תל אביב-יפו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תל־אביב-יפו
שם באנגלית	Tel Aviv - Yafo
שם בערבית	تَلْ أَبِيبْ-يَافَا
מחוז	תל אביב
תאריך יסוד	1909
אוכלוסייה	371,000
שטח שיפוט	50,553 ד'
ראש העירייה	רון חולדאי
דירוג חברתי-כלכלי	גבוה (8 מתוך 10)
אוכלוסיה לפי גילאים
גילאי 0 - 4	6.8%
גילאי 5 - 9	5.3%
גילאי 10 - 14	5.0%
גילאי 15 - 19	5.5%
גילאי 20 - 29	19.6%
גילאי 30 - 44	21.4%
גילאי 45 - 59	15.9%
גילאי 60 - 64	3.8%
65 ומעלה	16.6%
חינוך
סה"כ בתי ספר	152
–       יסודיים	100
–       על-יסודיים	80
תלמידים	48978
–       יסודיים	24489
–       על-יסודיים	26297
מספר כיתות	2072
ממוצע תלמידים לכיתה	24.5
לפי נתוני הלמ"ס לסוף שנת 2001
http://www.tel-aviv.gov.il

תל־אביב-יפו (בערבית: تَلْ أَبِيبْ-يَافَا‎) היא עיר במחוז תל אביב, המרכזית בגוש דן והשנייה בגודלה בישראל. תל־אביב היא מטרופולין המהווה את מרכז הכלכלה, התרבות והמסחר של ישראל, וכמקום השוקק חיים כל שעות היממה, זכתה לכינוי "עיר ללא הפסקה". בעיר ממוקמים גם מרכזי המערכת הבנקאית, קריית צה"ל, הבורסה לניירות ערך, שגרירויות ונציגויות בינלאומיות ומערכות העיתונים הגדולים.

תל־אביב-יפו שוכנת לחופי הים התיכון על אדמת כורכר, בגובה ממוצע של 30 מטר מעל פני הים. בשטחה זורמים הנחלים הירקון ואיילון. תל־אביב-יפו גובלת ממערב בים התיכון; מדרום בערים בת ים וחולון; ממזרח בערים רמת גן, גבעתיים, בני ברק ופתח תקווה; ומצפון בערים רמת השרון והרצליה.

תוכן עניינים 1 שם העיר 2 היסטוריה 3 המתאר העירוני של תל־אביב 3.1 הצפון הישן 4 אתרים ומתחמים מרכזיים 4.1 אתרי בילוי ותערוכות 4.2 מרכזי קניות 4.3 כיכרות 4.4 שכונות העיר 4.5 נמלים 4.6 רחובות עיקריים ורחובות בעלי עניין 5 מוסדות תרבות ואמנות 5.1 חינוך ואקדמיה 5.2 דת 5.3 מוזיאונים 5.4 מוזיקה ואמנויות הבמה 6 אתרים היסטוריים 7 נתונים סטטיסטיים 8 עסקים, מסחר ותעסוקה 9 אקלים 10 טופוגרפיה 11 תחבורה 12 קבוצות הספורט של העיר 13 רשימת ראשי העירייה 14 ערים תאומות 15 תל־אביב בבולי דואר ישראל 16 קישורים חיצוניים 17 לקריאה נוספת

[עריכה] שם העיר

בימיה הראשונים של אחוזת בית ב-1910 לערך, התחבטו ראשיה, האגודה שהקימה את העיר ב-1909, באיזה שם יקראו לה. עקב כך נבחרה ועדה שהביאה לפני אספה כללית של תושבי השכונה את הצעותיה לשם העיר. בין השמות שהועלו באספה: יפו החדשה, נוה יפו, אביבה, יפהפייה, עברייה ועוד. לבסוף נבחרה ברוב קולות הצעתו של מנחם שינקין: "תל - אביב" כשם התרגום העברי לספרו של בנימין זאב הרצל, "אלטנוילנד", שפורסם כ-7 שנים לפני כן, ובו תיאר הרצל כיצד תיראה לדעתו, המדינה היהודית לכשתקום (בשנת 1923 להערכתו).

