אדמונד לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אדמונד לוי (נולד ב-11 באוקטובר 1941), שופט בית המשפט העליון.

אדמונד לוי, יליד עירק, הוא בן למשפחה תומכת תנועת החרות. לאחר שירותו הצבאי החל לעבוד בבית משפט השלום ברמלה ובו בזמן למד משפטים בשלוחת האוניברסיטה העברית בתל אביב. הוא התקדם בתפקידיו בבית המשפט עד שהפך למזכיר הראשי ובמקביל ב-1970 קיבל רשיון עורך דין ופתח משרד משלו בעיר. כיהן כסגן ראש מועצת רמלה מטעם הליכוד. סירובו של ראש העירייה אהרון אבוחצירא לפנות לו את מקומו ולקיים הסכם רוטציה גרר סכסוך קשה ביניהם שהתפרסם בעיתונות. ב-1977 כיהן כשופט צבאי. ב-1979 מונה לשופט שלום. ב-1984 לשופט מחוזי. לוי דן בעיקר בפלילים והתבלט כשופט יעיל וקפדן. בין השאר ניהל את משפטו של יגאל עמיר, רוצחו של יצחק רבין, והקפיד שהמשפט יתנהל כמשפט פלילי רגיל. דבר זה עורר את רוגזה של לאה רבין, אך בהקראת פסק הדין חרג לוי מעט מהיובשנות והכליל בתוכו שירים שנכתבו על הרצח.

בשנת 2000 מונה לשופט בית המשפט העליון כמינוי זמני. עיסקה בין שר המשפטים מאיר שטרית לבין הנשיא אהרן ברק הביא למינויו מינוי של קבע באוגוסט 2001 לצד איילה פרוקצ'יה. לוי חובש הכיפה נתפס כמייצג של מזרחיות מסורתית, אנטי תזה לערכים שייצגה פרוקצ'יה.

בבית המשפט הלך לוי ורכש מעמד כשופט בעל הספק מרשים, אך גם כאקטיביסט קיצוני וכמי שאינו מהסס להציג דעת יחיד. היה השופט היחיד שפסק שהקטנת קצבאות הביטוח הלאומי פוגעת בזכות לקיום בכבוד ואינה חוקתית. היה היחיד שפסק כי יותר למשה פייגלין להתמודד בבחירות לכנסת השש עשרה, אך גם דרש הסברים ממפקד חיל האוויר, דן חלוץ, על התבטאויותיו אחר חיסול סאלח שחאדה. כן הצטרף לשאר השופטים ותמך בהסרת הגדר סביב אלפי מנשה והחלפתה בגדר שלא תכלא יישובים פלסטינים.

לוי מתח ביקורת חריפה על פיטורי שרי הימין שבוצעו במטרה לאפשר את קבלת תוכנית ההתנתקות, אך לבסוף נתן להם הכשר משפטי. גם על ההחלטה לבטל את "המצרף" כתחליף לפסיכומטרי מתח ביקורת, אך אישר אותה בפסק דינו. פסיקה של לוי שבה דעתו התקבלה על חבריו השופטים הייתה שלא יממונו בתי ספר חרדים שלא יקיימו את תוכנית הליבה. לוי מקפיד על יישום חוק המעצרים ולא היסס לשחרר חשודים ברצח שמשפטם התארך יתר על המידה. הוא כתב את פסק הדין בפרשת הסגרתו של זאב רוזנשטיין לארצות-הברית, בו הכיר ביכולת להסגיר אזרח ישראלי שהעבירות שביצע היו קשורות לשטחה של מדינה זרה.

[עריכה] דעת המיעוט בבג"ץ ההתנתקות

הנקודה יוצאת הדופן ביותר בקריירה השיפוטית של לוי הייתה חוות דעתו שפורסמה ביוני 2005 בעתירה שהוגשה לבג"ץ כנגד תוכנית ההתנתקות [1]. עשרת השופטים שישבו לצידו גילו גם הם אקטיביזם: הם נקטו צעד בלתי רגיל בביטול כמה סעיפי חוק שהתקבלו בכנסת בשלוש קריאות, צעד שעלותו התקציבית עלולה להיות גבוהה ביותר, אך לוי הרחיק לכת הרבה מעבר לכך. עוד במהלך הדיונים הוא ביקש להוציא צו ביניים לעיכוב יישום התוכנית, ובפסק הדין עצמו הוא קבע כי ההתנתקות כולה אינה חוקתית ופסק כי אם דעתו הייתה מתקבלת, היא הייתה בטלה ומבוטלת.

בין נימוקיו ציין לוי את הונאת הבוחרים שנעשתה בידי ראש הממשלה, שהתחייב במסע הבחירות שלא לסגת מעזה. עוד הוא צוטט בהרחבה רבה נימוקי פוליטיקאים ואנשי ביטחון שסברו שהתוכנית מסוכנת ופורסמו בתצהיר לבית המשפט או בעיתונות. בעיקר הוא הדגיש את זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל בכללותה ולפיכך את היותה של התוכנית "שלילה של זכות יסוד שאין נעלה ממנה".
השתמע ממנו שרק חוק יסוד יכול לפגוע בזכות זו. לוי דחה בתוקף את הטענה שהשמיעה המדינה לפיה על המתנחלים היה לצפות שישיבתם בשטח היא זמנית. על אף דבריו החריפים קרא בסופם לוי לציבור לציית לחוק ולהחלטת רוב חברי בית המשפט.

חוות הדעת זיכתה אותו באהדה רבה בחוגי ימין, שבהם כונה "צדיק יחיד בסדום" ו"מגדלור בחשכה". אליקים העצני כתב עליה:

"גם רוב מכריע של 10:1 אינו יכול להשתיק את הקול הבודד, כפי שהתוצאה בסיפור המרגלים (2: 10) לא סתמה את הגולל על תקוותו של העם היהודי להתנחל בארץ הבחירה". [2]

פרשנים משפטנים, לעומת זאת, ציינו שפסיקתו של לוי הייתה כנראה האקטיביסטית ביותר בתולדות בג"ץ. בעיתון מקור ראשון נכתב:"הולך ומתברר כי לוי יושב על כיסא ה'לא דופק חשבון לאף אחד'". בנימה שלילית יותר כתב על חוות הדעת משה גורלי, פרשן מעריב:

"מי שסקרן לדעת איך ייראה בית משפט לחוקה ששופטיו מתמנים על בסיס פוליטי-אידאולוגי, מוטב שיקרא את דעת המיעוט של השופט אדמונד לוי... זה לא רק פוליטיזציה של השיפוט, זה לא רק ביטול מסיבי של החלטות כנסת וממשלה – זה גם הרס בית המשפט העליון"

היו שהשתמשו בחוות הדעת דווקא כדי לתקוף את אהרן ברק ולהצביע על לוי כמי שמוביל לקיצוניות רטוריקה שתחילתה בברק. "פסק הדין של לוי מלמד כיצד יכולים העניינים להדרדר אם סבורים שהכול שפיט", אמר פרופ' דניאל פרידמן.