הבונים החופשיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הבונים החופשיים הוא ארגון אחוותי הנפוץ על פני העולם כולו. לפי הגדרתו את עצמו, זהו "מסדר בעל תורת-מוסר המכוסה בצעיפים של משלים ומתוארת בסמלים". החברים רואים עצמם כאחים באחווה כלל-עולמית. בלועזית הם נקראים Freemasons או לעתים Masons בלבד.

[עריכה] מבוא

הבונים החופשיים דוגלים בחופש הדת, המצפון והמחשבה, בהתנהגות מוסרית ובמתן צדקה.

בשנת 1717 הוקם לראשונה באנגליה גוף פורמאלי-ייצוגי למסדר בשם: "הלשכה הגדולה של אנגליה". זו איחדה תחתיה ארבע לשכות. הבונים החופשיים אימצו את כלי-העבודה ועולם המושגים של בנאי האבן מימי הביניים. מהם ומסמליהם הם שאבו את העקרונות ואת המסורת הארגונית המדוקדקת. במתכונתו המודרנית התפתח הארגון בעיקר באנגליה ובארצות הברית.

בכל מדינה בה קיימות לשכות של בונים חופשיים קיימת "לשכה גדולה" המאחדת אותן כגוף כלל-ארצי. כחברים בלשכה יכולים להתקבל רק גברים, חופשיים ולא תלויים מבחינה כלכלית, רוחנית ופוליטית, בעלי שם טוב בקהילה ובעלי השכלה מסוימת, המצהירים על נכונותם לעזור בקידום מטרות הומניטריות. הלשכות אוספות מידע מדוקדק על כל מועמד ולאחר התייעצויות מקיימות הצבעה בקלפי בין כל האחים בלשכה. מועמדות נדחית אם היא נתקלת בהתנגדות של 3 קולות או אפילו פחות, תלוי באופי הלשכה ובתקנון המונהג בה.

הכנסייה הקתולית לחמה בבונים החופשיים מראשית קיומם, ומשטרים רבים, בהם הפשיזם והנאציזם רדפו אותם. משטרו של פרנקו בספרד הוקיע לעיתים קרובות את "הקונספירציה היודאו-מסונית". גם בארצות הקומוניסטיות (למעט קובה) ובמדינות ערב נאסר עליהם לפעול והם הוקעו שם כארגון חתרני/ציוני/קפיטליסטי מובהק.

[עריכה] סודיות

הבנייה החופשית היא "אומנות אזוטרית" כלומר, חלק מדרכי פעולותיה אינן גלויות לציבור הרחב. הבונים החופשיים נותנים מספר סיבות לכך. אחת מהן היא שהבנייה החופשית עושה שימוש בסדרה של טקסי קבלה הנקראים "דרגות" כאשר הדרגה הגבוהה ביותר היא דרגה מספר 33. שיטה זו היא פחות אפקטיבית אם הצופה יודע מראש את העומד להתרחש.

לעתים קרובות מכנים את הבנייה החופשית "חברה סודית" ולמעשה, היא נחשבת בעיני רבים כאבטיפוס לחברות כאלו. בונים חופשיים רבים אומרים שההגדרה "חברה בעלת סודות" נכונה יותר. רמת הסודיות משתנה ממקום למקום. בארצות דוברות אנגלית, רוב הבונים החופשיים מצהירים בגלוי על השתייכותם למסדר. הבניינים המסוניים משולטים בבירור וזמני הפגישות מפורסמים בציבור. בארצות אחרות בהן הבנייה החופשית הייתה אסורה על פי חוק נשמרת עדיין הסודיות בדבקות. אך בכל מקום אין הפרטים המדויקים של הריטואל גלויים לציבור.

בין המנהגים האמורים להישאר כמוסים נמצאת לחיצת היד הסודית המסונית, אשר בעזרתה מכירים הבונים החופשיים זה את זה "גם בחושך וגם באור". הבונים עצמם מייחסים חשיבות רבה לסודות אלו למרות שכבר לפני שנים רבות הם פורסמו בספרים שונים.

[עריכה] דרישות קבלה

מן הבונים החופשיים מצפים להפגין סובלנות הן ב"לשכה" (מקום המפגש של קבוצת בונים חופשיים) והן בחייהם היומיומיים. הבנייה החופשית תקבל לשורותיה חברים כמעט מכל דת שהיא, כולל כל זרמי הנצרות, יהודים, מוסלמים, בודהיסטים ועוד. סובלנות זו תלויה בענף המסוים של הרשות המסונית שבה עסקינן. דאיסטים, המאמינים בקיום אלוהים, מתקבלים גם כן בדרך כלל.

בלשכות שמקורן ב"מזרח הגדול של צרפת" ובקבוצות אחרות של בונים חופשיים, אתאיסטים ואגנוסטיים מתקבלים אף הם ללא הסתייגות. זרמים אחרים דורשים אמונה ב"ישות עליונה" (Supreme Being), אך גם שם בדרך כלל אין דוגמטיות ומונח זה מקבל פירוש רחב למדי, שלרוב מכיל בתוכו גישה נטורליסטית הרואה את אלוהים כטבע, לפי רוחם של שפינוזה וגתה (שהיה בעצמו בונה חופשי). לעתים קרובות ניתנת לגיטימציה גם לאמונות מזרחיות שונות.

עם זאת, ישנן אגודות בונים (לרוב דוברות אנגלית) שאינן סובלניות כלפי הנטורליסטים כמו בעבר. מאז המאה ה-19 נוספו בחלקן דרישות דתיות אורתודוקסיות, למשל אמונה בנצחיות הנשמה. הבונים החופשיים הסקנדינביים מקבלים לשורותיהם רק נוצרים.

באופן כללי, הדרישות הנפוצות העומדות בפני הבונה החופשי:

להיות גבר, כך ברוב הלשכות. קיימות גם לשכות נשים ולשכות מעורבות.
להאמין ב"כוח עליון".
להיות לפחות בגיל המינימום (18-25).
להיות בריא בנפש ובגוף ובעל רמה מוסרית גבוהה.
להיות חופשי.

