מישור החוף הדרומי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
מישור החוף הדרומי הוא אחד משלושת חלקיו של מישור החוף והוא הדרומי שבהם ומכאן שמו. מישור החוף הדרומי הוא גם הגדול ביותר מבין שלושת החלקים של מישור החוף.
תוכן עניינים |
[עריכה] תיחום גאוגרפי מצפון לדרום
מישור החוף הדרומי משתרע מדרום לאגד הערים תל אביב יפו עד לרצועת עזה, ומחוף הים התיכון במערב עד לגבעות השפלה במזרח, גבולות אלה אינם מקובלים על הכול ויש חילוקי דעות לגביהם. את גבולו הצפוני של מישור החוף הדרומי נהוג לקבוע בנחל הירקון, באזור גוש דן, משם הוא ממשיך דרומה לאורך קו החוף עד לרצועת עזה ואזור העיר רפיח.
יש המחלקים את מישור החוף הדרומי לשני חלקים מרכזיים:
- מישור חוף יהודה-מנחל הירקון במפון ועד נחל שקמה בדרום, אזור זה משתרע מאזור תל אביב ועד לקצה הצפוני של רצועת עזה והוא נקרא כך מכיוון שלאחר מספר קילומטרים ברוחב קטע זה מתחילה שפלת יהודה, המוכרת גם כ"השפלה", ובנחליה מתנקזים המים מהרי יהודה הנמצאים ממזרח.
- מישור חוף עזה-מוכר גם כרצועת עזה והוא תחום מנחל שקמה בצפון ועד גבול ישראל - מצרים בדרום למרות שלא כל שטחו של קטע זה הוא בשטחה של רצועת עזה אלא נכלל בו גם חבל אשכול.
קטע זה של מישור החוף הוא הרחב ביותר מבין שלושת קטעי מישור החוף והוא עשוי להגיע עד לכ-40 קילומטר ברוחבו המקסימלי באזור חבל אשכול.
יש לעשות הבדל ברור בין השפלה למישור החוף הדרומי שכן ישנו שוני בין שני מושגים אלו-אכן, ישנו אזור שהוא "משותף" לשני אזורים אלו אך בעיקרון אזור השפלה הוא יותר מזרחי ובו כבר מתחילות להופיע הגבעות המערביות של שפלת יהודה ואילו מישור החוף הדרומי הוא יותר מערבי ואין בו זכר לגבעות של שפלת יהודה.
[עריכה] קרקע
פני השטח במישור החוף הדרומי הם גבנוניים, הדבר בולט בעיקר ברכסי הכורכר החוצים את האזור לאורכו. בדרך כלל גובהם לא עולה על 70-80 מטר, חוץ מאזור קרית גת, שבו יש התרוממות עד לגובה של למעלה מ100 מטרים, ואפילו 138 מטר באזור חוות ניבה. באזור מישור החוף, ניתן להבחין בארבע רצועות המשתרעות ממערב למזרח:
- רצועת החולות.
- רצועת רכסי הכורכר.
- רצועת גבעות החמרה.
- רצועת קרקעות הסחף.
[עריכה] רצועת החולות
רצועת החולות נמשכת המישור החוף לכל אורכו ומגיעה לרוח של 5-6 קילומטרים, ונקטעת ל5 יחידות משנה רוחביות על ידי עמקי הסחף שיוצרים ערוצי הנחלים בדרכם אל הים:
- חולות אשקלון (בין נחל שקמה לאשקלון)
- חולות ניצנים (בין אשקלון לאשדוד)
- חולות אשדוד (בין אשדוד לנחל לכיש)
- חולות יבנה (בין נחל לכיש לנחל שורק)
- חולות ראשון לציון (בין נחל שורק לתל אביב-יפו)
ההולכים ונעלמים מתחת לשטחי הבניה של הערים הגדולות.
