פסח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חגי ישראל ומועדיו: פסח

חג:	פסח, חג המצות
נחגג ב:	ט"ו בניסן ונמשך שבעה ימים בארץ ישראל, ושמונה ימים בגולה
סיבה:	ציווי מקראי. "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֹּאכַל מַצּוֹת; וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עֲצֶרֶת לה' אֱלֹהֶיךָ -- לֹא תַעֲשֶׂה, מְלָאכָה.".
סמלים:	ליל הסדר, מצות, ביעור חמץ, חול המועד
מתקשר ל:	תענית בכורות שנהוג לצום בערב החג; ספירת העומר שמתחילה ביומו השני; המימונה שנחגגת במוצאי החג השני של פסח בקרב יוצאי צפון אפריקה; פסח שני שמהווה השלמה למי שלא חגג את חג הפסח; חג השבועות שחל חמישים ואחד ימים אחרי פסח

יהודי מחזיק במצות, ציור של פיליפס אייזיק לוי מתוך "הגדת קופנהגן", 1739

פסח הוא שמו של קורבן שהוקרב בבית המקדש בארבעה עשר בניסן, לאחר חצות היום, ונאכל בערבו של יום, בלילה הראשון של חג המצות, ונקרא קורבן פסח. על שמו של הקורבן נקרא במקרא אותו יום שבו הוא מוקרב בשם "חג הפסח". מאוחר יותר הפך שמו של הקרבן לשמם של שבעת ימי חג המצות (החל ב-ט"ו בחודש ועד כ"א בו), וכיום הוא משמש כשם העיקרי לחג, נוסף על השמות המקראיים חג המצות, חג האביב, והשם מן התפילה, זמן חירותנו.

חג זה הוא חג מקראי הנחגג לזכר יציאת בני ישראל ממצרים והפיכתם לעם. חג זה הוא הראשון מבין שלוש הרגלים המופיעים בתורה, מאחר שלפי התורה, השנה מתחילה בחודש ניסן. הוא נחוג במשך שבעה ימים (בחו"ל: שמונה ימים), החל ביום ט"ו בניסן. החג מתאפיין באיסור חמץ בכל ימי החג, ובחובה לאכול מצה בלילה הראשון. בזמן שבית המקדש היה קיים, בני ישראל היו עולים לרגל לירושלים, וצולים שם את קורבן הפסח (הקורבן השתמר עד היום אצל השומרונים, וכן היה מקובל בקרב היהודים באתיופיה).

בפסח ישנן מצוות רבות: מעבר לקורבן הפסח וקורבן החגיגה שהיו מקריבים בזמן המקדש, ישנה גם מצווה לאכול מצה, מרור וחרוסת ולשתות ארבע כוסות יין בלילה הראשון של החג, וכן לספר בו ביציאת מצרים (מצווה המקוימת על ידי קריאת הגדה של פסח, ובדרך של שאלות ותשובות). ישנו איסור לאכול חמץ ואף להחזיק חמץ ברשות האדם בכל שבעת הימים, ועל כן גם קיימת מצווה לבדוק ולבער את החמץ קודם לכן. ביום הראשון וביום האחרון של החג יש איסור מלאכה כמו בכל יום טוב (מלאכות "אוכל נפש" מותרות, שלא כבשבת), ובימים שביניהם, הנקראים חול המועד, מותרות מלאכות רבות אחרות, לצורך שמחת החג, אך עדיין אסורות מלאכות אחרות, בפרט כאלו שהיו יכולות להיעשות קודם החג ושיש בהן טרחה יתירה, אך גם כתיבה בדרך רגילה אסורה.

היום השביעי של פסח, אשר כאמור אף הוא יום טוב, נקרא שביעי של פסח. על פי חז"ל, הוא נחוג לזכר קריעת ים סוף והצלת ישראל מפני צבא מצרים שרדף אחריהם, ועל כן יש הקוראים בו את שירת הים. הקראים מסתמכים על הפסוק "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה" (דברים טז, ח) וקוראים ליום השביעי שביעי עצרת.

חג הסוכות הוא החג היחיד שבנוי במתכונת דומה לפסח: שני חגים בתחילה ובסוף וחול המועד באמצע.

[עריכה] שמות החג

שמו של החג המקורי שנקרא פסח, היום שבו מוקרב קורבן הפסח, נקרא על שם ההצלה של ישראל ממכת בכורות - המכה האחרונה מעשר המכות, שבשיאה יצאו ממצרים (שמות יב, כז): "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל". 'פסיחה' משמעותה דילוג (הדילוג על בתי בני ישראל שעל פתחם היה מרוח דם הפסח), או הצלה. רק בתקופה מאוחרת יותר הורחב שמו של יום זה לשמו של החג בן שבעת הימים.

במקרא נקרא החג "חג המצות", על שם האלמנט המרכזי שבו, אכילת המצות ואיסור החמץ. בתפילה, שנוסחה על ידי חז"ל, מכונה החג גם "זמן חירותנו", על שם היציאה מעבדות לחירות שהתרחשה אז.

