גן עדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"נפילת האדם" מאת לוקאס קראנץ, ציור מן המאה השש עשרה.
הגדל
"נפילת האדם" מאת לוקאס קראנץ, ציור מן המאה השש עשרה.

גן העדן ביהדות, בנצרות ובאסלאם הוא שמו של המקום המושלם שבו חיו אדם וחוה לפני החטא הקדמון ושאליו מגיעים הצדיקים לאחר מותם. מקור השם הוא הגן שננטע במקום ששמו עדן. [1]

תוכן עניינים

[עריכה] הסיפור במקרא

גן העדן מופיע במקרא (בראשית ב') כמקום שבו הוצב האדם על ידי אלהים לאחר בריאתו, ובו נבראה חוה מצלעו. הגן היה מקום פורה, במקום ששמו "עדן" במזרח (מקדם) ובו נטע אלהים עצים נאים וטעימים. נהר היה משקה אותו, ומתפצל אחרי כן לארבע ראשים ומשקה את כל שאר העולם. במרכז הגן ניצבו שני עצים: עץ הדעת טוב ורע ועץ החיים. האדם צווה לעבוד בגן ולשמור אותו, וקיבל רשות לאכול מכל פירותיו מלבד מפרי עץ הדעת פן ימות.

חוה שעדיין לא נבראה בזמן הצו ושמעה אותו מהאדם מקול שני, פותתה על ידי הנחש המתואר כערום בכל חיות השדה לאכול מפריו, לאחר שטען באוזניה, כי האוכל אותו מחכים ועיניו נפקחות לדעת טוב ורע, ואכן מתואר כי חוה ראתה כי עץ הדעת הוא מרהיב עין, טעים, ומחכים ולאחר שאכלה ממנו ומשלא מתה במקום, פיתתה גם את אדם, ואכן כפי אמירתו של הנחש לאחר אכילת פרי עץ הדעת נפקחו עיניהם של אדם וחוה, נוכחו אדם וחוה שהם עירומים, ותפרו לעצמם בגד קל וחגורות מעלה תאנה.

כעונש על הפרת הציווי ואכילת פרי עץ הדעת הם גורשו מן הגן וקוללו בקללות שונות. הנחש קולל בכך שיקוצצו רגליו, ושהוא יזחל על גחונו. האדם קולל בכך שפוריותה של האדמה נפגמה והוא יאלץ לעבוד הרבה יותר קשה על מנת להתקיים וחוה קוללה בקושי הריון ולידה ובכך שהאדם ישלוט בה. מלאכים המכונים כרובים וחרב מתהפכת הושמו בשער הגן, על מנת לחסום מאדם וחוה לחזור ולאכול מעץ החיים.

[עריכה] בעקבות הסיפור

על בסיס סיפור זה התפתחו מסורות שונות בדתות המונותיאסטיות. כאמור, גן העדן נחשב בדרך כלל כמקום שאליו מגיעים הצדיקים לאחר מותם, והוא המקום שבו הם מקבלים את גמולם. גמול זה מתואר במקורות שונים באופנים שונים בהתאם לתפיסות השונות של המחברים. בנצרות וביהדות מודגשים תענוגות רוחניים, ואילו באיסלאם מודגשים תענוגות גשמיים כמו מזון ואפילו מין. בדרך כלל מתוארים כי נשמות הצדיקים שוכנים במקום זה, ולעתים מתוארים גם המלאכים, או לפחות חלקם, כשוכנים במקום זה.

לצד מסורות אלה מצויות מסורות לפיהן גן העדן הוא מקום ארצי שמצוי אי שם במזרח (בדרך כלל), שכיום לא ניתן להגיע אליו, אולם גם סביבותיו הן פוריות עד היום. בחלק מהמסורות האלה גן העדן נקשר במסורות אודות ארצות אגדתיות אחרות כמו קוקניה או ארצו של פרסטר ג'ון. לאורך ימי הביניים היו נסיונות רבים לזהות את מיקומו של גן העדן הארצי ולהגיע אליו, וישנם אפילו אנשים שטענו שראו אותו. חשוב לציין שהמסורות אודות גן העדן הארצי אינן סותרות בהכרח את המסורות אודות גן העדן השמימי, ולעתים מתוארים גם קשרי מעבר בין שני המקומות.

מסורות אחרות טוענות שסיפור גן העדן אינו אלא אלגוריה או משל למצב של תום ושל אושר ושלמות, שהאדם איבד בשל נטיתו לחטא, שמפורש בדרך כלל כחטא של גאווה. לחטא הקדמון ולמצב השלמות של האדם בגן העדן נודעה חשיבות רבה במסורת הנוצרית במיוחד, ויצירות אומנות וספרות רבות הוקדשו לו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: גן עדן
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גן עדן

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ על פי רש"י ורמב"ן הגן היה קיים במזרחו של עדן.