קתדרלת שארטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

קתדרלת נוטרדאם דה שארטר

קתדרלת שארטר, או בשמה המלא קתדרלת נוטרדאם ("גבירתינו") דה שארטר (בצרפתית: Cathédrale Notre-Dame de Chartres) היא קתדרלה גותית הממוקמת בשארטר, צרפת (כ-80 ק"מ מפריז). קתדרלה זו נחשבת לאחת הדוגמאות הטובות ביותר של האדריכלות הגותית בשיאה. הקתדרלה היא מושב הדיוכסה של שארטר.

[עריכה] היסטוריה

בעיר שארטר הייתה קתדרלה כבר מהמאה ה-5 לספירה, בה התפתח פולחן המדונה. במאה ה-11 שיפץ את המבנה הבישוף פולברט בסגנון רומנסקי. בניית המבנה החדש על היסודות הרומנסקיים החלה ב-1145, עם החזית שנבנתה מחדש בסגנון גותי מוקדם. שרפה שפרצה ב-1194 שרפה את רוב הקתדרלה וחלק ניכר מהעיר. שאר הקתדרלה נבנתה בין 1194 ל-1220 בסגנון גותי בשל, תקופה יחסית קצרה לקתדרלות אחרות מימי הביניים, שבנייתן נמשכה לעיתים מאות בשנים.

החזית המערבית של הקתדרלה

לפי האגדה, מאז 876 הקתדרלה הכילה טוניקה שנאמר עליה שהייתה שייכת למריה הקדושה, אמו של ישו. שריד קודש זה, הנקרא Sancta Camisia, כביכול ניתן לקתדרלה בידי קארל הגדול (שרלמיין) שקיבל אותה כמתנה בזמן מסע צלב בירושלים. למעשה, שריד זה היה מתנה משארל הקירח ונטען שהאריג בא מסוריה ונארג במאה ה-1 לספירה. במשך מאות שנים שארטר הייתה אתר צליינות חשוב וגם היום באים מאמינים מרחבי העולם לכבד את השריד הקדוש.

הקתדרלה הייתה בעיקרה כנסייה לצליינות במאה ה-12. בירידים שנערכו סביב הקתדרלה ביקרו הרבה צליינים, שכן הם נערכו בימי החג למריה הקדושה. בירידים נכחו בעיקר צליינים שבאו לראות את הגלימה של מריה הקדושה. הירידים בשארטר נערכו מחוץ אך ליד הקתדרלה. היו 4 ירידים גדולים שנערכו בימי החגים לכבוד מריה הקדושה: הטהרה (Purification), בשורה שקיבלה מריה (שתלד את ישו, Annunciation), העלייה לגן עדן (Assumption of Mary) ולידת ישו (Nativity). האטרקציה העיקרית בירידים אלה הייתה גלימתה של מריה, וחיי העיירה וכלכלתה נסמכו עליהם.

בימי הביניים תפקדה הקתדרלה גם בתור בית ספר קתדרלי חשוב. קארל הגדול רצה מערכת חינוך עבור העם הצרפתי במאה ה-9, ומאחר שזה היה קשה ויקר לבנות בתי ספר חדשים, היה קל יותר להשתמש בתשתית קיימת. על כן הוא ציווה שקתדרלות ומנזרים יקיימו בתי ספר. בתי ספר קתדרליים בסופו של דבר גברו על בתי הספר של המנזרים כמקום העיקרי של החינוך. במאה ה-11 מערכת החינוך נשלטה בידי הכמורה בקתדרלות כמו בשארטר. הקתדרלה עצמה סימלה את בית הספר. לבתי ספר קתדרליים רבים היו התמחויות, ובית הספר הקתדרלי בשארטר נודע בתחום לימודי הלוגיקה. הלוגיקה החדשה שלומדה בשארטר נחשבה למתקדמת ביותר, אפילו יותר מזו של פאריז. אדם אחד שחונך בשארטר היה ג'ון מסליסברי, פילוסוף וסופר אנגלי, שעבר שם לימודים קלאסיים.

