תורה ומדע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במערכת היחסים בין תורה למדע. לערך העוסק בישיבה תיכונית בשם זה, ראו ישיבה תיכונית - תורה ומדע ליד מכון לב.

המונח תורה ומדע, במשמעותו הרחבה, כולל כל ידע והגות השייכים לתחומי התורה והמדע כאחד, אך בדרך כלל הוא משמש לציון שאלת הסתירה - אם היא קיימת - בין התורה והמדע (בעיקר מדעי הטבע), שאלה המעסיקה מזה שנים רבות אנשי רוח ומדענים דתיים (בעיקר יהודים ונוצרים).

בדרך כלל מניחים המאמינים בתורה שסתירה בין דברי התורה ובין תגליות המדע אינה אפשרית, מפני שלאמונתם התורה ניתנה בנבואה מאת בורא העולם שקבע את חוקי הטבע בעולם ואין בה דבר שאינו אמת, או כדברי "הכוזרי": "חלילה לאל, מהיות דבר התורה סותר עדות דבר הנראה עין בעין או דבר שהוכח במופת שכלי!" (מאמר ראשון, פסקה סא). את הסתירות הקיימות לכאורה בין התורה והמדע הם עמלים ליישב בדרכים שונות שיפורטו להלן.

למותר לציין כי עבור אלו שאינם מאמינים באלוהיוּת התורה ורואים בה יצירה אנושית, יהיה לדיון בנושאים אלו, לכל היותר, ערך אנתרופולוגי בלבד, בעוד שעבור המאמינים ב"תורה מן השמים" ובאמיתות הכתוב בה מעוררות שאלות אלו ענין רב.

[עריכה] תקציר

התחומים העיקריים של הסתירה בין תורה למדע הם: גיל העולם, יצירת החי והאדם, (בריאה אלוהית מכוונת או תהליך אבלוציוני אקראי), סיפורי התנ"ך, ובמיוחד הניסים שבו, ההתרחשו או שמא מדוברים במיתוסים עממיים.
ישנן לפחות חמש גישות עיקריות לתירוץ הסתירות בין דת למדע:
א. גישת הפרדת התחומים שבה מראש תוחמים את התורה והמדע לתחומים שונים, כמו למשל מוסר למול ידע, ושוללים את הסמכות של אחד בתחומו של האחר.
ב. הגישה המגבילה כלפי המדע, שטוענת שעיקרו של המדע שחולק על התורה, הוא בתאוריות השערתיות ,שטרם בוססו בניסוי שהוכח במעבדה.
ג. הגישה המפרשת כלפי התורה הטוענת שהסתירות נובעות מפירוש פשטני ומוטעה של ההגדים התורתיים שמייצגים את החכמה העליונה ולכן הם עמוקים מכפי שנראה.
ד. הגישה הדיאלקטית שטוענת שהסתירות משקפות את מגבלותיו של השכל האנושי שאינו תופס במוחלט ובאינסופי, ולא שיש באמת סתירה בין הדת למדע.
ה. הגישה הטרנסצנדנטלית שסוברת שהסתירות נובעות מכך שמנסים לשטח על מישור אחד, הבטים שונים של המציאות, מדע שמדבר על תופעות, למול התורה שמדברת על מהותם.

[עריכה] הגישות השונות

קיימות גישות שונות לפתרון הסתירה-לכאורה שבין התורה והמדע, כאשר אלו חלוקות ביניהן הן ביחסן השונה לתורה ולמדע, בעיקר בתחום הסמכות שהן מייחסות לתורה ולמדע, והן בדרכים ובכלים השונים המשמשים אותן.

להלן סקירה של הגישות השונות, המבוססת על הספר "תורה ומדע" של פרופ' שלום רוזנברג ולקט המקורות "דת ומדע" בעריכת עמנואל אליצור:

• גישת הפרדת התחומים שהועלתה לראשונה על ידי המהר"ל מפראג, שכותב (באר הגולה, הבאר השישי):

"לא באו חכמים לדבר על הסיבה הטבעית... [אלא] על הסיבה הרוחנית הגורמת למה שקורה בטבע".

המהר"ל מדגים את דבריו על הגמרא "על ארבעה דברים החמה לוקה..." ושואל איך ייתכן שתלוי זאת בחטא, "שודאי לקוי המאורות תלוי במהלך המאורות, אבל חז"ל נתנו את סיבת הסיבה. כי אם לא היה חטא בעולם... לא היה סדר הבריאה נותן שיוצר ליקוי המאורות שהוא פחיתות וחיסרון" אלא היה נברא עולם ללא ליקוי חמה.

