ישעיהו ליבוביץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| ישעיהו ליבוביץ | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 1903 |
| תאריך פטירה | 18 באוגוסט 1994 |
| זרם | קנטיאני |
| תחומי עניין מרכזיים | מטאפיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה, פילוסופיה של המדע, תאולוגיה, פילוסופיה יהודית, פסיכולוגיה |
| הושפע על-ידי | הרמב"ם, עמנואל קאנט, קארל פופר
|
ישעיהו ליבוביץ (1903 - 18 באוגוסט 1994), מדען רב תחומי, הוגה דעות ומבקר חריף של החברה הישראלית.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
ישעיהו ליבוביץ נולד בריגה (בירת לטביה) בשנת 1903. אחותו הצעירה ממנו בשנתיים, נחמה ליבוביץ, הייתה פרשנית מקרא ידועה.
בשנת 1919 עבר ללמוד כימיה ופילוסופיה באוניברסיטת ברלין, וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה בשנת 1924. המשיך ללמוד ביוכימיה ורפואה, ואת תואר הדוקטור לרפואה קיבל בשנת 1934 באוניברסיטת באזל. בשנת 1935 עלה ארצה. ב־1936 הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית וב־1941 הועלה למשרת פרופ' חבר לכימיה ביולוגית. בשנת 1952 התמנה לפרופ' מן המניין לכימיה אורגנית ופיזיולוגית ולנוירולוגיה. ב־1970 פרש לגמלאות אך המשיך ללמד פילוסופיה והיסטוריה של המדעים.
במלחמת העצמאות השתתף בהגנה על ירושלים והיה מפקד מחלקה בעיר העתיקה. בראשית ימי המדינה עסק גם בפעילות פוליטית במסגרת סיעת "העובד הדתי" בהסתדרות.
ישעיהו ליבוביץ היה מחשובי הוגי הדעות היהודיים במאה העשרים. עסק בשאלות פילוסופיות כלליות, כמו גם בשאלות יהודיות, הלכתיות, ופוליטיות. הוא ערך את האנציקלופדיה העברית בשנותיה הראשונות, ופרסם ספרים אחדים בנושאי מדע ופילוסופיה של המדע. הוא עסק רבות בשאלת הגוף והנפש ("הבעיה הפסיכו-פיזית"), ובפילוסופיה של המוסר. כמו כן פירסם ספרי הגות וספרי יהדות, והרבה לעסוק בהגותו של הרמב"ם. הוא פרסם מאמרים רבים שבהם עסק בשאלת משמעותה של מדינת ישראל ליהודי שומר-מצוות בדורנו.
בכל הנושאים האלה הרבה פרופ' ליבוביץ לצאת מתחומי האקדמיה ולפנות לציבור הרחב, והיה, בין השאר, מרצה פופולרי בסדרת "אוניברסיטה משודרת" של גלי צה"ל. למעשה, חלק ניכר ממפעלו היה פופולריזציה של תחומים בפילוסופיה יהודית, בפילוסופיה מערבית, ובפילוסופיה של המדע, שלא היו די נגישים בזמנו לציבור הדובר עברית. פנייתו אל הציבור הרחב ניכרת גם בכך שהרבה לענות למכתבים שנשלחו אליו. במכתבים, שקובצו לספר לאחר מותו, עולות בקשות להבהרות בנושאים שעסק בהם במאמריו, אבל גם בקשות לייעוץ אישי לאור הגותו בתחום המוסר. לרוב המכתבים ענה ליבוביץ בפירוט, ובהם הוא התנסח בסגנון עדין הרבה יותר מזה שניכר במאמריו ובהרצאותיו.
