גותיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גותיקה היא תרבות המקיפה תחומי יצירה ואמנות רבים כגון אדריכלות, פיסול, פילוסופיה, ספרות, ומוזיקה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] ראשית הגותיקה
תרבות העיצוב הגותית התפתחה בצרפת (בדגש על אזור העיר פריז) בתחילת המאה ה-12 ומקובל לקבוע את לידתה ב-1140 השנה בה נבנה מחדש הקצה המזרחי (אפסיס) של כנסיית המנזר סן דני סמוך לפריז שהיה המבנה הראשון בעל מאפיינים אדריכליים גותיים. עם זאת התואר "הקתדרלה הגותית הראשונה" מיוחס לקתדרלת סנס, שבנייתה החלה בשנת 1142. במקביל, במנזרים ברחבי אירופה החלו לפתח את התיווי והמזמורים הדתיים. לאורך כל ימי הביניים, התרבות הגותית נשלטה ופותחה על ידי הכנסייה ונועדה בשביל להלל את אלוהים ולפאר את עוצמת הכנסייה הקתולית. הקתדרלות היו מרכזי היצירה והאמנות הגותית - כאשר כל קתדרלה הייתה פרויקט ענקי שריכז סביבה את מיטב האמנים והאומנים באותה תקופה (אדריכלים, סתתים, זגגים, פסלים ועוד). כאשר הקתדרלה הושלמה, הותקן בה בדרך כלל עוגב גדול ומפואר ובוצעו מיסות רבות שלוו בשירת מקהלה ומזמורים גרגוריאניים מרשימים.
לקראת סוף ימי הביניים, החל חילון של האמנות הגותית ואדריכלות גותית שימשה גם לעיטור מבני ממשל.
[עריכה] שקיעה בתקופת הרנסנס
במאה ה-16 החלה לרדת קרנה של התרבות הגותית והיא נדחקה הצידה לטובת הרנסאנס שבא מאיטליה (תחיית התרבות הקלאסית של היוונים והרומאים) ואדריכלות הבארוק. האדריכלות הקלאסית הייתה שונה לגמרי מזו הגותית, וקנתה לה אוהדים רבים. המוזיקה הגותית,לעומת זאת, רק השתכללה והשתפרה והמשיכה להיות המוזיקה השלטת בקתדרלות.
אנשי הרנסנס, שראו את תרבות ימי הביניים (שלהם הם קראו The Dark Ages) כתרבות נחותה וחשוכה, קראו לה תרבות "גותית" בלשון גינוי - על שם השבטים הגותיים הברבריים (כגון הונדלים, האוסטרוגותים והויזיגותיים) שהחריבו את האימפריה הרומית.
[עריכה] התחייה במאה ה-19
במאה ה-19, בעקבות עלייתה של התנועה הרומנטית בתרבות ובאמנות, התרבות הגותית זכתה לעדנה והיופי של הקתדרלות העתיקות זכה להכרה והערכה. הסופר הצרפתי ויקטור הוגו נחשב לאחד ממובילי התחייה הגותית (Gothic Revival) ובספרו "הגיבן מנוטרדאם" קבע את מעמדה של קתדרלת נוטרדאם כקתדרלה הגותית האולטימטיבית. בתקופה זו שופצו והושלמה בנייתן של עשרות קתדרלות גותיות באירופה (כולל הדואומו במילאנו). מבני ממשל וציבור כגון פרלמנטים ואוניברסיטאות נבנו בסגנון נאו-גותי: בייחוד באנגליה (בניין הפרלמנט הבריטי, אוניברסיטת קיימברידג') וארצות הברית (הקתדרלה הלאומית בוושינגטון, קתדרלת פטריק הקדוש בניו-יורק).
[עריכה] במאה ה-20
בשנות ה-70 של המאה ה-20 התפתח הרוק הגותי, שהוביל לתנועה הגותית המודרנית. 20 שנה לאחר מכן, התפתח גם המטאל הגותי. נערי התנועה הגותית פחות מתמקדים באמנותיות, אדריכלות וכו' אלא יותר במוזיקה ובלבוש.