[עריכה] רצועת רכסי הכורכר
רכסי הכורכר באזור מצטיינים בפריסתם הרבה, והם יוצרים 3-5 רכסים, המקבילים זה לזה, אך בשל המרחק הרבה ביניהם והכיסוי החולי קשה לעיתים להבחין בהם, ביחוד בחלקו הדרומי של האזור. הרכס המערבי יוצר, במגעו עם רו המים, חוף, מצוקת וכפים, שנוצלו בתקופות שונות לבניית מעגנים ונמלים, דוגמת אשקלון הימית ויבנה ים, רכס זה מכוסה כמעט לכל אורכיו בחוליות, המגיעות עד חולון בצפון. ממזרח לו משתרע רכס הכורכר, שעליו שוכנת ראשון לציון, הוא מפוצל ליחידות אורך משניות, ובינו לבין הרכס המערבי והחוליות הוא יוצר את המרזבה. הרכס המיזרחי בנוי כשורת גבעות מפוצלות, הנמשכות מרמלה דרך אזור רחובות, לגדרה ודרומה. בשל גובהם הגדול יחסית של גיבעות הכורכר, ניבנו עליהם יישובים הצופים על מישור החוף והדרכים שמובילות אל הים, ובמאה ה20 הותקנו מחצבות כורכם לבניה וסלילת כבישים.
[עריכה] רצועת גיבעות החמרה
תפוצת גיבעות החמרה מגיעה לשיאה בצפונו של האזור. הן מהוות גוש רחבה משתרע בין נחל שורק בדרום ונחל אילון בצפון. ובו כלולות סביבות היישובים ראשון לציון, רמלה ורחובות. קרקע זאת נפוצה גם בדרום, בעיקר בחלקו המערבי של האזור, ברכסי הכורכום ובחולות.
[עריכה] רצועת אדמות הסחף
עמקי האורך שיוצרים נחלי האזור בולטים רק בחלקו המערבי, הם מהווים את המרזבה של מישור החוף הדרומי. בניגוד לאבוסים שבאזור השרון, המקבילים לה בהיותם מצויים בין רכסי הכורכר, המרזבה היא רחבה, גבוהה יותר (25-30 מטר מעל פני הים) וניקוזה יעיל וכמעט אינו יוצר שטחי ביצות. לאורכה של המזרבה נמשכים כביש החוף ומסילת הברזל לעזה (בקטע שמיבנה דרומה). קרקעיתה בנויה אדמות סחף שהורבדו על ידיד הנחלים, הבולטות בצבען הכהה.
בחלקו המיזרחי של האזור אפשר להבחין בעמקי אורך נוספים, רחבים יותר ומקוטעים. במקביל לעמק האורך המיזרחי של השרון (מרזבת השרון) מצוי גם במישור החוף הדרומי עמק אורך, הנמשך מצפון לדרום, בין רכסי הכורכר וגבעות החמרה מזה ושלוחות השפלה מזה. כלפי דרום הוא מתרחב והולך עד לאגן ניקוז של נחל לכיש (בו עובר כביש האורך המיזרחי רמלה-קרית גת).
לנחלי מישור החוף הדרומי אופיינית זרימה בערוצים נפרדים עד למרזבה, לרגלי החוליות ורכסי הכורכר המערביים מתלכדים ויוצרים ערוצים נפרדים לערוצים הראשיים ומוסיפים לזרום צפונה לאורך כמה קילומטרים עד שהם פורצים להם דרך מערבה, לעבר הים. כך הם יוצרים, במעבר מן המרזבה אל חוף הים, קשת גדולה, המנתקתאת אזורי החולות לגושים בודדים.
מערכת הדרכים באזור הייתה מבוססת לפנים על תוואים טבעיים, כגון דרך חוף הים, שעלתה מעזה צפונה לאורך המרזבה (בקירוב בתוואי מסילת הברזל לוד-חיפה וכביש החוף) "הדרך הדרומית" שעברה לרגלי גבעות השפלה מלוד דרומה, וצירי רוחבף שעברו בעמקי הנחלים, כיום נפרצות הדרכים בהתאם לצורכי התעבורה, וכמעט ללא התחשבות בתוואים הטיבעיים. בייחדו בולט הדבר בכביש המהיר תל אביב-אשדוד ובדרכי רוחב רבות שניפרצו באזור, בעיקר בצפונו, באזור גבעות החמרה.