הכנסת נשים היא עדיין עניין מעורר מחלוקת בלשכות רבות. הדרישה להיוולד חופשי אינה רלוונטית עוד. היא נותרה כמזכרת מהעבר ומשמעותה כיום פילוסופית בלבד. הדרישה לשלמות הגוף מצטמצמת היום לתביעה שהמתקבל יוכל ליטול חלק פיזי בטקסי הלשכה, אם כי רוב הלשכות היום גמישות בקבלת מועמדים נכים.

לפחות חלק מקבוצות מהבונים החופשיים משתמשות בסממנים במהלך טקסי ההצטרפות. מקורם של סממנים אלו במסורת עתיקה של הבונים החופשיים, וסממנים אלו נחשבים הליבה של סודות הבונים החופשיים. על פי עדויות, תחת השפעת הסממנים עובר הבונה החופשי תהליכים נפשיים עמוקים בטקס שאורך רק שעות אחדות, ומעצב את אישיותו על פי הוראות שהוא מקבל מאדון הטקס. יש המבקרים את השימוש בסממנים אלו בטענה שלצד התהליכים הנפשיים הרצויים לכאורה, השימוש בסממנים אלו גורם לנזק חמור לאישיותו של האדם ולשיכחון של מהלך הטקס המעצב. האמנות בין מדינות האוסרות שימוש בנשק לא קונבנציונאלי אוסרות את השימוש בגז הידוע בכינוי גז BZ. על פי עדויות שונות, גז זה יוצר תסמינים דומים שיוצרים הסממנים הידועים מטקסי הבונים החופשיים.

יש תאוריות המאשימות את הבונים החופשיים במעשי רצח בדם קר של המתנגדים לבניה החופשית וביניהם בהרצחם של ג'ון קנדי וראשי מדינה אחרים מאותה הסיבה; על פי תאוריות אלו נרצחו המנהיגים לאחר שבקשו לרסן את פעילות הבונים החופשיים שחדרו לארגוני המודיעין של מדינתם, וכך יצרו רשת בינלאומית של אנשי מודיעין חופשיים. אחד מארגוני הבונים החופשיים נקרא "אחוות הורד", וסרט אמריקאי בכיכובו של רוברט מיטצ'ם בשם זה מתאר לכאורה את נסיון החדירה של הבונים החופשיים לארגוני המודיעין במדינות שונות בעולם.

[עריכה] עקרונות פעילות

הבנייה החופשית מושתתת על עקרונות של "אהבת אחים, עזרה ואמת" באנגלית: Brotherly Love, Relief and Truth. בצרפת אומצה סיסמתה של המהפכה הצרפתית: Liberté, Egalité, Fraternité.

הבונים החופשיים מעורבים תדיר בעבודה ציבורית ופעילות צדקה ובו בזמן משמשים מסגרת חברתית לנמנים עם שורותיהם. באזורים שונים בעולם ניתנים דגשים שונים. באירופה, הצד הפילוסופי של הבנייה החופשית מודגש יותר, בעוד שבבריטניה, בצפון אמריקה ובשאר המדינות דוברות האנגלית מטעימים את הצדקה והפעילות בשירות הקהילה.

בעוד שארגון הבונים החופשיים אינו מערב עצמו בפוליטיקה, החברים בו נטו במשך השנים לתמוך במטרות פוליטיות מסוימות שהפכו להיות מזוהות עמם בעיני הציבור, לדוגמה: הפרדת הכנסייה מהמדינה, הקמת בתי ספר חילונים ציבוריים ודמוקרטיזציה. (בעיקר בארצות כמקסיקו, ברזיל ואיטליה).

ארגונים רבים, שונים ומשונים, בעלי מגוון מטרות פוליטיות ודתיות, קיבלו השראתם מן הבנייה החופשית ולעתים חל בלבול בינם לבינה. ביניהם הארגון הפרוטסטנטי "האורנג'" (Loyal Orange Association), או "הקרבונרי" (Carbonari) האיטלקי מהמאה ה-19, אשר תמך בליברליזם ובאיחוד איטליה. ארגוני אחווה רבים אחרים, אשר קצרה היריעה מלהכילם, הושפעו מהבנייה החופשית במידה כזו או אחרת.

[עריכה] ביקורת ודיכוי

בעבר הותקפה הבנייה החופשית בידי הכנסייה ונאסרה בכמה מהארצות הקתוליות. הצרפתי לאו טקסיל התפרסם כשהאשים בסוף המאה ה-19 את הבונים בפריצות מינית, בפולחן שטן ובמגע עם שדים. ועדת חקירה לא סתרה את מסקנותיו, אך הוא הודה לבסוף בפומבי שכל האשמותיו היו בדיות.

הבנייה החופשית הפכה מזמן למטרה חביבה על רוקחי תאוריות קשר, הרואים בה כוח רשע זומם מזימות, ומקשרים אותה לעתים עם היהדות הבינלאומית. בעיניהם, מטרותיה הן שליטה בתבל והנעת חוטי הפוליטיקה העולמית.

הבנייה החופשית אסורה על פי חוק כמעט בכל הארצות הטוטליטריות. בגרמניה הנאצית נשלחו הבונים החופשיים למחנות הריכוז וכל הלשכות המסוניות חוסלו.

גם בדמוקרטיות המודרניות מוטחות האשמות בבונים החופשיים. בתחילת המאה ה-19 נעלם ויליאם מורגן בארצות הברית לאחר שאיים לגלות את הסודות המסוניים, מה שהוליד האשמות לפיהן הוא נרצח על ידי הבונים החופשיים. בשנת 1970 באיטליה נחקרה הלשכה P2 בקשר לשערוריית כספים ולרצח של בנקאי שהיה מעורב כנראה בעסקים עם המאפיה. כתוצאה מכך הוצאה לשכה זו מחוץ לבנייה החופשית האיטלקית (למרות שהמשיכה להתקיים באופן עצמאי). בניס שבצרפת האשים התובע הראשי שופטים אחדים בהשהיה מכוונת או בסירוב לנמק פסקי דין בהם היו מעורבים בונים חופשיים. בבריטניה בשנת 1990 ניסתה ללא הצלחה מפלגת הלייבור לחייב בונים חופשיים להצהיר בגלוי על השתייכותם.

