ממלכת יהודה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ממלכת יהודה הייתה הממלכה של השבטים יהודה, שמעון ובנימין. הממלכה נקראה בשם יהודה על שם שבט יהודה שהיה השבט העיקרי בממלכה (מקור השבט מיוחס על פי התנ"ך לצאצאיו של יהודה בנו של יעקב). בימי בית ראשון, השתרעה הממלכה, שהתפצלה מממלכת ישראל המאוחדת, על השטחים המיושבים על ידי שבט יהודה והנלווים אליו.
בימי הבית השני הייתה הממלכה היישות-המדינית של בני ישראל שנותרו בארץ אחרי גלות עשרת השבטים. שטח הממלכה בתקופת בית שני השתנה לפי הנסיבות, וכן מידת עצמאותה, כמדינה גרורה של אימפריה (האימפריה הפרסית, המדינה הסלאוקית, האימפריה הרומית) או פרובינקיה רומית, ואף מדינה עצמאית בימי החשמונאים.
תוכן עניינים |
[עריכה] ימי הבית הראשון
יהודה לעתים מוזכרת כממלכה הדרומית כדי להבחינה מהממלכה הצפונית (היא ממלכת ישראל) אחרי פילוג הממלכה. בירתה של ממלכת יהודה הייתה ירושלים.
כאשר הפילוג התרחש בשכם, לאחר מותו של שלמה המלך ועליית בנו רחבעם על כיסאו, בשנת 928 לפנה"ס, מרדו כל שבטי ישראל למעט שבט יהודה ושבט בנימין אשר נותרו נאמנים לבית דוד. ירושלים הפכה לבירתה של הממלכה החדשה, שנקראה ממלכת יהודה.
במשך שישים השנים הראשונות, מטרת מלכי יהודה הייתה בעיקר ביסוס מחדש של סמכותם על הממלכה של עשרת השבטים הנותרים, כך שהיה קיים מצב של מלחמה תמידית בין שתי הממלכות. במשך 80 השנים הבאות לא הייתה מלחמה ביניהן. ברוב הזמן הן היו בנות ברית ידידותיות, ושיתפו פעולה נגד אויביהן המשותפים, בעיקר נגד דמשק, במשך מאה ומחציתה. ליהודה היה קיום מבוסס יותר אחרי סופה של ממלכת ישראל עד לנפילתה הסופית בחורבן בית המקדש (586 לפנה"ס) על ידי נבוזארדאן, מי שהיה מפקד שומרי הראש של נבוכדנצר השני (מלכים ב' כ"ה 8-21).
הממלכה נהנתה מקיום נפרד במשך 389 שנים. היא תפסה שטח של כ־8,900 קמ"ר.
[עריכה] מלכי יהודה
להלן רשימת מלכי יהודה, מהראשון לאחרון. כל השנים המצוינות מתייחסות לשנים של לפני הספירה:
| ממלכת יהודה | ||
| שם | שנות מלוכה | הערות |
| רחבעם המלך | 928-911 | |
| אבים | 911-908 | |
| אסא | 908-867 | |
| יהושפט | 867-846 | שותף במלוכה 870-867 |
| יהורם | 846-843 | שותף במלוכה 851-846 |
| אחזיהו | 843-842 | |
| עתליה | 842-836 | |
| יהואש | 836-798 | |
| אמציה | 798-769 | |
| עוזיהו | 769-733 | שותף במלוכה 785-769 |
| יותם המלך | שותף במלוכה 758-743 | |
| אחז המלך | 733-727 | שותף במלוכה 743-733 |
| חזקיהו המלך | 727-698 | |
| מנשה המלך | 698-642 | |
| אמון המלך | 641-640 | |
| יאשיהו המלך | 639-609 | |
| יהואחז | 609 | |
| יהויקים המלך | 608-598 | |
| יהויכין המלך | 597 | |
| צדקיהו המלך | 596-586 | |
[עריכה] ימי הבית השני
| היסטוריה של ארץ ישראל |
|
|
| לוח התקופות בארץ ישראל |
[עריכה] שלטון האימפריה הפרסית
לאחר שיבת ציון היו שטחי יהודה נפה של האימפריה הפרסית אשר השליט בה כונה "פחת יהודה". הארץ כונתה יהוד, והייתה מעין פרובינקיה של האימפריה הפרסית, כאשר השליט בה מונה מטעם מלך פרס מקרב היהודים. בתקופה זו שיקם העם את חייו לאחר חורבן הבית הראשון. בית המקדש השני נבנה, והחלו נבטיה של עצמאות מדינית.
[עריכה] השלטון ההלניסטי
לאחר כיבוש הארץ על ידי אלכסנדר הגדול, בשנת 332 לפנה"ס, הפכה יהודה למדינה הנשלטת בידי ההלניסטים. אחרי מלחמות הדיאדוכים נשלטה על ידי בית תלמי, שליטי מצרים התלמיית, ולאחר מכן על ידי הסלאוקים אשר כבשו אותה ממצרים בשנת 198 לפנה"ס. בזמן השלטון ההלניסטי נהנתה יהודה ממידה רבה של אוטונומיה וחופש פולחן. אנטיוכוס הרביעי שינה את הקו המתון הזה וכתוצאה מכך, מרדה יהודה בהנהגתו של מתתיהו החשמונאי.
