לוד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בעיר במדינת ישראל. לערך העוסק בממלכה הקדומה ששכנה באסיה הקטנה, ראו לידיה.
| לוד | |
|---|---|
 |
|
| שם באנגלית | Lod |
| מחוז | מרכז |
| אוכלוסייה | 66,700 |
| שטח שיפוט | 10,000 ד' |
| ראש העירייה | בני רגב |
| דירוג חברתי-כלכלי | בינוני (5 מתוך 10) |
| אוכלוסיה לפי גילאים | |
| גילאי 0 - 4 | 11.6% |
| גילאי 5 - 9 | 9.5% |
| גילאי 10 - 14 | 7.8% |
| גילאי 15 - 19 | 7.8% |
| גילאי 20 - 29 | 16.4% |
| גילאי 30 - 44 | 19.2% |
| גילאי 45 - 59 | 14.5% |
| גילאי 60 - 64 | 3.7% |
| 65 ומעלה | 9.5% |
| חינוך | |
| סה"כ בתי ספר | 38 |
| – יסודיים | 26 |
| – על-יסודיים | 13 |
| תלמידים | 16650 |
| – יסודיים | 8325 |
| – על-יסודיים | 4863 |
| מספר כיתות | 510 |
| ממוצע תלמידים לכיתה | 25.9 |
| לפי נתוני הלמ"ס לסוף שנת 2001 | |
| http://www.lod.muni.il/ | |
לוד היא עיר במחוז המרכז בישראל. שטח השיפוט שלה הוא 10,000 דונם. לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון ל ספטמבר 2003 יש בלוד 66,700 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 0.3 אחוז. לוד היא עיר מעורבת. 80.3 אחוז מתושביה הם יהודים, 18.6 אחוז מתושביה הם ערבים מוסלמים, 1.1 אחוז מתושביה הם ערבים נוצרים. היחס בין נשים לגברים הוא 1,040 נשים לכל 1,000 גברים.
לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2001, העיר מדורגת בדרוג חברתי-כלכלי בינוני (5 מתוך 10). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת 2000 היה 52.5 אחוז. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2000 היה 4,754 ש"ח (ממוצע ארצי: 6,835 ש"ח).
ראש עיריית לוד כיום הוא בני רגב.
על סמל העיר נראה עץ זית וגשר עתיק, והפסוק "ושבו בנים לגבולם".
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
גילה של לוד נאמד בכ-4,000 שנה, זוהי אחת הערים העתיקות בארץ ומהבודדות שבהן לא פסק רצף ההתיישבות מעולם. לוד נחרבה פעמים רבות במהלך ההיסטוריה כך שכיום אין כמעט שריד לעיר העתיקה. לאחרונה נתגלו בלוד שרידי חומות המתוארכים לתקופה הכנענית, ומתנהלות בעיר כמה חפירות של רשות העתיקות.
העדות הכתובה הראשונה להתיישבות בלוד, נמצאה ברשימה מן המאה ה-15 לפנה"ס הסוקרת את ערי כנען שנכבשו על ידי פרעה תחותימס השלישי. אזכור זה מצביע על חשיבותה באזור. ההתיישבות היהודית במקום מיוחסת לתקופת מלכותו של יאשיהו, עת התיישבו באזור בני שבט בנימין בעקבות הרחבת הממלכה הישראלית. בספר דברי הימים א (ח, יב) מוזכר כי: "... בני אלפעל עבר ומשעם ושמד, הוא בנה את אונו (כיום אור יהודה) ואת לד ובנתיה".
בשני הדורות הראשונים שלאחר חורבן בית המקדש השני הייתה לוד שנייה במעמדה לעיר יבנה. בלוד פעלה קהילה יהודית גדולה וענפה, אשר שימשה כמרכז ליישוב היהודי בארץ ישראל במהלך תקופת יצירת המשנה והתלמוד. עקבות לכך ניתן למצוא בספרות חז"ל בהם שרדו מאמרים רבים מאת חכמי לוד. בין חכמיה הידועים ניתן למצוא את ר' אליעזר הקפר הוא בר קפרא, ר' חמא, ר' יוסי בן פטרס שהיה חותנו של ר' יהושע בן לוי שאף הוא התגורר ופעל בעיר לוד. ר' יהודה בן פזי ור' אחא שהעמידו תלמידים הרבה. "עלית בית נתזה" שבלוד מוזכרת אף היא בהקשרים רבים בגמרא, וכן "קדושי לוד".
