רמת גן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא הערך צריך עריכה קלה לקראת סופו.. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

רמת גן
שם באנגלית	Ramat Gan
מחוז	תל אביב
תאריך יסוד	1921
אוכלוסייה	126,700
שטח שיפוט	13,700 ד'
דירוג חברתי-כלכלי	גבוה (8 מתוך 10)
אוכלוסיה לפי גילאים
גילאי 0 - 4	6.5%
גילאי 5 - 9	6.0%
גילאי 10 - 14	5.6%
גילאי 15 - 19	5.9%
גילאי 20 - 29	16%
גילאי 30 - 44	20.9%
גילאי 45 - 59	16.8%
גילאי 60 - 64	4.1%
65 ומעלה	18.1%
חינוך
סה"כ בתי ספר	45
–       יסודיים	34
–       על-יסודיים	11
תלמידים	24076
–       יסודיים	12038
–       על-יסודיים	6186
מספר כיתות	685
ממוצע תלמידים לכיתה	26.6
לפי נתוני הלמ"ס לסוף שנת 2001

רמת גן היא עיר במחוז תל אביב בישראל השוכנת בין תל אביב, גבעתיים ובני ברק. בשיטחה נמצאים האיצטדיון הלאומי, הפארק הלאומי, אוניברסיטת בר אילן, מרכז רפואי שיבא ומתחם בורסת היהלומים. ראש העיר הנוכחי הינו צבי בר.

שטח השיפוט של רמת גן הוא 13,700 דונם. היא הוקמה ב-1921 כמושבה חקלאית והוכרזה כעיר בשנת 1950.

תוכן עניינים 1 מיקום גאוגרפי 2 היסטוריה של האזור שבו הוקמה רמת גן ושל סביבתה 3 היסטוריה של רמת גן 3.1 רמת גן לאחר קום המדינה 4 סמל רמת גן 5 אוכלוסייה 6 מוסדות חינוך ותנועות נוער 6.1 אקדמי 6.2 תיכונים 6.3 יסודי 6.4 תנועות הנוער בעיר 7 מקומות מרכזיים 7.1 מוסדות תרבות 7.2 אתרי טבע ונוף 7.3 מקומות בילוי ומסחר 7.4 בתי חולים 8 רחובות ראשיים 9 מתחם הבורסה 10 שכונות רמת גן 10.1 גבעת גאולה 10.2 מרום נווה 10.3 מרכז העיר 10.4 נווה יהושע 10.5 קרית בורוכוב 10.6 קרית קריניצי 10.7 רמת השקמה 10.8 רמת חן 10.9 רמת יצחק 10.10 רמת עמידר 10.11 שיכון ותיקים 10.12 שכונת הגפן 10.13 נחלת גנים 10.14 שכונת הלל 10.15 שכונת עלית 10.16 שכונת ראשונים 10.17 תל בנימין 10.18 תל גנים 10.19 תל יהודה 11 לקריאה נוספת 12 קישורים חיצוניים

[עריכה] מיקום גאוגרפי

האזור שבו שוכנת רמת גן הינו חלק מאזור גבעות הנמוכות מ-100 מ' בשפלת פלשת, המשתרעות מנחלי האיילון (המוסררה או 'אל-בארידה'=הקר) והירקון (אל-עוג'א=המפותל) במערבה ובצפונה ועד לבקעת אונו במזרח. שטח רמת גן עצמו מאופיין בארבע גבעות בולטות מעל סביבתן שזכו לכינויים: הר אברהם, הר שאול, הר הבנים וגבעת הארנבות. הבקעה שבין הר אברהם להר שאול זכתה לכינוי 'העמק' בפי ותיקי רמת גן. לאזור ראשוני זה המהווה את מרכז העיר היום נילווים השטח המישורי שבינו לבין נחל הירקון והרמה המצויה דרומית לו הידועה כרמת יצחק ('רמת גן ב').

[עריכה] היסטוריה של האזור שבו הוקמה רמת גן ושל סביבתה

אך מיעוט שרידים ארכאולוגיים מתואר בתחומי העיר אך יתכן והדבר מבטא 'הזנחה מדעית' יותר מאשר דלילות יישוב. בגבול רמת גן בני ברק, בשולי רחוב בן גוריון, באזור המרוחק כקילומטר מתוואי הירקון של היום, אותר בשנות הארבעים של המאה העשרים בית קברות מן התקופה הכלכוליתית. נמצאו 12 כוכי קבורה וגלוסקמאות חרס בצורת בתים וסירות. כלי חרס מתקופת הברונזה שנמצאו מרמזים לרצף ישובי באזור זה גם לאחר התקופה הכלכוליתית. הבניה הצפופה באזור, אשר ברובה נעשתה בטרם היות פיקוח ארכאולוגי סדיר, מקשה על איסוף ממצאים מהאזור אך מעת לעת נערכות בו חפירות הצלה.

בשולי רמת גן, בצדו המזרחי של הירקון בסמוך לרחוב רוקח, מצוי "תל ג'רישה" הוא "תל נפוליאון". תל זה נחפר מספר פעמים החל מ-1927 על ידי פרופ' סוקניק וממשיכיו. במקום אותרו שרידי יישוב קטן ששכן במקום באלף השלישי לפנה"ס, התרחב באלף השנים שאח"כ והגיע לשיאו במאות ה17-18 לפנה"ס. ב-1950 מצא ד"ר קפלן בית קבורה ובו 18 חדרי קבורה עם כוכים בקירותיהם. נמצאו גם קדרות, צלחות, כדים, גרזן קרב, חרב ועוד. יש המזהים תל זה כ'גת רימון' ממכתבי תל עמרנה, ומכאן כי תחום רמת גן של היום שכן בנחלת שבט דן בעת ההתנחלות ('ויהד ובני ברק ['חיריה'] וגת רימון'). גם אם כך היה - נעזב השטח בשל לחץ הפלשתים ומתאור מסע סנחריב בהמשך עולה כי ב-701 לפנה"ס כבר לא היה בשטח ממלכת יהודה.

עם בוא התקופה הערבית התדלדלה אוכלוסיית האזור. מעטים היו המעזים לעבור בו ומשום כך מעטים התאורים הנוגעים ולו קלושות לסביבה זו. הכפר ג'רישה, ששכן מצפון לתל-ג'רישה (במקום בו כיום נמצא אתר "שבע טחנות" בפארק הירקון תועד במאה השש עשרה ואף שוייך לנפת שכם אשר השתמשה ביפו כנמל מוצא בעת שנמל עכו היה חסום בפניה. אך במפות מאוחרות כמפת ז'אקוטין ממסע נפוליאון משנת 1799 [אשר דיויזיית קלבר מצבאו חנתה בסמוך ל"תל נפוליאון"] לא צוין כפר זה והאזור נראה עומד בשיממונו למעט הדרך ההולכת מיפו לשכם בתוואי רחוב אבא הלל של היום, ונתיב התואם בקירוב לרחוב ז'בוטינסקי של היום. הדרך במפה הצרפתית אינה חוצה את הירקון באזור עשר תחנות, כי אם ממשיכה בצמוד אליו מזרחה וחוצה אותו צפונית לאזור אום לאבס. במפת ז'אקוטין לא נראים כלל צירי אורך באזור החופף לרמת גן וכל נקודת יישוב אינה קיימת בין הירקון והאיילון לבין אום-לאבס. אזור האצטדיון הנוכחי ואזור פרדס כץ מתוארים כביצתיים.

ב-1851 מוזכרת שנית "גאריסה" על ידי החוקר רובינזון; זהו התיאור הראשון במאה ה-18 על מאחז באזור. במפה האנגלית מסקר PEF משנת 1875 מופיעים לצד ג'רישה הכפר סלמה, ממנו נקנו אדמות רמת גן בהמשך, וכן תל-אבו זיתון השוכן בפרדס כ"ץ של היום. במפת ה-PEF כבר קיים ציר התנועה האורכי המתאים בקרוב לדרך בן גוריון של ימינו. נתיב המגיע מאזור גבעת שמואל של ימינו נפגש עם נתיב המגיע מדרך יפו-אום לאבס בנקודה הזהה לצומת רחוב חזון איש ודרך ירושלים של ימינו. משם נמשך ציר אורך חופף בקירוב לדרך בן אליעזר של ימינו עד הנקודה בה נמצאת צומת הרחובות בן אליעזר-התפוצות. תוואי אלכסוני שאינו קיים היום נמתח בין צומת הרחובות ירושלים-חזון איש עד לאזור סמוך לצומת הרחובות אלכנסדרוני והמאה ואחת הנוכחית. משם ממשיכה הדרך לנ.צ התואם לעיקול רחוב רוזן ברמת חן והלאה לכיוון יפו, תוך מפגש עם ציר האורך התואם לדרך בן גוריון בנקודה בה נפגשים דרך הגבורה ודרך בן גוריון הנוכחיים. ציר רוחב המקביל וצפוני לדרך אלוף שדה הנוכחית נמתח בין צומת בן אליעזר-התפוצות לאזור צומת אלכסנדרוני-המאה ואחת, כך שנוצר משולש צירים המכסה את דרום רמת גן של ימינו. הכפר סלמה וחלקות מעובדות בהיקף קטן נמצאים ברובם מחוץ לתחומי רמת גן של היום. אזור איצטדיון וינטר הנוכחי מופיע כבריכה עונתית.