[עריכה] ענפי התרבות הגותית
[עריכה] אדריכלות גותית
- ערך מורחב – אדריכלות גותית
הבשורה הגותית הגיעה מצרפת. הכנסייה של מנזר סיינט-דניס Saint Denise הייתה המבנה הראשון שהכיל אלמנטים גותים כגון בניה קלה לגובה וקשתות מחודדות. הקתדרלה הגותית הראשונה הייתה קתדרלת נוטרדאם בפריס, שנחשבת עד היום לארכיטיפוס של הקתדרלה הגותית הקלאסית.
בין השנים 1163 עד למאה ה-16 (ימי הביניים), רוב הקתדרלות במערב אירופה נבנו בסגנון גותי. צרפת - הולדת הגותיקה - היא בירת הקתדרלות הגותיות [1] וממנה התפשט הסגנון לאנגליה, גרמניה, איטליה וספרד. הסגנון הגותי האנגלי שונה במעט מהסגנון הגותי הצרפתי ואילו באיטליה - הסגנון הגותי שולב בהשפעות קלאסיות. הקתדרלה הגותית המזרחית ביותר היא הקתדרלה שבזאגרב, קרואטיה.
במאה ה-19 האדריכלות הגותית זכתה לעדנה, במה שנקרא "התחייה הגותית Gothic Revival" וכתוצאה מכך עשרות קתדרלות גותיות באירופה שופצו (או שהושלמה בנייתן). בנוסף, מבני ציבור חדשים - כגון בתי פרלמנט ואוניברסיטאות - החלו להיבנות בסגנון הגותי. מבנים ידועים הם בניין הפרלמנט בבודפשט הונגריה, בניין הפרלמנט הבריטי בלונדון, קתדרלת סיינט-פטריק בניו יורק והקתדרלה הלאומית של ושינגטון.
[עריכה] הפיסול הגותי
הפיסול הגותי מהווה התפתחות ניכרת בפיסול של ימי הביניים ושונה מאוד מפיסול הרומנסק. בניגוד לפיסול הרומנסק המפורט, הרגשני והאינדיוודואלי, הפיסול הגותי הוא חלק מתוכנית כוללת בה כל פרט הוא חלק מאחדות אורגאנית שמטרה העברת מסר דתי בצורה תמציתית, מנומקת ורציונלית ללא רגשנות, קישוטים ופירוט יתר. הפיסול הגותי נועד לקריאה הן על ידי פשוטי העם שמתמקדים רק בדימויים המרכזיים והן על ידי המלומדים שיודעים לקרוא את פיסול השוליים כהנמקה וחיזוק למסר המרכזי. בפיסול הגותי יש גם מחוות לפטרוני הכנסייה והקתדרלות, בייחוד בתבליטים ובפסלי העמוד (שבניגוד לרומנסק הם כמעט תלת-ממדיים ולא כבולים באופן אנאורגאני לעמוד עליו הם נשענים). הפיסול הגותי החל בחזית המערבית של קתדרלת שארטר ומשם התפשט ברחבי צרפת ואחר כך באירופה המערבית.
[עריכה] ספרות ושירה גותית
הספרות הגותית היא תת-סוגה של הספרות הרומנטית שהתפחתה במאות ה-18 ו ה-19. הספרות הגותית התעסקה בסיפורי אימה שבהם מעורבים יסודות אפלים ועל-טבעיים. הורציו וולפול, שהיה מרותק מתרבות ימי הביניים ושימש כמבשר "התחייה הגותית" היה מראשוני הסופרים הגותיים. סיפור אימה גותי (שהיה גם מראשוני הסיפורים מסוגת מדע בדיוני) הוא הספר פרנקנשטיין של הסופרת מרי שלי ובו מתואר כיצד מדען מטורף בונה מפלצת חיה מחלקי גופות מתות. סיפורי אימה על ערפדים, אנשי זאב ומפלצות אחרות היו גם הם פופולריים ונפוצים.