בשנת 1993 המליצה עליו הוועדה האחראית במשרד החינוך לקבלת פרס ישראל, אך בעקבות התנגדות עזה להמלצה זו, התנגדות שנבעה בעיקר עקב התבטאויותיו הקשות בעניינים פוליטיים אקטואליים, הודיע כי הוא מוותר על הפרס. בפרט גרמה לכך הודעתו של ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, שלא ישתתף בטקס הענקת הפרס, בגלל התבטאויות של ליבוביץ' כ"יודונאצים" שנראו לו כפוגעות בחיילי צה"ל. את החלטתו לוותר על הפרס הסביר ליבוביץ במילים הבאות: "לא שיערתי את ההסתבכות שתחול אחר ההודעה שאני אקבל את פרס ישראל. עכשיו אני רוצה שלא לקבל אותו. את ההוקרה כבר קיבלתי - כבודי במקומו מונח".
בערוב ימיו תמך ליבוביץ בתהליך המדיני שהוביל יצחק רבין (ההכרה באש"ף והסכמי אוסלו).
ליבוביץ נפטר בירושלים ב־18 באוגוסט 1994 (י"א באלול תשנ"ד).
[עריכה] דעותיו הפוליטיות וסגנונו
לישעיהו ליבוביץ היו דעות נחרצות בתחומים רבים של השיח הציבורי: אתיקה, פוליטיקה, מלחמה, שלום, דת ומדינה ועוד. הוא נתן פומבי לדעותיו, תוך שהוא מקצין אותן, ויחד עם חסידים נלהבים צבר גם לא מעט אויבים. אחדות מדעותיו ופעולותיו:
- היה חבר ב"שורת המתנדבים".
- ב־1962 היה מראשי הקוראים לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני וניבא שארצות הברית תפציץ את הכור בדימונה.
- דגל בהפרדת הדת מהמדינה, הואיל והמדינה פוגעת בדת. וכך סיפר ליבוביץ, כי בשנים הראשונות לקום המדינה, באחת מהשיחות הממושכות והלא-ידידותיות שהיו לו עם דוד בן גוריון, אמר לו בן גוריון בנושא הפרדת הדת והמדינה: "אני מבין יפה מאוד למה אתה דורש בכל תוקף את הפרדת הדת מן המדינה. אתה מתכוון לכך שדת ישראל תהיה גורם עצמאי אשר השלטון היהודי יצטרך להתמודד עמו. ולכן אני לעולם לא אסכים להפרדת הדת מהמדינה. אני רוצה שהמדינה תחזיק את הדת בידיה". על כך ענה לו ליבוביץ': "ואני רוצה שדת ישראל תשתחרר משלטונך!".
- במיוחד נודע בהתנגדותו החריפה לשליטת ישראל בתושבי השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. שבאה לידי ביטוי באופן חריף כאשר כינה את חיילי צה"ל בשטחים "יודו-נאצים", הטיף לויתור על שטחי יהודה שומרון ועזה, ונגד 'ארץ הישראל השלמה', ועורר בכך פולמוס ציבורי רב.
- לא חדל להזהיר מפני קידוש החולין וחילול הקודש. בהגותו של ליבוביץ (בניגוד לזו של הרב קוק) העולם והמציאות האנושית כולה היא חול. רק אלוהים קדוש, והאדם יכול לשאוף לקדושה על ידי קיום מצוות. ובפרט התנגד ליבוביץ למושג קדושת האדמה, קדושת הארץ או קדושת העם. לדעת ליבוביץ, היו ריה"ל, המהר"ל והרב קוק בעלי דתיות בעייתית, מפני שהאמינו בקדושתה האימננטית של ארץ ישראל. בזאת עורר את חמתם של אנשי חוג ישיבת "מרכז הרב", שכינו אותו אפיקורס, אף שהיה אדם דתי. ליבוביץ מצידו, מוצא את ראשיתה של החשיבה על קדושת הארץ והעם בדבריו של קורח בן יצהר שהכריז: "כל העדה כולם קדושים", ומעמת אותם עם מושג הקדושה של משה רבנו: "...ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים". וכך, טען ליבוביץ, שאין אתם קדושים, אלא לעולם מוטלת עליכם המשימה לחתור לקדושה. זוהי התורה שאין לה סוף, משום שלעולם לא תגיע להשלמה. וכך אומר ליבוביץ: "מעתה מוטל על היהודי המאמין לבחור בין הדתיות הקורחית לבין הדתיות של משה רבנו".