מרטין בובר ואליה שמואל הרטום הגדירו את הגישה בצורה מדעית והסבירו כי לא תיתכן סתירה בין התורה והמדע, אלא כתוצאה מערבוב התחומים בטעות. המדע עוסק באיך של המציאות, בעוד התורה עוסקת בלמה של המציאות. אין לתורה ענין לתאר אסטרונומיה, גיאולוגיה או היסטוריה, ואין לה כל משמעות כטקסט מדעי, אלא כטקסט הגותי-מוסרי-הדרכתי בלבד.

פרופ' ישעיהו ליבוביץ הפריד את הדברים בצורה שונה. לדבריו, המדע עוסק בלדעת, בתיאור ותפקידו מוגבל לתחומים מדעיים בלבד (בניגוד לגישת המדענות). ואילו התורה (בניגוד לעמדה הדתית המקובלת) עוסקת רק בהוראה ובציווי. היא תורת מצוות, ספר משפטי אלהי שיש לקיימו בכל המצבים ויהי מה.

המחשה חד צדדית לגישה זו ניתנה על-ידי האסטרונום פייר סימון לפלס כאשר הסביר לנפוליאון את התאוריה שלו על היווצרות מערכת השמש: "אבל מר לפלס, מה בדבר אלוהים?", שאל נפוליאון. "אין לי צורך בהיפותזה הזו", ענה לפלס. מן הצד השני, יוסיף ליבוביץ, אין לי צורך במיקרוסקופ כדי להאמין במציאות האלוהים, ואני לא רוצה להאמין באלוהים שאפשר לראותו במיקרוסקופ או בטלסקופ.

• הגישה המגבילה כלפי המדע, שטוענת שהסתירה נובעת מהבנה בלתי נכונה של היגדים מדעיים, שנובעים לרוב במעבר של המדע מעבר לגבולותיו, בהסקת מסקנות מוטעות מהעובדות הנצפות, בהרחבה שלהן לתחומים לא ידועים ובפעולת אקסטרפולציה לא נכונה. הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים", השתמש בגישה זו ביחס לבעיית קדמות העולם, הרב מנחם מנדל שניאורסון מדגיש את העובדה שהמדע כיום, בניגוד לזה של המאה ה-19, לא טוען לאמת מוחלטת, ומחלק בין המדע האמפירי, המתייחס לתופעות המתרחשות בהווה, שלו התורה נותנת משקל רב לבין המדע הספקולטיבי ההשערתי, כמו האבולוציה, שמתוך תצפיות כיום, מסיקה לגבי מה שקרה לכאורה לפני מיליוני ומיליארדי שנים (למרות שבשלהי המאה ה20 נצפתה מיקרו-אבולוצייה בפעולה במקרים רבים). לדעתו תאוריות כאלו, שאינן ניתנות לבדיקה בניסוי, אינן "אמת" שסותרת את התורה. גם ד"ר יצחק הלוי עציון, הולך בשיטה זו ומסביר שכל תאוריה מדעית מבוססת על הנחות יסוד המשותפות למדע כולו, כמו גם להנחות המיוחדות לתאוריה הספציפית. אין כל חובה לקבל הנחות בלתי מוכחות אלה, ובלעדיהם תיפול התאוריה.

• הגישה המפרשת כלפי התורה, שרואה את מקור הסתירה באי הבנה נכונה של היגדים דתיים, שנראים מוסרים אינפורמציה מדעית מוטעת, ואי הבנה ראויה את דברי התורה, או את כוונתה. ע"פ שיטה זו במקום שיש סתירה בין תורה ומדע יש לחפש את ההסבר העמוק לדברי התורה. אם התורה אכן ניתנה מאלהים, היא תהיה עמוקה לאין שיעור מתפיסות פשטניות, וקל מאוד לבני האדם לסלף אותה. בשיטה זו דגלו פרופ' אברהם פרנקל שטען בין השאר שפרשת הבריאה היא סימבולית, בדומה לשיטתו של הפילוסוף הקדום פילון האלכסנדרוני. פרופ' אליעזר גולדמן סבר גם הוא כשיטה זו, אך טען יותר מכך- לדעתו באופן עקרוני לא תיתכן סתירה בין התורה והמדע, כיוון שהאמירות בתורה אינן 'טענות' במובן המדעי מעצם העובדה שהן עוסקות באלוהות. האמירות האלו אינן יכולות לשמש הסבר לאירועים בעולם ואין זו מטרתם.