[עריכה] בית חשמונאי
מרד החשמונאים כנגד הסלאוקים הביא לתקופה של עצמאות. לתקופה קצרה בימי מתתיהו הכהן ויהודה המכבי ניתן היה לדבר על עצמאות מלאה, אך לאחר מותו של יהודה בקרב, ולאור התפתחויות מדיניות, ניתן לראות ביונתן הוופסי יורשו של יהודה, מעין נתין של הסלאוקים, כאשר המדינה אינה עצמאית כי אם מדינה גרורה. כזה היה, בערך, אף מעמדו של שמעון התרסי. עצמאותה של המדינה הושגה בימי יוחנן הורקנוס הראשון. יוחנן, ויורשו אלכסנדר ינאי, היו מלכים עצמאיים, ובתקופתם נהנתה המדינה מעצמאות דתית, מדינית ופוליטית, ואף הגיעה לשיא שטחה, בכיבושים טריטוריאליים, ובגיורם של העמים השוכנים בארץ, האדומים והיטורים.
[עריכה] ההתערבות הרומית
- ערך מורחב – יהודה תחת השלטון הרומי
לאחר מות שלומציון המלכה החלו בניה אריסטובולוס השני והורקנוס השני רבים על המלוכה. המצביא הרומי פומפיוס נקרא להכריע בין השנים, וכבש את ירושלים בשנת 63 לפנה"ס. פומפיוס מינה את הורקנוס השני ל"אתנארך" (מעין "ראש העם". תואר הפחות ממלך), ועמו כ"אפוטרופוס" את אנטיפטרוס האדומי, יועצו. תואר האפוטרופוס היה מעין "משגיח" רומי, והוא הקדמה לשלטון הנציבים. בשנת 54 לפנה"ס שדד המצביא הרומי קראסוס את אוצרות בית המקדש.
בשנת 40 לפנה"ס פלשו הפרתים ליהודה, והעלו על כס המלוכה את אנטיגונוס השני. הורדוס בנו של אנטיפטרוס, גייס לעזרתו את הרומאים, וכבש את הממלכה. הרומאים מינו את הורדוס למלך יהודה, והוא שלט בממלכה משנת 37 לפנה"ס עד מותו בשנת 4 לפנה"ס, בחסותם של הרומאים.
[עריכה] תקופת הנציבות
לאחר מותו של הורדוס חולקה הארץ בין יורשיו. את יהודה קיבל ארכלאוס אשר שלטונו היה כה כושל, עד כי הרומאים מצאו לנכון לקחת ממנו את השלטון בשנת 6 לספירה, ולהפוך את הממלכה לפרובינקיה לכל דבר ועניין. המצביא קויריניוס שהיה מושל סוריה נשלח לארגן את המדינה. הוא ביצע מפקד אוכלוסין ומינה נציב במעמד "פרפקט". הנציבים משלו ביהודה עד לשנת 41. אירוע בעל חשיבות מיוחדת בתקופה זו הוא צליבתו של ישו בזמן הנציב פונטיוס פילאטוס, זאת על-פי המסופר בברית החדשה.
בשנת 41 מלך ביהודה לתקופה קצרה אגריפס הראשון שהיה ידיד אישי של הקיסרים קליגולה וקלאודיוס אך לאחר מותו שבו הנציבים לארץ. הפעם היו אלה נציבים במעמד "פרוקורטור" ("משגיח"). תקופה זו מאופיינת ביחס אכזרי של הנציבים אל תושבי הארץ, ובמרידות.
[עריכה] המרד הגדול, ולאחריו
שלטונם של נציבי הנציבות השנייה הביא לשלוש מרידות גדולות -
- המרד הגדול בין השנים 66 ל 73, בו חרב בית המקדש השני. ולאחריו הפכה הארץ לפרובינקיה בה משל לגאט (מושל} אשר מקום מושבו היה בקיסריה.
- מרד התפוצות בשנת 115, בתקופת הקיסר טריאנוס אשר ארך שנתיים.
- מרד בר כוכבא בין השנים 133 ל 135.
לאחר דיכוי מרד בר כוכבא שינה אדריאנוס את שם הפרובינקיה ל"סוריה פלסטינה", ואת שמה של ירושלים ל"איליה קפיטולינה", ובכך ניתן לראות את סופה של "יהודה" כיחידה מדינית.
[עריכה] השליטה בשטחי יהודה - מאז ועד היום
פירוט השלטונות אשר אחזו בשטחי הממלכה החל מחורבן הבית הראשון ועד היום:
- 587 - 332 לפנה"ס - ממלכת פרס
- 332 - 305 לפנה"ס - ממלכת מוקדון
- 305 - 141 לפנה"ס - בית סלאוקוס
- 141 - 63 לפנה"ס - הממלכה החשמונאית
- 63 - 37 לפנה"ס - האימפריה הרומית
- 37 לפנה"ס - 44 לספירה - הממלכה ההרודית
- 44 - האימפריה הרומית
- 44-93 - הממלכה ההרודית
- 93-395 - האימפריה הרומית
- 395-634 - האימפריה הביזנטית
- 634-1516 - כליפות בראש מדינה צלבנית.
- 1516-1917 - האימפריה העותומנית
- 1918-1946 - הבריטים תחת מנדט חבר הלאומים.
- 1946-1948 - ממלכת ירדן והמנדט הבריטי.
- 1948-1967 - מדינת ישראל וממלכת ירדן.
- 1967 ועד היום - מדינת ישראל (בחלקו תחת ממשל צבאי).