יש חוקרים הטוענים כי קבוצות שונות וסודיות באירופה של הבניה החופשית יצרו תופעות כלכליות וחברתיות קיצוניות במאה התשע עשרה, שקוממו את האוכלוסייה הכללית כנגד תופעות אלו. עפ"י טענות אלו, בשל הסודיות של ארגוני הבונים החופשיים, נפל החשד על הקהילות היהודיות באירופה, וזה אחד ממקורות האנטישמיות שקדמה למלחמת העולם השנייה. ככול הידוע, מספרם של היהודים "החופשיים" באחוזים באותה העת באירופה לא היה בו כדי להצדיק השוואה של הזהות בין היהודים לבונים החופשיים.

יש הטוענים כי הסממנים בהם משתמשים בטקסי הבניה החופשית גורמים לנזקים חמורים לאישיותם של הנחשפים להם על אף טענות המשבחות את הסגולות שבסממנים אלו.

[עריכה] סמלים וריטואלים

הבונים החופשיים מתבססים במידה רבה על סמליהם של הבנאים מימי הביניים.

אחד מסמליהם המרכזיים הוא ה- Square & Compasses, "המחוגה ומד-הזווית", אשר מסודרים בצורה היוצרת ריבוע. על מד הזווית נאמר לעתים שהוא מייצג את החומר, ואילו המחוגה - את הנפש או הרוח.

לפי הסבר אחר, מייצג מד הזווית את העולם המוחשי, בעוד שהמחוגה מייצגת את השיפוט האינדייווידואלי.

הבנייה החופשית אינה דוגמטית ועל כן אין מקדשים את הפרשנות לסמלים אלו. ברווח שבין השניים מופיע לעתים סמל בעל חשיבות מטפיסית. לעתים האות G (שעליה נאמר כי היא מייצגת את המילה God או Geometry).

המחוגה ומד הזווית מוצגים בכל הפגישות של בונים חופשיים יחד עם עותק של התורה הקדושה (Volume of the Sacred Law / Lore) = VSL). בארצות דוברות אנגלית יהיה זה בדרך כלל התנ"ך עם הברית החדשה, אך ייתכן כי הוא יוחלף בכל ספר כתובים שחברי לשכה או רשות מסונית מסוימת מרגישים כי הם מקבלים ממנו את השראתם כגון: התנ"ך או הקוראן. בארצות בהן אוכלוסיית הבונים מעורבת מדתות שונות יהיו מיוצגים כל הספרים הקנוניים של דתות האחים בלשכה יחדיו. בלשכות צרפתיות, נעשה שימוש בחוקה המסונית. במקרים בודדים, כאשר מגוון הדתות רב מדי מכדי לבחור בספר המקובל על הכלל, נעשה שימוש בספר בעל דפים ריקים.

בנוסף לתפקידו כהשראה דתית משמש הספר כאמצעי לאישוש התחייבויות שאותם הבונים החופשיים לוקחים על עצמם.

רבים מהסמלים המסוניים הם מתמטיים בטבעם ובעיקר גאומטריים. הבונים אוהבים לקשר את המטפיזיקה לעקרונות הגאומטריה.

הישות העליונה (אלוהים או הכוח היוצר) מכונה לעתים בריטואל המסוני "המהנדס העליון" או "הבונה העליון של היקום" וכינויים דומים אחרים. לעתים ישתמשו בראשי התיבות של הכינוי.

ישנן שלוש דרגות בבנייה החופשית:

תלמיד בונה Entered Apprentice
חבר בונה Fellow Craft
רב בונה Master Mason

ההתקדמות מדרגה לדרגה מושגת על ידי השתתפות בטקס, שהוא בעיקרו מחזה מוסרי שבו משחק המועמד תפקיד יחד עם חברי הלשכה שאליה הוא מצטרף. הרקע לריטואל יהיה בדרך כלל תנ"כי – בניין מקדש שלמה בירושלים, אם כי הסיפורים עצמם אינם מהתנ"ך ואינם אמורים להיות יהודיים או נוצריים באופיים. אין בהתרחשויות המוצגות אירועים על טבעיים. את מקדש שלמה ניתן להבין כמייצג את המקדש של האדם הפרטי, מקדש הקהילה האנושית, או היקום כולו.

מהטקס אמור המועמד להפיק לקחים מוסריים. מספר הדרכים השונות לפרש את הריטואל הן כמספר הבונים החופשיים, ואין בונה חופשי יכול להכתיב פרשנות לבונה חופשי אחר.

בונים חופשיים העומדים בפני מעבר מדרגה לדרגה נדרשים לעתים קרובות, במיוחד ביבשת אירופה וגם בישראל, להכין עבודות עיוניות על נושאים פילוסופיים ולהרצות עליהן בפני לשכתם.

ביטוי שגור בחוגים מסונים הוא "על מד הזווית", "to be on the square", ומשמעותו היא לשמור על אמינות. ביטויים אחרים מהבנייה החופשית בשימוש הכלל הם "להיפגש על הפלס" "Meeting on the level", דהיינו ליצור קשר מבלי להתייחס למעמד חברתי וכלכלי. הבנייה החופשית מכונה לעתים בין חבריה "האומנות" "The Craft".

[עריכה] מבנה ארגוני

ישנן הרבה רשויות (Jurisdictions) מסוניות. כל אחת מהן סוברנית ובלתי תלויה בשנייה ובדרך כלל מוגדרת על ידי טריטוריה גאוגרפית. לא קיימת רשות מסונית מרכזית אחת, אך כל רשות מסונית מחזיקה רשימות של רשויות מסוניות שהיא מכירה בהן באופן רשמי. אם הרשות הנגדית גומלת לראשונה באותו מטבע נאמר עליהן שהן ביחסי ידידות (In Amity), דבר המאפשר לחברים בשתי הרשויות להשתתף בפגישות הסגורות של אותן הלשכות שתחת חסותן. באופן כללי, כדי לזכות בהכרה של רשות מסונית כלשהי, על הרשות שבמבחן לעמוד בדרישת ה"סדירות" (regularity) של הרשות המכירה. פירוש הדבר שהיא נשמעת למאפיינים מסוימים של הבנייה החופשית המכונים ציוני הדרך העתיקים (לנדמרקס - Ancient Landmarks). אומנם אין רשימה אוניברסלית מוחלטת של הלנדמרקס, ורשויות המצויות זו עם זו במצב של הכרה הדדית אחת עם רעותה מחזיקות ברשימות שונות לחלוטין ובדעות שונות על מהות אותם לנדמרקס.

