הכנסייה האנגליקנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הכנסייה האנגליקנית (או כנסיית אנגליה) היא המוסד הנוצרי התאולוגי הרשמי של אנגליה, החל מהמאה השישית. הכנסייה נוסדה רשמית בפרישת אנגליה מהכנסייה הקתולית במסגרת הרפורמה הפרוטסטנטית במאה ה־16.

[עריכה] היסטוריה

הראייה ההיסטורית הראשונה של כנסייה נוצרית מאורגנת באנגליה באה בתחילת המאה השלישית. בישופים אנגליים נוכחו בכנסים נוצריים באירופה הרומאית במאה הרביעית. תאולוגיית הכנסייה הושפעה על־ידי מיסיונרים קלטים וגאלים בעיקר. אך, אחרי בואו של אוגוסטוס הקדוש מרומא בשנת 597, הכנסייה אימצה את מנהג הכנסייה הרומאית (הקתולית). במאות הבאות, היחסים בין הוותיקן לאנגליה התחזקו בזכות הכיבוש הנורמני (1066). במקביל, האפיפיורים הקתולים הגבירו את כוחם באנגליה.

על אף שלא מעט מלכים ניסו לצמצם את השפעת רומא באנגליה, המאמצים לא הצליחו עד כהונתו של המלך הנרי השמיני במאה ה־16. באותו זמן, התפשטה הרפורמה הפרוטסטנטית, שבה הוקמו כתות נוצריות חדשות למורת רוחה של הכנסייה הקתולית. אשתו של הנרי, קתרין מארגון, לא ילדה לו יורש, והאפיפיור קלמנס השביעי סירב לאשר את בקשת הגירושין של המלך (רשמית ביטול הנישואין). לפיכך, המלך גרם לפרלמנט לחוקק סדרת חוקים שהוציאה את כוחו של האפיפיור בכנסיית אנגליה. תוך כך, הנרי ייסד את כנסיית אנגליה ככנסייה לאומית עצמאית. הכנסייה החדשה לא שינתה באופן ניכר את מנהגי הדת, ונתקבלה במידה רבה על־ידי מרבית האנגלים. לאחר מותו של הנרי השמיני, כנסיית אנגליה התגבשה ופרסמה ספרי תפילה והצהרות על עקרונותיה באמצע המאה ה־16. ב־1583, השלטון באנגליה עבר לבתו של הנרי, מרי הראשונה, אשר השיבה את ממלכת אנגליה לנצרות הקתולית.

לאחר מותה, אליזבת הראשונה ירשה את המלכות ב־1588 והחייתה את חוקיו של אביה, הנרי השמיני. במשך כהונתה, הפוריטנים הקיצוניים דרשו יותר רפורמות בכנסייה, במטרה לגרום למדינה לדמות למרכזים פרוטסטנטיים ביבשת אירופה. במאה ה־17, שלטון בית סטיוארט החל באנגליה. הפרלמנט ניסה לצרף את מאמציו להפיל את המשפחה לתנועת הרפורמות הדתיות. לאורך המאה, המלכים והפרלמנט נאבקו זה בזה על דתה של אנגליה.

תוכן העקרונות של כנסיית אנגליה לא שונה באופן בולט בשתי המאות הבאות. במאה ה־19, קיים ניסיון להחזיר לדת את צורתו בימיו הראשוניים כגוף קתולי בפועל.

בעקבות מלחמת העצמאות של ארצות הברית, האמריקנים, שלא היו מסוגלים להיות חברים בכנסיית אנגליה, הקימו את הכנסייה האפיסקופלית, הכנסייה האנגליקנית בארצות הברית. כיום, קיימות כנסיות אנגליקניות במרבית המדינות הדוברות אנגלית בנוסף לארצות הברית ואנגליה, כגון כנסיות אירלנד, סקוטלנד, וויילס; כנסיות אנגליקניות מופרדות באוסטרליה, ניו זילנד, ומדינות רבות באפריקה ובאסיה.

[עריכה] עקרונות

עקרונות כנסיית אנגליה שונים מאלו של הקתוליות במידה מועטה, בייחוד הסמכה לכמורת נשים וחוסר נאמנות לאפיפיור. כנסיית אנגליה שונה מהכנסיות הפרוטסטנטיות הנוספות בעיקר בצורת ההסמכה לכמורה, במבנה התפילה, שמורכב מתרגומים אנגליים של תפילות טרום־רפורמיות, וההזדהות עם עקרונות האמונה הקתוליות.

לכנסיית אנגליה 27.5 מיליון אנשים מוטבלים (חברים בדת), שני שליש מאוכלוסיית אנגליה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כנסיות אנגליקניות