מיתולוגיה יוונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

זאוס - ראש האלים

מיתולוגיה יוונית היא אוסף המיתוסים שנוצרו ביוון העתיקה, ובהם, בין היתר, תיאור האלים בדמות אנוש, תולדות עלילותיהם, ועלילות גיבורים בני תמותה או חצאי אלים. המיתולוגיה אינה כל הדת היוונית; זו כוללת את הפולחן אשר חלקו ממוסד, מוגדר ומנוהל על ידי הפוליס, וחלקו טקסים פרטיים ובחלקם מיסתוריים.

רומי, שכבשה את יוון, אימצה מן היוונים את המיתולוגיה, ולכן במיתולוגיה הרומית מופיעים סיפורים כמעט זהים, אבל בשמות שונים. חלק מן האלים מוכרים יותר בשמותיהם הרומיים מאשר בשמותיהם היווניים, כמו ארוס, שמוכר יותר בשמו הרומי קופידון.

[עריכה] על המיתולוגיה

בתרבות היוונית היה מספר רב של אלים, על פי תפקידיהם ועל פי מיקומם. בערים שונות היו אלים מקומיים, בעלי שמות שונים, שמילאו תפקידים דומים. תכונות אנושיות, תחומי עיסוק אנושיים, כוחות טבע כלליים, ואף מעיינות ונהרות ספציפיים זוהו עם אלים אלה ואחרים.

דמויות האלים היו מואנשות והם היו, במידה רבה, מעין אדם-על. בעיקרו של דבר, דמו בצורתם החיצונית לזו האנושית ובתכונותיהם לאלה של בני האדם, אך היו חזקים יותר ובעלי חיי נצח. הם יכלו להפצע, אך חוסנם הגופני היה רב והם החלימו בקלות. היו להם רגשות של בני תמותה, כמו תשוקה, אהבה, קנאה ושנאה, והם יכלו לעשות מעשים לא מוסריים כמו רצח או אונס, אך לבני האדם אסור היה לבקרם על מעשיהם. לעיתים היו האלים חוברים אל בני האדם, מקיימים איתם יחסים (כמו למשל, זאוס, אשר הרבה לשכב עם בנות האדם), ואף יולדים ילדים אנושיים (או על אנושיים) כמו הסיפור המיתי על הרקולס.

שנים-עשר האלים החשובים ביותר נקראו האלים האולימפיים, כיוון ששכנו על פסגתו של ההר אולימפוס, הגבוה שבהרי יוון. הם שמרו על חיי נצח בעזרת מזון האלים - האמברוזיה ומשקה האלים - הנקטר. באומנות אפשר לזהות את דמויות האלים השונים על-פי סמלים מקובלים שהיו ידועים לכל - לבוש, חיה או חפץ שנחשבו לסמליהם האישיים. האלים הופיעו לעיני בני האדם בגלגולי צורה ובתחפושות שונות.

הדחף הבסיסי לאמונה באלים, היה ניסיון להסביר את כוחות הטבע הלא מוסברים, ולנסות לגייס אותם למען האדם, כמו גם להסביר מאורעות היסטוריים. ניסיון הפקת הלקח הוא מוטיב ידוע במיתולוגיה היוונית (כמו למשל סיפור לידתו של המינוטאור). היו כאלו שלא רק שעבדו אלים ידועים, אלא אף כאלו שלא ידועים, באתונה הייתה עבודה של "האל הלא ידוע", כנראה במטרה לכסות את הכוחות שבטבע שלא זוהו- עובדה שהיוותה פתח להמרתם לנצרות מאוחר יותר.

על פי המיתולוגיה, לבני האדם יש נשמה (פסיכה) שיוצאת מהם בזמן מותם והולכת לשאול, מקום תת קרקעי, שכדי להגיע אליו יש לחצות באמצעות סירה נהר תת קרקעי בשם סטיקס. לשם חציית הנהר צריך היה לשלם במטבע לזקן שנהג בסירה - לשם כך צוידו המתים במטבע תחת לשונם בעת קבורתם. קרברוס, כלב תלת ראשי, שמר על פתח הטרטרוס שלא יכנסו לתוכו אנשים חיים, אותם טרף.

[עריכה] מקורות המיתולוגיה

השפעתן של המיתולוגיות המזרחיות: הבבלית, הפרסית , הכנענית והמצרית ניכרת במיתולוגיה זו. אפשר למצוא מקבילות אפילו לסיפורי התנ"ך (השוו לדוגמה את פרשת המבול לסיפורם של דיאוקאליון ואשתו פירהא).

סיפורי המיתולוגיה רווחו בקרב היוונים כתורה שבעל פה עד שהועלו על הכתב בעיקר על ידי שני משוררים: הסיודוס והומרוס. שני המקורות אינם משלימים או חופפים זה את זה ואף ניתן למצוא סתירות ואי התאמות בין שני המקורות.

[עריכה] הומרוס

הומרוס הוא היוצר הקדום מבין השניים. המקור העיקרי לסיפורי המיתולוגיה שלו הן הפואמות איליאדה ואודיסיאה המתוארכות למאה השמינית לפנה"ס. המשורר מתאר את האלים בדומה לשושלת מלוכה עם חצר אצילים המהווים משפחה רחבה. הוא כמעט אינו מתיחס לסיפור הבריאה ותולדות העולם, אלא לעלילות האלים האולימפיים ושאר גיבורי המיתולוגיה. בשירתו נתן בסיס לדת האולמפית הממוסדת.

[עריכה] הסיודוס

הסיודוס תיאר את הבריאה ותולדות העולם בפואמה "תיאוגניה". פואמה זו נכתבה כנראה מספר עשרות שנים לאחר הפואימות של הומרוס. כחלק מתיאור הבריאה מספר המשורר על האלים הכתוניים ומורגשת בסיפוריו השפעתן של המיתולוגיות המזרחיות. על סיפורי אלים אלה מבוססת הדת היוונית הכתונית הפרטית, המסתורית יותר וכנראה גם הקדומה יותר מזו הבאה לידי ביטוי אצל הומרוס.

[עריכה] מקורות נוספים

עלילות האלים וגבורת הגיבורים סופרו בטרגדיות של אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס. אפולוניוס מרודוס תיאר בפואמה "ארגונאוטיקה" את סיפור מסע הארגונאוטים, וסיפורו של האל דיוניסוס נכתב על ידי נונוס ביצירתו דיוניסיאקה בתחילת ימי הביניים. ראוי להזכיר גם את הפואמה "איניאדה" מאת המשורר הרומי ורגיליוס, המקבילה לסיפור האודיסיאה.

[עריכה] לקריאה נוספת

אהרן שבתאי, המיתולוגיה היוונית, הוצאת מפה.
עדית המילטון, מיתולוגיה, הוצאת מסדה.
ישראל שצמן, אנציקלופדיה של העולם הקלאסי (שני כרכים), ספרית מעריב.
רוברט גרייבס, גיזת הזהב ISBN 0755106008
גרהארד פינק, מי ומי במיתולוגיה העתיקה, הד ארצי הוצאה לאור, 1998.
נירה הראל, סוס הפלא המעופף, מסדה, 1983.
עמיקם שפיר, יוון העתיקה (מתוך סדרת הספרים "מיתוסים ואגדות עמים"), הוצאת ש. פרידמן, 1994.