שני קטעים מתוך כתביו ממחישים את סגנונו:
- במכתב שהתפרסם בעיתון "הארץ" ב־21 ביולי 1967, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, גינה ליבוביץ את הנהירה לכותל המערבי בכלי רכב בעצם חג השבועות, והוסיף:
- "אשר לליכוד הלאומי בצלו של הכותל - הנה הצעתי: תתוקן הרחבה שלפני הכותל כדיסקוטק הגדול ביותר במדינת ישראל, וייקרא שמו "דיסקוטק השכינה". דבר זה ישביע את רצונם של כל החוגים והפלגים בעם: של החילוניים - בשל היותו דיסקוטק, של הדתיים - בשל שם השכינה הנקרא עליו."
- בסוף שנות השישים פירסם ליבוביץ את הדברים הבאים:
- "'בטחון' אינו אלא שלום-אמת בין שכנים (כגון הולנד-בלגיה, שבדיה-נורבגיה, ארצות הברית-קנדה); בהעדר שלום אין בטחון, ואין הסדר גאוגרפי-אסטרטגי שבכוחו לשנות מציאות זו. אין קשר ישיר בין בעיית הבטחון ובעיית השטחים: אין "גבולות בטוחים". ביסוס ההגנה על קווים מבוצרים - המנטאליות של קו מאז'ינו - סופו תמיד היה כשלון, מימות החומה הסינית והלימס הרומי ועד לחומה האטלנטית של היטלר."
[עריכה] ליבוביץ כפילוסוף
ליבוביץ לא העמיד משנה פילוסופית סדורה וכוללת. יתרה מזו, כפר במושג "השקפת עולם" וטען כי השקפה כוללת על המציאות יכולה להיות אך ורק לאלוהים ולא לבן אנוש. לאדם יכולה להיות רק השקפה על היבטים מסוימים של המציאות, וכן: "כל שאלה על מהותו של העולם בכללותו בהכרח שתביא לאנטינומיות ולפאראלוגיזמים".
בהגותו הוא מתייחס רבות לרמב"ם ולקאנט, ואילו בקרב הוגי המאה העשרים הוא מוצא עניין בהגותו של פילוסוף המדע קרל פופר. הגותו של ליבוביץ מאופיינת במציאתן ובניסוחן החד והבהיר של בעיות ושאלות פילוסופיות חמורות, והוא מוצא ניגודיות בלתי ניתנת ליישוב בין תחומים בעוד שאחרים רואים מעבר רציף ביניהם. הגותו נסמכה רבות על הלוגיקה, ומציאת הניגודים נעשתה אף באמצעות חקירת מושגים והגדרתם המדויקת, תוך שהוא מצליח להצביע על כשלים לוגיים ועל השימוש השגוי במושגים.
[עריכה] אמונה וקיום מצוות
משנתו הדתית של ליבוביץ היא יוצאת-דופן בהגדרתו את מושג האמונה. בניגוד לתפיסת האמונה המקובלת - זו המדגישה את חשיבות קבלתן של שורת הנחות מטאפיזיות על המציאות ("אלוהים ברא את העולם וגומל למאמיניו") והרואה בקיום המצוות נגזרת של הנחות אלו - מזהה ליבוביץ את האמונה ביהדות עם קבלת עול תורה ומצוות. ואילו להנחות על טבעו של אלוהים ואף על התגלויותיו אין חשיבות דתית: "האל איננו אובייקט של החשיבה הדתית". החשיבה הדתית עניינה במעמדו של האדם לפני אלוהים, וזו מגולמת בקיום מצוות. ומכלל הן אנו למדים לאו - על יחסו השלילי של ליבוביץ לזרמים הלא-אורתודוכסים ביהדות: את הרפורמים והקונסרבטיבים הוא מכנה מתבוללים.