מילולית, שם ספרו של הרצל הוא "ארץ עתיקה חדשה" בלשון הגרמנית. נחום סוקולוב, שתרגם את הספר לעברית קרא לו בשם הציורי תל־אביב: תל - האוצר הישן, עתיקות העבר, ואביב - המסמל עתיד, פריחה, לבלוב ותקווה. לאחר זמן מצאו כי תל־אביב מוזכרת גם בספר יחזקאל ג' ט"ו, כמקום שבו ישבו הגולים לבבל על נהר כבר.

השם תל־אביב ניתן גם לשכונה ליד נס ציונה, אולם אנשי אחוזת בית לא ידעו על כך כשקראו למקום משכנם בשם זה.

באוקטובר 1949 אוחדה יפו עם תל־אביב, ולעיר המאוחדת ניתן השם "תל־אביב-יפו", אם כי בדרך כלל מתייחסים לעיר בשם "תל־אביב".

[עריכה] היסטוריה

עם חידוש ההתישבות היהודית בארץ, בסוף המאה ה-19, היה נמל יפו נמל הקליטה הראשי לבאי העליות הראשונות. למקצת העולים הייתה יפו תחנת מעבר בלבד, אבל רבים אחרים נשארו בה, והקהילה היהודית ביפו גדלה והגיעה ערב מלחמת העולם הראשונה, ב־1914, ל־11 אלף איש - כשליש מאוכלוסית העיר.

קבוצה מיהודי יפו, החליטה לצאת מיפו, בשל הרצון לחיות חיים עבריים עצמאיים ולשפר את תנאי המחייה הקשים שהתבטאו בין השאר בצפיפות, לכלוך ובגזרה העות'מנית שחייבה את היהודים ביפו לעבור דירה מדי שנה (ה"מוחרם"). קבוצת יהודים זו שהתכנסה לראשונה ביולי 1906 התאגדה בשם "אגודת בוני בתים" ששונה מאוחר יותר ל"אחוזת בית" תכננה להקים שכונה חדשה ואיכותית מחוץ ליפו, על פי הדגם המערב אירופאי של סוף המאה ה-19.

העיר נוסדה בשנת 1909 כשכונת בתים נמוכי קומה מוקפים בגינות, בשם "אחוזת בית". השכונה - גרעין העיר העתידית - מוקמה מחוץ ליפו, עיר הנמל הראשית באותם ימים. המועד הרשמי לייסוד הוא ה־11 באפריל 1909 (כ' בניסן תרס"ט), היום שבו נערכה הגרלת המגרשים בצדפים לשכונה על ידי עקיבא אריה ויס, יו"ר הועד ויוזם העיר העברית הראשונה."אחוזת בית" נועדה להיות שכונת מגורים בלבד, ולכן נאסרה בה פעילות כלכלית. היו בה רחובות מעטים ניצבים זה לזה. הרחוב הראשי בה היה רחוב הרצל, ובקצהה הצפוני נבנתה גימנסיה "הרצליה" (כיום - מקומו של "מגדל שלום מאיר"), שהייתה הגימנסיה העברית הראשונה. עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היו בתל־אביב רק 140 בתים, ובעת המלחמה נעצרה התפתחותה והשלטונות הטורקיים גרשו את תושביה עם תושבי יפו היהודיים.

המונח הנוסטלגי "תל אביב הקטנה", מתייחס לתל־אביב של אותם השנים שכללה בעיקרה את שכונת נווה צדק ואת אזור הרחובות הרצל, רוטשילד ואלנבי. אחד המבנים העיקריים בה היה הגימנסיה העברית הרצליה.

עם הכיבוש הבריטי ב־1917 ותחילת המנדט חזרו התושבים, ומשנת 1921 החלה תנופת התפתחותה של תל־אביב. באותה שנה פרעו ערביי יפו פרעות בעיר בהם נרצחו עשרות יהודים, בהם הסופר יוסף חיים ברנר. בעקבות מאורעות דמים אלה יצאו יהודים רבים מיפו ועברו לתל־אביב. אז הוחלט לבטל את התקנות האוסרות פעילות כלכלית בתל־אביב. מאז התפתחה העיר בקצב מזורז: מ־3,600 בשנת 1914 ל־34,000 בשנת 1925 ול־120,000 בשנת 1936.

