פילוסופיה של המוסר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הפילוסופיה של המוסר נקראת גם אתיקה או תורת המידות, והיא ענף של הפילוסופיה העוסק בשאלה 'מה ראוי?' מהי 'המידה הנכונה?' שלושת השאלות הבסיסיות של האתיקה הן : "מהו הטוב?", "האם חייבים לנהוג על פיו?" ו"כיצד להצליח לנהוג על פיו?"

האתיקה מתחלקת לשלושה תתי-תחומים : מטא אתיקה- עוסקת בהגדרת התחום, אתיקה נורמטיבית-עוסקת בהבנת הדרכים והשיטות להיות מוסרי, ואתיקה יישומית -שמקשרת את התחום לצד המעשי.

האתיקה - Εθος = מנהג ביוונית - בעיקרה בוחנת את ההתנהגות האנושית. כלומר כיצד אני מתנהג. כאשר ההתנהגות מאופיינת בהתנהגות תקנית, על פי סטנדרנטים ונורמות או שגויה על פי נורמות שאינן מקובלות בחברה.

אחד מסוגי האתיקה הנלמדים היא דרך ארץ שאותה אנחנו לומדים מהבית, מרבנים, מרופאים וכו' על מנת לשפר את בריאותנו.

אחד הנושאים האתיים של דרך ארץ מופיע בתנ"ך בפסוק: "כבד את אביך ואת אמך". הצו הוא מוסרי. (שאלה: למה? כי ההורים הם אלה שהעניקו לך את החיים אלה הם שטיפוחו אותך. מכאן אנו רואים קודם כל מהו מוסר ואת הנימוק שמגיע לפי השיטה שתתואר בהמשך. (הערה: בנוסף אין להתעלם מהפרס שנוסף לפסוק "למען יאריכו ימיך" - כאן אין מוסר וכאן זהו פרס.)

השיטה לעיל נקראת השכל הישר (=ההגיון הבריא, common sense) שלפיו ניתן לקבוע מוסר.

[עריכה] תורות מוסר

קיימות תורות מוסר רבות, שניתן להבחין ביניהן במספר תחומים:

[עריכה] שיפוט של אדם לעומת שיפוט של מעשה

הפילוסופיה הקלאסית עוסקת בשאלה איזהו האדם המוסרי. אפלטון היה הפילוסוף הראשון ששאל מהן התכונות המבדילות בין האדם המוסרי (או במינוח שהיה מקובל בתקופה זו - האדם הטוב) לאדם שאינו מוסרי.

לעומתו, תורות מוסר מודרניות מוותרות מראש על השאלה הזו ומתמקדות בשאלה מהו המעשה המוסרי, כשהכוונה למעשה יחיד שנעשה בהקשר מסוים.

[עריכה] מוסר של כוונה לעומת מוסר של תוצאה

תורת המוסר הקאנטיאנית, ובעקבותיה תורות מוסר מודרניות רבות, מיישמות את תורת הסיבתיות של יום כשהן מנתקות בין כוונת האדם לפני שביצע את המעשה לבין התוצאה של המעשה עצמו.

לתורות אלה וריאציות מסוימות:

מוסר של כוונות יש לשפוט מעשים רק על פי הכוונה שעמדה מאחוריהם ולא על פי תוצאתם.
מוסר של תוצאות התועלתנות, ותורות שממשיכות אותה, טוענות כי מעשים נשפטים לפי תוצאתם בלבד.

ההבדל בין הוריאציות יתבטא, לדוגמה, במצב בו אדם מטפל בפצוע תאונת דרכים. חוסר הידע של אותו אדם יגרום לו להזיזו ממקומו ולהחמיר פציעת גב ממנה הוא סובל. לפי תורת מוסר של כוונה, האדם עשה מעשה מוסרי, משום שכוונתו הייתה לסייע. תורת מוסר של תוצאה, לעומתה, טוענת כי מעשהו של האדם לא היה מוסרי כיוון שהחמיר את מצב הפצוע.

[עריכה] רלטיביזם מול אוניברסליזם

הבחנה נוספת הנהוגה בין תורות מוסר היא בתשובתן לשאלה - האם המוסר הוא אחיד לכלל בני האדם באשר הם (אוניברסליזם) או שמא חוקי המוסר משתנים בין תרבויות ולאורך ההיסטוריה, או אפילו בהתאם לאדם ספציפי (רלטיביזם).

הרלטיביסטים (המיוצגים בימינו בעיקר על ידי הפוסט מודרניסטים) טוענים כנגד האוניברסליסטים כי אין ביכולתם לבסס את הקריטריונים המוסריים האוניברסליים באופן מניח את הדעת - אין בנמצא קריטריון החיצוני לחברה היכול לשמש לשיפוט מוסרי. (טיעון זה תקף, כמובן, רק אל מול תורות מוסר חילוניות. לתורות מוסר דתיות יש קריטריון העליון לחברה - האל).

האוניברסליסטים, מצדם, טוענים כי מוסר רלטיביסטי מוביל לחוסר מוסר - מוסר של חברה מסוימת ניתן לצמצום למוסר של תת-חברות קטנות יותר ויותר, עד שמגיעים לרמת האדם הבודד - ומוסר אינו יכול להיות רלוונטי לאדם אחד בלבד.

[עריכה] מוסר על אי בודד

הוגים מהמאה העשרים (ראנד, נוזיק ועוד) טוענים שהשאלה המוסרית המקורית - מהו הדבר הטוב לעשותו? - כלל אינה תלויה בהקשר חברתי. כדי שאדם יוכל לבחון את מאוויו, סדרי העדיפויות שלו, ולברר לעצמו מהו הדבר הטוב לעשותו, עליו להתחיל מהמקרה הפרטי לפיו הוא חי לבדו, ורק אחר כך לבחון מעשיו בהקשר החברתי.

גישה מוסרית נוספת היא "מוסר של כלל אחד", או בשם אחר שלו "כלל הזהב". בגישה זו מתבטא המוסר כולו במשפט אחד. דוגמה מובהקת לגישה זו היא : "אל תעשה לחברך את ששנוא עליך". דוגמה נוספת היא הצו הקטגורי.דוגמה נוספת המשקפת בצורה מובהקת את הגישה הזו היא האמירה המצויה בפרקי אבות "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש". ניתן לקשור אמירה זו גם אל אסכולת המשפט הטבעי הגורסת כי קיימת מערכת משפטית מוסרית עליונה ממנה נגזרים הכללים על פיהם תפעל החברה.