אייזק ניוטון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סר אייזק ניוטון (25 בדצמבר 1642 - 20 במרץ 1727), מדען בריטי, שהשגיו בתחומי הפיזיקה, המתמטיקה והפילוסופיה מהווים את היסודות לתחומים אלו עד ימינו. חיבורו "היסודות המתמטיים של פילוסופית הטבע" מניח את הבסיס למכניקה הקלאסית ("הניוטונית") ולאופטיקה הגאומטרית - כמו גם לתורה מתמטית חדשה - החשבון האינפיניטסימלי, אותה פיתח במקביל ללייבניץ.
ילדותו לא הייתה קלה, הוא נולד לחקלאי אנאלפבית שנפטר עוד לפני לידתו. אמו נטשה אותו אצל סבתו למען בעלה החדש. חוכמתו של ניוטון, כמו גם אופיו המיוחד, לא חיבבו אותו על נערים בני גילו. הוא אהב לספר כיצד ניצח בתחרות קפיצות לאחר שחישב את מהירות הרוח. על אף האינטליגנציה הגאונית שלו ונטייתו לבנות דגמים מכניים של טחנות רוח, שעוני מים ושמש וכדומה, נחשב בילדותו לתלמיד בינוני. סבורים גם כי סבל מדיסלקציה והפרעות קשב.
בשנת 1661 החל ללמוד בטריניטי קולג' של אוניברסיטת קיימברידג'. בשנת 1665, זמן קצר לאחר שסיים את לימודיו, נסגרה אוניברסיטת קיימברידג' עקב מגפת הדבר של 1665 - 1666, ובמשך שנה וחצי שהה ניוטון בביתו, ועסק במתמטיקה ובפיזיקה.
האגדה מספרת כי באחד הימים נח לו ניוטון תחת עץ התפוח כשלפתע נשר הפרי ונפל על ראשו. ניוטון תהה מדוע התפוח נפל ואילו הירח שהיה תלוי בשמים מעל אותו עץ אינו נופל אל הארץ, והגיע למסקנה כי הקשר בין התפוח לירח הוא למעשה המחשתו של חוק כללי השולט בטבע, הלא הוא חוק הכבידה. לסיפור זה אין שום ביסוס ממשי, למרות שבאחד מכתביו כתב ניוטון כי במהלך עבודתו חשב על תנועתו של תפוח הנופל מן העץ.
בגיל 27 מונה ניוטון לפרופסור למתמטיקה בטריניטי קולג'. הוא נחשב למרוחק ומפוזר. ניתק עד מהרה את רב קשריו החברתיים והיה מחמיץ פנים אף לחבריו המעטים ונטה לשקוע בקדחתנות בתוך מחקריו, עד כי לפעמים היה שוכח לאכול. מסופר גם, שאיש כמעט ולא הגיע להרצאותיו הבלתי מובנות, אך הוא לא שם לב לכך. היה אדוק באמונותיו ורדוף באובססיית חטא. מעולם לא נישא, וסיפר כי "לא הפר את הפרישות". ביומנו כתב וידויים נוקבים כגון: "פרטתי על מיתר ביום ראשון בבוקר". אך אף על פי שהזדהה עם הכנסייה האנגליקנית, למעשה היה אריאני, כלומר מאמין בישו כנביא ולא כאלוהים.
ניוטון ביסס את התאוריה הקופרניקנית מבחינה מדעית. אמנם גלילאו גליליי קידם את השיטה ההליוצנטרית בזכות תצפיותיו האסטרונומיות, אך עדיין לא ידעו הקופרניקנים להסביר את הטיעונים הנגדיים של תומכי השיטה הגאוצנטרית. לדוגמה, איך ניתן היה להסביר שאבן הנזרקת באוויר כלפי מעלה נופלת באותו מקום, מבלי להתחשב בסיבובו של כדור הארץ. האיש שהצליח להעמיד פיזיקה חדשה שתתאים לקוסמולוגיה ההליוצנטרית, הוא ניוטון. בשנת 1687, כמעט מאה וחמישים שנה לאחר פרסום הספר של קופרניקוס, פרסם ניוטון את ספרו הנודע, ה"פרינציפיה", או בשמו המלא "היסודות המתמטיים של פילוסופית הטבע", שבו השלים את המהפכה הקופרניקנית. בספר זה הציג ניוטון את תורתו הפיזיקלית על חוקי התנועה (הידועים בשמות החוק הראשון של ניוטון, החוק השני של ניוטון והחוק השלישי של ניוטון) ועל חוק המשיכה האוניברסלי.
מכאן ואילך שלטה בעולם המדע ההשקפה הניוטונית, עד כדי כך שהיו אומרים שכשהאל ברא את העולם הוא קודם כל נמלך בניוטון. ניוטון תרם לתפישת העולם המכאניסטית בכך שהראה שעל כל היקום חלים חוקים זהים ושכל השינויים ביקום ניתנים למדידה בדיוק מתמטי. רק בתחילת המאה ה־20 התרחשה מהפכה מדעית-פילוסופית חדשה, כשאלברט איינשטיין, הציג את תורת היחסות שלו. עם זאת, התיקונים שהוכנסו על ידי איינשטיין אינם משמעותיים בחיי היום-יום, ודי היה בחוקי התנועה של ניוטון כדי להביא את אפולו 11 לירח.
לצד הישגיו המדעיים הגדולים עסק רבות גם בתחומים שאינם נחשבים למדעיים: אלכימיה וניסיון לבנות לוח זמנים כרונולוגי להתרחשותם של אירועים שמקובל לראותם כמיתוסים בלבד. למעשה, נראה שלעיסוקים אלו הקדיש את רוב זמנו.
בהיותו בן חמישים לקה במחלת נפש, אולי בהשפעת התעסקותו במתכות רעילות, במסגרת חקירותיו באלכימיה. המחלה כללה שיגעון רדיפה והידרדרות שכלית. מחלת הנפש לא נמשכה זמן רב, וניוטון התאושש ממנה.
באותן שנים גם היה מעורב בכמה מריבות מפורסמות על זכות הראשונים להישגים מדעיים. המפורסמת שבמריבות אלה נערכה עם לייבניץ, סביב זכות הראשונים על החשבון האינפיניטסימלי.
הוא מונה לראש הקתדרה המתמטית בקיימברידג' ע"ש לוקס, ובנוסף גם למנהל המטבעה המלכותית, ובמסגרת תפקידו, הפנה את מרצו לתפיסת זייפנים רבים.
בשנים 1703 - 1727 כיהן כנשיא החברה המלכותית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: אייזק ניוטון |
||
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אייזק ניוטון |
- ביוגרפיה של אייזק ניוטון באתר MacTutor