לגישה זו יש חיזוק בדברים שכותב הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ב', כ"ה) [1]:

"דע שהימנעותנו מלדגול בקדמות העולם אינה בגלל הכתוב בתורה שהעולם מחודש. כי אין הכתובים המצביעים על חידוש העולם מרובים מן הכתובים המצביעים על היות האלוה גוף, וגם אין שערי הפירוש בעניין חידוש העולם נעולים בפנינו ולא נמנעים ממנו, אלא היינו יכולים לפרש כפי שעשׂינו לגבי שלילת הגשמות"

• הגישה הדיאלקטית של פרופ' שמואל הוגו ברגמן שסוברת שאף אם יש סתירה בין מדע לתורה, הדבר משקף את מגבלות התפיסה האנושית, שאיננה יכולה לתפוס את האינסופי והמוחלט, ולא שקרותו של צד כלשהו. מהותו של העולם, שהחזון האמוני והלוגיקה המדעית, אינן יכולות להתחבר לכלל הרמוניה אחת. כפי שהוא אומר במאמר "צבת בצבת":

"הלוגיקה של המוחלט אינה הלוגיקה של המדע... כי אקט האמונה הוא פגישה בלתי אמצעית עם הסופי והמוחלט ואי אפשר לבטא את היחס הסופי והמוחלט בשפה המשועבדת ללוגיקה דו-ערכית אלא על ידי הסתירה..."

• הגישה הטרנסצנדנטלית הבנויה על קונספציה קאנטיאנית, שישנה שניות של הדבר כשלעצמו ותופעותיו, וזהו ההבדל בין תורה למדע - התורה מדברת על המהות, והמדע מדבר על התופעות. מכלול הכרתנו את מהותה של מציאות נעשה בשתי דרכים מקבילות: דרך מציאות שנבנת על ידינו בחושים ועיבודם באופן סובייקטיבי, ודרך הנבואה האובייקטיבית שחודרת את מעטי הטבע, ומגלה לנו את מהות הבריאה. מייצגה החשוב של גישה זו הינו יצחק ברויאר, ובדברו על המדע שכופר בנס, הוא טוען שלידתו של העולם, הוא בעצמו נס גדול.

• הגישה הסינתטית - גישתו של הרב קוק שמנסה ליצור הרמוניה בין כל הגישות השונות. בבסיס הדברים הוא טוען שמהותה האמיתי של הבריאה איננו ניתן לתיאור מלא, והוא מסוד הצמצום, ויש בו מסתרי תורה, ולכן לא פורש אלא נכתב בצורה סתומה בפסוק אחד. לשיטתו, כאשר אנו נתקלים בסתירה, ראשית יש "לבנות את ארמון התורה ממעל לה", כלומר להמשיך באמונתנו תוך קבלת האמירה המדעית כנכונה (שהרי אין התורה מספרת לנו עובדות אלא "העיקר הוא התוכן, ההסברה הפנימית שבענינים") ואחר כך ניתן גם לטעון טענות אחרות, לפי הענין, לגבי התורה או המדע. טענה מעניינת שלו בהקשר לעניין, שאין הסתירה בין מדע לדת, גורמת לכפירה, אלא הטענות המוסריות כנגד הדת ורק מתוך הכפירה באות הטענות ה'מדעיות'. לטענתו, המדע תוקף את הדת היום, לא בגלל שיקול מדעי טהור, שהרי הוא יכול להיות לכל היותר אגנוסטי, הואיל ושערי האימות האמפירי בעניני האלוהות סגורים בפניו, אלא בגלל שהדת בעבר הונתה אותו, השתררה עליו, ודיכאה את חופש המחשבה של האנושות בעריצות רוחנית. אף שהוא אומר זאת על הנצרות הקתולית ובעיקר של ימי הביניים, הוא דורש גם מן הדתיים ("בעלי תורה") לשפר את הנהגתם ומוסריותם, כדי "לסלק את היסוד המוטעה של הכפירה המוסרית".

[עריכה] סתירות לדוגמה

להלן מספר סתירות לכאורה, המדגימות את הבעייתיות ואת הפתרונות השונים של הגישות המפרשת והמגבילה, המתמודדות עימה. (הגישות האחרות - הפרדת התחומים, הדיאלקטית והטרנסצנדנטלית - פותרות את כל הסתירות בתשובה אחת.)