אחרי שהקתדרלה נשרפה ב-1020 (גם קתדרלות קודמות נשרפו) נבנתה הקתדרלה מחדש כבזיליקה בסגנון הרומנסק עם קריפטה מסיבית, תחת השגחתו של הבישוף פולברט משארטר ואחר כך תחת השגחתו של ג'פרי לווס (Geoffroy de Lèves). הבליזיקה שרדה שריפה שהרחיבה את רוב העיירה ב-1134 אך חזיתה נהרסה. אי לכך נבנתה מחדש החזית המערבית בסגנון גותי מוקדם. למרות זאת, אסון נוסף היכה: בליל שבין ה-10 ביוני ל-11 ביוני 1194 פגע ברק במבנה ויצר שרפה שהרסה את רוב המבנה, אך החזית המערבית והקריפטה שרדו.

האנשים נכנסו לייאוש כאשר האמינו שהשריד הקדוש, ה-Sancta Camisia, נשרף גם הוא. אבל שלושה ימים לאחר מכן נמצא השריד שלם וללא פגע באוצר הכנסייה ביחד עם הכמרים שלקחו אותו לשם כדי להבטיחו בעת שהשרפה פרצה (הם נעלו את עצמם מבפנים מאחורי דלתות מתכת). נציג האפיפיור שביקר שם, הקרדינל מליור מפיזה, אמר לאנשים ששרידתו של השריד הקדוש היה סימן ממריה עצמה, ושעל כן יש להקים קתדרלה מרהיבה ומפוארת יותר בשארטר.

הבנייה, שנעזרה בתרומות מכל רחבי צרפת, בהן מדוכסות אקוויטניה, החלה כמעט מיד לאחר ההרס, והשתמשה בתוכניות האדריכל הראשון (עדיין אלמוני) כדי לשמר את ההיבטים ההרמוניים של הקתדרלה. ההתלהבות מהפרויקט הייתה כה רבה עד שאנשים מהעיר התנדבו לאסוף אבנים ולהביאם מהמחצבות המקומיות, שהיו מרוחקות 8 ק"מ מהעיר.

תחילת העבודות הוקדשו לספינה הראשית וב-1220 הושלם המבנה הראשי, עם הקריפטה והשער המלכותי (Royal Portal) מאמצע המאה ה-12 ששרד את השריפה, ואלה שולבו במבנה החדש.

קתדרלת נוטרדאם דה שארטר, מבט כללי מדרום

ב-17 באוקטובר 1260 נחנכה הקתדרלה על ידי לואי ה-9 מלך צרפת.

הקתדרלה הייתה המבנה החשוב ביותר בשארטר. היא הייתה המרכז הכלכלי, המונומנט המפורסם ביותר בעיר והמרכז של כמעט כל פעילות המסופקת על ידי בנייני ציבור בעיירות כיום. בימי הביניים, הקתדרלה וסביבתה תפקדו כשוק, כאשר בשערים השונים מכרו חפצים שונים: טקסטיל בשער הצפוני; ירקות ובשר בשער הדרומי. לעיתים ניסו הכמרים למנוע מהמסחר להיכנס לתוך הקתדרלה, אך לשווא. על מוכרי יין נאסר למכור יין בקריפטה, אך הותר להם לסחור בספינה הראשית (אולם התווך) כדי להימנע ממסים אם הם מכרו בחוץ. בעלי מקצוע במקצועות שונים (כגון נגרים ובנאים) התאספו בקתדרלה וחיפשו עבודה. בתוך הקתדרלה הותר למכור אוכל.

ב-1505 נשרף צריח העץ של המגדל הצפוני וב-1513 הוא הוחלף בצריח אבן בסגנון גותי Flamboyant מאוחר.

הקתדרלה של שארטר לא נהרסה או נבזזה במהלך המהפכה הצרפתית והשחזורים הספורים שנעשו בה לא הרסו את יופיה רב התהילה. היא תמיד נשארה אותו הדבר: נצחון של האמנות הגותית.