המשורר הגותי הנודע ביותר היה אדגר אלן פו שכתב שירי אימה שעסקו בפחדים האפלים והתשוקות הכמוסות בנפשו של האדם. אדגר אלן פו היה מאבי הספרות הגותית בשל שירי האהבה שכתב וסיפורי המסתורין שחיבר. שירתו מעוררת רגשות עזים ומתאפיינת בקצב מיוחד עד כי שארל בודלייר, אבי השירה המודרנית, היה נוהג לעיין בה מדי יום. הסבל והבדידות בחייו באו לידי ביטוי ביצירה אחוזת ביעותים ודמוית חלום בלהות. סיפוריו מלאי הזיות וחודרים לעולמם של טרופי הדעת, מביעים את פחדם וכאבם ומתארים סיוט מתמשך שלא נגמר. תחת השפעת האופיום היה נובר בתת הכרתו ושולף מתוכה חרדות עמוקות אודות השתוללות מגיפות, עינויים במערות קבורה וכאב חסר גבולות בעולם הזה. שירו הידוע ביותר היה "העורב" שאף זכה לתרגום של זאב ז'בוטינסקי.
לקריאה נוספת:
- הרומן הגותי (ויקיפדיה באנגלית)
- הרומן הגותי בתחילת דרכו, יעקב עיון ( באתר e-mago )
[עריכה] מוזיקה גותית
[עריכה] מזמורים גרגוריאניים
המזמורים הגרגוריאניים התפתחו במאה ה-11 במנזרים ברחבי אירופה, כחלק מהתפילה שביצעו כל יום הנזירים. זוהי מוזיקה דתית ווקלית (ליתורגיקה), שבה מקהלת נזירים שרים בקול אחד. מאוחר יותר, המזמורים השתכללו: החלה להתפתח שיטת תיווי המבוססת על סולם אוקטבי (זהה לזה המודרני), מקהלות הנזירים החלו לשיר ב-2 קולות ואחר כך גם ב-3 ואפילו 4 קולות. במאה ה-14 נוספו למקהלות הנזירים (ששרו אז בלפחות 3 קולות) גם ליווי של עוגב.
המזמורים הדתיים המשיכו להשתכלל גם בתקופת הרנסנס ולשיאם הגיעו ביצירה Miserere Mei של גרגוריו אלגרי שנחשבה לכל כך נשגבת עד שהיה מותר להשמיע אותה רק פעם בשנה בכנסייה של האפיפיור ותוויה נשמרו בסוד. ברם, נער מקהלה בשם מוצרט הצליח לשחזר את התווים רק מתוך שמיעה וגילה את היצירה הזאת לעולם.
במאה ה-14 התפתחה גם מוזיקה חילונית, שהייתה קלילה יותר מזו הדתית, וכללה שימוש בכלים כמו חליל וכלי מיתר שונים.
[עריכה] רוק גותי
- ערך מורחב – רוק גותי
הרוק הגותי התפתח בשנות ה-70 ו ה-80 מרוק אלטרנטיבי, פאנק ורוק פסיכדלי. זרם זה התבטא לא רק במוזיקה שלו אלא בעיקר בסגנון הלבוש המיוחד שהוליד, הכולל בגדים שחורים מקטיפה ועור, איפור כבד ותכשיטים כסופים שהמפורסם בהם הוא האנך המצרי.
להקות ידועות: הקיור, ג'וי דיוויז'ן, סיסטרס אוף מרסי (The Sisters of Mercy), כריסטיאן דת' (Christian Death).
[עריכה] מטאל גותי
- ערך מורחב – מטאל גותי
מטאל גותי התפתח בתחילת שנות ה-90 של המאה ה 20 כשלהקות דום מטאל כמו Paradise Lost, Celtic Frost ו Anathema החלו לשלב קלידים מלודיים, כינור, עוגב ואף זמרת אופרה - בחלק מהשירים שלהן. האלבום הראשון שבו היה שילוב כזה היה Into The Pandemonium של Celtic Frost , ברם השיר שמסמל את הולדתו של ה"גותיק מטאל" הוא Gothic של Paradise Lost.