[עריכה] הצומח
[עריכה] צומח חוף הים
בקרבת הים נושבות רוחות חזקות, הנושאות עימן רסס מלוח של מי ים. כמות הרסס והשפעתו על הצמחים רבה בקירבת הים, ואילו במרחק של כמה עשרות מטרים מן החוף פוחתת השפעתו. בהתאם לשינוי בעוצמת הרוחות וברסס גדל הצומח ב"חגורות" המקבילות לחוף. לחגורות הקידמיות אופייני צומח חופי מיוחד, העמיד בפני רוחות ורסס מי הים. רצועת החוף של אזור ההצפה של הים היא מלוחה, וכמעט לא גודל בה דבר. לעיתים מצויים ברצועה זאת צמחי זוגן לבן. צמח זה, הנפןץ בחופי סיני, חדר בשנים האחרונות והגיע עד לחוף הכרמל.
חגורת הצומח הראשונה הקרובה לים היא חברת המילחית האשלגנית ולפופית החוף. בעורפה של חברת צמחים זו, ברצועה קצרה, שולטת בדרך כלל חברת מד חול דוקרני ולוטוס מכסיף, אם כי הגבולות בין שתי החגורות לא תמיד ברורים.
חגורת הצמחים השלישית מאכלסת את החוליות הקידמיות שלמרגלות מצוק הכורכר. חוליות אלו בנויות לרוב מחול גס ומחצץ כורכרי. לחגורת הצמחים הזאת אופיינים לוטוס מכסיף, חבצלת החוף, צלבית החוף, גלעניון החוף, ידיד החולות המצוי, ועוד. בפסגת המצוק עוצמת הרוח חזקה ביותר, התשתית נעדרת כיסוי חולי והצומח מורכב מבני שיח שרועים.
לחוליות העורפיות, כלומר אותן חוליות המצויות מעבר למסחה המוצק, אופיינייות שתי חברות של צומח החולות. החוליות הנעות מאוכלסות בחברת ידיד החולות המצוי. החוליות שנעצרו בידי רכס הכורכר מכוסות בחברת הלענה החד זרעית, המלווה גם בצמחי רותם המדבר, דנתיות החולות, ארכובית ארץ ישראלית, ועוד.
[עריכה] צומח החולות
בשקעים בין החוליות מופיעים צמחי אגמונית הכדורים, קנה-סוכר מצרי וארכובית ארץ ישראלית. מציאותם של צמחים אלו מעידה על מי תהום גבוהים ועל תשתיות של קרקע חריסית. בתי גידול אחרים הם החולות הנודדים, החולות המיוצבים למחצה והחולות המיוצבים, רכסי הכורכר, קרקעות החמרה, קרקעות גרומוסולים, ובתי גידול לחים, כגון נחלים, ביצות ובריכות. כל אחד מבתי גידול אלה מאוכלס על ידי חברות מצחים המיוחדות לו. המשותף למרבית בתי הגידול של מישור החוף היא מציאותן של קרקעות חוליות. כמות המים בקרקעות אלה היא מועטת (3%-10%), והמים מחלחלים בהם לעומק רב. גם כושר ההזנה של קרקעות אלה הוא דל, והן עניות בחנקות. יוצאי דופן הם בתי הגידול שבהם מצויה מתחת לחול שכבה חריסית עוצרת-מים. התנאים בבתי הגידול החוליים, ובמיוחד בחוליות, דומים מאוד לתנאים השוררים בבתי גידול מדבריים. ואמנם, כתוצאה ממחסור במים וממיעוט החנקות בקרקע, צמחי החולות הם בעלי תכונות קסרומורפיות.
[עריכה] צומח הגרומוסולים
המישורים האלוביאליים במישור החוף מעובדים ברובם, והצומח הראשוני בהם הושמד כנראה בזמנים ההיסטוריים, וכיום לא נשאר מהם שריד. הקרקע כאן היא חרסיתי, פורייה ובעלת כושר נשיאת מים רב. לעיתים גרוע הניקוז בקרקעות אלה, ואז ליקוי גם האוורור. בשל תכולת החרסית הגבוהה תופחת הקרקע לאחר הרטבתה ומתכווצת עם התייבושתה, וכך נוצרים בה סדקים. בסדקים אלה נשפכת קרקע מן האופק העליון אל האופק התחתון, ולפיכך מתערבבת הקרקע והיא חסרת פרופיל ברור. הצומח של קרקעות אלו כיום הוא צמח סגטלי (צמחי שדות וצמחי באשה) והחברה השולטת בו היא חברת ינבוט השדה וחוח עקוד. זוהי חברה של עשבי באשה, המלווה גידולים חקלאיים, או מצויה בשטחים הנתונים למשטר של עיבוד חקלאי.