הגוף השולט ברשות מסונית נקרא לעתים קרובות "לשכה גדולה" (Grand-Lodge). לרוב לכל ארץ יש לשכה גדולה משלה, למרות שאין זה בהכרח כך (בצפון אמריקה לכל מדינה ומחוז יש לשכה גדולה עצמאית). הרשות העתיקה ביותר כיום היא הרשות האנגלית, היא הלשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה בשמה המלא: United Grand Lodge of England (בקיצור: UGLE), שנוסדה בשנת 1717. העתיקה ביותר ביבשת אירופה היא המזרח הגדול של צרפת Grand Orient de France בקיצור GOdF שנוסדה בשנת 1728. בזמן כלשהו הכירו שני הענפים האחד בשני, אך רוב הרשויות ניתקו את הקשר עם הרשות הצרפתית זמן מה לאחר שזו החלה לקבל לשורותיה אתאיסטים בשנת 1877. ברוב הארצות הלטיניות נפוץ הסגנון או הנוסח הצרפתי. בשאר העולם, שהוא החלק הארי של בנייה החופשית, הנטייה היא אחר הנוסח האנגלי. הפיצול בין הענף האנגלי לענף הצרפתי קיים עד היום ומחלק את הלשכות בעולם לשני סוגים עיקריים.

הבנייה החופשית קשורה לגופים נלווים (Appendant Bodies) כמו הנוסח הסקוטי- Scottish Rite, או הנוסח היורקי- York Rite, השריינרים- the Ancient Arabic Order of the Nobles, הגרוטו- the Mystic Order of Veiled Prophets of the Enchanted Realm וארזי הלבנון- Tall Cedars of Lebanon ועוד. גופים אלו הן אגודות שמטרתן להרחיב את תורת הבנייה החופשית, להיטיב עם הקהילה ולסייע לנמנים על שורותיהן להיטיב את דרכיהם (כמעט לכולן אין קשר למקומות הגאוגרפים המוזכרים בשמם המלא). לכמה מגופים אלו יש דרישות דתיות נוספות מעבר לדרישות של הבנייה החופשית הבסיסית.

קיימים גם ארגוני נוער (בעיקר בצפון אמריקה) אשר קשורים לבנייה החופשית, אך אינם מסוניים בתכניהם, כמו מסדר דה-מולאי- Order of DeMolay (לנערים בגילאי 12-21), בנות איוב- Job's Daughters והמסדר הבינלאומי של הקשת לבנות-International Order of the Rainbow for Girls (לבנות בגילאי 11-20).

[עריכה] ההיסטוריה של הבנייה החופשית

יש הסבורים שהבנייה החופשית צמחה באופן טבעי מהגילדות של ימי הביניים וממסדרים כמו בנאי האבן, הטמפלרים, המיסטריות הקדומות, מסדר ציון, הקולגיום הרומאי, האומנים הקומצ'ינים ואחרים. מנגד יש הטוענים כי אין לה שורשים מלפני המאה ה-17. רבות מההשערות הן בגדר ספקולציות.

כמה מן הבונים החופשיים, במיוחד המשתיכים לנוסח יורק, טוענים כי הבנייה החופשית קיימת מימיו של המלך אתלסטאן מאנגליה במאה ה-10. עליו נאמר כי נטבל לנצרות ביורק ושם ניפק ללשכות הבונים את כתבי הזכויות (הצ'רטרים) הראשונים. גם לסיפור זה אין אחיזה ממשית.

כמה מחברי הכנסייה המורמונית רואים דמיון בין אלמנטים שונים בטקסיה לאלה של הבונים החופשיים, ועל כן מקורם של כמה ממנהגי הבונים הוא לדעתם בהתגלות ישירה של דברי האל בזמן מקדש שלמה.

נראה שהבנייה החופשית סיפקה מחסה לליברלים ולתומכיהם בזמנים שבהם פעילויותיהם יכלו לגרום למותם. אולי בשל כך נוצרה מורשת של סוד. בהגיע הזמנים המודרניים התמעט הצורך בחשאיות, והבונים החופשיים החלו להצהיר בגלוי על השתייכותם לאחווה. זו החלה לארגן עצמה באופן פורמאלי. לשכות שהחלו דרכן בהתוועדויות בפונדקים שונים בלונדון התגבשו ללשכה גדולה אחת ב-1717. בשנים שלאחר מכן נפתחו לשכות גדולות אחרות ברחבי אירופה.

במהלך עידן המהפכות, (השליש האחרון של המאה ה-18) שיחקו הבונים החופשיים תפקיד מכריע בתהפוכות הפוליטיות שפקדו את אירופה ובעיקר במהפכה הצרפתית. בקרב הציבור רווחה הטענה שהבונים החופשיים הם אלו שחוללו את המהפכות וכי הם קיימו גוף מחתרתי גדול כנגד הממשל הישן והכנסייה. אחד החיבורים המקיפים שנכתבו בנושא הוא מחקרו של האב אוגוסטן דה בארואל- זיכרונות להבהרת ההיסטוריה של היעקוביניזם.

[עריכה] נשים בבנייה החופשית

באופן מסורתי, רק גברים יכלו להיות בונים חופשיים. דבר זה השתנה במהלך המאה ה-20, אך לא בכל הרשויות במידה שווה. לשכה מעורבת, המתירה הצטרפות של נשים, נוצרה לראשונה בצרפת בשנת 1882. בהולנד קיימת אגודת נשים נפרדת בשם מסדר האורגות- The Order of Weavers המשתמשת בסמלים מתחום האריגה במקום סמלי הבנייה החופשית.

המזרח הגדול של צרפת וגופים אחרים באירופה מכירים בבנייה החופשית המעורבת. הלשכה הגדולה האנגלית המאוחדת UGLE ורשויות אחרות אנגליות אינן מכירות באופן רשמי בשום גוף מסוני המקבל לשורותיו נשים. עם זאת מעמד של מעין הכרה המלווה בהסתייגות מוענק לפעמים לגופים כאלו.