חלק מן הסתירות, ואולי מרביתן, אינן סתירות של ממש בין התורה והמדע, אלא בין מסורת דתית למדע או בין התורה להנחה מדעית. גם סתירות כאלו זכו לטיפול בדרכים שונות.

[עריכה] קוסמולוגיה

[עריכה] קדמות העולם

[עריכה] הבריאה (בראשית א)

(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: (ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: (ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: (ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ:

אחת הבעיות הקשות ביותר של סתירה בין תורה ומדע, הייתה הטענה האריסטוטלית שהעולם קדמון ומעולם לא נברא, כפי שטען אריסטו. ריה"ל, ב"כוזרי", מתמודד עם טענה זו בשיטה המגבילה, ומציג את דעתו זו של אריסטו כהשערה בלבד. כיון שאין לאריסטו הוכחה מדעית מוחצת אלא רק השערה - המסתמכת על הקושי להאמין בבריאה - ניתן באותה מידה שלא להאמין שהעולם היה קיים באותה צורה מאז ומתמיד. לכן, התורה לא סותרת דבר שהוכח בוודאות.

ואלו דבריו:

"אמר החבר: אמנם כן, רק מתוך שלא הייתה בידו, קבלה נאמנה מאנשים שדבריהם נאמנים עליו, הטריח אריסטו את שכלו ואימץ מחשבתו, בחקירה על ראשית העולם ועל סופו. קשה היה לו לצייר לעצמו, כי יש לעולם ראשית, כשם שקשה היה לו לצייר לעצמו, גם את קדמות העולם, ורק בעיונו המופשט הכריע לצד ההקשים הנוטים אל הקדמות, ולכן לא ראה צורך בדבר לשאול לדורות שהיו לפניו, ולא כיצד נתיחשו בני אדם. אולם אילו היה הפילוסוף, בן אומה שדעות אמתיות עוברות בה בקבלה כמפורסמות שאין לדחותם, היה משתמש בהקשיו ובמופתיו לחזק את האמונה בעולם נברא, על כל הקשיים אשר בה, כדרך שעשה בבואו לחזק את הרעיון בדבר קדמות העולם, רעיון המתקבל פחות על הדעת."

כאשר אימצה הקהילה המדעית את תאוריית המפץ הגדול - חשו הדתות שהאמינו בבריאת עולם יש מאין כמנצחות, כאשר ראו כיצד התורה המדעית עמה נלחמו אלפי שנים נופלת, ותחתיה קמה תאוריה מדעית חדשה הטוענת שהעולם נברא, בדיוק כפי שהם טענו. הפסוקים המתארים בריאה של יש מאין, שלפניה "תוהו ובוהו" ו"רוח אלוהים" ותחילתה בבריאת ה"אור", קיבלו אז משמעות חדשה.

הקבלה, שטענה שהעולם נברא בתחילתו מאור-אינסוף - אור אלהי עילאי ואדיר, שהופיע מעצמותו האינסופית של הבורא - וממנו בתהליך של האצלה, השתלשלות והתעבות, נוצר אור פחות רוחני, עד שלבסוף נוצר החומר הממשי בחלל הפנוי שאלוהים צמצם מנוכחותו, ושהיה בצורת כדור, התחברה במיוחד אל תאוריה זו, שטענה שהבריאה מתחילה בנקודה ראשונית של אנרגיה דחוסה ולוהטת באינסופיות, ובתוכה לא מתקיימים חוקי המדע וההבנה האנושית, ותהליך הבריאה הוא מאנרגיה אל חומר.

[עריכה] גיל העולם

המסורת היהודית גורסת שהעולם נברא לפני אלפי שנים מעטות - שנת התשס"ז היא השנה ה-5767 לבריאת העולם - בניגוד לעמדה המדעית המתארכת את גיל היקום במיליארדי שנים.

כמה תשובות נאמרו לסתירה זו, כשכולן מסתמכות על פרשנויות קודמות של סיפור הבריאה היהודי.

