הפרדת רשויות בישראל

המשטר במדינת ישראל הוא משטר דמוקרטי-פרלמנטרי, שמשמעותו שהממשלה צומחת מהפרלמנט, וזקוקה לאמונו על מנת לכהן. במשטר כזה מידת הפרדת הרשויות נמוכה יותר משל משטר דמוקרטי-נשיאותי הקיים, למשל, בארצות הברית, אך יחד עם זאת, בישראל, כמו בכל מדינה דמוקרטית אחרת, יש הפרדה לשלוש רשויות:

רשות מחוקקת - הכנסת (שסמכויותיה מוגדרות בחוק יסוד: הכנסת).
רשות מבצעת - הממשלה (שסמכויותיה מוגדרות בחוק יסוד: הממשלה).
רשות שופטת - מערכת בתי המשפט (שסמכויותיה מוגדרות בחוק יסוד: השפיטה).

הרשויות השונות חופפות ומשיקות אלו לאלו, ולעיתים נוצרים מצבים של התנגשות סמכויות. המצב המתקבל הוא של עירוב תחומין בין הרשויות השונות, כאשר כל רשות בודקת, מאזנת ומפקחת על הרשויות האחרות.

[עריכה] דוגמאות להתנגשות סמכויות בישראל

כפילות תפקידים: ח"כים שמשמשים כשרים.

במדינת ישראל השתרש הנוהג למנות את שרי הממשלה מחברי הכנסת המכהנים, וכך נוצר עירוב רשויות בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. ראש הממשלה יכול למנות לממשלתו גם שרים שאינם ח"כים, ורק ראש הממשלה חייב להיות גם חבר הכנסת. כן החוק מוסיף וקובע ששר שאינו ח"כ, סגנו מחוייב להיות ח"כ, כך שהשר יוכל להיות מיוצג בפרלמנט.

בעבר הוצע להעביר חוק (שכונה "החוק הנורבגי") שיקבע שח"כ שהוטל עליו תפקיד ממשלתי, יתפטר מחברותו בכנסת, יפנה את מקומו בסיעה לבא אחריו ויכהן בממשלה. אולם, חוק זה לא התקבל.

חקיקת משנה

חוקי הכנסת מסמיכים פעמים רבות שר בממשלה לתקן תקנות לביצועם. אף שרבות מהתקנות הן טכניות במהותן וברור שלא ניתן לצפות מהכנסת לחוקקן בעצמה, קיימים גם מקרים שבהם דין מהותי אין מקורו בהחלטת הכנסת, אלא בחקיקה משנית. דוגמה בולטת לכך היא הסדר תורתו אומנותו, הפוטר אלפי צעירים חרדים משירות בצה"ל. במשך חמישים שנה היה הבסיס החוקי היחיד להסדר זה תקנות של שר הביטחון. רק ב-1999 פסל בג"ץ את קיומו של מצב זה.

חקיקה שיפוטית

בית המשפט עשוי להרחיב את החוק מעבר ללשונו המפורשת, לעתים מתוך צורך להתמודד עם לקונה, נושא שהחוק אינו מתייחס אליו, לעתים מתוך רצון להכניס לתוכו את ערכיה של מדינת ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית", ככתוב בחוקי היסוד.

על פי השיטה בארץ הלכה שנקבעה בבית המשפט העליון מחייבת את כל הערכאות שמתחתיו, אך לא אותו עצמו.

ראו גם: אקטיביזם שיפוטי וכן התקדים המחייב.

הליך הסרת חסינות

חברי הכנסת במדינת ישראל נהנים מחסינות, הווה אומר - מהגנה מפני העמדה לדין. אם מצא היועץ המשפטי לממשלה חשד לפלילים בפעולותיו של חבר כנסת, שאינו נוגע ישירות לפעילותו כח"כ, הוא רשאי להגיש נגדו כתב אישום. אם חבר הכנסת רוצה לשמור על חסינותו עליו לפנות, תוך 30 יום, לוועדת הכנסת בבקשה שלא תוסר חסינותו. אם החליטה ועדת הכנסת, ע"פ הסיבות המנויות בחוק, כי אין להסיר את חסינותו, עוברת ההחלטה למליאת הכנסת אשר תצביע גם היא על אי הסרת החסינות. ועדת הכנסת והמליאה מבצעות, אם כן, הליך מעין שיפוטי, וכך נוצר עירוב רשויות בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת.