בתחילת המאה ה-18 עובתה אוכלוסיית האזור שבין הירקון לנחל אלכסנדר על ידי בני שבט אבו קישק שהגיעו מסיני, ולאחר 1830 על ידי פאלחים מצרים וסודנים שהביאו לארץ איברהים באשא ומוחמד עלי. הפאלחים יושבו סביב יפו; בהסתמך על העדר תעוד התיישבות על ידי רובינזון ב-1852, הרי שככל הנראה במחצית השנייה של המאה ה-18 יושב סלמה על ידי פלאחים מצרים, סודנים ובהמשך אף חיג'אזים. בסקר שנערך על ידי משלחת צרפתית, וממלל נילווה למפת ה-PEF האנגלית ניתן להסיק כי היה מדובר בכפר ובו בקתות חומר וכ-300 נפשות באותה העת. אוכלוסיית אום לאבס נעה בין 100 תושבים לכעשרים. לפי מפת ה-PEF בג'רישה התגוררו באותה עת כ-170 תושבים.

עם זאת, רמת הביטחון באזור הייתה נמוכה, ומרבית השטח עמד בשממונו (מפת ותאור רובינזון 1852 ותאורה של יהודית מונטיפיורי אשר חלפה במקום מיפו לכיוון מעבורת 'עשר תחנות'). האזור הנטוש שימש עפ"י תאורי התקופה מסתור לשודדי דרכים שעשקו את ההולכים מיפו לשכם ובהמשך גם את ההולכים לפתח תקווה, וגבעות רמת גן כונו 'גבעות השודדים' (חארמי'ה). בסוף המאה ה-18 נסללה דרך העפר מיפו לשכם לידי כביש חצץ, ובצידיה הועמדו עמודי טלגרף.

ההצעה הראשונה להתיישבות בתחום רמת גן של היום הייתה של יהושע שטמפפר במכתבו ליואל משה סלומון, לאחר הכישלון הראשון של ההתיישבות בפתח תקווה. במכתב הציע שטמפפר לרכוש אדמות מן הכפר סלמה ולהתיישב שם, "כי רק בסלמה יהיה לנו שלום".

עם התפתחות פתח תקווה קיבלה הסביבה תנופה, ולאזור הגיעו בני שבט הג'מוסין שהתיישבו בשולי הירקון ובאזור פרדס כ"ץ של היום. ב-1895 נסללה הדרך לשכם ונבנה גשר הברזל מעל נחל איילון. בשלהי שלטון התורכים רכש סוחר האדמות היפואי אדיב במיה קרקעות מאנשי סלמה, ובהן אזור באב-אל-הווא (בקעת הרוחות = רחוב ביאליק של היום).

[עריכה] היסטוריה של רמת גן

אדמותיה של רמת גן נרכשו בידי שלוש אגודות: "עיר גנים", "מגרש גנים" ו"נחלת גנים" (אשר אדמותיה סופחו לרמת גן רק בשנות ה-40, בדומה לשכונות נוספות בצפון ודרום העיר), מהעיירה הסמוכה סלמה.

ראשית מעשה בקבוצה של תושבי אחוזת בית, אשר תהליך העיור ו'הצפיפות' ביישובם צרמו להם. הקבוצה התעוררה בהנהגתו של הד"ר י.ל מטמון-כהן והחליטה לבנות עיר גנים חדשה. אספת היסוד נערכה בי"ד באייר תרע"ד בתל אביב. מטמון, אשר היה מייסדה של גמנסיה הרצליה, חפץ להקים בעיר הגנים החדשה "גן בוטני גדול בשביל התלמידים והמורים". ההוגים החליטו להקצות לכל חבר חמישה דונם קרקע, אשר רק במחצית הדונם מתוכם תותר הבניה והשאר ישמשו לזריעה ולנטיעות. נבחר ועד ובו הד"ר מטמון, ר. סברדלוב וד"ר סוסקין, ונקבעו כללים לפיהם לא תותר תעשייה מזיקה ביישוב החדש, שפתו של היישוב תהיה עברית, העבודה תהיה עברית ועצמונית והתושבים מתחייבים להעביר אדמתם לקק"ל בעת הלאמת אדמות הארץ. 2,400 דונם הוצעו לאנשי עיר גנים על ידי אדיב במיה, אך מחסור כיס שגרם להעברת הרכישה ל'חברה חדשה' בת"א ויסודן של אגודות כ'מגרש גנים' של מ. הלפרין ו'נחלת גנים' בראשות מנחם שינקין (שרכשה אדמותיה מהגרמנים) גרמו לזינוק במחירי הקרקע ורכישת האדמות התעכבה.

בינתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה, רכישת האדמות עוכבה, ובהמשך המלחמה אף גורשו יהודי תל אביב צפונה מקו החזית. במלחמת העולם הראשונה היווה קו הירקון קו חזית בשלב השני של המתקפה על ארץ ישראל ('קו שתי העוג'ות'), עמדות תותחים מוקמו בגבעות שלמימים היו רמת גן, וגדודי פרשים אוסטרלים וחיילים הודים חנו והתבצרו בהן. ב'תל נפוליאון' חנתה מפקדת הקורפוס העשרים ואחת, והר שאול כונה 'גבעת בולפין' כשמו של מפקד הקורפוס. לאחר שחודש קודם לכן נכשלה מתקפת פרשים ניו-זילנדית והתורכים הרסו את גשר עשר-תחנות, הרי שב-19 בספטמבר 1918 הבקיעו הפרשים את קו החזית צפונה כאשר אחת מנקודות הצליחה הייתה במפגש הירקון עם 'דרך המואזין' (קצה רחוב בן גוריון של היום). בצילומי אוויר מתקופה זו ניתן להבחין בריכוזי חיילים בריטים על הר שאול, מתחתיו באזור 'המכתש' מהצוי כיום בגבעתיים. תיאור קרבות קשים ותנועת חיילים אוסטרלים מאזור קריית אונו של היום מערבה דרך שטח רמת גן של היום תוארה בקרבות דהר-סאלמה (גבעת קוזלובסקי של היום).

עם תום המלחמה התכנסו אנשי עיר גנים בח' אדר ב' תרפ"א וניגשו שוב למלאכת הרכישה, אך גילו כי מחיר הקרקע האמיר וכי חלק מן האדמה הועבר לידי האגודות האחרות. באביב תרפ"א החלו אנשי האגודה ברכש ציוד מעודפי הצבא הבריטי ותוכנן שיקומה של רכבת צבאית קטנה שנעה בין ת"א למוסררה (מתחם הבורסה של היום). באסרו חג פסח תרפ"א ערכו חלוצי רמת גן טיול לשטח העיר המיועדת ברכבת זו, אך למחרת היום פרצו "המאורעות" ושוב הואטה המלאכה.

בקיץ תרפ"א הוחל במדידת הקרקע על ידי מהנדסי חברת 'ארנון' ובתכנון העיר על ידי המהנדסים שטיינהרץ, פרנקל ואורשטיין ועל ידי האדריכל קופמן. בחשון תרפ"ב נקדחה הבאר הראשונה על ידי יעקב מטמון, אחיו של הד"ר מטמון. הבאר הראשונה נמצאת ברחוב הבאר של היום בסמוך לרחוב ביאליק. בשלב הראשון נשאבו המים והובלו ידנית לבתים. הבאר השנייה נקדחה בסמוך לנחל איילון ונועדה לשימוש הקבוצה הקנדית.

ראשית ההתיישבות הממשית הייתה בבנין ה'נוקטה', תחנת המשמר התורכית ששכנה על גדת המוסררה, על ידי השומר מאיר לקר. מיד אחר כך עלו לקרקע בחנוכה תרפ"ב תשעת החלוצים מן 'הקבוצה הקנדית' (שלא היו למען האמת מקנדה אלא יותר מפולין ומרוסיה) - בסמוך לגשר המוסררה ולצומת עלית של היום ['רחוב ראשונים']. 'הקנדים' היו גם ראשוני הנוטעים ברמת גן, בשותלם את עצי אקליפטוס בצידי אפיק המוסררה בט"ו בשבט התרפ"ב.

בטבת תרפ"ב החליטה אספת המייסדים שהתכנסה בתל אביב על הריסת צריפי העץ שנבנו עד אז ועל בניית בתי אבן תחתם. בניסן תרפ"ב נערכה הגרלת המגרשים בביה"ס לנגינה שולמית בתל אביב, לקראת עליית הקבוצה השנייה על הקרקע.

אנשי עיר גנים שעלו אחרי 'הקבוצה הקנדית' היוו קבוצה מגוונת במוצאה וברקעה, התיישבו באזור הר אברהם (רחוב שרת של ימינו) וזכו לכינוי 'אנשי ההר'. אליהם הצטרפו בשבועות תרפ"ב אנשי קבוצת 'משק עזר גנים לדוגמה', יוצאי ביאליסטוק שהסתפחו לחברת עיר גנים והתיישבו במורד הר שאול לכיוון "הכביש הלבן", רחוב ביאליק של ימינו. בין הר שאול (ג'בל חרמיה') להר אברהם שכן 'העמק', ובו מצויה עד היום ככר העיר הידועה רשמית ככיכר רמב"ם ומכונה כיכר 'אורדע' כשם בית הקולנוע ששכן בתוכה ושמבנהו הייחודי קיים עד היום.

בשנת 1922 הועברו רשמית 1,500 דונם לאנשי עיר-גנים (מתוכם הופרשו 300 דונם לטובת הקמת 'שכונת בורוכוב'), נערכה הגרלת המגרשים והוחל בבניית בתי הקבע. בי' בתמוז תרפ"ב הנחת היסודות לבית משפחת מכנס – הוא בית האבן הראשון בעיר. בי"ב בטבת תרפ"ג הוכרזה "עיר גנים" כמושב ונבחר הוועד הראשון. באספה זו דווח על ארבעים משפחות הגרות ביישוב.

