עגל הזהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מעשה חטא העגל בציורו של ניקולה פוסאן

עגל הזהב הוא פסל זהב (לפי חלק מהפרשנים : עץ מצופה זהב) בדמות של עגל שעשו בני ישראל כאשר יצאו ממצרים. במקרא הוא גם נקרא "עגל מסכה".

הסיבה לעשייתו של העגל היא מצוקתם של ישראל, כאשר לאחר שספרו ארבעים יום להבטחתו של משה לשוב מן ההר. בני ישראל שחושבים כי משה מת (חז"ל מספרים כי השטן הראה להם את דמות משה בענן) פונים אל אהרן ומבקשים ממנו לעשות להם אלהים אחרים אשר ילכו לפניהם. אהרן דוחה אותם ביום, ולמחרת מבקש שיתנו לו את תכשיטיהם. כשהם הם נותנים לו הוא יוצר עגל זהב בחרט והם זובחים לו קורבנות וחוגגים.

בזמן שמשה היה עוד על ההר וקבל את לוחות הברית האל שלח אותו למטה מן ההר: "לך רד כי שחת עמך". כאשר משה יורד מההר, הוא מוצא את העם חוגג ועובד לעגל הזהב. בזעמו הוא משבר את לוחות הברית בתחתית ההר, שורף את העגל, טוחן אותו, מפזר אותו על פני המים ומשקה את בני ישראל במים אלו. לאחר מכן הוא אוסף אליו את בני לוי, אנשי שיבטו, ומורה להם להרוג את כל אלו שעבדו לעגל, ומספר הנהרגים נמנה - 3,000 איש.

מעשה העגל מפורט בספר שמות פרק ל"ב:

וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. ב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ, אֵלָי. ג וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן. ד וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ה וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַה' מָחָר. ו וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק.

המקום השני בו נזכר עגל זהב במקרא, הוא כאשר ירבעם בן נבט הציב שני עגלי זהב בבית אל ובדן לאחר פיצול ממלכות ישראל ויהודה.

פרשנים רבים ניסו לעמוד על הסיבה ליצירתו של עגל הזהב, מעבר לעיכובו של משה. פרשנות מקובלת היא שבני ישראל כמהו לסמל מוחשי אותו יוכלו לעבוד, כי לא הורגלו לרעיון החדשני (יחסית לעמים אחרים באותו הזמן, ובייחוד מצרים) של אל בלתי נתפס. יש אומרים שבעקבות עגל הזהב צוו ישראל על בנית המשכן, אשר נתן להם הזדמנות לעבודה מוחשית יותר של האל.

בלשון הדיבור היה הביטוי "עגל הזהב" למטאפורה לאל מוחשי, פיזי, אותו ניתן לראות ולחוש.