הוגו צ'אווס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
הוגו צ'אווס פריאס (בספרדית: Hugo Chávez Frías) (נולד ב-28 ביולי 1954) נשיא ונצואלה.
תוכן עניינים |
[עריכה] עד בחירתו לנשיאות
נולד לאב שהיה ממונה אזורי על החינוך וחבר במפלגה הסוציאל-נוצרית.
סיים ב 1975 לימודי מדעי הצבא והנדסה באקדמיה למדעי הצבא. לאחר מכן התחיל ללמוד לתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת סימון בוליבר בקראקס.
בשרותו הצבאי היה צנחן.
בשנת 1992 עמד בראש הפיכה צבאית שנכשלה, וישב בכלא למשך שנתיים עד שנחון על ידי הנשיא רפאל קלדרה. אחרי שחרורו הפך לפוליטיקאי וייסד את "המפלגה למען הרפובליקה החמישית". ב-6 בדצמבר 1998 זכה בבחירות לנשיאות, ונכנס לתפקיד ב-2 בפברואר 1999.
[עריכה] נשיאותו של צ'אווס
צ'אווס נבחר על מצע שקרא למלחמה בעוני ובשחיתות ולחלוקה הוגנת של ההון והכנסות הנפט של המדינה, וזכה לתמיכה רחבה בקרב בני המעמדות הנמוכים במדינה.
כנשיא התבלט בהתנהגותו העממית והשנויה במחלוקת. בכל יום ראשון הוא מופיע בתוכנית בת 5 שעות בשם "Alo Presidente" בה הוא עונה לפניות האזרחים, ואף עורך חיקויים. הוא גם הראשון מנשיאי ונצואלה שבעורקיו זורם דם אינדיאני ושחור. הוא עויין לארצות הברית, ומקיים קשרים חמים עם מדינות אחרות המסוכסכות איתה, כמו קובה, אירן וצפון קוריאה. הוא גם היה מיודד אישית עם פידל קסטרו שהיה בקרע עמוק וממושך עם האמריקאים, ויש פרשנים הרואים בו ממשיך דרכו של האחרון. ב-11 באוגוסט 2000,במהלך מסע ביקורים בכל המדינות החברות באופ"ק, ביקר את סדאם חוסיין בעיראק, והיה בכך לנשיא הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות שעשה כן מאז מלחמת המפרץ הראשונה. במרץ 2006 הוא הזהיר את בני ארצו ממתקפה קרובה מצד ארצות הברית, והודיע כי בני ארצו יירו בפולשים בחיצים מורעלים [1]. עם זאת, גם תחת שלטונו ארצות הברית היא עדיין הלקוחה הגדולה ביותר של נפט ונצואלני.
עם כניסתו לתפקיד ערך סדרה של משאלי עם, ושינה את החוקה כך שתגדיל מאוד את סמכויות הנשיא - השינוי בחוקה איפשר לו להגדיל את הרוב לטובתו בבית הנבחרים, להאריך את הקדנציה לשש שנים וכן לרוץ לקדנציה שנייה [2], כמו כן החוקה החדשה אפשרה קיום של משאל עם לקיצור הקדנציה של הנשיא, ויישום בחירות מחודשות. החוקה החדשה אושרה במשאל עם בדצמבר 1999. ב30 ביולי 2000 נבחר מחדש לנשיאות, לקדנציה של שש שנים, על בסיס החוקה החדשה. בבחירות לבית המחוקקים ב-4 בדצמבר 2005 זכו תומכיו של צ'אווס בכל המושבים, אך רק 25% מבעלי זכות-הבחירה הצביעו. ביקורת עזה נשמעת כנגד צ'אווס מצד האופוזיציה בוונצואלה ומצד משקיפים זרים. ביקורת זו מתמקדת בהליכי מנהל בלתי-תקינים, שיבוש תוצאות בחירות, "קניית קולות", דיכוי דעות המתנגדות למשטרו וצנזור כלי-התקשורת, כמו גם מינויים פוליטיים של שופטים וסילוק שופטים המתנגדים למשטרו מכס השיפוט. כמו כן נשמעת ביקורת על התעלמותו מהליכים דמוקרטיים וחיסול שיטתי של האיזונים והבלמים הדמוקרטיים במדינה. ארגון אמנסטי הביע דאגה בשל הפגיעה בזכויות האזרח תחת משטרו[3].