להתפתחות הגדולה של העיר תרמו גם העלייה הרביעית והעלייה החמישית (1924-1939) שבהן זרמו לעיר עולים רבים. בתקופה זו היא החלה לקבל את הציביון הבורגני-בלייני שלה. בתל־אביב נפתחו הקולנוע הראשון ו"קזינו גלי אביב" שנחשב לקזינו הראשון בארץ ישראל. לא היה זה בית הימורים אלא בית קפה מפואר על שפת המים, שנוסד כדי להעצים את חיי הלילה של העיר. גם ה"קזינו" וגם הראינוע הראשון הוקמו ותופעלו לכל אורך שנותיהם על ידי האדונים וייסר ואברבנל שתרמו רבות להתפתחות התרבות הבליינית של תל־אביב בראשית שנותיה. ב־1936 הייתה תל־אביב לעיר הגדולה בארץ, למרכז המסחר והשיווק של התוצרת החקלאית, למרכז המלאכה והתעשייה הקלה ולמרכז השירותים הציבוריים, הכלכליים והתרבותיים של היישוב היהודי.

במאורעות 1936-1939 תקפו ערבים את פרוורי תל־אביב. בעקבות שביתת הפועלים בנמל יפו הוקם ב־1936 נמל תל אביב, והוא תרם להתפתחות העיר, אף שזה היה נמל קטן ולא משוכלל ביותר: אוניות לא יכלו לעגון בו, וכמו בנמל יפו, היה צריך להעביר את הסחורות והנוסעים בסירות.

בתקופת ההעפלה והמאבק בשלטונות המנדט, בשנות ה-40, מילאה תל־אביב תפקיד חשוב: אליה הגיעו ספינות המעפילים, בה נוסדה תעשיית הנשק במחתרת, וממנה פעלו ארגוני המחתרת. עם קום המדינה, הייתה תל־אביב העיר היהודית היחידה בארץ שמנתה מעל 100,000 תושבים.

בשנת 1947 שוב פרצו קרבות בין היהודים והערבים לאורך גבולותיה הדרומיים והמזרחיים של העיר. הם נסתיימו סמוך להכרזת המדינה, עם כיבוש יפו בידי כוחות "ההגנה" ואצ"ל, ומרבית תושביה הערבים ברחו ממנה. ב־15 במאי 1948 הוכרז בתל־אביב על הקמת מדינת ישראל. באותה עת הייתה ירושלים נצורה ומנותקת, ולפיכך שימשה תל־אביב בירת המדינה ובה ישבו הממשלה והכנסת. רק בשנת 1950 הוכרזה ירושלים בירת ישראל.

עד לשנת 1948 שכנו סביב העיר מספר כפרים ערבים כדוגמת סומייל, סלמה ושייח מוניס. עם פרוץ מלחמת העצמאות התרוקנו הכפרים מתושביהם וסופחו באופן רשמי לעיר. לאחר מלחמת העצמאות, באוקטובר 1949 אוחדה יפו עם תל־אביב והיא חלק משטחה המוניציפלי של העיר. יפו קלטה המוני עולים חדשים, אך נשאר בה מיעוט של ערבים, בעיקר מוסלמים, שמספרם היום 20,000. בתל־אביב נמשכה בניה נרחבת לכל הכיונים, עד שנוצרה רציפות בינה לבין הערים ובין הערים שבסביבתה. נותר לה רק כיוון אחד-צפונה, מעבר לירקון. השכונה הראשונה שהוקמה שם, סמוך לכינונה של מדינת ישראל, הייתה רמת אביב. בעקבותיה נבנו עוד ועוד שכונות באזור זה ומצפון וממזרח לו.

העיר ידעה מספר גדול של שינויים בהתפתחותה. מפריחה וגדילה מואצת בשנות ה-60, דרך עזיבת העסקים והסטת מוקד המגורים לטובת הפרברים בשנות ה-80 וה-90 ובשנים האחרונות פריחה מחודשת.

[עריכה] המתאר העירוני של תל־אביב

תוכנית גדס למתאר העירוני של תל־אביב תוכננה בשנים 1927-1928 על-ידי מתכנן הערים הבריטי סר פטריק גדס. התוכנית אושרה בשנת 1932, ויצרה, בין היתר, את המערך הפיזי המשרת את תל־אביב עד היום, והיה בה הבסיס הרעיוני שאיפשר את הרחבת העיר בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20. גדס תכנן רחובות ושדרות ממערב למזרח שיכניסו בריזה מהים, ורחובות מדרום לצפון שיאפשרו התפתחות מסחר בעיר. בין הרחובות הראשיים תוכננו בלוקים של מגורים, כאשר הבלוק הטיפוסי כולל בניינים בעלי חזית מסחרית בדפנות המזרחית והמערבית. בתוך הבלוק חוצים שלושה-ארבעה רחובות קטנים וצרים יחסית שלרוב אינם המשכיים לרחובות מסוג זה בבלוק שכן. כמעט כל הרחובות האלה הם רחובות חד-סטריים כיום. במרכז כל בלוק מתוכנן מבנה ציבור כגון בית ספר או קופת חולים או או גינה ציבורית. בלוק טיפוסי זה הכולל עשרות בודדות של בנייני מגורים מתקיים עד היום.