בשבט תרפ"ג, ב-1923, שינתה האספה שהתכנסה באולם שולמית בראשות א. אוסטר את שם המושב לרמת גן. באביב תרפ"ג נערכה האספה הראשונה בתוך רמת גן בראשות דב קפלן, ודווח בה כי הותקן ברז ראשון ביישוב. באותה שנה עסק כבר הוועד בגיוס כספים לסלילת הכביש לשרונה, בהקצאה לנטיעת גן ציבורי 'במורד ההר', ובהקצאת מגרש לביה"ס. הוגשו בקשות לפתיחת קולנוע ולנטיעת הפרדסים הזעירים שאפיינו את רמת גן עוד שנים ארוכות לאחר מכן. אחרון הפרדסים הזעירים שכן ברחוב הגלגל של היום, אל מול תחנת מגן דוד אדום עד לשנות השבעים. כמו כן הוקצה באותה אספה סכום לקניית חצוצרות לשומרים.

עם השנים החל היישוב לעבור תהליך שינוי ממושב שיתופי חקלאי ליישוב עירוני ככל שגדלה אוכלוסייתו. בשנת 1925 הוחלף הוועד המקומי במועצה שבראשה עמד י.מ שמרלינג.

ב-26 במרץ 1926 הוגדרה רמת גן כמועצה מקומית בצו ממשלת המנדט הבריטית בא"י. נבחרו מועצה וועד פועל שלראשם נבחר אברהם קריניצי, איש מעשה ובטחון רב פעלים עוד זמן רב בטרם הגיעו לרמת גן. מאותו זמן ובכל שלבי התפתחותה הייתה רמת גן מזוהה עם דמותו של קריניצי אשר טביעות אצבעותיו העמלות בולטות בעיר למרות שחלפו שנים ממותו.

תחת הנהגת קריניצי לבשה רמת גן סממנים עירוניים ובשנת 1927 התארגנה חברת תחבורה בין עירונית, נפתחה סוכנות דואר ביישוב, נחתם חוזה לאספקת חשמל עם חברת החשמל והוחלט על הצמדת בית כסא סניטרי לכל בית וצריף. באותה שנה הונחו אבני הפינה לבית ההבראה החלמה שבמרומי ההר ולבית החרושת הראשן 'הסורג'. כמו כן הוחל בסלילת כבישי היישוב ובמתיחה מסודרת של צנרת מים.

ב-1933 הושלם הגן הציבורי ע"ש המלך ג'ורג' [גן המלך דוד של ימינו], ניטעו חורשות אורנים על הגבעות החשופות כהכנה לגנים הציבוריים הבאים בתור, בית הספר עבר למבנה הקבע [ששכן על מגרש החניה שליד בית האזרח דהיום] ונבנתה המרפאה הציבורית. בהיבט החקלאי היו נטועים כבר 500 דונם של פרדסים ו150 דונם של גני ירק ביישוב.

העלייה החמישית שהחלה ב-1933 נתנה תנופה משמעותית להתפתחות העיר ואוכלוסייתה גדלה מ-1,300 תושבים ב-1933 ל-5,000 ב-1937. בנוסף הושלמה עד 1937 בניית בתי החרושת ארגמן, עלית, פלאלום ומשי-זקס, וכן נבנה בית הקולנוע הראשון.

בתקופת המיתון שבין מאורעות 1936 למלחמת העולם השנייה עמלו פרנסי רמת גן על שימור הקיים ואף הצליחו להרחיב את יישובם. ניטעו גן הנשיאים (כיום גן שאול) וגן הכנסת. ב-24 בנובמבר 1938 הוכללו באזור בניין ערים תחת רמת גן השכונות הסובבות רמת יצחק, שינקין, קריית יוסף, נחלת יצחק, נחלת גנים, תל בנימין ואף קריית בורוכוב, היא אמה של גבעתיים.

בשנות מלחמת העולם השנייה חזרה רמת גן לשורשיה החקלאיים; בצל החשש ממחסור עודדה המועצה בראשות קריניצי זריעת ירקות בכלל המגרשים הריקים בעיר וגידול עזים. בתקופה זו ניטעה גם גינת יהודה ע"ש י.מטמון על כיפתו הנמוכה של הר שאול והוחל בהכשרת גן הניצחון [שהפך בהמשך לגן אברהם]. בשנתה העשרים וחמש היו כבר ברמת גן 60 מפעלים, 600 עסקי מסחר ומלאכה ו-13,000 נפש.

בשל עמדתו הניצית של קריניצי (שלא היה חלק מן המחנה הציוני-סוציאליסטי ששלט ביישוב היהודי), שאף שהיה מעמודי התווך של ההגנה בעת הקמתה, הייתה רמת גן סובלנית לחברי המחתרות הפורשים ולכן כינו אותה הבריטים "אינקובטור של הטרור" וערכו בה חיפושים יסודיים. בתחום רמת גן היה מרכז אימון ראשי של האצ"ל בשנות הארגון הראשונות, אך פעולות מעטות בוצעו בתחום העיר עצמה:

• ב-23 באפריל 1946 חדרו אנשי האצ"ל לחצר משטרת רמת גן כשהם מחופשים לאנגלים המובילים עצירים ערבים. הכוח פרץ תחת אש לבניין המשטרה במטרה לאסוף נשק. שני לוחמים נפלו בפעולה ומפקד חוליית הסבלים, דב גרונר, נפצע ונפל בשבי.
• פעולה נוספת בשטח רמת גן נעשתה בבריכת גלי גיל ב-9 ביוני 1947, ובה נחטפו שני שוטרים בריטים במטרה כי ישמשו קלפי מיקוח בניסיון למנוע את תליית אבשלום חביב. השוטרים שוחררו למחרת על ידי הבריטים.
• לפעולות אלו יש להוסיף את המתקפות על מחנה תל ליטווינסקי (כיום תל השומר), השייך גם הוא לרמת גן.

לאחר כיבוש פרדס המנזר הגרמני בגבול רמת גן-גבעתיים, שכן בו מחנה של האצ"ל. סליק "ההגנה" המרכזי של רמת גן שכן במרתף בית החרושת לשוקולד צ.ד, אשר שכן בצומת הרחובות ז'בוטינקי ומודיעין, במקום בו ניצב 'בית נח' כיום.

[עריכה] רמת גן לאחר קום המדינה

בשנות החמישים, עם גל העלייה, הייתה רמת גן יעד מועדף לעולי עיראק ועד מהרה הם הפכו לגורם דומיננטי בעיר. מאות בתי מגורים הידועים כ'בתי סבירסקי' [ע"ש הקבלן שבנה אותם] נמתחו לאורך רחוב הרא"ה וגבול רמת גן-בני ברק, וחיברו את רחוב קריניצי לרמת יצחק דרך שכונת הלל. בתים משותפים נבנו בשכונות הגפן, ברמת יצחק ואף במרכז העיר. שיכוני עולים צפופים נבנו בשכונות נווה יהושע, רמת עמידר וברמת השיקמה. בתי ספר ומבני ציבור נבנו לצורכי האוכלוסייה הגדלה ושטחי גינון ציבורי הוקצו לשכונות המתפתחות.

בשנת 1950 הוכרזה רמת גן כעיר בישראל. על אף קשיים מבית במועצת העיריה המשיך קריניצי לפתח את העיר ולהגשים את חזונו. קריניצי יזם את בניית האצטדיון הלאומי על שטח שהועבר לרמת גן מבני ברק. קריניצי אף גבה את חובו של בן גוריון לעיר מימי מלחמת העצמאות, ורמת גן זכתה בשטחים הרחבים שהיו שייכים בעבר לכפרים הערביים הסמוכים סלמה, ג'רישה ואל חיריה, שתושביהם נמלטו בימי המלחמה. על שטחים אלו קמו השכונות רמת חן, רמת השקמה ושכונות נוספות.

חלק הארי של שטחי הכפרים הערבים שסופחו לרמת הוקצה לנטיעת הפארק הלאומי: אלפי דונמים של נטיעות, מדשאות רחבות ידיים, גן ורדים מפואר שהיה סמל רמת גני שנים רבות ובלב כל אלה - אגם מלאכותי. רף הביצוע היה בלתי נתפש במושגי אותם ימים במדינה החיה חיי צנע, אך קריניצי התמיד בשלו. חנוכת הפארק הרשמית הייתה ב-1951, בנוכחות ראש הממשלה בן גוריון, ועבודות הפיתוח נמשכו עד שנות השישים של המאה ה-20. תפישתו של קריניצי הייתה כי הפארק יהיה פתוח ויהווה מקום נופש לכל דיכפין. מעל חצי מאה לאחר מכן ניתן לראות בלילות הקיץ משפחות עולים ותושבים ותיקים הממלאות את הפארק ומשובבות את נפשן ברוח חזון מייסדו.

ברמת גן נמצא באותם ימים משכן ביה"ס לאומנות התאטרון בית צבי ונוסדה תזמורת קאמרית. בשנות החמישים נבנה בעיר לקראת המכבייה החמישית כפר המכבייה. באצטדיון שבעיר נערכו למן המכבייה החמישית כמעט כל טקסי הפתיחה של המכביות, למעט זאת שנערכה לאחר אסון המכביה.

ברמת גן התגבשו שני אזורי תעשייה עיקריים: האחד בסמוך לצומת עלית, שם שכנו המפעלים "עסיס" ו"עלית", ועוד בתי מלאכה ומפעלים קטנים יותר לאורך רחוב ז'בוטינסקי ובשולי תל בנימין; אזור התעשייה השני התפתח באזור נחלת גנים לאורך רחוב מודיעין ובו שכנו מפעל השוקולד "צ.ד" מדרום, ומפעל החבלים "ירושלמי" מצפון.