לקראת אמצע שנות ה-90, התפתח בסקנדינביה הגל החדש של המטאל הגותי. החלוצות של גל זה הן להקות נורבגיות כדוגמת Theatre of Tragedy ו Tristania ששילבו דת' מטאל ובלאק מטאל עם מוזיקה גותית עתיקה כגון מזמורים גרגוריאניים, עוגב, כינור וזמרת אופרה. סגנון זה - Scandinavian Gothic Metal - נחשב לשיא בהתפתחות המטאל הגותי, הן מבחינת השימוש בהבי מטאל כבד והן מבחינת השימוש באלמנטים קלאסיים וגותיים. רוב הלהקות שמנגנות בסגנון זה באות מסקנדינביה: Tristania, Trail of Tears, Sirenia, Theatre of Tragedy, Sins of Thy Beloved ועוד.
במערב אירופה התפתחה גם גרסה רכה יותר של מטאל גותי, שבה יש הרבה פחות ריפים כבדים ושירה בצווחות, והשירה הנשית היא של זמרת רוק ולא אופרה. להקות כמו Lacuna Coil , Within Temptation ו Lacrimosa הן דוגמה טובה לסגנון זה. חלק מהלהקות גם משלבות אלמנטים של אינדסטריאל ומוזיקה אלקטרונית כדי להיות נגישות ופופולריות יותר.
[עריכה] גותים מודרניים
התנועה הגותית המודרנית התפתחה כתנועת מרד נעורים בצמוד למוזיקת הפאנק והרוק הגותי בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20. זרם זה התבטא לא רק במוזיקה שלו אלא בעיקר בסגנון הלבוש המיוחד שהוליד, הכולל בגדים שחורים מקטיפה ועור שחור, איפור כבד ותכשיטים כסופים שהמפורסם בהם הוא האנך המצרי. סמל נוסף של המטאליסטים הגותים והמטאליסטים בכלל הוא הפנטגראם, כוכב מחומש עם עיגול מסביב (בדרך כלל). הגותיים המודרניים מחזיקים לרוב במערכת ערכים ניהיליסטים ומרותקים מהדואליות והדיכוטומיה שבין טוב לרע, חושך ואור, שחור ולבן. יש בהם נטייה כלפי תרבות הנסתר ואמונה בעל-טבעי. חלקם נוטים לפאגאניות וחלק קטן מהם אף בעל אובססייה לגבי ערפדים. הם מגלים משיכה למוזיקה ולאומנויות, דרכם הם מביעים את תפישת העולם הייחודית שלהם. כאשר הם מתאגדים בחבורות, הגותים נוהגים לבלות במועדונים גותים (בעיקר בלילה) או בבתי קפה (בעיקר ביום). יש גותים שלא מאמצים את מאפייני הלבוש והבילוי של החברה הגותית, ונחשבים לגותים רק בגלל ההגות או היצירה שלהם, שמכילה מאפיינים גותים ברורים (קדרות, פנטזיה, עצב, טרגדיה ועוד). מאפיין נוסף ביצירות האומנותיות של הגותיים, שמופיע בעיקר בלחנים, פואמות וציור, הוא העבר. הגותיים נוטים לשלב מוזיקה מהעבר במוזיקה עכשווית- גותיקה עם מטאל מה שמוביל למטאל גותי. גם התפאורה ביצירותיהם אמנותית ומרשימה מאד, בסגנון הגותי של פעם, ומטאל גותי ידוע בזכות השילוב של דיסטורשן (ליווי של גיטרות בס וגיטרות חשמליות רועש במיוחד) וגראולינג (נהמות, שירה כבדה של זכר, בדרך כלל) עם עוגב ואופרה נשית מדהימה.
יש נטייה לבלבל בין גותיים למעריצי זמר הרוק מרלין מנסון מאחר והם מאוד דומים ויזואלית, אך הגותיים מתנגדים בחריפות להכללת מעריצי מנסון כגותיים וטוענים שזמר המיינסטרים המופרע מוציא שם רע לתרבות הגותית.
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גותים מודרנים |
קטגוריות: תרבות | אמנות | אמנות ימי הביניים | גותיקה | אסכולות באמנות