[עריכה] בנייה חופשית של פרינס הול

בשנת 1775, אדם שחור בשם פרינס הול הקים עם עוד ארבעה עשר חברים שחורים, כולם חופשיים מלידה, לשכה באירלנד. בשנת 1784 ביקשו וקיבלו יחידים אלו הרשאה מהלשכה הגדולה באנגליה, ויצרו את הלשכה האפריקנית מספר 459 (African Lodge #459). הלשכה נמחקה מרשימות ה- UGLE בשל אי תשלום מסים. לאחר 1813, שינו חבריה את שמה ללשכה האפריקנית הגדולה מספר 1 (African Grand Lodge #1) ונפרדו מהבנייה החופשית המוכרת על ידי ה-UGLE. מהלך זה הביא להיווצרותן של רשויות מסוניות אפרו-אמריקניות בצפון אמריקה הידועות בשם הכולל "בנייה חופשית של פרינס הול". פריחתן באה בשל הגזענות, שמנעה מאפרו-אמריקנים להצטרף ללשכות בונים השייכות לזרם המרכזי. כיום, בנייה חופשית של פרינס הול מוכרת על ידי חלק מן הלשכות הגדולות המוכרות על ידי ה-UGLE, אך לא על ידי כולן. נראה, עם זאת, שגוף זה עושה דרכו לקראת הכרה מלאה.

[עריכה] קרעים ומחלוקות

סכסוכים על רקע דתי בין שמרנים למודרניים הובילו לקרע גדול בלשכה האנגלית ב-1753. הקרע נתאחה לאחר 1813, כאשר ניסוח פשרה עדין הצליח להביא למיזוג מחודש. הפשרה התבססה על ניתוק הבנייה החופשית מהנצרות ועירפול ניסוח לגבי מהותה וטיבה של הדרגה השלישית בדרגות הבונים.

הקרע הגדול השני בבנייה החופשית התרחש בשנים שאחרי 1877, כשהמזרח הגדול של צרפת החל לקבל לשורותיו אתאיסטים ללא הבחנה. בעוד שנושא האתאיזם היווה את הגורם הרשמי לפיצול מהמזרח הגדול של צרפת, תרמה לכך גם הכרתם של הצרפתית בבנייה החופשית הנשית והמעורבת, וגם נכונותם לדון בלשכה נושאי דת ופוליטיקה. למרות שגם הצרפתים אינם מרבים בדיונים אלו, אין הם שוללים אותם על הסף כמו האנגלים. השסע בין שני הענפים הללו גושר מידי פעם, בייחוד במשך מלחמת העולם הראשונה כאשר בונים חופשיים אמריקנים, שכחיילים שהו באדמת אירופה, השתתפו בפעילות הלשכות הצרפתיות.

החוקות הקדומות של הבנייה החופשית אומרות כי הבונה "לעולם לא יהא אתאיסט אוויל או אנטי דתי מופקר, אם הוא "מבין נכון את האומנות". הדת היחידה לה נדרש הייתה "דת כזו שבה מכירים כל האנשים, תוך השארת דעותיהם על פרטיה לעצמם". הניסוח היה מעורפל למדי ובשנת 1815 שינתה הלשכה המאוחדת UGLE את החוקה לנוסח חדש: "תהיה דתו של אדם או עבודתו את אלוהיו אשר תהא, אין הוא מוחרם מהמסדר, בתנאי שהוא מאמין באדריכל המהולל של שמיים וארץ, ומקיים את חובות המוסר הקדושות". השורה התחתונה הייתה שלילת קבלתם של אתאסטים, מה שעורר מחלוקות. בשנת 1875 הוצעה פשרה שכללה שימוש בביטוי "Creative Principle", עיקרון יוצר, כתחליף ל"אדריכל המהולל", אך היא לא צלחה.

בסופו של דבר בשנת 1877 ה- GOdF החזיר את המצב שבו לא נדרשה דרישה דתית כל שהיא לקבלת המועמד, תוך אימוץ החוקה המקורית משנת 1723 כחוקה הרשמית. ה-GOdF גם שינה את הריטואל שלו כך שלא נעשתה בו כל התייחסות ישירה ל-"אדריכל העליון של היקום " G.A.O.T.U".

[עריכה] הבנייה החופשית בארץ ישראל

לקראת סוף המאה ה-19 החלו להגיע אל ארץ הקודש בונים חופשיים רבים, בעיקר מארצות הברית, במטרה למצוא שרידים ארכיאולוגיים שיוכיחו את אמיתותן של אגדות מסוניות הטוענות כי מוצא הארגון הינו בבית המקדש שבנה המלך שלמה בימי מלכותו.

ב-1854 הגיע לארץ הגנרל האנגלי צ'ארלס וורן (Charles Warren), בונה חופשי מלשכת המחקר של אנגליה. יחד עם קבוצת ארכיאולוגים חפרו לראשונה בירושלים וחשפו את מערת צדקיהו, שלימים נקבעה על ידי החוקרים כמקום חציבתן של אבני המקדש. חשיפתה של מערת צדקיהו משכה אל הארץ בונים חופשיים אחרים, ביניהם מארק טוויין (או בשמו האמיתי: סמואל ל. קלמנס), שהיה בונה חופשי בלשכה מסונית ממיזורי. ב-1867 שב וורן לישראל, והפעם גילה את מערות הכותל, שעברו לאורך הכותל המערבי מתחת לרובע המוסלמי.

באותה שנה הגיע לארץ גם רוברט מוריס (Robert Morris), בונה חופשי מקנטאקי, ולאחר שפגש בונים חופשיים אחרים אך שם לב כי אין אף לשכה אחת פעילה בארץ הקודש - החליט להקים בפלשתינה את הלשכה הראשונה של הבונים החופשיים. יחד עם שאר האחים לארגון שפגש הקימו ב-13 במאי, 1868, את הלשכה המסונית הראשונה בירושלים, שכונתה "Reclamation Lodge of Jerusalem" ופעלה בשפה הצרפתית. מערת צדקיהו שימשה להם כמקום המפגש לטקס פתיחת הלשכה (אשר כונה בפי מוריס בשם "Moot Lodge").

