בריאת העולם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בעמים רבים התפתחו מסורות שניסו להסביר את בריאת העולם - האופן שבו נוצר העולם הגלוי לעין. האגדות, בתרבויות השונות של בני העמים השונים, מוסיפות ומספרות על תקופת ה"בראשית" סיפורים רבים ומרתקים, ובעיקר - בעלי יסודות רבים משותפים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מיתוסי בריאה בתרבויות שונות
[עריכה] בבל העתיקה
אגדות בריאה שונות היו קיימות כבר בבבל העתיקה, בהן אגדת הבריאה "אנומה אליש", שפירושו "בעת ממעל", לפיה היו בראשית "מי תהום", יצור זכרי בשם "אפסו" ויצור נקבי בשם "תיאמת". המילה "תהום" מקבילה למילה הערבית "תהאמת", שם ארץ השפלה, כש"תהאם" משמעותו "ארץ יורדת כלפי הים". בשפה האכדית הקדומה עומדת המילה "תאמת" כשם של אלת האוקיאנוס הקדום הקיים מאז ומתמיד, והיא גם אויבתו האדירה של האל הבורא. באגדה הבבלית מסמלים אפסו ותיאמת את יסודות הגבריות והנקביות במין האנושי; מתיאמת נולדו האלים, ומגופה נוצר העולם.
אגדת "אנומה אליש" חוברה בחלקה בתחילת האלף השני לפני הספירה. לנוסח האפוס, שנשתמר היטב על גבי 7 לוחות, קיימות גם גרסאות נוספות, שאחת מהן בולטת בנקודות דמיון לסיפור הבריאה המקראי.
[עריכה] יוון הקדומה
היוונים האמינו שהעולם נברא יש מאין - מתוך הכאוס (תוהו ובוהו) הקדמוני נבראו השמיים, אותם מייצג אורנוס, והאדמה, המיוצגת על ידי גאיה, אשר היו הוריהם הקדמונים של האלים. לאחר הופעתם של השמיים והאדמה, נוצר גם כל אשר על האדמה: הרים, נחלים, צמחים וחיות.
בריאת האדם, לפי המיתולוגיה היוונית, הייתה מאוחרת יותר: את האדם יצר פרומתאוס - אחד הטיטאנים (ענקים, צאצאיהם של גאיה ואורנוס), מתערובת של אדמה ודמעות. האשה הראשונה - פנדורה - נוצרה על ידי הפיסטוס, האל הנפח, בפקודת זאוס, אל השמים ומפקד האלים.
[עריכה] כנען
על פי אגדות כנעניות, בראשית היו הרוח, הכאוס (תוהו ובוהו), התהום והרקק. מבין ארבעה יסודות אלו, שלושת הראשונים זהים לאלו שבפרק א' בבראשית, ואילו הרביעי דומה. במקורה, המילה "תוהו ובוהו" איננה בעלת אותה משמעות שיש לה אצלנו היום, מסביר פרופ' משה דוד קאסוטו, אלא שילוב של "בהו" - שבשירי העלילה הכנעניים הייתה אלת הלילה הפרימיטיבית, והמושג הקדום "תהום", שקרוב לוודאי סימל במשמעותו הקדומה את האוקיאנוס. בגירסה הכנענית, נולדה ה"חמדה", שהיא "ראשית התהוות כל הדברים". ב"רוח" התלקחה ה"תשוקה" אל ה"ראשית", אל ה"כאוס", ומזיווגם נולד "מוֹת", ממנו נתהוו כל הברואים.
אגדה כנענית אחרת מספרת שבראשית היו הזמן, החמדה והערפל. מזיווג ה"חמדה" עם ה"ערפל" נולדו ה"אוויר" וה"רוח", מהם נוצרה "הביצה" - היא ה"ביצה הקוסמית", או "ביצת העולם", ממנה נבראו כל הברואים. פרט מעניין בפנתיאון הכנעני הוא שבראשו עמד אל בשם "אֶל", שהוא אלוהי הזמן ואלוהי התהום גם יחד ומושבו בלב הים. אחת מנשותיו היא "אשרת הים", ובנה הוא אלאין-בעל.
[עריכה] מצרים העתיקה
לפי האמונה המצרית העתיקה, אבי האלים, רע, בעל ראש הנץ, אשר היה גם אל השמש, בקע מתוך ביצה וברא את העולם בעזרת ילדיו: שו ותפנת, אלת הלחות, שיצרו איתו את נכדיו: נות, אלת השמים, ואחיה, גב, אל האדמה. נות נטתה מעל גב, בתווך נעמד שו, אל האוויר, כשהוא תומך בגופה של נות ושומר על הרווח שבין כיפת השמים לבין האדמה. חונסו, אל הירח, התמנה לשלוט בשמי הלילה, כאשר רע יורד בערב לשאול, ארץ המתים.