בשנות השישים הוקם ברמת גן ביה"ס התיכון ע"ש בליך, עבר למשכנו הנוכחי ביה"ס התיכון אוהל שם ונבנה בעיר בית מגן דוד אדום. ב-1961 קיבלה רמת גן את שטחי אוניברסיטת בר אילן הצעירה. בעשור זה פתחה רמת גן שעריה בפני בורסת היהלומים ואיפשרה בנייה לגובה תוך הבטחה לארנונה מופחתת. בניין בורסת היהלומים שנחנך ב-1969 היה הראשון בשורה של מגדלים אשר נבנו מאז שנות השבעים סביב מתחם בריכת גלי גיל ומגרש הכדורגל של הכח מכבי רמת גן, ושהפכו את העיר למרכז פיננסי (מתחם הבורסה).

בשנת 1969 נהרג ראש העיר ומורה דרכה אברהם קריניצי בתאונת דרכים ונקבר בחלקת קבר מיוחדת (יחד עם גיסו ונהגו שנספו אף הם באותה תאונה) בפארק הלאומי ברמת גן. את קריניצי החליף ממלא מקומו ישראל פלד. בתקופתו קרמה עור וגידים תוכנית הבנייה לגובה באזור הבורסה ושודרג גן החיות של רמת גן אשר היווה עד אז גן חופשי כחלק מן הפארק הלאומי לידי ספארי משולב בגן חיות מודרני על חלק משטחי הפארק הלאומי. בהמשך אוחד יחד עם גן החיות בתל אביב לידי המרכז הזואולוגי רמת גן - תל אביב. בימי כהונתו נבנתה שכונת קריית קריניצי.

ב1983 נבחר לראשות העיר אורי עמית איש מפלגת העבודה שכיהן כראש העיר קדנציה אחת בלבד. בתקופתו הוקם קניון איילון והוחל בתכנון שכונת מרום נווה ופרויקט גן הערמונים.

את עמית החליף בתפקידו צבי בר, ראש העיר הנוכחי. תחת שרביטו של בר שבה העיר והתעוררה. גנים ציבוריים שוקמו, הושלמה בניית גן רחב ידיים במרום נווה ובוטלה התוכנית להעביר את עירית ר"ג למקום. גן הוורדים המזדקן שבפארק הלאומי הוחלף בגינת פרחים עונתיים המשולבים בשיחים גזומים. עיקר התנופה הינה במתן אישורי בנייה לגובה לצורכי מגורים ובנסיונות למציאת פתרונות תעבורתיים. מגדלי מגורים נבנו בשכונות מרום נווה, בשולי שכונת נווה יהושוע סביב גני ערמונים, בשכונת עלית, בנחלת גנים ובשכונת ראשונים. מנהרה נחפרה בדרך האלוף שדה, חובר מתחם הבורסה לתחנת הרכבת, נבנה גשר מודעי כחיבור נוסף בין רמת גן לת"א ומנהרה נוספת נבנתה בצומת עלית. משאבים ניכרים הוקדשו למגזר האזרחים הוותיקים ולחינוך. הוקם בית הספר התיכון החדש.לפני שנים אחדות זכתה רמת גן שתחת בר לתוספת קרקע הסמוכה לקרית קריניצי. צבי בר עומד בראש העיר מעל שני עשורים. את אהדת תושבי העיר רכש בר עת שגילה מנהיגות ויוזמה תוך מלחמת המפרץ הראשונה, שבה נפגעה רמת גן יותר מכל יישוב אחר בישראל. במהלך מלחמת המפרץ ב1991 שיגר סדאם חוסיין טילי סקאד לעבר ישראל במטרה לגרור את ישראל להשתתף במלחמת המפרץ. מתוך 39 הטילים שנורו, חלק נכבד נפל ברמת גן. בפגיעות טילים ברחוב יונה וברחוב עוזיאל נהרסו בתים ונגרם נזק לבתים אחרים, ששופצו לאחר מכן. נזק רחב ללא נפגעים בנפש נגרם בפגיעת טיל ברחוב אבא הלל בסמוך לדרך ההלכה. חלל אחד ידעה רמת גן במלחמה זו בפגיעת טיל ברמת חן.

[עריכה] סמל רמת גן

סמל העיר מורכב ממגן ירוק שבמרכזו תצורת מגן דוד ובה פרטים שאיפיינו את העיר: עץ דקל=משבעת המינים ומבטא את שורשיות העם בארצו. שמש-כשמש העולה על עם ישראל המתעורר. חומת לבנים בימין הסמל כסימן לתנופת הבניה. מעל החומה - עצים המציינים את פרדסי רמת גן ואת היותה עיר גנים. במרכז-טנא עם ירקות ולרוחב הסמל מחרשה המסמלים את פניה החלקאיים של רמת גן. משמאל - ארובה המרמזת לפן התעשייתי של העיר. מסביב למגן הדוד מופיעים שבעה כוככבים כשבע שעות העבודה וכשבעת הכוכבים בדגל שהציע הרצל. שם העיר כתוב בתחתית הסמל.

[עריכה] אוכלוסייה

לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון ל ספטמבר 2003 יש ברמת גן 126,700 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 0.1 אחוז. רוב תושבי רמת גן הם יהודים. היחס בין נשים לגברים הוא 1,127 נשים לכל 1,000 גברים.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2001, העיר מדורגת בדרוג חברתי-כלכלי גבוה (8 מתוך 10). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת 2000 היה 70.9 אחוז. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2000 היה 6,995 ש"ח (ממוצע ארצי: 6,835 ש"ח).

[עריכה] מוסדות חינוך ותנועות נוער

[עריכה] אקדמי

• אוניברסיטת בר אילן
• בית צבי בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה
• מכללת רמת גן
• שנקר בי"ס גבוה להנדסה ולעיצוב

[עריכה] תיכונים

• אהל שם
• בליך
• אורה מודיעים
• אורט אבין
• תיכון חד"ש
• ישיבה תיכונית רמת גן
• תיכון מקיף רמת-גן (תמ"ר)

ברמת גן פעילה מועצת נוער עירונית עניפה הדואגת לענייני הנוער ומשתתפת חלק פעיל בועדות העיריה השונות וכן מפעילה פרויקטים רבים. בקיץ 2006, במשך מלחמת לבנון השנייה אירחה מועצת הנוער העירונית 50 תלמידים מעכו, נהריה והקריות.

[עריכה] יסודי

בתי ספר ממלכתיים אביגור ארנון בן גוריון גבעולים הבילויים הגפן הלל המנחיל המתמיד ויצמן זומר חשמונאים יהל"ם

מורדי הגטאות מכל"ל נטעים ניצנים עליות ערמונים עתיד קורצ'אק רמת חן בתי ספר ממ"ד אושא הרא"ה מורשת משה

שלום בתי ספר של החינוך העצמאי מוכר חורב חורב אבישי חורב סירקין בנות חייל בן איש חיל נתיבות משה בתי ספר לחינוך מיוחד אחווה סביון מתי"א

[עריכה] תנועות הנוער בעיר

[1] תנועת הצופים - שבט צופי רמת גן הוקם בשנת 1944 על ידי ותיקי העיר משה למלשטרייך ויוסף מרגולין. השבט ישב בעשרים וחמש השנים הראשונות לפעילותו בסמוך למיקום הנוכחי של בית צבי ועבר בשנת 1969 למשכן הקבע מצידו השני של הר הבנים ובו גם 'אוהל אהוד' אתר הנצחה לחללי השבט ע"ש אלחנני אהוד שנפל במלחמת יומה"כ. צופי העיר היו במשך עשורים חלק מהווי החיים בה ובשיאה מנתה תנועת הצופים בעיר מעל 5000 חניכים שחולקו בין שבטים שונים והיוותה הנהגה בפני עצמה בתנועת הצופים. עם הירידה בכוחן של תנועות הנוער נסוגה גם תנועת הצופים ומונה פחות מ3000 חניכים ברחבי העיר המחולקים ל6 שבטים: שבט רמת גן, שבט הירקון, שבט רמת חן, שבט רעים בקרית קריניצי, שבט השיקמה ושבט עלית. [2] תנועת בני עקיבא בעיר ולה שלושה סניפים: סניף רמת חן ברחוב הרא"ה, סניף רמת עמידר וסניף ר"ג ברחוב רוקח. ועה מונה כ700 חניכים [3] תנועת הנוער העובד והלומד ולה קן מרכזי ברחוב הרא"ה וכ150 חניכים [4] תנועת מכבי הצעיר ולה סניף ברמת עמידר כ150 חניכים

[עריכה] מקומות מרכזיים

[עריכה] מוסדות תרבות

• מוזיאונים: המוזיאון לאמנות ישראלית, המשכן לאמנות יהודית על שם דוד לבקובסקי, בית הצייר אהרון כהנא, המוזיאון לאמנות המזרח הרחוק, מוזיאון היהלומים, מוזיאון האדם והחי, בית אברהם קריניצי.
• תיאטראות: תיאטרון רמת-גן, תיאטרון היהלום, בית ראסל, בית רוזן.