גבולות תוכנית גדס היו בדרום רחוב בוגרשוב, בצפון נחל הירקון, במערב חוף הים ובמזרח רחוב אבן גבירול כשהכפר סומייל הערבי נמצא מחוץ לתוכנית.

ערך מורחב – התפתחות אורבנית של תל אביב

[עריכה] הצפון הישן

הצפון הישן הוא אזור בתל אביב, מנחל הירקון בצפון ועד לכיכר דיזנגוף בדרום, מרחוב אבן גבירול במזרח ועד לים התיכון במערב. כבר בשנות השלושים נכלל אזור זה בתוכנית גדס לפיתוח תל אביב. לפעמים מכלילים במונח "הצפון הישן" גם מקומות שאינם תחומים בגבולות אלו, אך קרובים אליהם.

רבים מהבניינים באזור ישנים, אך למרות זאת מחירי הדירות יקרים, בפרט להשכרה, בשל הביקוש הרב מצד צעירים המעוניינים לגור בקרבת מרכז תל אביב.

[עריכה] אתרים ומתחמים מרכזיים

[עריכה] אתרי בילוי ותערוכות

• גני התערוכה
• פארק הירקון
• רחוב שיינקין
• רידינג ושפך הירקון
• שדרות רוטשילד
• שדרות בן גוריון
• מדרחוב נחלת בנימין
• יפו העתיקה
• גן העצמאות
• פארק צ'ארלס קלור

[עריכה] מרכזי קניות

• דיזנגוף סנטר
• מגדל שלום
• מגדלי עזריאלי
• מתחם נמל תל אביב
• קניון רמת-אביב
• קניון ת"א (מוכר יותר כ"התחנה המרכזית החדשה")

[עריכה] כיכרות

• כיכר רבין
• כיכר המדינה
• כיכר צינה דיזנגוף
• כיכר השעון
• כיכר מגן-דוד
• כיכר המושבות
• כיכר מוזיאון ת"א לאמנות
• כיכר מילאנו
• כיכר מסריק
• כיכר אנטין
• כיכר הכנסת
• כיכר היל
• כיכר המלך אלברט
• כיכר לונדון
• כיכר אתרים
• כיכר ביאליק

[עריכה] שכונות העיר

יפו העתיקה יפו ג', ד' גבעת העלייה עג'מי צהלון נוה עופר - לשעבר תל כביר (אבו כביר) התקווה שפירא קריית שלום נוה ברבור עזרא המושבה האמריקאית הארגזים כפר שלם נוה צה"ל יד אליהו

רמת ישראל ביצרון נחלת יצחק נווה שאנן הרכבת נוה צדק פלורנטין כרם התימנים לב העיר תל נורדאו מונטיפיורי בבלי כוכב הצפון תוכנית ל' רמת אביב ב'

רמת אביב ג' רמת אביב החדשה נווה אביבים אזורי חן אפקה נאות אפקה א' נאות אפקה ב' מעוז אביב הדר יוסף רמת החיל תל ברוך צהלה גני צהלה שיכון דן נווה שרת המשתלה רביבים קריית עתידים

[עריכה] נמלים

• נמל יפו
• נמל תל אביב

[עריכה] רחובות עיקריים ורחובות בעלי עניין

אבן גבירול אחד העם אלנבי ארלוזורוב דרך בגין (דרך פתח־תקווה) בוגרשוב ביאליק בן-יהודה דיזנגוף

הירקון המלך ג'ורג' הרצל הרברט סמואל ("הטיילת") ויצמן ז'בוטינסקי יהודה הלוי יפת

שד' ירושלים לילינבלום נחלת בנימין נווה שאנן דרך נמיר דרך סלמה העלייה שדרות רוטשילד שינקין סמטה פלונית שדרות בן גוריון