ליבוביץ טען שהוא מסתמך על הגותו ואמונתו של גדול הפוסקים והמאמינים בעולמה של היהדות, הרמב"ם, כפי שזו באה לידי ביטוי בחיבורו הפילוסופי 'מורה נבוכים'. אולם למרות זיהוי האמונה עם התגלמותה בפועל במעשים, הוא חוזר ומדגיש את חשיבות הכוונה שבלב, דהיינו, חשיבות ההבחנה שבין המקיים תורה לשמה לבין המקיים תורה שלא-לשמה. אף על פי שאלו ואלו יהודים כשרים, שהרי התורה התירה לאדם לשמור תורה שלא לשמה - כלומר לקיים מצוות מתוך תקווה לשכר ולהמנע מעברות משום פחד מעונש - מעריך ליבוביץ ומחשיב את השומר תורה לשמה, כלומר שלא על מנת להיטיב עם עצמו ובכל מובן אפשרי: לא למען גמול בעולם הזה ולא מתוך אמונה בעולם הבא, לא לשם גמול גופני, לא לשם רוממות הרוח ולא למען שיפור המידות, שלא לסיפוק רוחני או צורך נפשי ואף לא חברתי. בכל אלו - כדוגמת השאיפה ל"חוויה דתית" - רואה ליבוביץ את הניגוד לעבודת השם. אדם זה אינו עובד את אלוהיו אלא את עצמו הוא עובד. מאידך האמונה לשמה באה לידי ביטוי בסמלה של היהדות, היא עקדת יצחק. בעקדה מתגלה לפנינו אברהם אבינו כמאמין הגדול, שמוכן היה להקריב את בנו יחידו, יצחק, ובכך לוותר על כל ההבטחות שניתנו לו על ריבוי זרעו וירושת הארץ. זוהי אפוא האמונה לשמה, שאינה תלויה בדבר. וזהו האידאל שאליו צריך לשאוף (במאמץ רב!) היהודי המאמין. ממילא נעדרת השואה, על פי ליבוביץ, כל בעיה (או משמעות) אמונית-דתית. למרות זיהוי משנתו עם משנת הרמב"ם עדיין קיימות סתירות מסוימות ובלתי מוסברות (ראה, למשל, ב י"ג עיקרים התייחסות הרמב"ם לעולם הבא).
[עריכה] דת ומדע
גישתו של ליבוביץ מהווה גם שיטה לפירוק של כל סתירה אפשרית של תורה ומדע. בכך מסתמך ליבוביץ על ההבחנה שבין עובדות לערכים. על פי הבחנה זו שראשיתה בהגותו של הפילוסוף דייוויד יום, הכרת עובדות המציאות לא יכולה לחייב את האדם לשום פעולה. הכרת מה שקיים (is) אינה מעידה ולא כלום על מה שצריך (ought). המחשבה, כי בין שני התחומים קיימת קורלאציה מכונה כשל נטורליסטי. בדרך זו מצליח ליבוביץ לנתק כל קשר בין המדע המודרני לבין ערכיו של האדם. ליבוביץ לימד, כי המושג "רציונאליות" חל אך ורק בתחום עיסוקו של המפעל המדעי, היא המתודה המדעית. בתחומים אחרים בחיי האדם, ובפרט בכל הנוגע לרצון האדם ולאמונה שלאורה בחר לחיות, אין המושג "רציונאליות" תופס. והניסיון להחיל את המושג "רציונאליות" בכל הנוגע לסולם ערכיו של האדם (הומניות, כבוד ומוות למען הקיסר, הגנה על המולדת, עבודת השם וכדומה) לוקה בכשל המכונה בפי הלוגיקנים קטגוריה mistake.