בסדר מועד שבמסכת מגילה (דף ד') מצוין כי:"...לוד ואונו וגיא החרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון הוו והני יהושע בננהי והא אלפעל בננהי דכתיב (דבהי"א ח) [ו]בני אלפעל עבר ומשעם ושמר הוא בנה את אונו ואת לוד".
התמקדות במאה ה-20 בלבד תראה כי העיר נחרבה פעמיים ברעידות אדמה גדולות (1911, 1927), פעמיים במלחמות (1917, 1948) ופעם בשל החלטות מדיניות (מחיקת העיר העתיקה ב-1955). העיר נותרה כמעט ללא זכר לעברה המפואר.
לוד שימשה בעבר כמרכז רוחני הן ליהודים והן למוסלמים ולנוצרים. בעיר היו קיימים בעבר מרכזי לימוד שהוקמו בידי רבי עקיבא ורבי אלעזר.
כפר בתי החימר לוד שינה את פניו רק בתחילת המאה ה-20 עם חנוכת קו הרכבת לירושלים שנבנה על ידי התורכים. הבריטים שכבשו את הארץ ב-1917 הפכו את לוד לעיר מחוז ולמרכז התחבורה הארצי בעזרת שדרוג תחנת הרכבת ובניית שכונה לעובדיה, בניית מחנות הצבא הראשיים בקרבתה ובניית שדה התעופה הבינלאומי. השגשוג התאפשר גם בזכות טיב האדמות החקלאיות מסביב לה. בתקופת המנדט הבריטי נזנחה העיר העתיקה לטובת שכונות חדשות מחוץ לה.
ב־1947 הוחלט בתוכנית החלוקה של האו"ם שלוד תהיה חלק מהמדינה הערבית כיוון שבעיר מעולם לא הייתה קהילה יהודית פעילה.
ב־1948, כחלק ממבצע דני, נכבשה לוד בידי צה"ל בתוך פחות משעה כמעט ללא התנגדות. בהתקוממות תושבים לאחר מכן ספגו הן צה"ל והן התושבים אבידות כבדות. טראומת הכיבוש הבריחה את מרבית תושבי לוד מזרחה. כ־1,000 תושבים בלבד נותרו בעיר החרבה. לאחר המלחמה עברו אליה יהודים מהמעברות הסמוכות (בעיקר מצריפין) והיא הוכרזה כעיר יהודית. כמו כן התמידה "התגנבות יחידים" ערבית חזרה לעיר וכן עברו/הועברו אליה ערבים מיישובים אחרים שהפכו ליהודים. בתקופה זו נעוץ גרעין הבעייתיות בעיר כ"מגנט" של אוכלוסייה חלשה. כאן הופיע העירוב האופייני לעיר של ערבים ויהודים מרקע סוציו-אקונומי נמוך.
מדינת ישראל התייחסה אל העיר העתיקה כאל מפגע שיש לחסלו ותרמה בכך לנתק ההיסטורי, ב־1955, בהתאם לתוכנית האב של האדריכל מיכאל בר, נהרסה העיר העתיקה עד היסוד, התושבים היהודים שוכנו בבתי שיכון מודרניים בצפון העיר בשכונה בשם "נווה זית" בעוד הערבים שוכנו בשכונה חדשה בשם "נווה ירק" במזרח, ההפרדה המובנית הזו קיימת עד היום. מפעלים חדשים בעיר פתרו את בעיית האבטלה חלקית והעיר צמחה ל־25,000 איש.
בשנות השישים חודשה תוכנית המתאר בהתאם לצמיחה המהירה. כקודמתה, התוכנית התעלמה כליל ממרכז העיר הישן ומהריכוזים הערביים. התוכנית העתיקה את המע"ר לעיר החדשה, ומיקמה בתי שיכון על חורבות העיר העתיקה.