חסידי הגישה המפרשת יסכימו עם מנין השנים המדעי, אך יטענו שמנין השנים היהודי מתחיל מיום בריאת האדם הראשון - אבי האנושות, מסופה של הבריאה, ואילו סיפור הבריאה של התורה מתאר את כל תהליך הבריאה כמי שהתקיים קודם לכן. משכך, ניתן להגדיר את "ששת ימי הבריאה" כימים תיאורטיים, שנמשכו מיליארדי שנים, ואין סתירה בין גיל העולם לפי המדע, לבין גיל המין האנושי לפי המסורת. חסידי גישה זו יציינו שהארכיאולוגיה לא מצאה ממצאים תרבותיים של כתב וכדומה מעבר לחמשת אלפי שנה, דבר שמאשש את הטענה שלה שהאדם התרבותי הראשון היה אדם הראשון.

לעומתם, חסידי הגישה המגבילה עשויים לכפור בעמדה המדעית לגבי גיל העולם. הם יטענו שהבדיקות של האיזוטופ פחמן 14, וקביעת סדרי השנים מבוססים על ראיות אמפיריות של התפרקות בתקופתנו, ואולי הייתה תקופה בעולם, שבה תנאי הפיזיקה היו כאלו שההתפרקות של הפחמן 14 הייתה יותר מהירה. עם זאת ,יש לציין שהנחת אי רציפות שינוי חוקי הפיזיקה היא בעייתית מבחינה מדעית ,מפני שניתן להמשיך הלאה בהנחה זו לטעון שהעולם כולו נברא על בוגריו ,זכרונותיו וממצאיו הארכיאולוגיים אתמול או שלשום.

הסבר אחר, המשלב בין שתי הגישות, מסתמך על פסוק שממנו משתמע שכל יצורי העולם נבראו "בצביונם ובקומתם", כלומר, האדם, למשל, לא נברא כתינוק בן יומו אלא כאיש מבוגר. כך גם נבראו בעלי החיים כמינים מפותחים ובעלי קירבה זואולוגית ברמות שונות, וכך גם היקום כולו - באופן של המשך טבעי לפרק-שלא-היה. (זה מזכיר את השאלה הפילוסופית האם עץ שנופל ביער משמיע קול - האם יש בכלל משמעות לעולם לפני שהיה בו אדם?)

יש המסתמכים על המדרש שלפיו הקב"ה היה "בונה עולמות ומחריבן" (בר"ר ט' ב' ; אגדת בראשית תרמ"ג) וטוענים שהשרידים העתיקים המתוארכים למיליוני שנים, עשויים להיות שרידים מעולמות קדומים. יש המתנגדים לגישה זו ,בטענתם שהאלוהים לא זקוק לעולמות נסיוניים בבריאתו המושלמת ,כי כל פועלו מושלם הוא.

[עריכה] אבולוציה

[עריכה] יצירת האדם (בראשית ב)

(ז) וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: (ח) וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר:

במבט ראשוני נראה שתאוריית התפתחות המינים המקובלת של צ'ארלס דרווין סותרת לחלוטין את התפיסה של ספר בראשית, לפיה נברא האדם מ"עפר מן האדמה". בעלי הגישה המגבילה יאמרו שהמדע עדיין לא הצליח לשחזר במעבדה תהליך של יצירת חיים מדומם, ממש כפי שטרם הצליח לשחזר למשל את המפץ הגדול, ולכן תאוריה זו עדיין בגדר תאוריה ולא מדע אמפירי מחייב. מה שעלול להקשות עליו מעט, היא הזהות הגנטית העצומה שבין בעלי חיים שונים לבין האדם, אבולצייה בפעולה שנצפתה במיקרואורגניזמים (שפיתחו עמידות בפני תרופות) ובזני עופות למינהם (שעקב צמצום אזורי מחייה לאקלים חלופי) שהחליפו צבעיהם ושכללו מוטות כנפיהן בחלוף המאה האחרונה.

אמנם הרב קוק כבר קבע שתאוריה זו מאוד מתאימה לתורת הקבלה, ורואה ערך גדול בהופעת העולם החומרי, כמו בהופעת העולם הרוחני שהשתלשל ממדרגה למדרגה, שלב שלב, וכך העולם החומרי צריך להבנות ללא החסרת מדרגה אחת בדילוג וריקנות, מה עוד שתורה זו נותנת יסוד אופטימי לחיים.