זאת ועוד, טוען ליבוביץ כי אין שום קשר בין ידיעותיו של אדם (הכרת ה-is), שמהן נובעות מסקנות על הקיים לבין רצונו (קביעת ה-ought) שהוא מקור להכרעות (ולא מסקנות!) על מה שראוי שיהיה. לרצון האדם אין סיבה מהמציאות, אלא רצונו של האדם היא מהותו ואישיותו. ובפרט, שום ידיעה שרוכש האדם על שמיים וארץ ומה שביניהם, אינה משפיעה על רצונו (האדם יכול לשנות את רצונו מעצמו, אך ללא סיבה חיצונית, ולא מפאת תוספת ידע). מכאן, שאין הידיעה, כי אלוהים נתן לנו את התורה במעמד הר סיני היא שמביאה את האדם לקיים מצוות, כשם שאין לימודי החול ובהם לימודי מדעים משפיעים על רצון האדם או מונעים ממנו לקבל עליו עול תורה ומצוות. אלו ואלו מעשיהם נקבעים מרצונם ולא מידיעתם! בהקשר לכך מפורסמת גם התייחסותו של ליבוביץ לבעיה הפסיכופיזית. הוא נקט בגישה קיצונית, המפרידה לחלוטין בין הנפשי לפיזי, והטוענת שלעולם לא תוכל להימצא פשרה המקשרת בין שני התחומים.
כך לא תתכן כל סתירה בין המדע לבין דת ישראל משום שתכניהם שונים בתכלית ואין ביניהם שום חפיפה. המדע - הן מדעי החיים והטבע והן מדעי האדם - תכליתם ללמדנו עובדות על עולם ומלואו. היהדות עניינה בהכרת מעמדו של האדם לפני אלוהים. הציר שעליו עומד התנ"ך כולו בצורות כתיבתו השונות (אלגוריות, שירה, חזון, היסטוריוגראפיה ועוד) הוא הדרישה(!) המוצגת לאדם: לאהוב את אלוהיו, ללכת בכל דרכיו ולשמור את מצוותיו, כפי שהדרישה באה לידי ביטוי בספר דברים פרק י פסוקים יב-יג: יב וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה ה' אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. יג לִשְׁמֹר אֶת-מִצְוֹת ה', וְאֶת-חֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם--לְטוֹב, לָךְ. והנה, זה שלושת אלפים וחמש מאות שנה שנמצאים בני אדם שמקבלים על עצמם לשמור את התורה, ולעומתם אחרים שמסרבים לקבל אותה.
אין מטרת התנ"ך סיפוק אינפורמציה לאדם, סיפוק צרכי האדם או מתן מזור לבעיותיו אלא הצגת דרישה בפניו. בפרט לא בא התנ"ך לספק מידע מדעי על העולם ועל אופן היווצרותו. ידיעות ממין זה שהם חולין ניתנים להלמד על ידי מורי אוניברסיטה בני אנוש בשר ודם, ולא ירדה שכינה על הר סיני כדי ללמדנו פרק בפיזיקה, בכימיה, בגיאולוגיה או בפליאונטולוגיה. אין התורה עניינה בחול אלא בקדושה (עבודת השם), ועל השאלות בעניין נכונות התיאור המוצג בתורה על אופן בריאת העולם משיב ליבוביץ שאם רצונו של האדם ללמוד על עולם ומלואו, עליו לפנות לספרי המדע, ואם רצונו להכיר את מעמדו לפני אלוהים, לקבל עליו עול תורה ומצוות ולעבוד את ה' לשמה, הרי שאין זה רלוונטי כלל לשאלה כיצד ומתי נברא העולם.