באמצע שנות השמונים, עם כניסתו של מקסים לוי לתפקיד ראש העיריה, היו שסברו כי לוד עולה על דרך המלך. במהלך 13 שנות כהונתו ידעה העיר שקט יחסי ביחסים בין העדות השונות. לאחר שפנה לוי לפוליטיקה הארצית קרעה מערכת הבחירות הפנימיות בלוד את המרקם העדין שנוצר. במקביל, תדמיתה של העיר ניזוקה בשל בניית שכונת "גני אביב", שהסתברה ככישלון ובריחת התושבים המבוססים ליישובים הסמוכים מודיעין ושוהם. דלדול מקורות ההכנסה החל להעיק על קופת העירייה, ולעיר מונתה ועדה קרואה. בעיר נשארו, כפי שהיה בעבר, התושבים שלא יכלו לעזוב - בליל של אוכלוסייה חלשה המורכב מערבים, פלסטינים, בדווים, יהודים בעלי רקע סוציו-אקונומי נמוך ובעיקר עולי מדינות חבר העמים ועולי אתיופיה.
[עריכה] לוד כיום
לוד היא עיר בעלת אוכלוסייה מעורבת. אחוז הערבים בה היה 19.7% בשנת 2001 ו 22.0% בסוף שנת 2004 [1]. הסגרגציה (הפרדה) הטבעית האופיינית לערים מעורבות אינה כה חזקה בלוד וקו התפר בין השכונות הערביות ליהודיות כולל אזורים מעורבים רבים. עזיבת תושבים יהודים יצרה היצע נרחב של דירות בשכונות היהודיות הוותיקות, מצוקת הדיור בשכונות הערביות יצרה ביקוש רב לדירות אלה, והכלכלה ניצחה את הסגרגציה. עם זאת, שכונות מעורבות אלה הן לא אחת מקור לאלימות ולביטויי גזענות.
השכונות בלוד מחולקות לשלוש קבוצות: השכונות הערביות (שכונת הרכבת ופרדס שניר) המופרדות גאוגרפית על ידי מסילת הרכבת, השכונות היהודיות החדשות שנבנו לכיוון רמלה, ושכונות "גני אביב" ו"גני יער" המנותקות גאוגרפית מהעיר. אזור מרכז העיר, שהיה בעבר ערבי כולו, הפך ליהודי כולו בשנות ה-50, אם כי כיום מסתמנת חזרה איטית של האוכלוסייה הערבית לאזור זה.
בתקופת כהונתו של מקסים לוי הורגש שגשוג מה בעיר, נפתחו בתי ספר חדישים, התפתח אזור תעשייה, הוקמו קניון ובתי קולנוע ועוד. במהלך שנות ה-90 התחזקה מגמת העזיבה של יהודים מבוססים, למרות ההתייצבות ביחסי העדות. היהודים החלו לחשוש פן יהפכו למיעוט, והדבר מהווה מוקד מתיחות בין אוכלוסיות העיר.
[עריכה] דמוגרפיה
[עריכה] האוכלוסייה הערבית
נכון לסוף שנת 2004, התגוררו בלוד כ 14,661 תושבים ערבים, כ 22.0% מאוכלוסיית העיר. גידול מסוף שנות ה-80, אז היוו התושבים הערבים 12% בלבד מאוכלוסית העיר. רוב התושבים הערבים גרים בשלוש שכונות מצוקה, אם כי חלקם עבר עם הזמן לשכונות היהודיות, שהפכו להיות שכונות מעורבות. האוכלוסייה הערבית בלוד נמצאת ביחסים מתוחים עם היהודים בעיר, עם משתפי פעולה שיושבו בעיר במהלך שנות האינתיפאדה, ועם רשויות החוק והעיריה בשל בעיית פשיעה, בעיית סמים ובנייה בלתי חוקית שנפוצה באוכלוסייה הערבית בעיר.