ב-1979 נוספה הקתדרלה בשארטר לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו (UNESCO).

[עריכה] מבנה ואמנות

[עריכה] אדריכלות

תוכנית הקרקע של הקתדרלה

הקתדרלה שקיימת כיום בשארטר היא יצירת מופת של אדריכלות גותית. על קתדרלת שארטר ניתן לומר שבחים וסופרלטיבים רבים, ומעטים הם ההיסטוריונים של האדריכלות שלא כתבו על מעבריה המתנשאים והסיתות המסור והפיסול המגוון. מחמאות אלה ראויות לה בצדק, שכן שארטר היא אחת מהקתדרלות הגותיות הצרפתיות הגדולות ביותר. מרחוק נראה כאילו היא מרחפת באוויר מעל שדות הקמה, ורק ממבט קרוב יותר ניתן לראות גם את שאר העיר, מקובצת סביב הגבעה שעליה מתנשאת הקתדרלה. לקתדרלה שני מגדלים, שבאופן נדיר אינם סימטרים ואינם זהים זה לזה: המגדל הדרומי בגובה 105 מטר בעל גג מצולע פשוט מהמאה ה-12, והמגדל הצפוני בגובה 113 מטר בעל צריח מחודד ראוותני (Flamboyant) מהמאה ה-16 (נבנה בין השנים 1507 ל-1513). מגדלים אלה מתנשאים מעל הגג הירוק של הקתדרלה, כאשר מסביבה רשת ענפה ומורכבת של תמיכות דואות משולשות.

תוכנית התדרלה היא בצורת צלב, עם ספינה ראשית בת 3 אגפים באורך 128 מטר, טרנספט באורך 46 מטר מצפון לדרום, ואזור מקהלה בין 5 אגפים. הקצה המזרחי הוא מעוגל עם אמבולטריום שממנה בולטות 5 קפלות חצי-עגולות. הקתדרלה משתמשת באופן נרחב בתמיכות דואות (בנות 3 קומות) כדי לתמוך בקמרונות הגבוהים, בזמנם הגבוהים ביותר בצרפת, שהתנשאו לגובה 37 מטר. הקתדרלה הגותית הגבוהה בשארטר השתמשה בקמרונות צלעות בעלי 4 צלעות במרחב מלבני, ולא בקמרון סקספרטייט בעל 6 צלעות כפי שהיה נהוג בקתדרלות רומנסקיות או גותיות מוקדמות כגון הקתדרלה בלאן (Laon). מערכת התמיכות השלדית, החל מעמודים וכלה בצלעות, אפשרה לשחרר חלק נרחב משטח הקירות בקתדרלה לחלונות ויטראז' ובנייה לגובה רב. עוד חידוש היה החלפת מבנה הקיר מ-4 אזורים ל-3 בלבד: אזור הקשתות, טריפוריום וקומת התאורה, שכללה זוגות של חלונות ויטראז' מאוחדים בחלון עגול (אוקולוס). האוֹ‏מנוֹ‏ת הצרורות של העמודים מתנשאים בדרמטיות מבסיסים פשוטים לקשתות מחודדות גבוהות לעבר התקרה, ובכך מכוונות את המבט אל עבר החלונות של קומת התאורה באפסיס ויוצרות מגמת קיר אנכית.

[עריכה] ויטראז'ים

הלבירינת המפורסם במרכז הקתדרלה. 11 מעגלים באורך כולל של 262 מטר הקיפו את מרכז המבוך האלגורי הטקסי.

ויטראז' מהקתדרלה

שלושת החלונות המערבים.

