חרב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חרב מימי הביניים וחלקיה

חרב היא כלי נשק קר שנועד לדקירה ולשיסוף. בעיצובה הבסיסי ביותר, החרב עשויה מלהב וידית בה אוחזים את החרב. הלהב בדרך כלל עשוי מתכת, כשלפחות צד אחד שלו משוייף לקבלת חדות. לעיתים קרובות יש לחרב קצה מחודד לדקירה. הידית עשויה חומרים רבים, כשהנפוצים שבהם הוא עץ מצופה בעור, עורות דגים או סבכות מתכת. מבנה החרב דומה בצורה מפתיעה בתרבויות שונות, כמו גם טכניקות הסייף הנפוצות.

חרבות היו בשימוש אצל בני האדם החל מתקופת הברונזה, כשלראשונה הומצאה הטכנולוגיה ליצירת להבים חדים וארוכים. החרבות הראשונות היו עשויות מברונזה או נחושת. הלהב היה קשה, אך מאוד שביר. רק כשהאדם למד ליצור ברזל נהפכו החרבות לכלי נשק חשוב. במהרה, למדו הנפחים שעם הוספת כמות מתאימה של פחם (למעשה הפחמן שנמצא בפחם) ניתן לייצר סגסוגת יעילה בהרבה: פלדה.

החרב הייתה בשימוש גם בזמן העת העתיקה, אז הייתה נטייה לשימוש בחרבות קצרות שנועדו בעיקר לדקירה. המפורסמת שבהן הייתה הגלאדיוס הרומית שנהפכה לנשק הסטנרדטי של הלגיונר. הגלאדיוס שימשה בעיקר לדקירה אך יכלה גם לשסף. עם הירידה באיכות הצבא הרומי והמשמעת של לוחמיו, נזנחה הגלאדיוס לטובת הספאתה - חרב ארוכה יותר שהייתה בשימוש הברברים באותה תקופה. גם אחרי נפילת האימפריה הרומית נמשך השימוש בחרבות, אם כי איכותן הירודה יחסית (חרבות הויקינגים היו כבדות ולא מאוזנות) אפשרה לגרזני המלחמה לשלוט בשדה הקרב.

תקופת השיא של השימוש בחרבות היה בימי הביניים באירופה, המזרח התיכון ויפן. באותה תקופה, חרשות החרבות הייתה בשיאה ונפחים ייצרו חרבות מאיכות גבוהה ביותר (בייחוד ביפן, דמשק וספרד). החרבות באו במגוון גדלים ועיצובים: החל מחרבות כבדות באורך של יותר ממטר וחצי שנועדו לחדור דרך שריון לוחות וכלה בחרבות דקות וקלות שנועדו בעיקר לנוי ופחות לקרב.

חרב סייף, או דקר Rapiere

מאז היווצרותם היו החרבות כלי נשק יקר ויוקרתי במיוחד. הכנת חרבות מובחרות לקחה לעיתים יותר משנה ומחירם עלה לעיתים על זה של כפר שלם. בניגוד לכלים אחרים כגון גרזן, פטיש קרב, קשת או כידון - החרב שימשה רק למלחמה ולכן נחשבה לכלי נשק יפה ואצילי שרק בני המעמד הגבוה (מעמד האצולה, אבירים וסמוראים) יכלו להרשות לעצמם אותו. ביפן הפאודלית ובאירופה של ימי הביניים והרנסנס החרב שימשה גם כסמל מעמד, שימוש שנמשך עד המאה ה-19, גם אחרי שהחרב איבדה את מקומה בשדה הקרב לטובת הרובים והתותחים.

אחרי שימוש נרחב למשך חמשת אלפים שנה, חרבות החלו לאבד מחשיבותן בשלהי המאה ה-19, עקב השימוש הגובר בנשק חם המבוסס על אבק שריפה. למרות שחרבות לא נזנחו לחלוטין, שימושיהן הוגבלו יותר ויותר, כשחלק נרחב יותר משימושן היה למטרות טקסיות. עם זאת, חרבות היו עדיין בשימוש במלחמת העולם השנייה, כשהיפנים ותושבי האיים הפסיפיים השתמשו בחרב לפרקים.

[עריכה] סוגי חרבות

חרב כופש - חרב מצרית, עם להב מגלי.
חרב קצרה - חרב באורך כ 60 ס"מ, הייתה נפוצה בעת העתיקה, בימי הביניים וברנסנס.
גלאדיוס - חרב רומאית קצרה אך רחבה.
ספאתה - חרב ארוכה שפותחה על ידי הברברים ומאוחר יותר אומצה על ידי ליגיונות רומי.
חרב ארוכה - חרב חזקה וכבדה באורך של בערך מטר, נועדה בעיקר לחתוך, אך גם יכלה לדקור. זו הייתה החרב העיקרית של האבירים בימי הביניים.
חרב קליימור - חרב סקוטית המושחזת משני צדדיה.
חרב דו ידנית - חרב כבדה ומסיבית באורך של כ-2 מטרים. החרב הופעלה בשתי הידיים ונועדה לחתוך דרך שריונות כבדים.
פלכיון: חרב מימי הביניים עם להב רחב וכבד במיוחד. הפלכיון שילב את הכוח של הגרזן עם טכניקה של חרב. הוא יעיל כנגד שריון שרשראות אך לא כנגד שריון לוחות.
סכימיטר: חרב ערבית מעוקלת בעל להב רחב כמו זה של הפלכיון.
חרב סמוראית - החרבות הסמוראיות שיוצרו ביפן, כגון הקטאנה.

חרב פרשים מעוקלת Sabre

חרב קלה (חרב פרשים) - חרב מעוקלת במקצת ודקה. הייתה בשימוש בעיקר במאות ה-18 וה-19 בידי חילות התקופה - בייחוד הפרשים.
דקר - חרב דקה שנועדה בעיקר לסיוף ולדקירה. הייתה נפוצה ביותר ברנסנס ועד המאה ה-19 כקישוט לאצילים. זו החרב שבה נלחמו בדו-קרב של כבוד באותה תקופה.
חרב פיפיות - חרב עם להב דו צידי.
חרב סיף - חרב המשמשת בתחרויות סייף אולמיפיות. יש 3 סוגי חרבות סיף: חרב, דקר ורומח.
חרב אור (Light Sabre) - נשק בדיוני בסרטי מלחמת הכוכבים, שבו הלהב עשוי מקרן אור/אנרגיה המופקת מגביש המותקן בנדן. זהו נשקם המסורתי של אבירי הג'די והסית'.