[עריכה] אתרי טבע ונוף

• תל-ג'רישה (גבעת נפוליאון)
• נחל הירקון: שבע טחנות, עשר טחנות
• הפארק הלאומי
• גנים: פארק מרום נווה, גן אברהם, גן שאול, גן דוד המלך
• הספארי ברמת-גן - המרכז הזואולוגי תל אביב-רמת גן
• הר הבנים: אחת הנקודות הגבוהות שבעיר רמת גן. על הר הבנים נערכים טכסים ממלכתיים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וביום השואה. על הר הבנים נמצאת אנדרטה לזכרון השואה וכן בית יד לבנים רמת גן. על ההר כיכר עגולה ובה 12 עצי דקל ו12 כתובות פסיפס של שבטי ישראל.

[עריכה] מקומות בילוי ומסחר

• רחוב ביאליק וככר אורדע (רמב"ם)
• קניון איילון
• אצטדיון רמת גן
• קניון אל-רם
• כפר המכביה
• מתחם בורסת היהלומים

[עריכה] בתי חולים

• מרכז רפואי שיבא (בית חולים תל השומר)

[עריכה] רחובות ראשיים

• דרך אלוף שדה - מחברת את דרך השלום בתל אביב עם כביש גהה (4), עובר בחלקה הדרומי של רמת גן
• רחוב ז'בוטינסקי - מחבר את תל אביב עם בני ברק ופתח תקווה. ברחוב נמצאים, לצד האנדרטה לזכרו של דב גרונר, מגדלי גרונר - צבעם ורדרד, המהווים מגדלי מגורים יוקרתיים. במרתף הבניינים נמצא המרכז המוזיקלי לרמת גן. כמו כן, ברחוב ממוקמת תחנת המשטרה של רמת-גן, מצודת טגארט אשר שימשה בעבר את משטרת המנדט הבריטי. ציר תנועה זה התפתח בסוף המאה ה18 על גבי שביל חמורים בדרך יפו מלבס עם התבססות פ"ת. הכביש נסלל בתקופת הנציב פלומר ואף כונה 'כביש פלומר'. עפ"י א.קריניצי שוכנע הגנרל סטורס מושל ירושלים [שבמחוזו שכנה אז ר"ג] לאשר את הסלילה לאחר הועבר בקפדנות במהמורות על ידי נהגו של ראש העיר.

בנתיב תנועה מרכזי זה עתידה לעבור הרכבת התחתית מת"א לפ"ת.

• רחוב ביאליק - הרחוב הראשון של העיר, כיום מרכז העיר ומרכז תוסס לעסקים. בראשיתו בטרם סלילתו כונה 'הכביש הלבן'.בו שוכנים כיום בית העיריה ובית האזרח ובו שכנו בעבר בית המשפט ובית הספר הראשון עד שעלו מביניהם באש.
• רחוב אבא הלל - ציר התנועה העיקרי מאזור הבורסה עד למתחם הקניון ורמת החייל בתל אביב, עובר בחלקה הצפוני של רמת גן. נתיבו חופף לדרך יפו שכם העתיקה. כביש זה נכבש לראשונה כאמור בשלהי התקופה התורכית.
• רחוב בן גוריון (בעבר רחוב מודיעין) - עובר לאורכה של רמת גן מצפון לדרום, מרחוב אבא הלל ועד דרך אלוף שדה, ומשתמש כציר תנועה עיקרי. מופיע כ'דרך המואזין' המוליכה מכיוון סלאמה לירקון ולדרך שכם במפות העבר. בקצהו הדרומי בתחום גבעתיים שכן בטרם קום המדינה מחנה בריטי גדול שהיה ידוע כ'שטח תשע הנטוש'. כמחצית הקלומטר מן הירקון שכן מחנה המטכ"ל הראשון של צה"ל ובו מפקדת השלישות הראשית בימינו. באזור זה חוצה הרחוב רכוז אתרים ארכאולוגיים מן התקופה הכלכוליתית. באמצע נתיב הרחוב באזור מפגשו עם רחוב הרצל על שטח מעונות ויצ"ו של היום שכן 'קיבוץ רמת גן' - מתחם מגורים בו שהו חלק מן ההכשרות הקיבוציות בטרם עלייתם לקרקע.
• רחוב הרא"ה - ציר תנועה מאזור מרכז העיר וככר רמב"ם ובית הכנסת הגדול של ר"ג עד לדרך הגבורה שבדרומה.רחוב זה הוכתר בעבר כ'רחוב הארוך ביותר המצוי בתחומי אותה עיר'.
• שדרות ירושלים - רחובה הראשי של שכונת רמת יצחק בעבר וציר התנועה הראשי שלה ושל ואזור מרום נווה כיום.
• רחוב הרצל - הציר המקביל לרחוב ביאליק (שגם הוא חד סטרי ברובו) מצדם הנגדי של 'העמק'- ככר רמב"ם ו'גן המלך דוד'.

[עריכה] מתחם הבורסה

ערך מורחב – מתחם הבורסה

מתחם הבורסה הוא מרכז עסקים בחלקה המערבי של העיר, על גבול תל אביב. האזור מכיל ריכוז גדול של גורדי שחקים, ובהם בורסת היהלומים (אחת מהמובילות בעולם בתחום זה), שסביבה התפתחו עסקים רבים בתחומי יהלומנות, היי טק, מערכות מידע, עריכת דין, הנהלת חשבונות ועסקי מזון. באזור התפתח גם מרכז הזנות וההימורים של גוש דן.

בתחילת המאה ה-21 נחנכו שני אתרים במתחם הבורסה - גשר מודעי המחבר את רמת גן עם דרך חיפה בתל אביב (בצומת רחוב ז'בוטינסקי של ת"א); תיאטרון היהלום שהופך לאט למרכז תרבותי חשוב.

כמו כן, מכיל המתחם מספר בתי מלון, המפורסם והגדול שבהם הוא שרתון סיטי טאוור, שמשמש גם כמרכז כנסים.

מתחם בורסת היהלומים שוקק לא רק ביום אלא אף בלילה, עת הוא משמש כאחד מאזורי הזנות המרכזיים בישראל.

בצמוד למתחם שוכן גורד השחקים הגבוה בישראל - שער העיר.

מתחם הבורסה במבט מתחנת רכבת צפון. הבניין הגבוה ביותר בתמונה הוא מגדל שער העיר, השני בגובהו הוא מגדל היהלום, ומשמאלו נמצא מגדל שמשון, גורד השחקים הראשון במתחם זה

מתחם הבורסה ברמת גן, מבט מצפון מערב. הבנין הימני ביותר הוא שרתון סיטי טאוור

[עריכה] שכונות רמת גן

גבעת גאולה מרכז העיר מרום נווה נווה יהושע נחלת גנים קריית בורכוב קריית קריניצי

רמת חן רמת יצחק רמת עמידר רמת שקמה (סלמה ג') שיכון ותיקים שכונת הגפן שכונת הלל

שכונת עלית ואזור הבורסה שכונת ראשונים תל בנימין תל גנים תל יהודה

[עריכה] גבעת גאולה

שכונת גבעת גאולה - בצמוד לרמת השקמה. קרויה על שם מחנה המעבר "גאולה" בעדן דרכו הגיעו ארצה עולי תימן. העולים תפסו ב-1948 מבנים נטושים וחלקות אדמה של מנהל מקרקעי ישראל, באזור המזרחי של הכפר סלמה, שתושביו נמלטו ממנו בעת מלחמת העצמאות. בשכונה התקיים אורח חיים כפרי ייחודי עד אשר התקרבו אליה שכונות רמת גן, ואותות ההזנחה ופגיעתו של היעדר התכנון עד לשנות השמונים ניכרו בה. כיום מיועדת השכונה להריסה במסגרת פרויקט "פינוי-בינוי".

[עריכה] מרום נווה

שכונת מרום נווה הוקמה על שטחו של פרדס מרגושס, אחרון פרדסיה ההיסטוריים של רמת גן. בשולי השכונה ניתן עדיין להבחין בשדרות הברושים אשר תחמו בעבר את הפרדס. במרכז השכונה פארק המשתרע על כ-40 דונם, ובמרכזו מזרקה ונחל מלאכותי. ממרומי הפארק תצפית יפה. הפארק, הקרוי ע"ש מ"מ ראש עירית רמת גן דוד מלמדוביץ, מוביל אל כיכר מרכזית ואל מרכז מסחרי הכולל את קניון "מרום-סנטר". הפארק מוקף מכל עבריו בבניינים רבי קומות.

השכונה בנויה כך השירותים לאזרח מקובצים במרכז המסחרי שבמרכזה ואין צורך לחצות כבישים. השכונה גובלת בפרויקט גני מרום שברמת עמידר ובבני ברק ממזרח. מדרום גובלת השכונה ברחוב הירדן וברחוב שדרות ירושלים מצפון. השכונה נבנתה באזור פרדסים שהיה משוייך לשכונת 'רמת יצחק'. אזור זה אשר התפתח במקביל לצעדיה הראשונים של רמת גן וכונה "רמת גן ב'" עד לסיפוחו לעיר. בית הספר המשרת את תושבי שכונת מרום נוה ואת חלק הארי של שכונת 'רמת יצחק' הוא בית הספר הממלכתי "מורדי הגטאות" (לשעבר ביה"ס 'פרדס') וביה"ס הממלכתי "שאול אביגור".