[עריכה] האינקה
על פי המיתולוגיה של שבט האינקה האינדיאני, האל הבורא היה וירקוצ'ה, אשר ברא תחילה עולם ללא שמש, ירח וכוכבים. תחילה הוא גילף באבן יצורים ענקיים, אך החליט להרוס אותם, כיוון שחשש מפניהם. במקומם הוא יצר יצורים יותר קטנים- בני האדם, אך כעבור מספר שנים, גם אותם הוא השמיד, כיוון ששכחו אותו.
אחרי החורבן הגדול, ניגש וירקוצ'ה שוב למלאכה, והפעם, קודם ליצירת האדם, הוא ברא אור, שמש, ירח וכוכבים. שוב הוא גילף בני אדם מתוך הסלע, והפעם הוא הוסיף אליהם גם את בעלי החיים. לאחר הבריאה, הצהיר וירקוצ'ה בפני בני האדם שהוא האל הבורא וכי אותו יש לעבוד לנצח ונעלם אל תוך הים.
[עריכה] שבט פאפחו
לפי שבט פָּאפָּחוֹ האינדיאני שמושבו באריזונה, מתוך התוהו ובוהו הראשוני נולד תינוק אשר שמו "נולד ראשון". הוא שברא את האדמה בעזרת השיר – מוטיב קדוש בעל חשיבות עליונה אצל האינדיאנים. את השמש ברא "נולד ראשון" רק לאחר בקשתם המפורשת של בני האדם, שרצו לראות זה את זה ולחיות בשלום יחד.
[עריכה] סקנדינביה
- ערך מורחב – היקום במיתולוגיה הנורדית
עפ"י המיתולוגיה הנורדית, היצור החי הראשון בעולם היה הענק אימיר, אשר יצא מתוך הקרחונים האינסופיים של העולם הקדום, ויצר שני ענקים נוספים, הוריו הקדומים של גזע הענקים. אחת מבנות הענקים נישאה ליצור בשם בורי וילדה את שלושת האלים הראשונים: אודין, וילי ו-וה, אשר מרדו נגד הענקים, השמידו אותם ויצרו מגוויותיהם את העולם. את הזוג האנושי הראשון הם בראו משני גזעי עץ מתים.
[עריכה] גאורגיה
על פי המיתולוגיה הגאורגית, בהתחלה היו זוג, אח ואחות, שהפכו לאלים. היא כעסה על אחיה, וכשהוא יצר את הרקיע בצורת רשת גדולה, היא יצרה חולדות ועכברים, כדי לכרסם ברשת. כשהוא יצר את הגפן, היא יצרה גדי כדי שיאכל אותו וכן הלאה.
[עריכה] העם היהודי
בתחילת ספר בראשית מופיעים שני סיפורים על בריאת העולם. הסיפור המוכר יותר הוא זה שבפרק א', לפיו ברא אלוהים את העולם מתוהו ובוהו, במשך שישה ימים - תחילה נברא האור, אחר כך הימים והיבשות, ומהיום השלישי מתחילים להיווצר סוגים שונים של צמחים ובעלי חיים. השמש והירח נבראים רק ביום הרביעי. ביום השישי נברא נזר הבריאה - האדם. ביום השביעי, אלוהים שובת ממלאכה ובכך מקדש אותו. קיימת פרשנות שנייה לטקסט גורסת כי נזר הבריאה הוא השבת, ולכן היא "נבראה" לאחר האדם. בעצם השביתה ממלאכה, אלוהים הבדיל בין קודש וחול, ולכן הדבר מראה על חשיבותה של השבת.
בפרק ב', לעומת זאת, האגדה מתארת את בריאת האדם כגבר שנברא מיד לאחר בריאת הצמחים, בעוד שאת כל בעלי החיים, ואת האישה, החליט אלוהים לברוא רק משום שהאדם (קרי הגבר) היה בודד בעולמו החדש: לא טוב היות האדם לבדו (בראשית ב' י"ח). הפתרון הראשון שמצא אלוהים לבדידותו של האדם היה בריאתם של חיות השדה ועוף השמים:"ויצר אלוהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם" (בראשית ב' י"ט). רק לאחר זמן, כשהתברר לאלוהים שאין בעלי החיים יכולים לשמש עזר לאדם - "ולאדם לא מצא עזר כנגדו" (בראשית ב' כ'), החליט לברוא עבורו את האישה.