בכל מקום צבעים חיים מציפים את הרצפה ונשפכים מתוך חלונות ויטראז', שנוצרו במאה ה-13. חלונות אלה ניצלו מהרס במלחמות הדת בצרפת במאה ה-16. על החלונות בשארטר נאמר שזהו האוסף השלם ביותר של ויטראז'ים מימי הביניים בעולם, למרות "מודרניזציה" ב-1753 שבה חלק מהם הוסרו בידי כמורה בעלת כוונות טובות אך הדרכה רעה. מתוך 186 החלונות המקוריים, 152 שרדו. חלונות הויטראז' ידועים בעיקר בשל הגוון הכחול העז שלהם, בייחוד בייצוג של המדונה וילדה. הם גם מציגים את המריצה האירופאית הראשונה [1]. במהלך מלחמת העולם השנייה, רוב החלונות הוסרו מהקתדרלה ואוחסנו ברחבי הכפרים שמסביב כדי להגן עליהם מההפצצות הגרמניות. בסוף המלחמה, הותקנו החלונות מחדש בקתדרלה.

חלק מהחלונות נתרמו על ידי משפחת המלוכה, כגון חלון הרוזטה בצפון הטרנספט, שנתרם על ידי המלכה הצרפתית בלאנש מקסטיל. חלונות נתרמו מכל מיני סוגי אנשים, החל ממלכים ואצילים וכלה בסוחרים ובעלי מלאכה מקומיים. ההשפעה המלכותית ניכרת במספר חלונות מחודדים מלבניים בהם מופיעים סימני המלוכה של פלור דה ליס הצהוב על רקע כחול וגם טירה צהובה על רקע אדום.

שלושת החלונות בחזית המערבית עדיין הושפעו מאמנות הרומנסק וכן מהחלונות במנזר סן דני. החלון הימני (הצפוני) מתאר את חוטר ישי - אילן היוחסין שלו ישו, החלון השמאלי (הדרומי) מתאר את הפסיון של ישו והחלון המרכזי את ילדותו של ישו. חלונות מהמאה ה-13 כבר היו גותיים באופיים. חלק מהם תיאר עלילות קדושים וחלק רמז לפטרונים שתרמו אותם (מהמלוכה, האצולה ובעלי המלאכה).

[עריכה] פיסול

החזית המערבית של הקתדרלה. בשער הימני (דרומי) מוצגת התממשותו של ישו בבשר ואת ישו התינוק יושב בחק מריה הקדושה ב"כס החוכמה". השער המרכזי מציג את יום הדין האחרון - ישו ומסביבו ארבעת האוונגליונים ומתחתיו 12 השליחים. השער השמאלי (צפוני) מוצגת עלייתו של ישו השמיימה ואת המלאכים הבוכים עליו.

פסלי עמוד באחד משערי הקתדרלה

איור הטיפמנון של השער המרכזי בחזית המערבית. במרכז יושב ישו ומסביבו חיות המסמלות את 4 האוונגליונים. החיות פונות החוצה אך ראשן פונה אל עבר ישו, דבר היוצר מתח בתמונה.