הרב קוק, בהתאם לגישה המפרשת, מצטט את דברי חז"ל הקובעים שכל אשר נאמר בפרשת הבריאה איננו כפשוטו, אלא "סתרי תורה" ויש להבינו באופן סימבולי ומטפורי: ששת ימי הבריאה אינם ימים כמשמעותם כלפינו - בין היתר מפני שאז עדיין לא היה אדם ולכן לא היו מושגיו, כפי שלימדנו איינשטיין שהזמן הוא דבר יחסי אפילו לאדם אחד במצבים שונים, וכל שכן בין אדם למציאות שלא נכח בה - אלא זהו זמן אחר, בקנה מידה אחר, זמן אלהי.

וכך גם בריאת האדם שמתוארת שם הינה סימבולית, כאשר בפועל התפתחות המינים והאדם התרחשה במשך תקופה ארוכה מאוד, עד שהגיעה לאב קדמון אחד לקופים ולבני האדם, ולא אכפת לה אם האדם נברא מגוש בוץ ונשמה או מקוף שהיה בתחילת מסעו אמבה ומנשמה. ולהפך ראוי לנו שנבראנו שלבים שלבים, כאשר כל שלב שנבנה, כולל את השלב הקודם ונבנה על גביו. גם בעצם הרעיון שהעולם מתקדם, מתפתח ומשתכלל מבחינה חומרית, ראה הרב קוק התאמה לרעיונות היהדות, שהעולם כל הזמן צועד לעבר שלמותו וגאולתו הרוחנית.

לפי פרופ' שלום רוזנברג, היהדות מקבלת את האבולוציה, אבל איננה מקבלת את הדרוויניזם - היא התאוריה שמייחסת מקריות סטטיסטית להתפתחות המינים. התאוריה הדרוויניסטית לא באה אלא להסביר את ההגיון שבהתפתחות המינים האבולוציונית (והיא עושה זאת באופן חלקי בלבד), אך הסבר זה אינו נחוץ אם קיימת יד של תבונה עליונה שמנחה ומכוונת את ההתפתחות אל מגמתה, דבר שאפשר למצוא לה סימוכין לא מעטים. גישה נוספת, ששוכללה כדי לעמוד בפני העדויות על מיקרואבולוצייה במאה האחרונה היא שלמרות שניתן לראות שינויים קטנים בתוך מין מסוים (שינוי צבע פרווה, התארכות קלה של המקור) אין מין אחד יכול לההפך בעקבות הרבה שינויים הדרגתיים למין אחר, וכל השינויים חגים מסביב לתבנית בסיסית כלשהי בה "דוב" נשאר "דוב" לנצח.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] יציאת מצרים (שמות יב)

ערך מורחב – יציאת מצרים - ניתוח ביקורתי

(ל) וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת: (לא) וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה כְּדַבֶּרְכֶם: (לב) גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי: (לג) וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים: (לד) וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם: (לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר משֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת: (לו) וַיְהֹוָה נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם: (לז) וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף: (לח) וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד: (לט) וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם: (מ) וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: (מא) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת יְהֹוָה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (מב) לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיְהֹוָה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיְהֹוָה שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם:

יש שרואים בהעדר אישוש ארכיאולוגי לסיפור יציאת מצרים סתירה קשה בין המקרא למדע, כיון ש-600 אלף גברים, כ3 מיליון בני אדם (כולל נשים וטף) היו אמורים להשאיר עדויות ארכיאולוגיות, שרידי מחנות וכו', עד היום.

המיישבים זאת יאמרו ש"העדרת הוכחה אינה ראייה", שמדע זה צעיר ואולי בעתיד יהיו גילויים ארכיאולוגים נוספים, ואם אכן כך יהיה הדבר לבסוף, עדיין יהיה אפשר לנמק את העדר התיעוד למאורע זה, באי רצונם של מלכי מצרים להודות במפלה שספגו מידיו של עם עבדים. באסטלות הנצחון שלהם שנועדו לפאר את שמם, מעולם לא הופיע הפסד; ואכן - מדוע להם להשקיע מאמץ וממון בפרסום תבוסתם? אם כי עדיין תשאל השאלה: מדוע האומות השכנות, כעמון ומואב, לא תיעדו אירוע חשוב זה של הגירה כה גדולה ומאיימת?

