם בין זרועות הביטחון השונות ועל מנת לארגן עבור שלטונות המנדט את הגנת הארץ מפני המורדים מערביי ארץ ישראל ומפני הכוחות הערביים הבלתי סדירים שחדרו לארץ מצפון, מסוריה ומלבנון. במקביל לבואו החישו הבריטים לארץ תגבורת של כחמשת אלפים שוטרים וחיילים.
ביוזמתו הוקמה בשנת 1938 גדר הצפון כמחסום בפני כניסת הכוחות הערביים מסוריה ולבנון לצפון הארץ. כן הוקמו בכל רחבי ארץ ישראל, על פי יוזמתו של טגארט, כ 60 מבצרים שנקראו מצודות טגארט. המצודות, ממספר דגמים, הוקמו בשנים 1938 עד 1943 בערים חשובות בארץ, בצמתי דרכים ובנקודות אסטרטגיות. למצודות היה תפקיד חשוב בדיכוי המרד הערבי, ועשר שנים לאחר תחילת הקמתן היה לחלק מהן תפקיד מכריע במלחמת העצמאות. בנוסף הוקמו ביוזמתו של טגארט עמדות בטון עגולות שהבריטים כינו בשם "פילבוקס" בדרכי הארץ.
במסגרת פעולתו לדיכוי המרד ייבא טגארט מדרום אפריקה כלבים מגזע דוברמן והקים בירושלים מרכז לאימון חוקרים, בין היתר בשיטות שכללו עינויים. קיימות טענות בכתב כי חשודים נחשפו לחקירה ברוטלית שכללה מסכת של השפלות, הכאות ושימוש במנהג התורכי של הכאת האסירים על כפות רגליהם ועל אברי המין שלהם.
טגארט האמין בציונות ועבד בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית, ואת הקמת גדר הצפון מסר לידי חברת סולל בונה, שעם מנהלה דוד הכהן קשר קשרי ידידות.
טגארט שאף לפעול מהר ללא עיכובים בירוקרטיים ועל הקמת גדר הצפון והמצודות הוציא סכום עתק באותם הימים של כשני מיליון לירות.
עם סיום הקמתה של גדר הצפון כתב צ'ארלס טגארט לדוד הכהן:
- "זהו הישג שיכולים אתם להתפאר בו, הוא הוצא לפועל באזור הררי קשה, עם קווים ארוכים להובלת חומרי הבניין ואספקה לאנשים, הנתונים להתקפות בלתי פוסקות של האויב...אין צורך לדאוג לעתידה של ארץ ישראל כל עוד יש בה אנשים היכולים לקבל על עצמם ולהוציא לפועל משימות כאלה לפי תוכנית ובזמן שנקבע לכך מראש".
המורדים הערבים פעלו באותה עת גם בטרור אישי נגד אנשי השלטון הבריטי ואף טגארט נתון היה בסיכון. ב-31 בדצמבר 1938 הוטמן מארב ערבי לשיירתו של טגארט שנסעה בכביש שכם - ירושלים. השיירה כללה את מכוניתו של טגארט ובה טגארט, מזכירו וקצינים בריטיים וכן שתי שריוניות ליווי משטרתיות. בסביבות שעה 5.30 אחר הצהרים נחסמה השיירה על ידי מחסום אבנים שהונח על הכביש. כשאנשי הליווי יצאו לסלק את המחסום, נפתחה לעבר השיירה אש מן הגבעות שבצדי הדרך. טגארט, אשר ניצל בעת שירותו בהודו משני ניסיונות התנקשות, לא נפגע גם הפעם. אך מזכירו, ג'ורג דורנט סנדרסון, נהרג מן האש שנפתחה.
במהלך 1939 עזב טגארט את ארץ ישראל, וזאת לאחר שנבנתה גדר הצפון והמצודות והפילבוקסים שלאורכה. גם לאחר עזיבתו ועד שנת 1943, נמשכה בניית המצודות על פי תוכניתו.
צ'ארלס טגארט נפטר בשנת 1946.