בבחירות שהתקיימו ב-3 בדצמבר 2006 שב ונבחר צ'אווס לנשיא[4], לאחר שגבר על יריבו מנואל רוסאלס ברוב של 61% לעומת 37% לרוסאלס.
מצד אחד, המדיניות הכלכלית שלו נחשבת בעיני כלכלנים רבים מסוכנת ופופוליסטית; כתוצאה מהתבטאויותיו האנטי-קפיטליסטיות והלאמתם של עסקים פרטיים וחוות, צנחה ההשקעה של הון זר; בשנים שלאחר בחירתו (1999-2003) היה זינוק חסר תקדים בממדי העוני, למרות העובדה כי הכנסות המדינה מנפט גדלו פי ארבעה, בעקבות עליית מחירי הנפט. רק ב-2005 חזרו מדדי העוני לרמתם ב-1998 [5]. אחת הסיבות לעליית העוני בשנים אלו הייתה סיוע ענק בהיקפו שהעניקה ונצואלה של צ'אווס לשכנותיה בדרום אמריקה, כאשר היא מעביר להן נפט בהיקפים עצומים בסכום של 20 דולר לחבית, כשליש ממחירו הריאלי של הנפט באותה התקופה.
מאידך, נשיאותו של צ'אווס הביאה לחקיקת חוק חינוך חינם מגן ועד אוניברסיטה, ו-30,000 רופאים קובנים הובאו לאזורים בהם היה מחסור ברופאים מקומיים, אם כי המימון לכך הוא מ"תקציב מקביל", הנשלט ישירות על-ידי צ'אווס ואין עליו בקרה של משרדי הממשלה. כמו כן צ'אווס הקים מיסיונים שמטרתם הייתה להילחם באנאלפבתיות ולספק מקצועות לאנשים. הצלחתם של המיסיונים בביעור האנלפבתיות הוכרה על ידי אונסק"ו, ושיעור האנלפבתיות שלפני תחילת התוכנית 2003 שנים עמד על כ-6.6% [6] עומד כיום על פחות מאחוז אחד [7] [8]. התנהגותו של צ'אווס ומדיניותו השמאלית, שהביאה אותו להתנגשות עם אנשי עסקים ועם תעשיית הנפט, גרמה לכך שהוא מעורר התנגדות עזה בקרב האליטות הוותיקות בוונצואלה, והן פעלו כמה פעמים במסגרת האופוזיציה כדי לסיים את שלטונו.
בנוסף, מאז תחילת שנת 1995 הודיעה ונצואלה על השקעות בהיקף של לא פחות מ-36 מיליארד דולר במדינות אמריקה הלטינית, ובקיץ 2006 הצטרפה ונצואלה לגוש הסחר הדרום-אמריקאי מרקוסור, הכולל את ברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי ופרגוואי.
שיעור מעשי הרצח בוונצואלה גדל פי שניים בערך מאז תחילת נשיאותו של צ'אווס [9].
[עריכה] ניסיון ההפיכה בשנת 2002
באפריל 2002 החל גל הפגנות בתמיכה של ארגוני אנשי עסקים, חלק גדול מהעיתונות, מפלגות הימין, ואיגודים מקצועיים. ב11 באפריל, אחרי ש-12 מפגינים נהרגו מיריות, שמקורן אינו ידוע, דרשו אנשי צבא מצ'אווס כי יתפטר. ב12 באפריל לאחר שהטילו מצור על הארמון הנשיאותי שבו איימו ההופכים כי הארמון יופגז על כל יושביו אם צ'אווס לא יסגיר עצמו,הנשיא הסגיר עצמו (אך לא התפטר כפי שמתועד במצלמות הטלוויזיה) ונעצר. לאחר מכן הודיעו כי הוא אכן התפטר, ומינו את איש איגוד העסקים פדרו כרמונה לנשיא. מיליוני אזרחים החלו צועדים לארמון הנשיאות, וקוראים לצ'אווס לחזור ולהנהיג את ונצואלה. ב-13 באפריל כרמונה אולץ להתפטר, אחרי שמגיני ארמון הנשיאות הפנו את רוביהם מהמפגינים. המפגינים, שהיו מגובים באותה עת בשומרי הארמון, פרצו אליו. סגן הנשיא של צ'אווס קיבל את סמכויות הנשיא באופן זמני, בזמן שצ'אווס הוחזק בבסיס צבאי (בזמן ההפיכה החלו שמועות, שההופכים רצחו את צ'אווס). ב-14 באפריל חזר צ'אווס לארמון הנשיאות, הכחיש כי התפטר, וחזר לשלטון.