[עריכה] התיישבות וחקלאות במקום
בני אדם ישבו במקום עוד מימי קדם, בתחילה היו אלו הפלשתים וכן עוד מספר שבטים כנעניים שישבו לחופי מישור החוף הדרומי, בעיקר באזורי יפו, אשדוד, אשקלון ועזה אך גם באזורים אחרים. הביקוש לאוזר אדמה זה נבע מהקרבה לים ומכאן פתח כלכלי לים התיכון וכן אדמה שהיא בחלקה נוחה לחקלאות וכן הנחלים הזורמים במקום.
ראשוני המתיישבים היהודים שישבו במקום עם חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל התיישבו בעיר יפו שהייתה ברובה עיר ערבית. בסוף המאה ה-19, עם הקמת המושבות הראושנות הוקמו במקום המושבות רחובות, נס ציונה, באר טוביה, גדרה, ראשון לציון ומאוחר יותר הוקמו תל אביב (תחילה כ-אחוזת בית) וכן התפתחו במקום יישובים חקלאיים ולא חקלאיים עם הזמן כגון כפר מרמורק, נגבה, בית דגן ועוד. בשנות ה-30 ושנות ה-40, לפני ההחלטות על חלוקת המדינה, החל תהליך יישוב אזור מישור החוף הדרומי על ידי מספר יישובים כגון גברעם, תקומה ועוד על מנת לבסס את היישוב היהודי באזור זה ולקבוע עובדות בשטח לפני החלוקות המתקרבות, ועל כן במבצעי חומה ומגדל ו11 הנקודות הוקמו יישובים גם באזור זה וכן על מנת לחבר את מרכז הארץ היהודי עם מעט היהודים שישבו באזור הנגב.
לאחר הקמת המדינה, הוקמו יישובים רבים באזור זה, בעיקר באזור הערים אשקלון, אשדוד וחבל אשכול (תחילה חבל הבשור על מנת לפתח אזורים אלו שלא יושבו כמעט בכלל עד אז.
באזור הוקמו בשנות ה-50 גם מספר מעברות ועיירות פיתוח כגון יבנה, אשדוד, נתיבות, שדרות ואופקים אך עולים גם שוכנו במושבים וקיבוצים שהוקמו לפני קום המדינה או לאחריה.
כיום אזור זה הוא אזור ירוק ומיושב והחקלאות במקום, חבל אשכול וגם גוש קטיף עד לשנת 2005, מספקת תוצרת רבה לשווקים בארץ ובחו"ל.
בתחילת הייתישבות היהודית באזור, ובעיקר בעשרות השנים האחרונות, עוברת עלו מהפכה ונופו משתנה. תופעה זאת בולטת במיוחד באזורים העירוניים התעשייתים לאורך החוף. גם מפעל השפכים המרכזי לגוש דן שבחולות ראשון לציון, ואזורי התעשייה, נוסף על פיתוח רשת דרכים והפסקת זרימת סחף הנילוס (בעיקבות הפעלת סכר אסואן) יוצרים שינויים בנופו הטיבעי של האזור.
[עריכה] מישור החוף הדרומי מבחינה צבאית והיסטורית
לפני הגעת השבטים לארץ כנען ישבו במקום שבטים רבים, ביניהם פלשתים. עם חלוקת הארץ יחשבו במקום השבטים דן וכן שטח שהיה בידי פלשתים. דוד המלך כבש את האזור מידי פלשתים ועל כן עבר האזור לידי שבט יהודה. בחלוקת בארץ לממלכת ישראל וממלכת יהודה עבר אזור זה לידי ממלכת יהודה למרות שתמיד שימש כאזור שנכבש לעיתים על ידי ממלכת ישראל ולעיתים על ידי מצרים. עם כיבוש הארץ על ידי ממלכת אשור נכבש גם האוזר אך עם עזיבת כוחות אזור את המקום נכבש על ידי ממלכת יהודה.