[עריכה] מרכז העיר

מרכז רמת גן מורכב משתי הגבעות הקרויות הר שאול, הוא גבעת בולפין מצד אחד והר אברהם מנגד, שביניהם העמק בו עוברים הרחובות ביאליק והרצל. על הר שאול [ע"ש שאול טשרניחובסקי שכן גן הנשיאים שנחנך ב1937 ושהיה מוכר כ 'גן הקופים'. בגן זה הייתה פינת חי זעירה עם כלובי קופים ששעשעה דורות של ילדים בעיר. אדמת ההר נחשבה לאדמה נחותה וקשה לעיבוד בקרב ראשוני רמת גן. בפסגת ההר עמד צריף ביה"ס הראשון עד שרוח עזה גלגלה אותו במורד לכיוון רחוב ביאליק. ואכן, למטה בעמק ברחוב ביאליק מול בית העיריה נבנה מבנה הקבע לבית הספר הראשון בעיר. באותו המקום שכן בהמשך בית המשפט של רמת גן עד שעלה באש. מתחם העיריה הוותיק נותר במקומו ובחזיתו שעון פרחים המהווה אחד מסמלי העיר. רחוב ביאליק נמתח בין שכונת תל בנימין ומבנהו ההיסטורי של קולנוע רמה לבין ככר כופר היישוב שזכתה לשמה הלא רשמי בשל משרדי כופר היישוב ששכנו בה. עוד ברחוב בית הדואר הישן, פינת זכרון לשוטרת יונה קוממי שנפלה על משמרתה, בית ויטמן ובית פורת הותיקים והיחודיים ועוד מבני באוהאוס. במקביל לרחוב ביאליק נמתח רחוב הרצל וביניהם שכנו חלקות גדולות של ראשוני רמת גן אשר את מקומם תפשו בתי דירות. בין הרחובות הרצל וביאליק בחלקם הצפון מערבי עוברות שדרות הילד השלוות המקשרות בין גן המלך דוד לבין ככר רמב"ם המוכרת יותר כככר 'אורדע'. שתילת גן זה בגלגולו הראשון כגן המלך ג'ורג' החלה בשנת 1928. הגן רחב הידיים נחנך באופן רשמי רק ב6/1935 אך לא הוכר רשמית עד לקום המדינה אז שונה שמו לגן המלך דוד. מהגן מוליכות שדרות הילד המוצלות לככר רמב"ם. בכיכר שוכן בית הכנסת הגדול וממולו מבנה הקולנוע הוותיק 'אורדע', בתים בסגנון הבינלאומי הראויים לשימור ופסל של חיים נחמן ביאליק (המשורר הלאומי שהתגורר בעיר בשנת חייו האחרונה) שהוצב במקום בשנת 2006 במקום מזרקה ותיקה.

מזרחה לשדרות הילד מתרוממת גבעה עליה מטפס רחוב שרת הידועה כ'הר אברהם'. סיפורה של גבעה זו הוא תמצית סיפורה של רמת גן. לרגליה במתחם השלישות של ימינו נמצאו שרידים ארכאולוגיים מן התקופה הכלכוליתית כמו גם שרידי קבורה ורצפת פסיפס המרמזים להתישבות שומרונית או יהודית במקום מן המאות השלישית עד השישית לספירה. הממצאים נחשפו בשנת 1939 בעת שעובד השטח לקראת זריעה על ידי העיריה. במרומי גבעת הכורכר בשטח הגן מצויות מערות קטנות המופיעות במפות מן המאה השמונה עשרה שניתן לדמיין כי שמשו מסתור לשודדים מ'גבעות השודדים'. במאה העשרים היה באזור השלישות בית קברות מוסלמי קטן שהוחזק על ידי נציג הווקף. עם פתיחת הלוחמה בארץ לקראת צאת הבריטים הועברו שומר בית הקברות ומשפחתו לכפר סלמה. האחזות ראשוני ר"ג באדמת ההר הייתה מעשה חלוציות לכל דבר והצריכה העברה יומיומית של מים למרומי הגבעה לשתיה ולהשקיה. המתיישבים ראו פרי בעמלם וההר הפך לשכונת מגורים נעימה בה בנו את ביתם עולים אמידים יקים מן העלייה החמישית. המרכז החברתי של ההר היה בית הקפה 'הקשת' שישב במקום בו שכנה בהמשך שגרירות ברית המועצות. בשנת 1934 נבנה על הגבעה בית ההבראה 'החלמה' בניהולה של דורה בלוך אשת ראש עירית תל אביב, דוד בלוך. סביב מרכז מרפא זה נבנו עוד בתי מידות. בסמוך למבנה 'החלמה' ניטעה חורשת אורנים בלתי חוקית על ידי המועצה המקומית בכדי למנוע מממשלת המנדט כחלק ממדיניות ההפרד ומשול להחכיר שטח מדינה בן שני דונמים להקמת בית קפה ערבי בלב היישוב העברי. במורד הגבעה לכיוון רחוב ביאליק שכן בית היתומים של אלימלך דבורקין ורעייתו מיסודו של בלובשטיין - אביה של רחל המשוררת.

במישור שבצידה הצפוני של הגבעה ברחוב קריניצי [יהל"ם בעבר] עומדת מצודת טגארט הבריטית הגדולה של משטרת רמת גן אשר שימשה סמל לכיבוש הבריטי ולמאבק הגבורה בכיבוש זה. ממול תחנת המשטרה בשטח נחלת גנים וליד מבנהו הישן של קולנוע רמת גן ניצבת האנדרטה לזכרו של עולה הגרדום דב גרונר שסרב לבקש חנינה ואשר נפל פצוע במקום זה. באנדרטה ניתן לראות את גור אריה יהודה הקטן הנאבק בסמל האריה הבריטי. על האנדרטה שמות עולי הגרדום.

בצידם הדרומי של הגבעה ורחוב קריניצי שכן ביתו של אברהם קריניצי ראש המועצה והעיר הראשון המשמש כיום כמוזיאון העיר. הבית הוקם בשנת 1925 ושימש בזכות בעליו צומת חשוב בתולדות התנועה הציונית והמחתרות. הבית נפגע קשות בהפצצה מצרית במלחמת השחרור ושוקם שנית. על חלק מן השטח המקורי בן חמשת הדונמים הוקמה הגמנסיה הרמת גנית 'אוהל שם' וכיום שוכן בו ביה"ס יהל"ם. במבנה זה התכנסה ב25/7/1943 האספה שקראה להקמת הממשלה העברית הזמנית בארץ עוד בימי המנדט. מעבר לרחוב הרא"ה לכיוון רחוב הגת של ימינו היה המשך חלקתו של קריניצי.

האורנים הראשונים שנשתלו על הגבעה בשנות העשרים היוו תשתית לגן הניצחון שניטע על הגבעה ב1936. השם גן הניצחון ניתן לאחר פרוץ מלחמת העולם מתוך תקווה לנצחון בעלות הברית על הנאצים. שם הגן הוסב ל'גן אברהם' בעוד אברהם קריניצי מכן כראש העיר, גן יפהפה ואיכותי גם במושגי ימינו ובודאי שבימים עברו [אם כי לאחרונה ניכרת בו ההזנחה]. על ספסלי גן זה נהג ח.נ ביאליק לשבת ולצפות בילדים המשחקים ובמקום שבתו הוקם ספסל אבן ועליו לוח זכרון. עוד שכן על הגבעה האמפיתאטרון של ר"ג שהוקם בשנת 1947 ושהיווה מרכז תרבותי. ציור קיר המראה את רבקה ומשקה את גמלי אליעזר עבד אברהם השתייר חלקית על חומות האמפיתאטרון הנטוש כיום.

במרומי הגבעה בצידי רחוב הקשת הקרוי כיום רחוב שרת מבנה ביה"ס בן גוריון, שבו שכן המטכ"ל בזמן מלחמת השחרור, בזכות מיקומה השולט של הגבעה. מבני מגורים סביב ביה"ס ובית ההבראה 'החלמה' הסמוך הוחרמו לטובת הקמת המחנה ודייריהם פונו בצו הממשלה ב16/5 יום לאחר הכרזת המדינה למתקופת המלחמה. שם שכן גם משרדו של ראש הממשלה בעת ההיא. כצפוי כיבד חיל האויר המצרי את הגבעה כמו גם את ביתו של קריניצי בהפצצות מן האויר ורמת גן טעמה לא בפעם הראשונה ולא האחרונה את טעם המלחמה. שרידי הירי וההפצצה ניתנים לזהוי עד היום בקירות הבתים. 4 חיילים נהרגו באותה הפצצה.

בבית בז'רנו שהיה מבעלי ביה"ח עסיס למיצים ובז'רנו לסיגריות שכנה לשכת ראש הממשלה ושר הבטחון. הרהוט בבית נותר כשהיה ולאחרונה עולה האפשרות להכרה בבית כמבנה לשימור. בבית הבהואס בו שכנו דירות להשכרה בבעלות משפחת קוקס שוכנו לשכת הרמטכ"ל דורי וסגנו ידין. בבית אוטולנגי שכן אגף ההדרכה, בבית יעקבוביץ התלת קומתי מפקדת חיל הקשר, בבית הבנקאי אלרן התמקם מטה צה"ל, בבית ברין שוכנו אגפי המבצעים והמודיעין ובבית טוסמן מפקדת המחנה.בבית ההבראה החלמה שכנו אגפי האפסנאות וכח האדם. בחצר בית ההבראה הושבעו ב27/6/1948 אלופי המטה הכללי וסגל הפיקוד הבכיר של צה"ל. מגבעה זו ניהל ב.ג את המלחמה ובה גם שהה בעת שטובעה אוניית הנשק אלטלנה. סביב ארועי אלטלנה הופקדו על שמירת הגבעה חברי קיבוץ גבעת השלושה.

