דיסלקציה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיסלקציה היא הפרעת למידה מולדת הקשורה בשפה, קריאה, כתיבה ואיות. הפרעה זו נובעת מכשל בארגון עיבוד וניתוח מידע.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגדרתה וביטוייה
דיסלקציה מופיעה בכל הגילאים אך לרוב ביטוייה משתנים עם הגיל. אצל ילדים היא מתבטאת בקושי בדיבור, התבטאות מילולית, אוצר מילים דל ובעיות קשב. אצל מבוגרים היא מתבטאת בקשיים במודעות לפענוח הקול ובמיומנויות קריאה וכתיבה. דיסלקציה פוגעת גם בגברים ונשים אך החלוקה אינה שוויונית, כ־20 אחוזים מסך הגברים סובלים ממנה לעומת כ־5 אחוזים מהנשים.
דיסלקציה הינה לקות ספציפית מתוך ליקויי למידה. היא לקות קריאה המאופיינת בקשיים ברכישת השפה הדבורה, בקריאה ובאיות, בהבעה בע"פ או בהבעה בכתב. קשיים אלו משקפים חוסר יעילות של תהליכי העיבוד הפונולוגיים במוח. קשיים אלו אינם קשורים לגיל, למנת משכל, ללקות התפתחותית או ללקות חושית.
הדיסלקציה הינה הלקות השכיחה ביותר בקרב אוכלוסיית ליקויי הלמידה וניתן למצאה בדרגות חומרה שונות.
ההשערה המחקרית הרווחת היא שלדיסלקציה רקע תורשתי. מחקרים מראים שבן לאב דיסלקט יש סיכוי של כ־50 אחוזים ללקות בה (אצל בנות האחוזים קטנים יותר).
ישנם כמה סוגים של דיסלקציה והנפוצים שבהם הם: חזותית, שמיעתית ומעורבת.
[עריכה] יתרונות
חלק גדול מהדיסלקטים מבינים ומשדרים מידע לא כתוב בבהירות גדולה יותר ויוצרים נוסחאות חשיבה, קשר בין מושגים ו/או אירועים, מהר יותר. רבים מהם (דווקא המקרים ה"קשים" כביכול) בעלי IQ מעל 145 (סף הגאונות), זאת הודות לחשיבה לא מילולית ויצירתיות גבוהה, שהם אחד מאבני היסוד של הגאונות.
ראוי לציין בעייתיות מסוימת של תיזה זו: על מנת שיאובחן אדם כדיסלקט, עליו להיות בעל IQ שמעל רמה סבירה, שאם לא כן הקשיים בתהליכי הקריאה ייוחסו לא לדיסלקציה אלא לאינטליגנציה נמוכה. מכיוון שכך, מי שהוגדר כדיסלקט הוא בממוצע בעל אינטליגנציה גבוהה יותר מה"נורמלי".
[עריכה] הגורמים
הגורמים לדיסלקציה נמצאים כיום תחת מחקר מקיף, והחוקרים מנסים להבין אותה בדיסציפלינות שונות, ובהן: נוירואנטומיה, נוירופיזיולוגיה, נוירוקוגניציה, נוירובלשנות, מיקרוביולוגיה, גנטיקה ועוד. נוירוביולוגים מצאו הבדלים שונים במבנה המוח של אלו הסובלים מדיסלקציה לבין שאר האוכלוסייה.
ממצא אחר היה בהשוואה בין דיסלקטים סינים, ששפתם נכתבת בכתב סמלים, לבין דיסלקטים ששפתם נכתבת בכתב פונטי (כגון אנגלית ועוד). נמצא כי בין דיסלקטים סינים לבין דיסלקטים דוברי "שפות פונטיות" יש הבדלים באזורי המוח הבעייתיים. ידוע גם, כי דיסלקטים רבים מוכשרים בציור. ייתכן אפוא כי ב"שפות פונטיות" יהיו אנשים שייחשבו כדיסלקטיים, אך לא כן ב"שפות ציוריות", ולהיפך.
[עריכה] אבחון וטיפול
האבחון מתבצע בגיל מוקדם שבו הילד אמור להתחיל ולפתח את מיומנויות הקריאה והכתיבה. הסימפטומים הנפוצים הם: היפוך אותיות ומספרים, קשיים בהעתקה, קשיים בלימוד האלף בית ומספרים, בילבול בצבעים ובצורות ועוד.
הטיפול בדיסלקציה נעשה על פי סוג הדיסלקציה המאובחן, כשההוראה המתקנת היא הטיפול הנפוץ.
[עריכה] התמודדות
רבים מהדיסלקטים מצליחים למצות את יכולתם בעזרת משפחה ו/או חברים שמבצעים בעבורם את הפעולות שהם מתקשים בהם, על ידי הקראה של הטקסטים בעבורם וכדומה. בישראל תלמיד שבידו אבחון מהגופים המורשים יכול לעתור לוועדה המרכזית להתאמות ולבקש בחינה (כולל בחינות בגרות) בתנאים מותאמים לדוגמה:
- תוספת זמן
- התעלמות משגיאות כתיב
- מבחן בע"פ (לבוחן נייטרלי/ למורה מקצועי)
- הקראת שאלון
- נוסחאון מורחב
[עריכה] לקריאה נוספת
- "מפתח לדלת נעולה", עמלה עינת, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000.
- "הדיסלקציה כמתנה", רונלד ד. דייוויד.