[עריכה] מוסדות תרבות ואמנות

[עריכה] חינוך ואקדמיה אוניברסיטת תל אביב ספריית בית אריאלה [עריכה] דת בית הכנסת הגדול [עריכה] מוזיאונים בית ביאליק בית דיזנגוף בית בן גוריון בית התפוצות בית התנ"ך בית רוקח בית שלום עליכם ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת זמננו מוזיאון ארץ ישראל מוזיאון בית יאיר מוזיאון בית ראובן מוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל מוזיאון האצ"ל מוזיאון ההגנה מוזיאון נחום גוטמן מוזיאון תל אביב לאמנות

[עריכה] מוזיקה ואמנויות הבמה בית ציוני אמריקה האופרה הישראלית היכל התרבות המשכן לאמנויות הבמה התזמורת הפילהרמונית הישראלית התזמורת הקאמרית מרכז סוזן דלל סינמטק תל אביב צוותא תיאטרון בית ליסין תיאטרון גשר תיאטרון הבימה תיאטרון הפרינג' התיאטרון הקאמרי תיאטרון יידישפיל תיאטרון תמונע

ערכים קשורים: גלריות בישראל, בתי קולנוע בתל אביב

[עריכה] אתרים היסטוריים

ערך מורחב – אתרים בתל אביב

ערך מורחב – העיר הלבנה

בשנים האחרונות מתבצעת בתל־אביב פעילות שימור מבנים מקיפה, בעיקר באזור שדרות רוטשילד, העיר ההיסטורית, דרום הקרייה ויפו. בעיר למעלה מאלף מבנים שנבנו בראשית המאה ה-20 בסגנון הבינלאומי ובסגנון הבאוהאוס, ובשל כך זכה מרכז העיר, בשנת 2003, בתואר "אתר מורשת עולמית" של ארגון אונסקו.

[עריכה] נתונים סטטיסטיים

שטח השיפוט שלה הוא 50,553 דונם. ת"א נוסדה באפריל 1909 והוכרזה כעיר בשנת 1934. לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) נכון ל2005 יש בתל־אביב-יפו 371,000 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 1 אחוז. תל־אביב-יפו היא עיר מעורבת. לפי נתונים רישמיים 96.1% מתושביה הם יהודים, 3.0% מתושביה הם ערבים מוסלמים, 0.9% מתושביה הם ערבים נוצרים. היחס בין נשים לגברים הוא 1,098 נשים לכל 1,000 גברים.
מנתונים לא רשמיים (מוערכים) גרים בתל־אביב גם כ-50 אלף עובדים זרים, שאינם במניין הלמ"ס.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2001, העיר מדורגת בדרוג חברתי-כלכלי גבוה (8 מתוך 10). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת 2000 היה 63.1 אחוז. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2000 היה 6,773 ש"ח (ממוצע ארצי: 6,835 ש"ח).

[עריכה] עסקים, מסחר ותעסוקה

בתל־אביב-יפו מועסקים כ-330,000 איש, מתוכם 200,000 יוממים המגיעים אליה מיישובי מחוז תל אביב. העיר מרכזת מעל 30% מהתעסוקה במטרופולין, שהם 17% מהתעסוקה הארצית. בענפי הפיננסים והעסקים מרכזת תל־אביב 58% מהמשרות במטרופולין ו-38% מהתעסוקה הארצית; בשירותי המסחר והפנאי מרכזת העיר 37% מהתעסוקה במטרופולין ו-22% מהתעסוקה הארצית; בענף התעשייה - 24% מהתעסוקה במטרופולין ו-12% מהתעסוקה הארצית. תל־אביב מובילה במספר המועסקים בבנקאות 51% מהמשרות - 16,000 איש. הכנסת השכירים בתל־אביב מגיעה ל-123.7% בהשוואה לממוצע הארצי ונתח הבלתי מועסקים עומד על 7.7%.

[עריכה] אקלים

האקלים של תל־אביב הוא אקלים ים תיכוני. בחורף קריר וגשום, בסתיו ובאביב הטמפרטורה גבוהה יותר ולעתים יורדים גשמים ובקיץ חם ולח ללא משקעים.

בשנה יורדים בממוצע בתל־אביב כ-530 מילימטרים של גשם, ב-56 ימי גשם.