[עריכה] דוגמאות למערכת איזונים ובלמים בישראל

הצעת אי אמון

ממשלת ישראל נסמכת על רוב בכנסת, שהביע את אמונו בה והעניק לה את הסמכות לכהן ולשלוט, אולם לכנסת ניתנת הסמכות להצהיר שפקע אמונה בממשלה בהליך חקיקתי המכונה "הצעת אי אמון". אם רוב מוחלט בכנסת (משמע, 61 חברי כנסת, לכל הפחות) נתן את ידו להצעת אי אמון, הממשלה נופלת, ונשיא המדינה מטיל על חבר כנסת את תפקיד הרכבת הממשלה. הצעת אי אמון היא אמצעי הביקורת התקיף ביותר שעומד לרשותה של הכנסת כדי להגביל את הממשלה ולרסנה, אך מכיוון שהממשלה נשענת על קואליציה, הסיכוי להפלתה קטן (ואכן, רק פעם אחת בתולדות מדינת ישראל נפלה ממשלה בשל הצעת אי אמון).

הנהלים הקשורים להצעת אי אמון מוסדו בחוק יסוד: הממשלה, סעיף 28:

א. הכנסת רשאית להביע אי אמון בממשלה.

ב. הבעת אי אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, לבקש מנשיא המדינה להטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת פלוני, שהסכים לכך בכתב.

ג. החליטה הכנסת כאמור, רואים את הממשלה כאילו התפטרה עם קבלת ההחלטה; הנשיא יטיל, בתוך יומיים מקבלת ההחלטה, את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר הכנסת שצויין בהחלטה.

פיזור הכנסת

אם ראה ראש הממשלה שאין בכנסת רוב התומך בו ומאפשר לו לנהל את ענייני המדינה כיאות, מאשר לו החוק, בהסכמתו של נשיא המדינה, להכריז על פיזור הכנסת ועל עריכת בחירות חדשות. יחד עם זאת, אם מתפזרת הכנסת, ניטלת מהממשלה הסמכות למשול, וכאילו התפטרה. חוק יסוד: הממשלה קובע בחוק את סמכות זו (סעיף 29א): "נוכח ראש הממשלה כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה, ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, רשאי הוא, בהסכמת נשיא המדינה, לפזר את הכנסת בצו שיפורסם ברשומות".

אישור התקציב

הממשלה מחוייבת להעביר מדי שנה את חוק התקציב לשנת הכספים הקרובה, אך הכנסת יכולה לסרב לאשר את התקציב. אם עד סוף חודש מרס לא אישרה הכנסת את תקציב המדינה, הרי היא כהתפזרה והממשלה כהתפטרה. מתברר, שגם באמצעות כלי זה יכולה הכנסת לקחת מהממשלה את הסמכות לשלוט, וכך היא מגדרת את כוחה של האחרונה.

ביטול חוקים

עם חקיקתם של שני חוקי היסוד: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד: חופש העיסוק, פירשו בתי המשפט את חוקי היסוד כנותנים לבית המשפט הסמכות לבטל חוקים שתחוקק הכנסת בעתיד אם הם יעמדו בסתירה לשני חוקי היסוד הללו, כפי שקובעת "פסקת ההגבלה" המצורפת לחוקים: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". מאז קביעת בית המשפט העליון במסגרת פסק דין בנק המזרחי (המכונה פסק דין גל) כי לבית המשפט סמכות לבטל חוקים (קביעה המכונה המהפכה החוקתית), נמנע בית המשפט מביטול חוקים (בפועל בוצע שימוש בסמכות זו רק בשני מקרים, וגם בהם הביטול נעשה בצימצום - בוטל סעיף בודד בכל חוק).