לאחר המלחמה הועבר מחנה מטכ"ל למזרחה של הגבעה למתחם ששימש קודם לכן את הצבא הבריטי ושם שכן עד העברתו לקריה בת"א. כיום שוכן שם מחנה מקלף ובו מפקדת חיל השלישות. 6 שנים לאחר מלחמת השחרור ב1954 נחנכה במרומי הגבעה מצבת זכרון לבני רמת גן שנפלו במערכה הכבדה. האנדרטה המרשימה הניצבת על גבי מנהרה [החסומה כיום] המחברת בין שני חלקי הגבעה.[תכנון המנהרה החל שנים קודם לכן בזמן מלחמת העולם השנייה ואמור היה להתבצע על ידי גדוד הנדסה אוסטרלי שישב ליד המוסררה כמחווה לרמת גן]. גם לאחר מלחמת השחרור לא ידעה הגבעה שלווה ובמרומיה במקום הצופה על גוש דן ומחנה המטכ"ל השתכנה שגרירות ברית המועצות החל מ1953 ומשם השקיפה על צוואר הבקבוק של ישראל עד ניתוק היחסים בין המדינות. מבנה השגרירות זכה לכנוי העממי חסר החיבה 'הפרונקל'.

[עריכה] נווה יהושע

נוה יהושע הוקמה ב1946 בדרום ר"ג על ידי הסתדרות הציונים הכלליים וקרן המפדה האזרחי, על אדמות שנקנו מהכפר אל חיריה, בין פרדס אבריל'ה ורחוב בן אליעזר של היום לבין ערוץ נחל כפר בדרכו לנחל חיריה. קרויה ע"ש יהושע סופרסקי. בימים שטרם מדינה סבלה מבידודה מר"ג וילדיה היו מוסעים בשיירה מוגנת לבית הספר ברמת יצחק. בשנות העלייה הגדולה נבנו ליד הבתים החד קומתיים הותיקים שיכוני עולים ויושבו בה יוצאי עירק רבים. בשכונה מתגוררים כ-6,000 נפשות, והרחוב הראשי בה הוא רחוב נווה יהושע. בשנות התשעים החל תהליך של פינוי בינוי בשכונה. בתהליך זה נהרסו בתים צמודי קרקע ישנים ובמקומם נבנו בתים רבי קומות חדשים ומטופחים. גינת האם היא הגינה הראשית בשכונה, ועברה שיפוץ מקיף בשנת 2004.

בשכונה שני בתי הספר: "ארנון", בית ספר ממלכתי, ו"מורשת משה" - בית ספר ממלכתי דתי. פרויקט מגדלי המגורים גני ערמונים אשר הוקמו בשכונה בסמוך לכביש גהה גרר אחריו תנופת בניה והתעוררות בשכונה בעיקר בחלקה הצפוני. הבתים הוקמו בראשית שנות התשעים, ובנייני הדגל שלה הם 5 בניינים צבעוניים. הרחוב הראשי בשכונה הוא רחוב הכבאים ובית הספר ערמונים נמצא בסופו. במרכז הרחוב נמצא אשכול גנים, הדגל של אגף החינוך בעירית רמת גן, בו מתחנכים ילדי השכונה מגיל 3 עד מעברם לבית הספר. בהמשך רחוב הכבאים נמצא המרכז המסחרי של השכונה וממולו גינה ציבורית. מתחם גני ערמונים גובל בדרום בשכונת נווה יהושע ובמזרח ברחוב בן אליעזר, שם ממוקמת מכללת רמת גן.

[עריכה] קרית בורוכוב

קרית בורוכוב – הוקמה כשכונה נפרדת דרומית לרמת יצחק. בשל אפיונה הפוליטי הסוציאליסטי התנהל ויכוח נוקב אודות הצטרפותה לר"ג הבורגנית ורק ב 1945 סופחה לרמת-גן.

[עריכה] קרית קריניצי

ראשיתה בישוב הקטן תל ליטוינסקי שהוקם ב1934 על אדמות המשפחה בידי האחים ליטוינסקי ושמו נקרא לזכר אביהם אלחנן. השטח חולק לחלקות אשר נמכרו ברובן לעולים יוצאי גרמניה. בעת הקמתו היה היישוב הקטן מבודד ומוקף יישובים ערביים ובדואים שהטרידוהו באש. בימי מלחמת העולם השנייה הוקם בקרבתו מחנה בריטי גדול. במחנה תל ליטוינסקי שוכנו שבויים איטלקיים בימי המלחמה ובהמשך הוקם בו בית חולים צבאי של בעלות הברית. מחנה תל ליטוינסקי הבריטי והדרך המבודדת אליו שימשו מטרה ללוחמי המחתרות.

לאחר קום המדינה, בעת שארגן חיים שיבא את חיל הרפואה, הגדיר את המתחם כבית החולים המרכזי של צה"ל. בעצת בן גוריון נקרא בית החולים על שם ארגון "השומר" "תל השומר". ניהול נכון, חזון והרבה אהבה הפכו את ביה"ח לאחד מן המרכזים הרפואיים המובילים בארץ. כביש מיוחד נסלל לביה"ח בנוסף לכביש 'הבריטי' שחלף דרך קריית אונו. הכביש שחלף בין כפר אז"ר לקיבוץ אפעל חיבר את ביה"ח לכביש גהה ולר"ג ונקרא 'דרך שיבא'. עם מותו של חיים שיבא מנהלו ומיסדו של בית החולים ב-1971 - שונה שם ביה"ח ל"מרכז הרפואי ע"ש שיבא".

בשנת 1961 סופחו שטחי תל ליטוינסקי ובית החולים לרמת גן. על חלק מן השטח הוקם שכון מגורים לצוות בית החולים אך עד לשנת 1972 היה רובו של האזור נטוע פרדסים. בשנת 1972 הוקמה שכונת קריית קריניצי שאוכלסה במהרה על ידי משפחות עובדי ביה"ח ואונ' בר אילן הסמוכה. השכונה מאופיינת בשטחים ירוקים נרחבים.

[עריכה] רמת השקמה

רמת השקמה – הוקמה ב-1954, ושוכנו בה תושבי המעברות חיריה, סקיה וסלמה שפונו ממקומם דרומית לכביש מסובים. כונתה בעבר 'סלמה ג' כשם הפרויקט, אך שמה הרשמי ניתן לה על שם עץ שקמה העתיק שבגן הצבורי המרכזי שבה. בראשית דרכה אומצה השכונה על ידי יהודים נדבנים מפילדלפיה. מצבה של השכונה היה בכי רע לאורך שנים על אף קרבתה לרמת חן. סמיכותה לכביש הטייסים והיותה צמודה לפארק הלאומי היפהפה. רק בשנים האחרונות החלה השכונה להשתקם ובתים חדשים נבנו בסמיכות לפארק.

[עריכה] רמת חן

ערך מורחב – רמת חן

רמת חן בנוייה בצורת מעגל גדול, אשר הרחוב המקיף אותה הוא רחוב אלוף דוד. רוב בתי השכונה הם בתים צמודי קרקע. בשכונה זו נמצא תיכון בליך וכן בית הספר היסודי "רמת חן". רמת חן ממוקמת בצומת מפגשי הערים: רמת גן, גבעתיים, ותל אביב-יפו ובסמוך לשכונת רמת השקמה, לכביש הטייסים ולפארק הלאומי, כפר המכביה, הספארי ברמת-גן, החווה החקלאית "תלמי אברהם" ומחלף אלוף שדה (כביש גהה).

[עריכה] רמת יצחק

בנייתה של רמת יצחק החלה ב1933 עם הקמת עשרת הבתים הראשונים כישוב עירוני הסמוך לרמת גן. בין רוכשי האדמה מתושבי סלמה היה אברהם בורשטיין, בנו של יצחק בורשטיין - מראשוני רמת גן אשר על שמו קרויה השכונה. חלוקי בדבר דרך ניהול המקום אשר היו שחפצו לנהלו כאגודה קוארפרטיבית ורב גוניותם הפוליטית של תושבי השכונה הקשו על ניהול המקום. הגישה לרמת גן הייתה דרך נתיב רחוב כצנלסון של היום והייתה קשה בחודשי החורף. בשנת 1936 נסלל הכביש הראשון הוא שדרות ירושלים של ימינו ובהמשך נסלל כביש המחברה לרמת גן . השכונה התפתחה לכיוון רחוב נגבה ועד לרחוב החי"ל של ימינו. בין בתי השכונה בסמוך לצומת הרחובות הרא"ה-נגבה של ימינו מצא מסתור יצחק שמיר בתקופה שבה שיקם את ארגון הלח"י. בשל סמיכות השכונה לאדמות סלמה נזקקה לשמירה ואף הוקמה בה תחנת נוטרים. לאחר ויכוח האם יצורף היישוב לשכונת בורוכוב הסוציאליסטית או לרמת גן הבורגנית סופחה רמת יצחק בשנת 1943 לרמת גן .

בשיפולי הר הבנים שבגבולה שכונת רמת יצחק ושכונת הלל מצוי רכוז מבני ציבור הכולל את הספריה העירונית המרכזית הגדולה, מרכז החוגים בית עמנואל ע"ש הטייס עמנואל רוטשטיין בן ר"ג שנפל במלחמת השחרור בהרי ירושלים, תאטרון ר"ג ע"ש אולב מלך שבדיה והמוזיאון לאומנות המזרח. בצמוד בית הספר לאומנות הבמה 'בית צבי' ע"ש צבי קליר בן ר"ג שנפל בקרבות גשר עד הלום במלחמת השחרור. במרומי הר הבנים מתנוסס הבנין היחודי של 'בית יד לבנים' של רמת גן ובו חדר הנצחה ותצוגת האומנות של הצייר לפקופסקי. סביב הבנין גן רחב בו נערכים טקסי הזכרון המרכזיים של ר"ג ובו שוכנת אנדרטה לזכר קורבנות השואה. עוד בשכונת רמת יצחק ובשפולי ההר – בנין שבט צופי ר"ג המרכזי אשר היווה אבן שואבת לאורך שנים לנוער הרמת גני. משכנו הראשוני של שבט הצופים שהוקם בשנת 1944 היה אף הוא בתחתית שפוליה [הצפוניים] של הגבעה בצריף שעמד בצמוד למקום בו שוכן היום בית-צבי. מקטע מהפנה הצפוני של הר הבנים - נותר כמעין שמורת טבע זעירה לרכס הכורכר עליו בנויה ר"ג. דרומה לשדרות ירושלים בצמוד לגן בר אילן שהיה גנה המרכזי של רמת יצחק נבנה בית הכנסת 'הגדול' של השכונה. אנקדוטה היסטורית הקשורה לגן זה היא קיוסק קטן שהיה בשוליו ובו יצאה לאויר העולם 'מנת הסביח' – מאכל רמת גני מייצג.