בחודש ינואר, נעה הטמפרטורה בין כ-17.5 מעלות צלזיוס (בממוצע) ביום לבין כ-9.5 מעלות צלזיוס בלילה, כאשר בימים הקרים ביותר של החורף יורדות הטמפרטורות עד ל-13 מעלות ביום וכ-6 מעלות (בממוצע) בלילה. שלג יורד בעיר לעיתים נדירות מאד, כאשר בהיסטוריה מתועד מקרה אחד של שלג שנערם, ב-6.2.1950.

בקיץ הטמפרטורות הממוצעות הן כ-30 מעלות בממוצע ביום וכ-23 מעלות בלילה, מלווים בלחות של 65% ביום ומעל 80% בלילה.

[עריכה] טופוגרפיה

בתל־אביב מצויים שני רכסי כורכר לאורך חוף ימה: האחד משתרע מחוף הילטון בדרום עד החוף הצפוני ביותר, הצוק. למעשה רכס זה משתרע עד צפונית לנתניה.

הרכס השני משתרע מחוף צ'ארלס קלור בדרום, דרך יפו העתיקה ועד החוף הדרומי ביותר בעיר, גבעת עלייה. משם המצוק ממשיך עד אזור פלמחים.

הנקודה הגבוהה ביותר בתל־אביב נמצאת בשכונת המשתלה, בקצהה הצפון-מזרחי, בגובה 62 מ' מעל פני הים.

[עריכה] תחבורה

ערך מורחב – מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב

מדי יום נכנסים לתל־אביב למעלה ממיליון יוממים.

בעיר פועל מערך אוטובוסים עירוניים של חברות "דן" ו"קווים" וכן פועלים בה התחנה המרכזית החדשה, שדה דב – שדה התעופה ע"ש דב הוז ו-4 תחנות של רכבת ישראל בהן עברו בשנת 2003 כ-15 מיליון נוסעים.

מערך התחבורה הציבורית בתל־אביב צפוי להשתדרג בשנים הקרובות לאחר יישום התוכנית להפעלת רכבת קלה החוצה את העיר, הצפויה לפעול כרכבת תחתית בחלק מהמסלול. מתכננת הפרויקט היא חברת נת"ע.
ראו גם: מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב.

בתל־אביב 229,000 כלי רכב רשומים, ברשות 52.6% ממשקי הבית (נתוני 2001). בנוסף לחניות הפרטיות, פזורות בעיר 31,900 חניות רחוב מוסדרות ועוד 49,700 חניות ב-294 חניונים (נתוני 2002). לאור עומס התנועה וכמות כלי הרכב, קיימות בעיות חנייה ברוב אזורי העיר, בעקבותיהן נשקלים מגוון פתרונות נקודתיים לצד תוכניות מקיפות. בעיר 6 חניוני גרירה עירוניים (דולפינריום, רידינג, גלית, וייז, מסלנט והזרם) המשמשים את פקחי החנייה של העירייה.

[עריכה] קבוצות הספורט של העיר

• הפועל תל אביב (כדורגל)
• הפועל תל אביב (כדורסל)
• בני יהודה תל־אביב (כדורגל)
• מכבי תל אביב (כדורגל)
• מכבי תל־אביב (כדורסל)
• בית"ר שמשון תל אביב (כדורגל)
• מכבי יפו (כדורגל)
• אס"א תל אביב (כדוריד)
• הפועל תל אביב (כדורגל נשים)

[עריכה] רשימת ראשי העירייה

• מאיר דיזנגוף (1921 - 1925)
• דוד בלוך-בלומנפלד (1925 - 1927)
• מאיר דיזינגוף (1928 - 1936)
• משה שלוש (1936)
• ישראל רוקח (1936 - 1952)
• חיים לבנון (1953 - 1959)
• מרדכי נמיר (1959 - 1969)
• יהושע רבינוביץ (1969 - 1974)
• שלמה להט (צ'יץ) (1974 - 1993)
• רוני מילוא (1993 - 1998)
• רון חולדאי (1998 - )

[עריכה] ערים תאומות

לתל אביב 23 ערים תאומות והן:

טולוז, צרפת, משנת 1962 פילדלפיה, ארצות הברית, משנת 1967 קלן, גרמניה, משנת 1979 פרנקפורט, גרמניה, משנת 1980 בון, גרמניה, משנת 1983 בואנוס איירס, ארגנטינה, משנת 1988 בודפשט, הונגריה, משנת 1989 בלגרד, סרביה, משנת 1990 סופיה, בולגריה, משנת 1992 אסן, גרמניה, משנת 1992 וורשה, פולין, משנת 1992 קאן, צרפת, משנת 1993