[עריכה] משתפי הפעולה
במהלך שנות האינתיפאדה הארוכות נוספו ללוד הערבית כמה מאות משפחות של משתפי פעולה, אשר התקשו להתאקלם חברתית הן בין היהודים והן בין הערבים. בשל חוסר לכידותה של האוכלוסייה הערבית בלוד יחסית לאוכלוסיות ערביות אחרות בישראל, ההתנגדות לקליטת המשת"פים בלוד הייתה עזה פחות מבמקומות אחרים בארץ. משתפי הפעולה יושבו בשכונת אל-ורדה, שנמצאת בתוך שכונת הרכבת, שם הם מוקפים בגדרות תיל ואמצעי אבטחה מחשש להתנכלות, ורק לאחרונה החלו להיטמע מעט בשכונות הערביות האחרות. בתקשורת הכתובה המקומית מועלות מדי פעם טענות כי משתפי הפעולה נהנים לכאורה מחיסיון בפני החוק, כגמול על שירותם, והמשטרה מתעלמת מפעילויות בלתי חוקיות שנטען בתקשורת כי הם מבצעים.
[עריכה] עולי מדינות חבר העמים
15 אלף עולים חדשים מברית המועצות לשעבר נקלטו בלוד בשנות התשעים, והם מהווים כיום כ 23% מתושבי העיר. רובם מתגוררים בשכונת גני אביב. עם הזמן חלה ירידה בפופולריות של לוד בקרב עולי חבר העמים, עקב אכזבה מאיכות החיים בעיר, ורבים מהם עזבו את העיר.
[עריכה] בנייה בלתי חוקית
חלק מהתושבים הערבים בלוד חיים על קרקע חקלאית הרשומה על שמם בטאבו, אך שלא הופשרה לשימוש כקרקע למגורים. אחרים הגרים בבתים שנבנו בבנייה בלתי חוקית על אדמות מדינה [2]. לעירייה אין את היכולת הכלכלית להתמודד עם בעיית הבנייה הבלתי חוקית, כיוון שפעולות הריסה של בתים שנבנו בבנייה בלתי חוקית הם פעולות יקרות, והעיריה נתונה במצוקה כלכלית. בנוסף, הריסת בנייה בלתי חוקית בלוד היא בעייתית כיוון שפעולות ההריסה חייבות להיות מלוות באבטחה כבדה על הקבלנים המבצעים את ההריסה ועל ראש העיר בני רגב שמאוים באופן תמידי ומאובטח על ידי המשטרה.
כדי להמנע מהתמודדות עם בעיות האבטחה והבעיות הכלכליות של ההריסה, החליטה עיריית לוד להפשיר ולהכיר בבנייה בלתי חוקית בעיר (תוכנית ל"ד). [3]. פתרון נוסף להתמודדות עם בעיית הבנייה הבלתי חוקית בעיר היה הקמת שכונה ערבית חדשה, "נווה שלום" על ידי משרד השיכון. המבקרים מקרב הציבור הערבי טוענים כי השכונה נבנתה ללא שיתוף הציבור ובבנייה שבלונית ולא איכותית שאינה מתאימה לצרכים של המשפחות הערביות (משפחות מרובות ילדים, מגורים בחמולות וכו'), וכי השכונה היא מס שפתיים בידי הרשויות כנגד טענות הקיפוח של הערבים.
בעיות של בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי קיימות גם בעיר השכנה רמלה.
[עריכה] בעיית הסמים
אף שבלוד בעיית הסמים אינה הגדולה ביותר בגוש דן,לוד ידועה לשמצה בתואר "בירת הסמים" של גוש דן. בעבר התרכז הסחר בסמים בשכונות הפחונים פרדס שניר והרכבת, ועם הזמן התפשט גם לשכונות היהודיות והמעורבות בעיר. אופיו הפלילי של הענף הביא להגדלת הפשיעה הנלווית כגון גניבות, ונדליזם ואלימות.
[עריכה] דת
העיר לוד משופעת בכ-70 בתי כנסת, רובם קטנים ומשרתים את האוכלוסייה הספרדית המזרחית. בשל תופעת החזרה בתשובה, שהתעצמה בעשור האחרון, נפתחים מוסדות דת רבים במבנים ישנים ובדירות. פעילות רבה של ש"ס בעיר מזרימה כספים למוסדות חינוך דתיים ולשיפוץ בתי כנסת, אשר ברובם פונים לזרם המזרחי. הפעילות הדתית יוצרת מתח בין עולי חבר העמים לבין היהודים הוותיקים ואף אירעו בעבר תקריות על רקע לבוש לא צנוע או מכירת מזון לא כשר.
