סימבוליזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סימבוליזם הינו זרם אמנותי ספרותי שהתקיים ברחבי אירופה במאה ה-19, בין 1880 ל1890.
בשנת 1886 פרסם המשורר ז'אן מוריאה מניפסט על הסימבוליזם בתחום הספרות. בשנת 1901 פורסמה הגדרה של הסימבוליזם בציור על ידי מבקר בשם אלברט אוריה ובה טען כי "השירה הסמבוליסטית שואפת לעטוף את הרעיון במעטה של צורה" וכי "היצירה האמנותית חייבת להיות סנתטית, סוביקטיבית ודקורטיבית".
הסימבוליזם, שקם כמשקל נגד לרעיונות הזרם האימפרסיוניזטי ששרר בתקופה, הושפע מהזרם הרומנטי ומעבודותיו של קבוצת פרה רפאליטים האנגלית. המשותף לאמני סגנון זה היה השימוש בצורות ובדימויים שנתפשו כמעוררי אסוציאציות וחסרי הגדרה מילולית. בעבודותיהם ישנן רמיזות לרעיונות ובעיקר לרגשות, בעזרת דימויים ספרותיים ומיתולוגיים ובאמצעות סגנון וצורת הקו, והשימוש בצבע (מספר אמנים סימבוליסטים אף נתנו דגש לאופן ציור התמונה - לצבעים הטהורים ולקווים אשר היו, לדעתם, בעלי השפעה רגשית).
ניתן למצא בציורי הסימבוליסטים שאיפה לאינדוידואליות, מלנכוליה, ותחושה של עולם דמיוני. בכך היווה הזרם תגובת נגד לאימפרסיוניזם ולשאיפתו לתאור מדויק ו"מדעי" של העולם.
הזרם השפיע על זרמי הנאביס, והאר נובו (הנחשבים לחלק ממנו) ועל הסוריאליזם.
[עריכה] אמנים סימבוליסטים בולטים
- פול גוגן
- אדוארד מונק (1863-1944)
- אודילון רדון (1840-1916)
- ארנולד בוקלין (1827-1901)
- פייר פוביס דה שאבאן (1824-1898)
- הנרי פנטין-לטור (1836-1904)
- פרננד קנופף (1858-1921)
- גוסטאב קלימט (1862-1918)
- גוסטאב מורו (1826-1898)
- פליסיאן רופס (1855-1898)
- יאן טורופ (1858-1928)