לשם הקניית חוקיות ללשכה מסונית יש לקבל חסות באמצעות צ'ארטר מלשכה גדולה מוכרת. תוכניתו של מוריס לקבל צ'ארטר שכזה מלשכתו בארצות הברית נכשלה, ועל כן פנה אל ידידו ויליאם מרסר וילסון (William Mercer Wilson), נשיאה הראשון של הלשכה הגדולה של קנדה במחוז אונטריו, בבקשה להשגת הצ'ארטר. בין שמות עותרי הצ'ארטר ניתן למצוא שמות של אישים כגון אלברט מאקי (מגדולי הסופרים בנושא הבנייה חופשית) וקרל נטר (ממייסדי "כל ישראל חברים" ו"אליאנס" הצרפתית) אשר בדיוק באותה שנה סיים את תפקידו כמנהל בית הספר החקלאי "מקווה ישראל" אותו ייסד. את הצ'ארטר קיבלו לבסוף ב-17 בפברואר, 1873, וכחודש לאחר מכן, ב-7 במאי, נוסדה לשכת Royal Salomon Mother Lodge מס' 293 בירושלים (בערבית - Suleiman El-Moluki).

לא עבר זמן רב והדברים התגלגלו לרעת לשכת Royal Salomon Mother Lodge, בעיקר מפאת חוסר ניסיון בהליכי הטקסים המסוניים ועקב חוסר תקשורת עם הלשכה הגדולה שבקנדה. הדבר התבטא בצירוף בונים חופשיים מלשכות לא מוכרות (כאלה שפעלו ללא צ'ארטר) אל הלשכה. בסופו של דבר דרשה הלשכה הגדולה שבקנדה להסיר את הצ'ארטר מלשכת ירושלים ולהחזיר אליה ספרים וחפצים של הבנייה החופשית. לשכת ירושלים סירבה לעשות כן ופעלה לזמן קצר ללא צ'ארטר.

שער הכניסה לבית המלאכה "שערי תורה", עם סמלים מסוניים. שכונת נווה צדק, יפו

ב-26 לאוגוסט 1889 עזב אברהם לוי (Abraham Levy), יהודי בונה חופשי, את הלשכה כשבדעתו לייסד לשכה חדשה שתפעל בצורה מסודרת על פי כל הכללים המסוניים. את הלשכה החליט להקים ביפו, העיר שבה רוב הבונים החופשיים התגוררו בלאו הכי. יחד עם חברים לשעבר של הלשכה בירושלים עתרו לקבלת צ'ארטר מלשכה צרפתית אשר פעלה על פי הנוסח המצרי בפריז - נוסח אשר לא היה מקובל על ידי שאר הלשכות באירופה. ב-25 באוגוסט 1891, לאחר קבלת הצ'ארטר, ייסדו את לשכת The Port of Solomon’s Temple שכונתה גם בשם Gate of Solomon’s Temple. הלשכה פעלה בביתם של בני משפחת ליטוינסקי (Litwinsky) ביפו ופעלו בה ערבים ויהודים כאחד. באותה שנה הגיעה לפלשתינה קבוצת מהנדסים צרפתיים לשם בניית מסילת הרכבת הראשונה שחיברה בין יפו לירושלים. מהנדסים אלה היו בונים חופשיים והצטרפו ללשכת The Port of Solomon’s Temple אך עזבו אותה כאשר סיימו את עבודתם וחזרו לצרפת. אז גם דעכה העבודה בלשכה, ובסופו של דבר היא נסגרה. את שרידי המסילה ניתן לראות עד היום ברחובותיה העתיקים של יפו.

בראשיתה של המאה ה-20 הגיעו חברי לשכת The Port of Solomon’s Temple למסקנה כי עליהם לייסד לשכה חדשה על מנת שהבנייה החופשית לא תגווע בארץ. על כן, בפברואר של 1906 ייסדו ביפו את לשכת "ברקאי". אחד מחברי הלשכה באותו זמן היה שען יהודי בשם מוריס שנברג (Maurice Schönberg), אשר היה אחראי על התקנת ארבעת השעונים על מגדל השעון המפורסם שביפו. שניים מהשעונים הציגו את השעון המוסלמי והשניים האחרים הציגו את השעון המקומי. אותו שנברג, שמתוקף עבודתו נסע פעמים רבות לפריז, יצר קשרים עם ארגון ה-Grand Orient שבצרפת ועל כן, ב-13 במרץ 1906, חברי לשכת "ברקאי" עתרו רשמית ל-Grand Orient במטרה לקבל מהם צ'ארטר. אחד החותמים על העתירה לצ'ארטר היה האח דוד יודלוביץ' (David Yudelovich), כתב בעיתון "הצבי" של אליעזר בן-יהודה. יודלוביץ' לימד את הערבים הראשונים לדבר בשפה העברית, ניהל את בית-הספר העברי הראשון וכתב את הספר הראשון בעברית שנכתב על הבנייה החופשית. במקביל עבד כמנהל הייצוא של היקב בראשון לציון.

תגליף אבן מעל דלת ביתו של אלכסנדר הווארד ששימש בעבר כמקום מפגש ללשכת הבונים החופשיים ביפו

אח נוסף מלשכת "ברקאי" היה אלכסנדר הווארד (Alexander Howard), ערבי-נוצרי ממוצא לבנוני (שמו האמיתי היה אסכנדר עוואד, Iskander Awad) אשר עבד כסוכנו של תומאס קוק (Thomas Cook) במזרח-התיכון, דבר שהקנה לו מעמד גבוה וכספים רבים בהם השתמש לרכישת מלונות ביפו, בירושלים ובלטרון. אלכסנדר בנה בתים רבים ביפו ורחוב אחד נקרא בזמנו על שמו – Howard Street (כיום רח' דוד רזיאל), שם גם בנה את ביתו הפרטי בבית מס' 1. אלכסנדר מינה את אחיו ללשכה, Rolla Floyd, כעוזרו האישי בעסקיו, ומספר שנים לאחר מכן ירש Floyd את תפקידו של Howard כסוכנו של Thomas Cook. יחד ניהלו את חברת הכרכרות הראשונה בארץ שנסעו מנמל יפו לירושלים.