מילאנו, איטליה, משנת 1994 לודג', פולין, משנת 1994 בייג'ינג, סין, משנת 1995 ניו-יורק, ארצות הברית, משנת 1996 ברצלונה, ספרד, משנת 1998 איזמיר, תורכיה, משנת 1998 אלמטי, קזחסטן, משנת 1999 אינצ'און, קוריאה, משנת 2000 קישינאו, מולדובה, משנת 2000 מוסקבה, רוסיה, משנת 2000 וינה, אוסטריה, משנת 2005 לוס אנג'לס, ארצות הברית.

[עריכה] תל־אביב בבולי דואר ישראל

תחנת הכח מ1923 תאריך ההופעה: 06/06/1991 מס' קטלוגי: 1200 ערך נקוב 0.70 ש"ח מעצבת: רות אלחנן

יובל ת"א תאריך ההופעה: 04/05/1959 מס' קטלוגי: 191 ערך נקוב 120 פר' מעצבים: שמיר.

ת"א בת 40 תאריך ההופעה: 22/03/1951 מס' קטלוגי: 54464 ערך נקוב 40 פר' מעצבים: שמיר

סמל העיר תאריך ההופעה: 15/12/1965 מס' קטלוגי: 353 ערך נקוב 1 ל"י מעצבים: שמיר

חמישים לדאר ת"א תאריך ההופעה: 18/10/1970 מס' קטלוגי: 506 ערך נקוב 1 ל"י מעצב: עמרם פרת

פארק הירקון תאריך ההופעה: 07/02/1995 מס' קטלוגי: 1327 ערך נקוב 0.9 ש"ח מעצבים: אד ואן אוין

בית מגורים 1933 תאריך ההופעה: 06/06/1991 מס' קטלוגי: 1183 ערך נקוב 1.20 ש"ח מעצב: אד ואן אוין

בי"ס עמל תאריך ההופעה: 06/08/1974 מס' קטלוגי: 624 ערך נקוב 0.25 ל"י מעצב: א. אדלר.

הספריה - אונ, ת"א תאריך ההופעה: 06/08/1974 מס' קטלוגי: 625 ערך נקוב 0.6 ל"י מעצבים: א. אדלר

בית ההסתדרות הציונית תאריך ההופעה: 13/05/1952 מס' קטלוגי: 87 ערך נקוב: 220 פר' מעצבים: וינד-סטרוסקי

בית הכנסת אוהל מועד תאריך ההופעה: 23/08/1983 מס' קטלוגי: 942 ערך נקוב 3 שקלים מעצב: אסף ברג

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תל־אביב-יפו

• עיריית תל־אביב-יפו
• תמונת לוויין של תל אביב-יפו ב־Google Maps
• מדריך התיירות של תל־אביב שנכתב על ידי אנשים מקומיים מתל־אביב
• העיר הלבנה - אתר של עיריית תל־אביב על סגנון האדריכלות הבינלאומי בעיר
• TimeOut תל־אביב - מדריך שבועי לתרבות, בילוי ופנאי
• תל־אביב במבט חדש - תמונות מרחבי העיר וסקירת גורדי השחקים
• תוכנית אסטרטגית לתל־אביב-יפו ומסמך "פרופיל עיר"

[עריכה] לקריאה נוספת

• נחום גוטמן, עיר קטנה ואנשים בה מעט - סיפורים על ראשיתה של אחוזת בית היא תל־אביב. הוצאת עם עובד ודביר, 1959.
• נתן דונביץ, תל־אביב - חולות שהיו לכרך. הוצאת שוקן, 1959.
• יחיעם פדן, תל־אביב - מדריך הרחובות. הוצאת עיריית ת"א-יפו, 2005
• נחום כהן, תל אביב ותכנון מודרני. אתר architecture.org.il

מחוז תל אביב
ערים	אור יהודה · בני ברק · בת ים · גבעתיים · הרצליה · חולון · קריית אונו · רמת גן · רמת השרון · תל אביב-יפו
מועצות מקומיות	אזור · כפר שמריהו
מועצות אזוריות	מועצה אזורית אפעל