מנגד, הזרמים הדתיים האחרים בעיר מקופחים. האתיופים חנכו בית כנסת ראשון לעדתם לאחר מאבק בן עשר שנים. הערבים מנהלים מאבק עיקש לבניית מסגד גדול בפרדס שניר במקום מסגד קטן שכבר לא ענה על הצרכים.
בלוד העתיקה נמצאת כנסיית ג'ורג' הקדוש קוטל הדרקון (סנט ג'ורג'), פטרונה של אנגליה, ובה הוא קבור. הכמרים בכנסייה הם ברובם יוונים.
קהילת חב"ד מונה כ-100 משפחות המתגוררות ב"שיכון חב"ד". במרכזו נמצאת גם הישיבה המרכזית של חב"ד בישראל.
בעיר קיים גרעין תורני "אלישיב" המפעיל כולל (ברחוב הדקל בעיר), וכן ישיבה תיכונית (ברחוב דני מס), ומדרשה ללימודי יהדות המופעלת על ידי בנות שירות לאומי (רחוב הכלנית).
[עריכה] תעשייה
אזור התעשייה הצפוני של לוד, המשתרע על שטח של כ-500 דונם, נחשב לאחד מאזורי התעשייה החשובים באזור המרכז, וזאת בזכות קרבתו לנמל התעופה בן גוריון. רבים מהמפעלים באזור התעשייה הם מתחום הלוגיסטיקה.
מפעלים חשובים נוספים בעיר הם חברת ציוד התקשורת "טלרד", מפעל הקרטון "קרגל", מפעל "סיגריות לוד" למוצרי טבק, "קפה-קו" - חברת-בת של עלית לייצור קפה, ו"קשב" - מרכז המחשבים של בנק לאומי, ומפעלי התעשיה האווירית.
אזור התעשייה נהנה מקירבה לצירי תחבורה מרכזיים, סמוך לתוואי כביש חוצה ישראל, בצומת הרכבות המרכזי של המדינה.
בשנים האחרונות קמה תחרות לאזור התעשייה המקומי של העיר בדמות פארק התעשייה "אירפורט סיטי" שבבעלות חברת אפריקה ישראל, המיועד לתעשיות היי טק. פארק זה שייך לחבל מודיעין.
[עריכה] ערים תאומות
[עריכה] לקריאה נוספת
- בן ציון רוזנפלד, לוד וחכמיה בימי המשנה והתלמוד, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשנ"ז.
[עריכה] קישורים חיצוניים
אתר מתנדבי משמר אזרחי בלוד, בסיס 406
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לוד |
- "לוד: שכנות טובה בתוספת חומוס" - כתבת תיירות באתר Ynet
- אתר עיריית לוד
- לוד באתר אינדקס
- ד"ר חיים יעקבי, חיי השגרה בלוד על כוח, זהות ומחאה מרחבית בעיר המעורבת לוד
- שב"חים ובנייה לא חוקי - מבעיותיה של לוד 2006, רן פרחי, לאתר "אומדיה"
 |
||
| ערים | הוד השרון · טייבה · טירה · יבנה · יהוד-מונוסון · כפר סבא · לוד · מודיעין · נס ציונה · נתניה · פתח תקווה · קלנסווה · ראש העין · ראשון לציון · רחובות · רמלה · רעננה |
 |
| מועצות מקומיות | אבן יהודה · אליכין · אלעד · באר יעקב · בית דגן · בני עי"ש · גבעת שמואל · גדרה · ג'לג'וליה · גן יבנה · זמר · כוכב יאיר · כפר ברא · כפר יונה · כפר קאסם · מזכרת בתיה · סביון · פרדסייה · צורן-קדימה · קריית עקרון · שוהם · תל מונד | |
| מועצות אזוריות | ברנר · גדרות · גזר · גן רווה · דרום השרון · חבל יבנה · חבל מודיעין · חוף השרון · לב השרון · נחל שורק · עמק חפר · עמק לוד | |
| ועדי רובע עירוניים | נוה מונוסון | |