מלבד זאת, יטענו המיישבים, ניתן לראות במקרא עצמו מקור היסטורי לסיפור זה. "כבר עמדו חוקרים על כך כי 'אין להעלות על הדעת שתציב אומה מן האומות בראשית הוייתה, מעשה עמידה בשיעבוד ובמצוקה, אלא אם כן התנסתה בכך בפועל'." (מתוך האנציקלופדיה העברית, ערך "יציאת מצרים")

על טענה זו, הגורסת כי לא מסתבר שעם יכונן את זהותו סביב בדיה של עבדות בזויה, יש להוסיף את טענתו המפורסמת של רבי יהודה הלוי כי לא ייתכן שעם שלם יעביר מדור לדור מסורת שאינה אמת, וכי עדותם של האלפים שהעבירו בכל דור את התנ"ך ככתבו לבניהם, מוכיחה את אמיתותו ההיסטורית. רישום כתוב המועבר על ידי אלפי אנשים לבניהם מדי דור הוא הדרך היחידה למסירת ידיעות היסטוריות, שאם לא כן, נוכל לפקפק כמעט בכל עובדה היסטורית. טענה זו הינה בעייתית, מאחר וגם בתרבויות דתיות אחרות, סיפורים כגון המיתולוגיה היוונית והרומאית הועברו מדור לדור והעמים האמינו בלב שלם לאותם סיפורים, ואף עבדו את אותם אלילים.

גישה נוספת מפרשת את פסוק ל"ד כאשר "אלף" = משפחה. מכאן יוצא כי מדובר ב-600 משפחות בלבד, ולכן לא צפוי אישוש ארכיאולוגי להגירה זו, שכן אין היא מונה מספרים כה גדולים. עם זאת, פירוש זה לא התקבל בקרב הפרשנים המסורתיים של המקרא.

יש הרואים במספר יוצאי מצרים מספר לא ריאלי שלא מתאים לקנה המידה של עמים בהזמן הקדום, ושמדבר סיני לא יכול היה לכלכל במשך 40 שנים. גם לפי המקרא אם נעשה חשבון של שושלות לפי דברי הימים וספרים אחרים מהזמן שבני ישראל ירדו מצרימה ומנו 70 נפש ועד צאתם ממצרים לא עברו יותר מחמש דורות, ונראה לא ריאלי להגיע לעם שבו הגברים הלוחמים לבדם מונים 600 אלף.

הגישה הפשטנית תנסה להסביר שכל משפחה הולידה מספר רב של ילדים כפי שקורה אצל עמים מדוכאים ומשועבדים וגידול אוכלוסייה הינו בטור גאומטרי (אישוש להשערה זו ניתן לראות אצל מאמר חז"ל על כך שבמצרים כל אשה יהודיה הולידה "6 בכרס אחת" - בכל לידה 6 ילדים. אומנה, יש במספר 6 משום הטיפולוגיות וניתן לשער בוודאות שכך באמת זה לא היה [גם מהעובדות הכתובות בסיפור לידת משה רבנו - שמות פרק ב'] אולם יש לומר כי ילדו הרבה ילדים), ושכלכלתם של ישראל במדבר הייתה ניסית באמצעות מן ושלו. ומחנה נייד של אוהלים, איננו אמור להשאיר שרידים לאלפי שנים.

גישה מסורתית-ביקורתית תציע רעיון אחר. אולי אכן מדובר במספר טיפולוגי-סימלי, שלא היה במציאות באותם ימים, אך המקרא איננו בא ללמדנו את הדמוגרפיה ההיסטורית. המקרא השתמש במספר 600 אלף, משום זהו מספר שלם המייצג עם, בעוד שמתחתיו אלו מספרים המייצגים שבטים או חמולות. ייתכן שבפועל יצאו ממצרים עשרות אלפי יהודים בלבד, שנדדו במדבר וכבשו את הארץ. אולם פירוש זה אינו מתיישב טוב עם הכתוב, שכן התורה מונית מספר פעמים את בני ישראל ומפרטת בדיוק נמרץ את מספר האנשים שבכל שבט ושבט.

[עריכה] אסטרונומיה

(יב) אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיְהֹוָה בְּיּוֹם תֵּת יְהֹוָה אֶת הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן: (יג) וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים:

על פי המסופר בספר יהושע (פרק י) מתואר שם לפי הפרשנות שהייתה מקובלת יקום גיאוצנטרי. פרוש מאוחר יותר של חסידי הגישה המפרשת יאמרו בפשטות שהתנ"ך דיבר בהשאלה ו"יעמוד השמש" ובלשון בני אדם, וכפי שבני אדם מתייחסים. וגם היום כאשר אנחנו יודעים שסיבוב כדור הארץ סביב צירו אחראי לשקיעות ולזריחות, אנחנו עדיין אומרים השמש זורחת והשמש שוקעת, אף על פי שאיננה זזה ממקומה.