על פי היהדות העולם הוא בן כמה אלפי שנים בלבד (כ-5800), דבר המתנגש עם עדויות מדעיות שונות אודות גיל היקום בכלל וגילו של כדור הארץ בפרט, היהדות מנסה להתמודד עם טענות אלו במספר דרכים כשהבולטת בהן עוסקת בניתוח של סיפור הבריאה: בסיפור הבריאה מתואר כי באותו יום שנברא אדם הראשון כבר יכל הוא ללכת, משמע נוצר הוא בתבנית מוכנה של יצור בוגר. כמו כן עצים שברא אלוהים לא נבראו מתהליך הזרעתם והשרשתם אלא מוכנים בקומתם וצורתם, וכמו כן יתר הבריאה. כלומר שתהליך בריאת העולם על כל הנגזרות מכך על ידי אלוהים, היה בצורה של בריאת עולם מוכן, עולם כביכול "זקן", שיכול להתיישב עם התאוריות המדעיות.
הפרשנות הדתית היהודית מפרשת את תיאור הבריאה בפרק ב', כפירוט תיאור הבריאה המופיע בפרק א'.
[עריכה] השוואה למיתוסים מקבילים
מה שמייחד את הסיפור המקראי על בריאת העולם הוא העדר אלילים. על פי סיפורים של עמים אחרים, מתרבים האלים בדרך של פרייה ורבייה. כלומר - אצל שאר העמים מתחילים הסיפורים על ראשית היקום בתקופה שלפני בריאת העולם שלנו. בבסיס המקרא לא קיים מיתוס אודות האלים והמוצאות אותם, כמו באגדות הבריאה ההודיות, הפרסיות, היווניות ועוד. התנ"ך, כטקסט קדום, מספר רק על "אלוהים" כיישות קיימת ולא כיצד נברא.
עם זאת ידוע, שלא רק השם "אל", קיים כבר בטקסטים הכנעניים שקדמו למקרא, אלא גם, וביחוד, מרכיבי היסוד שהיו קיימים בטרם החליט ה"אל" לברוא את העולם, דומים במידה רבה בכל התרבויות והעמים שחיו בימי קדם באזור שבין הודו לים התיכון, וכבר הזכרנו קודם את חלקם: מים, רוח, תהום, תוהו ובוהו.
כמו כן, בקרב עמים רבים מצויה אגדה המקבילה לסיפור המבול המקראי, המהווה למעשה סיפור המשך לסיפור הבריאה. סיפורים מסוג זה קיימים במיתולוגיה המסופוטמית ואף במיתולוגיה ההודית. בסיפור ההודי, אף חוזרים אותם מוטיבים ממש המופיעים בסיפור המקראי: אדם אחד הנבחר על ידי האל להינצל ממבול הקרב ובא, כדי לחדש את הקיום האנושי בבוא העת. אותו אדם ניצל בזכות תיבה, אליה הוא מכניס גם זוג מכל מין על פני האדמה.
[עריכה] בריאת־העולם בספרות
בכמה וכמה ספרים מוזכרים סיפורי בריאה אלטרנטיביים. דוגמה בולטת היא זו של ג'.ר.ר. טולקין והמיתולוגיה שיצר בספריו. לסיפור הבריאה שלו, האיינולינדאלה (שירת־האיינור), כמה גרסאות, וזו המתוארת בסילמריליון גורסת בקצרה כך:
בראשית יצר ארו, אילובאטאר האל אבי־הכל, את האיינור, בריות אלוהיות. הם שרו לפניו, ומשירתם ושירתו נוצר העולם. בגאוותו פגם אחד מהאיינור, מלקור שמו, בהרמוניית המנגינה ונאבק במלחמת־צלילים בארו. גאוותו של מלקור היא מקור הרע.
מיתוס הבריאה אצל טולקין עוסק במקורם של ארבעה דברים: האיינור, העולם הגשמי (המכונה איאה), הרוע, וילדיו של ארו: בני־הלילית ובני־האדם. ברובד המיתי, הסיפור נמסר מהוואלאר, חלק מהאיינור שירדו לעולם הגשמי, לבני־הלילית, ומהם לבני־האדם.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- צופיה ודן מלר ומשה גרנות, מפרי עץ הדעת - פרשת השבוע בפעמת הזמן, הוצאת "תמוז", תל אביב, ספטמבר 2002.
- תרזה בירון, בריאת העולם - מיתוסים ואגדות עמים, הוצאת ש.פרדימן, תל אביב, 1996.
- The Wordsworth Dictionary of Mythology By Fernand Comte עמוד 8 (בריאת העולם עפ"י המיתולוגיה הגאורגית)
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דניאל בכר, בראשית, באתר של עמותת חופש
- פרופ' נתן אביעזר, בראשית ברא : מבוא - בספרייה הוירטואלית של מטח
- אורן חסון, האבולוציה של האלוהים, ב-ynet