[עריכה] רמת עמידר

ערך מורחב – רמת עמידר

רמת עמידר הוקמה בעת קליטת גל העלייה ב1949 על ידי הסוכנות היהודית בשטח ללא שיוך מוניציפלי שהוקצה לחברת עמידר לשם כך. בשנת 1950 סופחה השכונה לר"ג. שכונה זו קלטה עולים מארצות המזרח ומבולגריה. במשך שנים לא נחשבה לשכונה מובילה אך בשנים האחרונות עם הזדקנות האוכלוסייה הותיקה והרחבת התרי הבניה מושכת אליה אוכלוסייה מבוססת יותר ואט אט משנה פניה.

[עריכה] שיכון ותיקים

שכון ותיקים הוקם בשנת 1954 על גדות הירקון ויועד ברוח הימים ההם ל'ותיקי רמת-גן ולפקידיה'. אדמות השכונה נרכשו בטרם קום המדינה על ידי מועצת ר"ג מאפוטרופוסים הבריטים על אדמות הטמפלרים שגורשו משרונה. שכונה זו הוקמה לאחר תכנון קפדני ביחס לאותה תקופה, אך התכנון של הבתים עצמם היה לקוי מכיוון שלא נלקחה בחשבון איכות הקרקע עליה נבנה השיכון והסמיכות לנחל הירקון. כתוצאה מכך סבלו מרבית הבתים שנבנו בשכונה בשנות החמישים מסדקים רבים ומהצפות קשות בעת שמי הירקון עלו על גדותיהם במשך חורפים רבים. אברהם קריניצי ניסה למשוך אליו משוררים, סופרים, עיתונאים, חברי כנסת ואומנים. בין תושבי השיכון המפורסמים היו אורי צבי גרינברג ואבא אחימאיר. בשיכון ותיקים מצויים בית הצנחן, בריכת המרגנית, מועדון ספיב"ק ומרכז איל"ן, בית הספר היסודי "ניצנים" ובית הספר התיכון 'אהל שם' ושבט צופי "הירקון" המונה כ500 חניכים מבתי הספר הסמוכים לשיכון.

[עריכה] שכונת הגפן

שכונת הגפן – הוקמה לאחר שכונת תל בנימין דרומית לה על אדמת הפרדסים של שלושת האחים גפן. שוכנת במרובע הרחובות ז'בוטינסקי, ביאליק, אבא הלל והמבדיל.סופחה לרמת-גן ב- 30.12.1943. בסמוך לשכונת הגפן הקימה עירית ר"ג ב1945 את 'בית הגאולים' שהיווה מעברת קליטה ל19 ממשפחות פליטי המלחמה מאירופה. בתי הספר גאולים והגבעה ששכנו בשכונת אלו אוחדו בשנת 1990 לביה"ס 'גבעולים'.

[עריכה] נחלת גנים

שוכנת בין רחוב המבדיל לרחוב בן גוריון של היום, מצפון לדרך ז'בוטינסקי, והחלה דרכה כישוב נפרד. ראשיתה הרשמית באספת בעלי מלאכה שכינס שיינקין ב1914 בה הוצע לקנות 280 דונם מ'חברה חדשה'. אדמות אלו נרכשו מן הגרמנים אשר קנו אותם מערביי ג'ריסה. העלייה לקרקע של שתי המשפחות הראשונות הייתה ב1923. התפתחותו הייתה איטית ואף שנטעו בו פרדסים הרי שפיתוחו הממשי החל בשנות ה30 של המאה העשרים עם הקמת בתי החרושת קשת,תסס,ונועם-שוקולדה [שהפך לצ.ד הידוע]. בנחלת גנים הוקמה גם נגרייתו של אברהם קריניצי ראש מועצת ר"ג. ב1935 נסלל הכביש הראשון ברחוב רש"י (מול משטרת ר"ג של היום) אך היישוב לא הצליח לעמוד על רגליו כנקודה נפרדת גם בהבט הכלכלי מנהלי וגם בנסיבות הבטחוניות. אברהם קריניצי תאר את מאמציו לשכנע את תושבי היישוב להסתפח לרמת גן ואכן ב1939 הוכללה נחלת גנים בשטח בנין ערים ר"ג וב1943 סופחה באופן לעיר באופן רשמי. ראשיתה של תחנת הרדיו גלי צה"ל במבנה בית הספר "המנחיל", על גבעה בשכונה זו.

[עריכה] שכונת הלל

שכונת הלל - סופחה לרמת-גן ב- 30.12.1943., קרויה על שם בן אחת המשפחות הראשונות אשר נפטר ממחלה. במרכזה 'הר הארנבות'. גבעת כורכר מוארכת אשר חורשת אורנים ניטעה על פסגתה. זכתה לכנויה על ידי ילדי ר"ג בשנות הארבעים והחמישים אשר נהגו לשחק בה [ומעולם לא ראו בה ארנבות..]. עם הקמת שבט צופי ר"ג בשנת 1944 שימשה לפעילות מחנאית. בצורה מעגלית על וסביב הגבעה סלול רחוב הגלגל המעגלי ובצידיו בתי השכונה. רחובות נוספים חוצים את המעגל במרכזו ורחובות הרא"ה, בן-גוריון וחיבת ציון עוטפים אותו מחוץ. במרכז השכונה קריית חנוך ובה בתי הספר 'הלל', 'יבנה' ו'קרני הראם' ולידם בתי כנסת ומקווה. על הגבעה שקוצצה מכל צדדיה עד שכמעט ואינה ניכרת נבנה ב1965 בית מגן דוד אדום של רמת גן. שכונה זו שימשה משכן לשגרירויות רבות בעשורים הראשונים למדינה.

[עריכה] שכונת עלית

הוקמה ב- 15.9.1949. על שטח בן 13 דונם בצמוד לתל בנימין על ידי הבעלים של ביח"ר עלית א.פרומצ'נקו לטובת עובדי המפעל.

[עריכה] שכונת ראשונים

נקודת האחיזה הראשונה בר"ג אשר יושבה על ידי 'הקבוצה הקנדית' בשנת 1921 ב9 מגרשים ראשונים בני 15 דונם. השכונה כוללת את סביבת הרחובות שפירא, תרע"ד וראשונים. בסמוך לתחנת הדלק מול מתחם עלית ניתן עדיין להבחין בשרידי צריף ותיק משכונה זו. בסמוך לנתיבי איילון ולשטח גבעתיים – מקבץ אקליפטוסים, יתכן ופרי נטיעותיהם של ראשונים אלה. בעשור האחרון משנה השכונה פניה ונבנים בה מגדלי מגורים.

[עריכה] תל בנימין

קרויה ע"ש בנימין גולדברג ז"ל, בנו של בעל 'פרדס גולדברג' יצחק לייב גולדברג שנפל כשוטר מיוחד בהגינו על בית החרושת לספירט במאורעות 1929 . הוקמה על גבעת הכורכר שבמשולש הרחובות ביאליק, אבא-הלל, דרך ז'בוטינסקי. בה שכן בית ראש הממשלה השני שרת. סופחה לרמת-גן ב- 30.12.1943.

[עריכה] תל גנים

שוכנת בחלקה הדרומי של רמת גן בגבולה של גבעתיים בסמוך למחנה הצבא הבריטי הגדול ששכן בדרום רחוב מודיעין/בן גוריון של היום. באופייה הראשוני הייתה שכונת פועלים נפרדת מר"ג הסמוכה לשכונת בורוכוב. בשנת 1945 סופחה לרמת-גן.

[עריכה] תל יהודה

הוקמה ב1932 על אדמתו של יהודה בית הלחמי. ראשוני תושביה היו מפוני שכונות תל אביב ממאורעות 1936-1939. אדמתו של בית הלחמי חולקה למגרשים ונמכרה ליוצאי תימן.השכונה שגבלה ברמת יצחק סופחה לרמת-גן ב- 1.5.1944 ונבלעה בין השכונות קריית בורוכוב ותל גנים.

[עריכה] לקריאה נוספת

• ספר ראשוני רמת גן, הוצאת עיריית רמת גן, 1965,
• ישראל אלדד (עורך), ספר רמת גן, 1955,
• ספר היובל לרמת גן, בהוצאת 'המועצה המקומית רמת גן, 1946
• בכח המעשה א. קריניצי בהוצאת מסדה 1965

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אתר העירייה
• תמונת לוויין של רמת גן ב־Google Maps
• אתר על שכונת מרום נווה

מחוז תל אביב
ערים	אור יהודה · בני ברק · בת ים · גבעתיים · הרצליה · חולון · קריית אונו · רמת גן · רמת השרון · תל אביב-יפו
מועצות מקומיות	אזור · כפר שמריהו
מועצות אזוריות	מועצה אזורית אפעל