באסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שרידי הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוכסית בבאסה

באסה או אל באסה היה יישוב ערבי בגליל לפני קום מדינת ישראל.

המקום בו היה מצוי הכפר היה מיושב עוד מימי הבית השני. בתלמוד מוזכר הכפר "בצת" שתושביו היו חייבים במעשרות, על אף שהיו בתחום צור. גם בספר "מלחמות היהודים" של יוסף בן מתתיהו מוזכר יישוב בשם "בקה" שעל גבול הגליל וארץ צור. היישוב הוכר אף כ"לבסה" בתקופת מסעות הצלב. במאה ה-16 מוזכר היישוב ברשומות כבעל אוכלוסייה של 550 נפשות.

בשנת 1927 כלל היישוב אוכלוסייה מעורבת של נוצרים מעדות שונות, פרוטסטנטים, קתולים, יוונים אורתודוכסים, מוסלמים ומתוואלים - מוסלמים שיעים. רוב אוכלוסיית היישוב הייתה נוצרית. היישוב התפרנס מגידול הזית.

בשנת 1938 שכן בסמוך לבאסה מחנה מקימי גדר הצפון, פועלים ונוטרים יהודים. מסיבת הסיום של הקמת הגדר נערכה במחנה באסה ב-31 ביולי 1938. בסמוך לבאסה הוקמה בתקופה זו מצודת טגארט, המצויה כיום בכניסה למושב יערה, וזאת כחלק מהתפיסה הבטחונית שליוותה את הקמת הגדר, חלוקת השטח לתאים הנשלטים על ידי מצודות טגארט ופילבוקסים.

עד לשנת 1948 גדלה אוכלוסיית היישוב ל-2,900 איש לערך. במקום הוקמה מכללה, ששימשה את תושבי הצפון.

בשנת 1948, עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל נכבש היישוב על ידי צה"ל. היישוב הוקף משלושת עבריו, כאשר נותר לתושביו נתיב הימלטות לצפון. רוב תושבי היישוב נמלטו מן היישוב ללבנון.

לאחר חורבן היישוב התגוררו בו מייסדי המושב בצת, ובשנת 1951 נוסד המושב בסמוך.

כיום היישוב חרב, פרט לשלוש הכנסיות (הפרוטסטנטית, הקתולית, והיוונית אורתודוכסית) ומסגד, המצויים בסמוך לשלומי. תושבי היישוב בעבר שומרים על החורבות, ועוסקים בשיפוצן.