[עריכה] תורה שבעל פה
לשאלה, מה המשותף לכל היהודים המאמינים, משיב ליבוביץ, כי האקסיומה של היהדות, אותה הנחה יסודית שהיא המשותפת לכל היהודים המאמינים, היא שהתורה שבעל פה - אף על פי שהיא יצירתם של בני אנוש בשר ודם, ולמרות שאנו ערים למחלוקות הרבות ששררו בעת תקנתה - מקובלת עלינו כתורה האלוהית. בכך רוצה ליבוביץ לומר, שלא בא מעמדה של תורה שבעל-פה מתורה שבכתב, אלא היפוכו של דבר: התורה שבעל-פה היא שקבעה את תוכנם של 24 ספרי התנ"ך כספרי הקודש, והיהודי המאמין מחוייב להלכה כתורה האלוהית הגם שאין ספק שהיא נוצרה לפי מידת הבנתם של אבותינו את התנ"ך. דהיינו, ההלכה מחייבת את היהודי המאמין, אותה הלכה שאף בכוחה ובסמכותה לחדש ולעקור את הכתוב במקרא!
[עריכה] השגחה
ליבוביץ האמין שעולם כמנהגו נוהג ואין השגחה על גורל האדם אלא 'מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם כמות זה כן מות זה' (קהלת ג/יט). ליבוביץ מקפיד שלא לייחס לאלוהים שום תפקיד בעולם. פסגת האמונה, כפי שזו מסומלת באברהם אבינו והתקיימה ברמב"ם היא אותה הכרה שלמרות שעולם כמנהגו נוהג, האדם עובד את האלוהים ללא קשר לגורלו או מצבו בהווה.
יחד עם זאת את התערבותו של אלוהים במציאות מוצא ליבוביץ בעצם העובדה שעולם ומלואו קיימים. כאן כוונתו לבעיה פילוסופית עמוקה על טבע ה"אפשר" שנמצאת כבר אצל אריסטו ומגיעה לקאנט. ליבוביץ מבין, כי שמים וארץ וכל צבאם, אינם מחוייבי המציאות אלא הם "אפשריים" בלבד, כלומר, יכלו שלא להיות. ועל כך נשאלת השאלה המטאפיזית הגדולה והראשונה: מדוע בכלל קיים משהו? הווי אומר: רצונו של השם יתברך. לדעת ליבוביץ, אחרי ככלות כל החשיבה, ההגות וההכרה הפילוסופית עומדת לנו הכרעת קהלת: "סוף דבר הכול נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם".
[עריכה] השואה
כמו עמנואל לוינס ליבוביץ טען כי ההיסטוריה היא רצף אירועים אלימים והתגובות לאלימות זו. אין "אצבע אלוהים" בהיסטוריה, כל ההיסטוריה היא תוצר פעולות של האדם ואין קשר בין ההיסטוריה לבין האל. (ע"ע תומאס הובס). לכן אין שום קשר בין השואה לאל.
[עריכה] ביקורת על ליבוביץ
מעטים זכו לכך שספר עב כרס, המקבץ מאמרים מאישים נודעים, יוקדש אך ורק לתקיפת הגותם. הספר "שלילה לשמה: כלפי ישעיהו ליבוביץ" הוא כזה.
-
- מתנגדיו של ליבוביץ טוענים שגישתו הדתית, אותה הוא תולה ברמב"ם, מהווה למעשה כפירה בעיקרי האמונה של הרמב"ם עצמו. הוא נקרא על ידם "כופר שומר מצוות". נטען שהרעיון הדתי של ליבוביץ הוא מעגלי: יש לקיים מצוות כי כך דורש האלוהים, ואילו המשמעות היחידה שניתן לייחס למושג אלוהים היא דרישתו לקיים מצוות. ליבוביץ מצידו חוזר ומדגיש: האדם אינו צריך לשמור מצוות, אלא רוצה ובוחר לשמור מצוות. עוד ממשיך ליבוביץ ומזכיר את דברי הרמב"ם כחלק ממשנתו הכללית על שלילת התארים מאלוהים: "אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל". רוצה לומר, כל שניתן לדעת על אלוהים הוא להכיר בכך שהוא אלוהים. ואין זה דבר פשוט כלל: רוב בני האדם בכל הזמנים, בכל התרבויות ובכל החברות אינם מגיעים להכרה זו ולאמונה באלוהים.