הערים החשובות בכל התקופות באזור זה היו יפו, אשדוד, אשקלון ועזה ועליהן נלחמו היוונים, הפרסים והחשמונאים. ערים אלו שימשו כמוצא חשוב לים ועל כן רבים נלחמו עליהן. בעת השלטון הערבי לא טיפחו השליטים את האזור והוא הוזנח, גם בזמן שלטון הצלבנים והממלוכים. עת נכבש האזור על ידי הממלוכים, שחששו מכניסה חוזרת של הצלבנים לחופי הארץ השמידו את נמל יפו אך למרות זאת הגיעו בדרכי היבשה צלבנים ונזירים מרחבי אירופה. כאשר הגיע לאזור נפוליאון הוא כבש את האזור בקרבות קשים בגלל החשיבות הרבה של אזור זה.
בעת תקופת השלטון העות'מאני החל האזור לשגשג במעט ושופצו נמלי יפו ואשדוד. עם התקדמות הבריטים לכיוון ארץ ישראל פינו העות'מאנים את היהודים ביפו ותל אביב מחשש שיעזרו לכוחות הבריטיים בכיבושיהם אך זה לא עזר ולבסוף נכבש האזור על ידי בריטניה אשר סייעה לפיתוח האזור מבחינה כלכלית והתיישבותית. במהלך המרד הערבי הגדול בשנים 1936-1939 נסגר נמל יפו, השער החשוב ביותר בכניסה לארץ ישראל ועל כן הוקם נמל תל אביב בכדי לשמש תחליף לנמל יפו. הבריטים, בתוכנית החלוקה שהציעו, הציעו כי אזור זה יעבור ברובו לשליטת היהודים וכי רצועת עזה תישאר בידי הערים. עוד החליטו הבריטים כי אזור יפו וכן הכביש המחבר בינה לבין לוד ישארו בשליטה בריטית (כאילו שליטה בינלאומית) שכן הבריטים רצו לשמור לעצמם את השער הימי לארץ ישראל (יפו) והשער האווירי לארץ ישראל (לוד).
במלחמת העצמאות היו במקום מספר קרבות חשובים והם:
- מבצע כיתור-כיבוש השטח שליד המושבות מזכרת בתיה וגדרה בהם הכפרים עקיר וקטרה. המבצע היווה חלק ממבצע ברק.
- מבצע ברק-מבצע גירוש הערבים באזור שבין רחובות לבאר טוביה
- מבצע השמד-חיסול כוחות הלחימה הערביים בין יבנה לאשדוד
- מבצע חמץ-כיבוש העיר יפו
- מבצע פלשת-מבצע לכיבוש האזור שבין יבנה לאשדוד
- מבצע דני-לכיבוש אזור לוד ורמלה
- מבצע יואב-אחד המבצעים המקיפים ביותר במלחמת העצמאות ובמהלכו נכבשו אזורי אשקלון, אשדוד, ניצנים, יד מרדכי וכן הופצץ אזור עזה
- מבצע אגרוף-מבצע הפצצת אזור עזה ואשקלון וכן אזור באר שבע
- מבצע התחלה-מבצע בו פוצצה מסילת הרכבת בין רפיח לאל-עריש
- מבצע אסף-מבצע לכיבוש האזורים האחרונים שנותרו בכיבוש ערבי באזור הנגב המערבי
[עריכה] שיוך מוניציפלי
באזור ישנן מספר ערים:
(ערים שלא בתחומי ישראל):
מועצות מקומיות:
מועצות אזוריות:
- מועצה אזורית חוף אשקלון
- מועצה אזורית אשכול
- מועצה אזורית שער הנגב
- מועצה אזורית גדרות
- מועצה אזורית יואב
- מועצה אזורית באר טוביה
- מועצה אזורית ברנר
- מועצה אזורית גן רווה
- מועצה אזורית חבל יבנה
- מועצה אזורית מרחבים
- מועצה אזורית עזתה
| אזורים בארץ ישראל |
|---|
| מישור החוף |
| מישור החוף הצפוני | השרון | מישור החוף הדרומי |
| יהודה ושומרון |
| יהודה | השומרון |
| הנגב |
| הרי הנגב הדרומי | הרי הנגב הצפוני | הרי הנגב התיכון | הערבה |
| הגליל |
| הגליל העליון | הגליל התחתון | עמק יזרעאל |
| חורן |
| הבשן | הגולן | טרכון | רמת הגולן |
| הגלעד |
| רמת אירביד |
| הרי מואב |
| הרי אדום |