בחזית המערבית של קתדרלת שארטר נשתמר פיסול גותי מוקדם.
על הדלתות והאכסדרות ישנם תבליטי פסלים המחזיקים חרבות, צלבים, ספרים וכלים שונים שצועדים סביב השערים, הבעותיהם ברורות כיום כביום שנחצבו לפני 700 שנה. הפסלים על החזית המערבית מתארים את יום הדין האחרון בשער המרכזי, את עליית ישו לגן עדן (שמסביב תבליטים של עונות השנה ועבודות עונתיות המדגישות את נצחיותו של ישו) בשער הצפוני יותר, פרק מחייו, קדושים, שליחי ישו, התממשות ישו בבשר, לידת ישו וישו בחיק מריה אמו ("כס החוכמה") בשער הדרומי יותר, ועוד סצנות דתיות. מתחת לדמויות הדתיות ניצבים פסלים של מלכים ודמויות מהתנ"ך, שנחשבו גם כפסלים של המלכים והמלכות הנוכחיים בעת יצירתם. הסימבוליזם של הצגת בני המלוכה נמוך יותר מפסלים דתיים, אבל עדיין מאוד קרוב, הוא היחסים בין המלכים לאלוהים. זוהי דרך להציג את סמכות המלוכה, על ידי הצגתם מאוד קרוב לדמותו של ישו, דבר הנותן את הרושם שהם נבחרו למלוך על ידי האלוהים. בין פסלי העמוד ישנם 7 פסלים של נשים, דבר שכנראה מעיד על פטרונותה של אלינור מאקוויטניה, אז אשתו של לואי השביעי מלך צרפת ואחת מהעשירות הגדולות בצרפת. פסלים של שבע האומנויות החופשיות מופיעים על הארכיוולט של המפרץ של השער המלכותי, ואלה מייצגים את בית הספר הקתדרלי בשארטר. את התבנית הפיסולית ניתן לקרוא באופן סימטרי (מהאמצע לצדדים) או באופן היררכי (מן הנצחי אל ההיסטורי או להפך). בקשתות המפוסלות יש הנמקה לתבליטים המרכזיים שעל הטימפנון והפיסול מציג תאולוגיה שיטתית, תמציתית ומסודרת, דבר שהיווה חידוש אל מול הפיסול הרומנסקי הרגשני. למרות זאת, ניתן לראות שמספר פסלים לא הפנימו את תפישותיו החדשניות של המאסטר (האמן הראשי) ופסליהם הוסתו לשערים הצדדיים.

בחזיתות הצפונית והדרומית של בית הרוחב אנו מוצאים דוגמאות של הפיסול הגותי בשיאו. בכל חזית 3 שערים, וכל 3 שערים מציגים פיסול הבנוי כחלק מתוכנית כוללת ואינו עומד בפני עצמו.
בחזית הצפונית מוקדשת התוכנית הפיסולית למריה הקדושה ("המדונה") ולמבשריה. בטימפנון המרכזי מוצג פיסול המתאר את הכתרת המדונה, כשעל הארכיוולטים מוצגות סדרת פסלים של מלכים, מלאכים ונביאים, המהווים לכאורה את אילן היוחסין שלה. פסלי העמוד מציגים דמויות מהתנ"ך ומהברית הישנה, לרבות אנה הקדושה (אמה של מריה) מ-1204 בערך. השער השמאלי מציג את שלושת האמגושים וביקורם את מריה. בטימפנון השער הימני מוצג איוב כסמל לאמונה המוחלטת. פסלי העמוד בשערים אלה נפחיים הרבה יותר ואינם מהווים עוד חלק מהאדריכלות, והעמוד למעשה משמש להם רק כרקע (זאת בניגוד לפסלי העמוד בחזית המערבית), כמו כן מעליהם מסותתים חופות המסמלות את הדמות שבפסל ומתחתם ישנן דמויות מקופלות. הפיסול כלל סדרות פסלים כאשר הפסלים בכל סדרה דומים זה לזה, וזה מהווה ביטוי למחשבה של ימי הביניים ומעידה על קיטלוג בהיר של העולם.
בחזית הדרומית מוקדשת התוכנית הפיסולית ליום הדין האחרון ומעשי צדקה של קדושים נוצריים כמופת לנוצרי המאמין המחכה לגאולה. סצינת יום הדין האחרון מוצגת בטימפנון של השער המרכזי, שבה מוצב ישו במרכז על כסא ללא משענת, ומצדיו מריה ויוחנן הקדוש, ובמשקוף פסל של המלאך מיכאל שוקל הנשמות ומ-2 צצדיו תהלוכות המבורכים והמקוללים. מסביב על הארכיוולטים מתוארים הגהנום וגן עדן. פסלי העמוד מציגים את 12 השליחים ובעמוד התומך המרכזי של השער מוצג פסל "אלוהים היפה": ישו כדמות אלוהית בעלת יופי אנושי. בשני השערים הצדדיים מופיעים סיפורי המרטירים. תיאור הדמויות השונות נעשה בקפידה רבה ויש תיאור מדוקדק של עצמים ושל חומרים.