-
- נאמר כי אמונה מהסוג שמציע ליבוביץ אינה יכולה להתקבל על דעתו של אדם, ואין לה סיכוי לעבור מדור לדור. מנגד, ליבוביץ' השתמש בעבודת בני ישראל לעגל הזהב ובעובדה שכל נביאי האמת שעמדו לישראל לא הצליחו להשפיע אף על נפש אחת מישראל. ומכאן שאף המעמד האלוהי הנשגב ביותר בהר סיני לא אילץ את ישראל לקבל את התורה, ואין שום ידיעה - אפילו היינו משיגים אישור נוטריון לקיום אלוהים - מביאה אדם לאמונה. ומנגד, במשך דורות באשכנז ובספרד הקריבו יהודים את נפשם על קידוש השם גם ללא כל התגלות, ומבלי שעמדו להם נביאים שדיברה שכינה מגרונם. מכאן, שאין קורלאציה בין התגלות (וידיעה בכלל) לבין האמונה באלוהים שהיא קיום מצוות.
-
- כמו כן, מבקרים מצביעים על סתירות בין תמיכתו בהפרדת דת ומדינה לבין קריאתו, בראשית ימיה של המדינה, ליצירת שולחן ערוך חדש של "הלכות מדינה", מבלי להזדקק לפתרונות הלכתיים דחוקים לבעיות כגון עבודה חיונית בשבת ודומות לה.
-
- עוד מאשימים את ליבוביץ שעשה שימוש מסלף במקורות תורניים והוציא אותם מהקשרם. לעתים, כך נטען, אפשר לראות כיצד הוא מבסס את טענותיו על מראי מקומות שעיון בהם מגלה את ההיפך משהשתמע מליבוביץ. מאידך, מציין ליבוביץ כי כמו בשיטת הרמב"ם, אין הוא מביא מראי מקומות כנימוק וכביסוס לעמדותיו, אלא כדוגמות בלבד.
-
- ליבוביץ הדגיש שוב ושוב כי בהיותו אדם דתי, אינו הומניסט, אך נטען, כי רבות מפעולותיו ומהשקפותיו נובעות בבירור ממניעים הומניסטיים, מה שלכאורה מצביע על סתירה נוספת בדמותו המורכבת. אולם כל שטען ליבוביץ הוא שסולם ערכיו הדתי שונה מסולם הערכים ההומניסטי-אתיאיסטי, ואין הוא רואה את האדם כערך העליון. ההכרה הדתית אינה מייחסת משמעות ערכית לאדם כשלעצמו אלא רק למעמדו של האדם לפני האל. מכאן לא נובע כלל שליבוביץ מקל ראש בחיי אדם אלא כפי שחזר והטעים: האתיאיזם באומרו "ואהבת לרעך כמוך" מעוות את הפסוק המקורי בספר ויקרא פרק י"ט פסוק י"ח: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה". מכאן אנו למדים שאין משמעות לאהבת החבר ללא ההכרת קיום אלוהים ומעמד האדם לפניו. משמע שדווקא היהודי המאמין מחוייב לדאגה לחברו.
[עריכה] בין ספריו (בהם גם כאלה שנערכו על ידי תלמידיו לאחר מותו)
- תורה ומצוות בזמן הזה, הוצאת שוקן, 1954.
- יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל, הוצאת שוקן, 1975.
- אמונה, היסטוריה וערכים, הוצאת אקדמון, 1982.
- עם, ארץ, מדינה - יהדות היסטוריה ואקטואליה, הוצאת כתר, 1991.
- אמונתו של הרמבם, הוצאת משרד הבטחון, בסדרת "אוניברסיטה משודרת", 1980.