ביתו הפרטי של Alexander Howard שימש כמקום המפגש של חברי הלשכה (אותו בית שימש מאוחר יותר, בנדיבותו של אלכסנדר, כמקום מפגש של מהגרים יהודים שעלו לארץ בסוף המאה ה-19 ותחילתה של המאה ה-20. בסביבות שנת 1890 הפך הבית למשרדים הראשיים של ארגון "חובבי ציון" הרוסי שעידד התיישבות בפלשתינה). למרות שפעלו בחסותה של ה-Grand Orient, לא ידעו חברי הלשכה לדבר בשפה הצרפתית ועל כן עבדה הלשכה בשפה הערבית. אף על פי כן, את הדו"חות ששלחה הלשכה ל-Grand Orient כתבו בשפה הצרפתית. את הטקסים ערכו בערבית על פי תרגומים של הנוסח הסקוטי שהובאו ככל הנראה ממצרים.

עד 1914 קודשו בלשכת "ברקאי" יותר ממאה בונים חופשיים (שכללו 82 ערבים וטורקים, 29 יהודים, 6 נוצרים אמריקאים ו-6 זרים שככל הנראה היו נוצרים גם כן). רוב החברים החדשים נולדו בארץ אך כמה מהם הגיעו ממצרים, מתורכיה, מסוריה, מלוב וממזרח אירופה.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוגלו חברי לשכה רבים על ידי המשטר העות'מאני ובעקבות זאת השהתה לשכת "ברקאי" את פעילותה. מיד עם סיום המלחמה חזרה הלשכה לפעול, אולם רק למשך שלוש שנים, ואז נסגרה שוב, ככל הנראה בעקבות הטבח שנעשה ב-47 יהודים שהתגוררו ביפו, ב-1 במאי 1921.

ביולי 1922, קיבלה בריטניה את המנדט לשלטון על פלשתינה. רק אחר כך, ב-1925, חזרה הלשכה לפעילות רצופה, אך הפעם רוב הפועלים בה היו אך ורק יהודים. באותה תקופה נפתחו מספר לשכות ערביות על ידי הלשכה הגדולה של מצרים והבונים החופשיים מהמגזר הערבי עברו ללשכות אלה. בפלשתינה של אותה עת החלה מתיחות בין היהודים והערבים, מה שגרם גם למתיחות בין הלשכות הערביות והלשכות היהודיות.

בסופו של דבר, ב-9 בינואר 1932, נוסדה "הלשכה הגדולה של פלסטין". כך הוקמה לראשונה לשכה גדולה של בונים חופשיים בארץ הקודש, אשר, בניגוד ללשכות גדולות בשאר המקומות בעולם, לא איחדה תחתיה את יתר הלשכות שפעלו באותה העת בארץ. איחודן של לשכות אלו הגיע רק מאוחר יותר עם הקמת "הלשכה הגדולה של מדינת ישראל".

הלשכות אשר פעלו בשפה האנגלית, שקיבלו את הצ'ארטר שלהן מהלשכה הגדולה של אנגליה, סרבו להצטרף ללשכה הגדולה החדשה והמשיכו לעבוד בנפרד בעוד שלשכות מסוימות אשר פעלו בשפה הגרמנית עבדו תחת הלשכה הגדולה הסימבולית של גרמניה. לשכות גרמניות אלה נוסדו על ידי גרמנים שמצאו מקלט בפלשתינה לאחר שגרמניה הנאצית החלה לרדוף את הבונים החופשיים שישבו בגרמניה. אותם בונים חופשיים גרמנים תרמו רבות לפיתוחן של ה-"מושבות הגרמניות" בירושלים ובחיפה.

למרות המתיחות שהייתה בין היהודים והערבים באותה העת, עשתה הלשכה הגדולה מאמצים רבים לצרף אליה אחים חדשים לא-יהודיים: ערבים, מוסלמים, נוצרים, ארמנים, דרוזים ובהאים. באותה העת היו רק לשכות ספורות אשר כללו אך ורק ערבים: לשכת נור אל-איכמה ("אור החוכמה") ולשכת ירושלים, שתיהן בירושלים; לשכת "כורש" בעמאן ולשכת "גליל" מס' 31 בנצרת.

עם הקמתה של מדינת ישראל ב-1948 נסגרו מיוזמתן מספר לשכות דוברות ערבית. לבסוף, ב-1953 נוסדה בתל אביב "הלשכה הגדולה למדינת ישראל", אשר איחדה תחתיה את כל הלשכות בישראל. 30 הלשכות שפעלו באותה העת חולקו על פי השפות שבהן עבדו: 19 לשכות דוברות עברית, 5 לשכות דוברות גרמנית, 4 לשכות דוברות אנגלית, לשכה אחת דוברת רומנית ומספר לשכות דוברות ערבית.

הבנייה החופשית בארץ ישראל פעלה תמיד מתוך כבוד ושוויון בין יהודים, נוצרים וערבים. "הלשכה הגדולה למדינת ישראל", על אף שהבנייה החופשית אינה דת, פותחת תמיד את עבודתה כשספרי הקודש של שלושת הדתות המונותאיסטיות (התנ"ך, הברית החדשה והקוראן) מונחים על הכן מתוך מתן כבוד לשלוש הדתות הגדולות הפועלות בישראל.

[עריכה] הבנייה החופשית בגרמניה הנאצית

בתקופת מלחה"ע השנייה נטפל אדולף היטלר אל גופי מיעוט רבים אשר חיו באירופה, ביניהם: יהודים, צוענים, שחורים, נכים והומוסקסואלים. מעט יודעים כי גוף נוסף שבהם ראה היטלר כמכשול עבור גרמניה היו הבונים החופשיים.

בספרו הידוע לשימצה, "מיין קאמפף" (פרק 11), אשר נכתב בסביבות 1920 על-ידי היטלר בזמן שישב בכלא לאחר שניסה להפיל את הממשל הדמוקרטי בגרמניה, האשים היטלר את היהודים בקשירת קשר עם הבונים החופשיים למטרת השתלטות מוחלטת על גרמניה וטען כי הם האחראים למצבה העגום של גרמניה בתקופה שאחרי מלחה"ע הראשונה - פוליטית, תרבותית וכלכלית. לטענתו, הבונים החופשיים חברו עם היהודים כדי שידם תגיע בקלות אל "נשק" נוסף שישמש אותם נגדו: עולם הדפוס, שהיה אז בעיקרו מקצוע של יהודים. כפתרון ל-"בעיה" זו קרא ב-1931 להשמדת שני גופים אלה: יהודים ובונים חופשיים. מפקדים בכירים במשטר הנאצי קיבלו "מדריך" בו נכתב: "האיבה הטבעית של האזרח כנגד היהודים, והאיבה שלו כנגד הבונה החופשי כמשרתו של היהודי, חייבת להגיע לשיאה."