צ'אווס ותומכיו מאשימים את ארצות הברית והCIA, שמעולם לא הסתירו את עוינותם לנשיא הסוציאליסט, כי עמדו מאחורי ההפיכה. צ'אווס אף אמר בראיון לרשת אל ג'זירה שהמוסד הישראלי עמד גם הוא מאחורי ההפיכה. ארצות הברית מכחישה טענות אלה, אם כי, בניגוד לשאר מדינות אמריקה, ארצות הברית סירבה בתחילה לגנות את ההפיכה, והטילה את האחריות על האירועים על צ'אווס. אחרי כשלון ההפיכה טענה ארצות הברית שלמרות התנגדותה לצ'אווס אמרה לראשי האופוזיציה כי היא מתנגדת להפיכה.
ניסיון ההפיכה תועד בסרט "המהפכה לא תשודר"(The Revolution Won't Be Televised) על ידי צוות טלוויזיה בריטי. [10].
[עריכה] משאל העם על הדחתו
אחרי כשלון ההפיכה מתנגדי הנשיא עברו להשתמש באמצעים חוקתיים על מנת לסיים את כהונתו של צ'אווס. לשם כך הם השתמשו בסעיף בחוקה החדשה על פיו 20% ממספר בעלי זכות ההצבעה יכולים לדרוש משאל עם על כהונת הנשיא, שבו הוא יודח אם ייתקימו שלושת התנאים הבאים:
- מספר המצביעים בעד ההדחה יעלה על מספר המצביעים כנגדה,
- מספר המצביעים בעד ההדחה יעלה על מספר המצביעים עבור הנשיא בבחירות האחרונות,
- ההשתתפות בבחירות תהיה גבוהה מ 25% מבעלי זכות הבחירה.
לאחר שלמשך מה התמהמה ועדת הבחירות המרכזית של ונצואלה, וטענה כי רבות מהחתימות שהוגשו לה אינן תקפות, היא הודיעה ב-8 ביוני 2004 כי נאספו מספיק חתימות על מנת לקיים את משאל העם, ומועדו נקבע ל15 באוגוסט.
בהצבעה השתתפו 70% מבעלי זכות הבחירה, ומתוכם הצביעו רק 41% בעד ההדחה לעומת 59% נגדה. ג'ימי קרטר ואנשי "מרכז קרטר" פיקחו על ההצבעה, והכריזו שעל פי דעתם הבחירות היו חופשיות וסודיות, אם כי הם העלו תמיהות לגבי אי-סדרים במהלך ספירת הקולות [11]; האופוזיציה עדיין טוענת שהתוצאות זוייפו.
[עריכה] קריאות לרצח צ'אווס
ב-24 באוגוסט 2005 קרא מייסד הקואליציה הנוצרית בארצות הברית,פאט רוברטסון במהלך שידור תוכנית בטלוויזיה שיש להתנקש בחייו של צ'אווס. הפוליטיקאי הפונדמנטליסטי הנוצרי הסביר בשידור חי את 'היתרונות' עבור ארצות הברית הנובעות ממימוש הצעותיו. דעת הקהל בעולם כמו גם בארצות הברית הביעה זעזוע מהכרזתו של רוברטסון.
[עריכה] צ'אווס והיהודים
צ'אווס הואשם לא אחת באנטישמיות, עקב נאומים מתסיסים שנשא והתבטאויות כנגד ישראל. מרכז שמעון ויזנטל האשים אותו בהתבטאויות אנטישמיות עקב נאום שנשא בחג המולד ובו התייחס ל"מיעוטים שהם, צאצאי אלה שצלבו את ישו, צאצאי אלו שבעטו את בוליבר" ול"אלה שגרפו את כל העושר". בסופו של דבר קיים צ'אווס פגישת פיוס עם הקהילה היהודית בארצו, שהצהירו כי אינם חושבים שצ'אווס אנטישמי, אך ביקשו ממנו להילחם בהתבטאויות אנטישמיות שמופיעות בתקשורת הממלכתית ובארגונים הממשלתיים. [12] כמו כן הכיר צ'אווס בחמאס כנציגו הניבחר של העם הפלסטיני, אחרי שהוא זכה ברוב בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטיניות, והזמין את ראשיו לביקור בארצו. [13]
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הוגו עולה ליגה, באתר "סיקור ממוקד"