- התפתחות ותורשה - פרקי יסוד, הוצאת משרד הבטחון, בסדרת "אוניברסיטה משודרת", 1978.
- שיחות על מדע וערכים, הוצאת משרד הבטחון, בסדרת "אוניברסיטה משודרת", 1985.
- גוף ונפש - הבעיה הפסיכו-פיסית, הוצאת משרד הבטחון, בסדרת "אוניברסיטה משודרת", 1982.
- שיחות על הפילוסופיה של המדע. ישעיהו ליבוביץ ויוסף אגסי . הוצאת משרד הבטחון.
- בין מדע לפילוסופיה, הוצאת אקדמון, 1987.
- שיחות על "שמונה פרקים" לרמב"ם, הוצאת כתר, 1985.
- שיחות על תורת הנבואה של הרמב"ם, הוצאה עצמית, 1997.
- שיחות על פרקי טעמי המצוות במורה נבוכים, הוצאה עצמית, 2003.
- שיחות על מבחר פרקי ההשגחה במורה נבוכים, הוצאה עצמית, 2003.
- שיחות על פרקי-אבות ועל הרמב"ם, הוצאת שוקן, 1979.
- שיחות על "מסילת ישרים" לרמח"ל, הוצאה עצמית, 1995.
- שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, הוצאה עצמית, 2000.
- הערות לפרשיות השבוע, הוצאה אקדמון, 1988.
- שיחות על חגי ישראל ומועדיו, ליאור-רשף הפצות.
- חמישה ספרי אמונה, הוצאת כתר, 1995.
- מה שלמעלה ומה שלמטה - דיאלוגים עם טוני לביא, הוצאת הד ארצי, 1997.
- מגבלות השכל - על המחשבה, מדע ואמונה - ישעיהו ליבוביץ ויוסף אגסי משוחחים, הוצאת כתר, 1997. בעריכת חמי בן-נון.
- רציתי לשאול אותך פרופסור ליבוביץ..., הוצאה כתר, 1999.
- ישעיהו ליבוביץ-על עולם ומלואו - שיחות עם מיכאל ששר, הוצאת כתר.
- ויכוחים על אמונה ופילוסופיה - שיחות עם פרופ' אביעזר רביצקי, הוצאת משרד הבטחון, 2006.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אבי שגיא (עורך), ישעיהו ליבוביץ - עולמו והגותו, הוצאת כתר, 1995.
- מיכאל ששר, ליבוביץ - כופר או מאמין, הוצאת כתר, 2002.
- מיכאל ששר, מדוע מפחדים מישעיהו ליבוביץ?, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995.
- משה גרנות, אמונה משלו – היהודי החילוני ומשנתו של י' ליבוביץ, הוצאת מודן, 1993.
- נעמי כשר, אמונתו של ישעיהו ליבוביץ, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון, 2000.
- אסא כשר, ישעיהו ליבוביץ, האנציקלופדיה העברית.
- שאלות על אלוהים - דיאלוגים, הוצאת הד ארצי, ספריית שורשים, 1998.
- התחיה, הוצאת חיש, 2005.
מבחר מאמרים על הגותו
- מאות מאמרים על הגותו של לייבוביץ נדפסו בכתבי העת, בעיתונות ובספרים. בין המבקרים את הגותו, לחיוב או לשלילה, ניתן למצוא את: אסא כשר, יהודה מלצר, פנחס רוזנבליט, יוחנן גרנך, משה אטר, דב רפל, מרדכי שלו, זאב הרוי, יצחק אנגלרד, גילי זיוון, נעמי כשר, מיכאל רוזנק, דוד הרטמן, אבי שגיא, מנחם פיש, שלום רוזנברג, ז'ק מרסל דיבואה, ורבים אחרים. את הרשימה המלאה ניתן למצוא בקטלוג של בית הספרים הלאומי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ישעיהו ליבוביץ |
http://www.radicaltorahthought.com/idol%20worship%20is%20still%20within%20us.htm