למרות שבאותם ימים אכן היו יהודים אשר השתייכו לארגון הבנייה החופשית, מספרם היה מועט. אף על פי כן, בעקבות הדברים שכתב היטלר ב-"מיין קאמפף", ראו הנאצים בבונים החופשיים וביהודים כגוף אחד והתייחסו אל כל בונה חופשי בדיוק כפי שהתייחסו אל כל יהודי.

היטלר עלה לשלטון בינואר 1933. ב-7 באפריל, Hermann Goering, אחד מסגניו הבכירים של היטלר, נפגש עם Von Heeringen, נשיא הלשכה הגדולה של גרמניה, והסביר לו כי אין מקום לבונים החופשיים בגרמניה הנאצית. במקביל, שר החקלאות הגרמני, ד"ר וולטר דאר, הכריז בפני קהל מתאספים כי הבנייה החופשית הינה האויב הראשי של גרמניה והזהיר כי היא מתכננת לטבוח את המדיניות הנאצית.

בונים חופשיים הוצאו להורג לא רק בגרמניה, אלא בכל מדינה שנכבשה על ידי הנאצים: נורבגיה, פינלנד, דנמרק, הולנד, בלגיה, צרפת, לוקסמבורג, פולין, צ'כוסלובקיה, הונגריה, יוון, אוסטריה, רומניה ועוד. עד היום לא ידוע מהו מספרם המדוייק של הבונים החופשיים שנרצחו בשואה דווקא בשל עובדת היותם בונים חופשיים (זאת כיוון שהשתייכותם לארגון נשמרה בסוד עקב רדיפתם על ידי משטרו של היטלר), אולם הסברה היא שבגרמניה מתו כ-80,000 בונים חופשיים במחנות השמדה וכנראה עוד 200,000 בונים חופשיים בשאר המדינות שנכבשו על ידי הנאצים.

[עריכה] בונים מפורסמים

בונים חופשיים רבים מן העבר היו אישים מפורסמים, חלקם אף היו נשיאי ארצות הברית:

ג'ון לוק
וולטר - לשכת Loge des Neuf Sœurs, פריז, צרפת.
חוסיין מלך ירדן - כיהן כנשיא הלשכה הגדולה של ירדן.
יוהן וולפגנג פון גתה - לשכת Amalia, ויימאר.
ג'ורג' וושינגטון - לשכת Fredericksburg מס' 4 ולשכת Alexandria מס' 22, וירג'יניה, ארצות הברית.
סימון בוליבר - לשכת Order and Liberty מס' 2, פרו.
ווינסטון צ'רצ'יל - לשכת Studholme Alliance מס' 1591 ולשכת Rosemary מס' 2851.
בנג'מין פרנקלין - לשכת St. John, פילדלפיה, ארצות הברית; לשכת Loge des Neuf Sœurs, פריז, צרפת.
תאודור רוזוולט - לשכת Matinecock מס' 806, ניו-יורק, ארצות הברית.
פרנקלין דלנו רוזוולט - לשכת Holland מס' 8, ני-יורק, ארצות הברית.
אלכסנדר פושקין - לשכת Ovid, קישינב.
לב טולסטוי
מארק טוויין - לשכת Polar Star מס' 79, סיינט לואיס, מיזורי, ארצות הברית.
וולפגנג אמדאוס מוצרט - לשכת Zur Woltätigkeit בויינה.
לואי ארמסטרונג - Montgomery מס' 18, ניו-יורק, ארצות הברית.
בטהובן
יוזף היידן - לשכת Zur Wahren Eintracht, ויינה.
הארי הודיני - לשכת St. Cecile מס' 568, ניו-יורק, ארצות הברית.
מייקל ריצ'רדס - לשכת Riviera מס' 780, קליפורניה, ארצות הברית.
ג'ון וויין - לשכת Marion McDaniel מס' 56, טוסקון, אריזונה, ארצות הברית.
ג'רום, ג'וזף, לואיס ולוציאן בונפרטה - ארבעת אחיו של נפוליאון, אך לא הוא עצמו.
מארק שאגאל - בלרוס.
אנדרה סיטרואן - לשכת La Philosophie Positive, פריז.
סמואל קולט
אלכסנדר פלמינג - כיהן כנשיא בלשכה הגדולה של אנגליה.
הנרי פורד - לשכת Palestine מס' 357, דטרוייט.
ג'רלד פורד - לשכת Malta מס' 465, מישיגן.
קלארק גיבל - לשכת Beverly Hills מס' 528, קליפורניה.
ג'יימס גרפילד - אביר טמפלרי והנוסח הסקוטי. לשכת Columbus מס' 246, אוהיו.
ג'וזפה גריבלדי - לשכת Tompskinville מס' 471, ניו-יורק. כיהן כנשיא לשכת Grand Orient of Palerma.
קינג קמפ ג'ילט
ג'וזף איגנס גיליוטין - מייסד ה-Grand Orient בצרפת.
וורן הרדינג - אביר טמפלרי. דרגה 33 בנוסח הסקוטי. לשכת Marion מס' 70, אוהיו.
קונרד ניקולס הילטון - לשכת William B. Warren מס' 309, שיקאגו, אילינוי.
ג'ון אדגר הובר - לשכת Federal מס' 1, וושינגטון הבירה.
אנדרו ג'קסון - לשכת Harmony מס' 1, טנסי. נשיאה ה-VI של הלשכה הגדולה של טנסי.
אנדרו ג'ונסון - לשכת Greeneville מס' 19, טנסי. דרגה 32 בנוסח הסקוטי. אביר טמפלרי.
לינדון ג'ונסון - לשכת Johnson City מס' 561, טקסס.
רודיארד קיפלינג - לשכת Hope and Esperance מס' 782, הודו.
דאגלס מקארתור - לשכת Nile Shrine Temple, סיאטל, וושינגטון.
ג'יימס מונרו - לשכת Williamsburg מס' 6, וויליאמסבורג, וירג'יניה.
נתן מאיר רוטשילד - לשכת Emulation מס' 21.