ג'נין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'נין (בערבית: جنين), עיר ערבית בצפון השומרון. מרבית תושביה מוסלמים ומיעוטם נוצרים. בעיר עצמה מתגוררים 34 אלף תושבים ובמחוז ג'נין כ-250 אלף נוספים. 54% מהתושבים הינם צעירים מתחת לגיל 20 (נתונים משנת 1997). רבים מתושבי העיר מתפרנסים מחקלאות ומייצור פחם. הדת המוסלמית היא דומיננטית בעיר, ותושביה המוסלמים אדוקים למדי.
במרכז העיר נמצא מחנה הפליטים ג'נין, המאכלס פליטים מתקופת מלחמת העצמאות וצאצאיהם, שבמשך היובל שחלף מאז, תחת שלטון ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית, המשיכו לכנות עצמם פליטים, אף על פי היותם יושבי קבע וילידי העיר.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
במלחמת העולם הראשונה שימשה ג'נין בסיס לכוחות של האימפריה העותומנית וגרמניה.
במלחמת העצמאות כוח של צה"ל עשה מאמץ לכבוש את ג'נין, אולם נהדף תוך כדי ספיגת אבדות כבדות מידי התושבים המקומיים, בתגבור חיילים עיראקים וירדנים.
בעקבות מלחמת העצמאות נכללה העיר בשטחי הגדה המערבית שבשליטת ירדן. במלחמת ששת הימים כבש צה"ל את העיר, כחלק מכיבוש כל הגדה המערבית. במסגרת הסכמי אוסלו נמסרה העיר, בשנת 1996 לשליטתה של הרשות הפלסטינית.
במשך עשרות שנים נודעה ג'נין בקיצוניות של תושביה כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל. בתחילת המאה ה-20 יצאו ממנה מפגעים בראשות עז א-דין א-קסאם שפגעו באוכלוסייה היהודית. בתקופת מאורעות 1939-1936 שימשה בסיס לכנופיות.
[עריכה] אירועי גאות ושפל
במהלך אירועי גאות ושפל נודעה העיר, הנחשבת למעוז של תנועת הג'יהאד האיסלאמי, במספר הרב של מחבלים מתאבדים אשר יצאו ממנה לשטח ישראל. בשל כך היא אף זכתה לכינוי "בירת המתאבדים".
באפריל 2002 יצא צה"ל למבצע חומת מגן, על מנת לבלום את סדרת הפיגועים, ובפרט פיגועי ההתאבדות, שיצאו מיהודה ושומרון. אחת הפעולות המרכזיות התבצעה במחנה הפליטים ג'נין, ובמסגרתה נהרגו 23 מחיילי צה"ל (14 מהם ביום אחד). על-פי ישראל נהרגו בקרב בג'נין 47 מחבלים ו-7 אזרחים.
בשל ההתנגדות העזה של המחבלים וריבוי מטעני החבלה והמבנים הממולכדים במחנה הפליטים, הרבה צה"ל להשתמש בדחפורים, תוך כדי מעבר מבית לבית. בשל כך נגרם במחנה הרס רב, מה שגרר האשמות מצד הפלסטינים כלפי ישראל על ביצוע פשעי מלחמה, במה שכונה על ידם בשם "טבח ג'נין". ההאשמות והגינויים ברחבי העולם גברו בשל סירוב ישראל להתיר לצוות בינלאומי, בראשות ראש ממשלת פינלנד לשעבר, לחקור את האירועים, בטענה של חוסר נייטרליות וכן בשל החלטת הצבא לסגור את המחנה לכניסת עיתונאים למשך שבועיים.
דו"חות חקירה של האו"ם וארגוני זכויות האדם, שהתכנסו לאחר תום המבצע שללו את הטענה שבג'נין התרחש טבח. בעקבות דו"חות אלה פרסם השבועון האמריקני "טיים" כתבת תחקיר מעמיקה שהפריכה מכל וכל את ההאשמה הפלסטינית.
עם זאת כלל הציבור הפלסטיני לא קיבל את מסקנות הדו"חות, והקרב הפך בפי נציגיה לחלק מהנרטיב הפלסטיני כסמל ל"פשעים שביצעה ישראל כנגד העם הפלסטיני". ביטוי לטענות הפלסטיניות ניתן בסרטו של מוחמד בכרי "ג'נין ג'נין".
גם לאחר תום מבצע חומת מגן, המשיכה העיר להצמיח בקרבה מחבלים מתאבדים, ופעילי הג'יהאד האיסלאמי וגדודי חללי אל אקצא (בראשות זכריה זביידי) המשיכו בנסיונות להוציא פיגועים לשטח ישראל, ובעיקר לערים חדרה, עפולה ונתניה. השלמת בניית גדר ההפרדה בצפון השומרון, וכן הפעילות הנרחבת של צה"ל והשב"כ בעיר ובכפרים הסמוכים לה, הובילו לירידה דרסטית בכמות הפיגועים היוצאים מן העיר, על אף שחוליות טרור מהאזור עדיין מנסות להוציא פיגועים בשומרון ובשטח מדינת ישראל.
[עריכה] יהודים בג'נין
כבר בתקופת ההתנחלות בארץ, הוקמה במקום עיר הלויים "עין גנים" בנחלת שבט יששכר (יהושע י"ט, כ"א / יהושע כ"א, כ"ט). במהלך השנים הוסב שם העיר ל"גינת".
חוקרי ארץ ישראל הקדומה ר' אשתורי הפרחי וישעיהו פרס זיהו את עין גנים עם ג'נין של ימינו. בספר יהודית מוזכרת "גיני" (יהודית ג', י') כיישוב יהודי אשר סמוך אליו חנה מחנה הוליפרנס. יוסף בן מתתיהו מזכיר בספרו "מלחמת היהודים" (ספר ג', ג', ד') את גנים כיישוב הממוקם בצפון השומרון. כמו כן, ידוע כי יהודים התגוררו בעיר בתקופת ימי הביניים ועסקו במסחר וברפואה.
בשנת 1922 התגוררו בעיר על פי מפקד האוכלוסין הבריטי, שבעה יהודים אשר מרביתם שרתו במשטרת ג'נין, ובשנת 1931 התגוררו בעיר 4 יהודים בלבד.
בשנת 1943 הכינה מפקדת ההגנה בראשות משה סנה תוכנית התיישבות, אשר הציעה להקים בסביבות ג'נין כעשרה יישובים חדשים, וזאת במטרה להקיף את העיר ביישוב יהודי.