[עריכה] זואולוגיה

[עריכה] קללת הנחש (בראשית ג)

(יד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ: כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ: (טו) וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ, הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב:

על פי המתואר בתנ"ך היה הנחש בעל רגלים שנתקצצו, והוא התקלל בכך שהוא אמור לאכול עפר. בפועל אנחנו יודעים שהוא טורף, ובולע בעלי חיים מגדלים שונים. חסידי הגישה המפרשת יאמרו שהקללה "ועפר תאכל כל ימי חייך", היא מטאפורית, כלומר: במקום ללכת - תזחל, והראש שלך יהיה "באדמה" וילחך עפר. יש מפרשים שזה משל, שתמיד יהיה האוכל בפיו, כעפר הארץ. והקללה בכך היא שלא יצטרך להיות עמל ובמילא לא יצטרך להתפלל לאלוהים שיביא לו משהו (שמחה בונים מפשיסחה).

[עריכה] הארנבת (ויקרא יא)

(ו) וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה, טְמֵאָה הִוא לָכֶם:

המחקר המדעי הראה כי הארנבת אינה מעלה גרה, אם כי היא מרבה ללעוס ונראית כזו. הגישה המפרשת תסביר שאין הכוונה לארנבת המוכרת לנו כיום, כשם שישנם שמות שונים במקרא לחיות ולצמחים בני זמננו. אולי היא אף תטען שהתורה מתייחסת אל הארנבת כפי שהיא נראית לבני אדם וכוונתה היא להדגיש שהארנבת טמאה על אף שהיא נראית כמעלת גרה ובעלת סימן טהרה. אחרים יטענו שכוונת המקרא במילים "מעלת גרה" אינה חופפת להגדרה המדעית של העלאת גרה. לארנבת שתי סוגי צואות האחת רכה יותר והאחת קשה יותר, את הצואה הרכה יותר הארנבת למעשה אוכלת ומעכלת שוב (ישירות מפי הטבעת), וייתכן שזו כוונת התורה ב"מעלת גרה" . הרמב"ם בנוגע להגדרת "מעלה גרה" כותב (ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק א') שבהמה מעלת גרה היא בהמה חסרת שיניים עליוניות (חוץ מהחזיר).

[עריכה] ראו גם

• בראשית ברא
• בריאתנות
• מדענות
• ביקורת המקרא
• אלוהים

[עריכה] לקריאה נוספת

• רבי משה בן מימון, מורה נבוכים, חלק ב פרק יז.
• מרטין בובר, "בן דורנו והמקרא", במאמר דרכו של המקרא, עמ' 41.
• הרב קוק, אגרות, צ"א ו-קל"ד; אורות הקודש חלק ב, עמ' תקלז.
• פרופ' שלום רוזנברג, תורה ומדע, הוצאת משרד החינוך והתרבות.
• פרופ' שלום רוזנברג, בעקבות הכוזרי.
• פרופ' יהודה (ליאו) לוי, יהדות ומדע כחכמות משלימות, ירושלים, 1991.
• עמנואל אליצור (עורך), דת ומדע- לקט מקורות, הוצאת מדרשיית נעם.
• פרופ' נתן אביעזר, בראשית ברא.
• פרופ' ג'ראלד שרודר, המדע והאל, הוצאת כתר
• אמונה ומדע הוצאת ופרצת
• Denying Evolution: Creation, Scientism, and the Nature of Science Massimo Pigliucc 2002

[עריכה] קישורים חיצוניים

• תורה ומדע באתר "דעת"
• על דרווין, סאטמר והלן קלר או האם סתירות בין תורה ומדע אפשריות בכלל? - מאמר באתר "כיפה"
• אמונתה של הכפירה - הרב ד"ר אליהו זיני
• להתחיל מבראשית - פרופ' שלום רוזנברג, טור ב-NRG מעריב
• מה שהיה להוכיח - אתר שעוסק בתורה ומדע
• תורה ומדע במשנתו של הרבי מלובביץ'
• אורי פז, המדע והאֵל?, על ספרו של ד"ר ג'ראלד שרודר, באתר פאזל
• המדע כחלק מהתורה - הרב ד"ר דרור פיקסלר
• מעשה בראשית ובעיית המדע - הרב ד"ר אליהו זיני