[עריכה] הכנות לקראת הפסח

[עריכה] קמחא דפסחא

מנהג הקמחא דפסחא הינו איסוף כסף על מנת לקנות מצרכי החג לעניים, על פי הנאמר (קיצור שולחן ערוך תכ"ט) "ומנהג לקנות חיטים ולחלקם לעניים לצורך פסח".

[עריכה] הגעלת כלים

ערך מורחב – הגעלת כלים

במהלך הימים שלפני החג נוהגים להכין את המטבח לקראת פסח ולנקות להכשיר את כל הכלים לשם כך. במיוחד הכלים המשמשים לבישול ולאחסון המזון כמו תנור, מיקרוגל, מקרר, כיורים. יש הנוהגים לקנות כלים חדשים לפסח או להשתמש במערכת כלים נוספת, ויש המכשירים את הכלים הרגילים לפסח. בהכשרה יש הלכות רבות, שהחשובה שבהם הוא "כבולעו כן פולטו", זאת אומרת שיש להפעיל את אותה פעולה שהייתה כרוכה בבליעת החמץ לכלי.

[עריכה] נקיון וביעור חמץ

ערך מורחב – חמץ

נהוג להתכונן לחג בנקיון הבית ובביעור כל המוצרים שיש בהם שאור או חמץ. בליל י"ד (כלומר: הלילה לפני ליל הסדר) נוהגים לערוך בדיקת חמץ, לוודא שאין חמץ בבית. לפני בדיקת החמץ יש הנוהגים להניח פתיתי חמץ (יש המניחים עשרה פתיתים) במקומות שונים בדירה כדי שהבודק ימצאם בבדיקה ויאספם, ובבוקר שורפים את החמץ. בתי עסק גדולים (וגם אנשים פרטיים) נוהגים למכור את חמצם דרך הרבנות הראשית לגויים בהליך שקרוי "מכירת חמץ". המחמירים נוהגים שלא לסמוך על מכירת החמץ, ולבער כל חמץ מרשותם.

[עריכה] ערב פסח

יום י"ד בניסן; איסור חמץ מתחיל מהבוקר (בערך ב-9:45). על פי התורה, האיסור מתחיל מחצות יום י"ד, שנאמר: "לא תאכל עליו חמץ" (דברים טז, ג), כלומר, מזמן הראוי להקרבת הפסח אל תאכלו חמץ (החשבון הוא בשעות זמניות). חז"ל גזרו באכילה להקדים בשעתיים, כדי שלא יבואו בטעות ביום מעונן. כשעה לאחר זמן איסור חמץ, מתחיל זמן ביעור חמץ, בו יש לשרוף או לכלות בדרכים אחרות את כל החמץ הנותר ולבטל בלב את כל החמץ שלא בוער, למקרה שלא נמצא כל החמץ בבית. הביטול נעשה על ידי אמירת טקסט המצהיר ש"כל חמץ ושאור שראיתי ושלא ראיתי יבטל ויהיה כעפר הארץ". יש לציין כי מן התורה, ביטול חמץ מספיק, ורק חכמים הם שגזרו לבדוק ולבער בפועל, כדי שלא ימצא חמץ בחג ויתפתה לאוכלו.

בכורות נוהגים לצום ביום זה, במה שנקרא תענית בכורות, על מנת לזכור שניצלו ממכת הבכורות, שבהם נהרגו כל הבכורות בארץ מצרים. עם זאת, תענית זו היא תענית קלה, ובדרך כלל נוהגים לערוך סעודה של מצוה (כמו סיום מסכת) כדי להיפטר מהתענית.

על פי ההלכה נוהגים שלא לאכול מצה לפני החג וגם לא אוכלים חמץ, ולכן מבשלים תבשילים שונים, שאין בהם מחמשת מיני דגן. יש הנוהגים לאכול "מצה עשירה" שהיא מצה שנילושה במיצי פירות בלבד. כמו כן, בקרב קהילות אשכנז קיים איסור אכילת מיני קטניות בפסח. מקור האיסור, לחלק מהדעות, זה הוא בחשש שמא יתערבו גרעיני דגן בגרעני קטניות, כך שהאוכל תבשיל קטניות בחג יאכל גם גרעינים שהחמיצו. לפי דעות אחרות, הסיבה לאיסור הוא הדמיון בין הקטניות לגרגירי החיטה, ומכאן החשש ש'יתגלגל' איסור חמץ (יש לציין כי ההגדרה ההלכתית של מיני קטניות אינה תואמת בהכרח את ההגדרה הבוטנית).

[עריכה] ליל הסדר

ערך מורחב – ליל הסדר

קערת ליל הסדר ובה ביצה, זרוע, מרור, כרפס וחרוסת

נהגו בקהילות ישראל להזמין לסדר בני משפחה קרובים כרחוקים, עניים ואף אנשים זרים, "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח" (=מארמית, כל הרעב יבוא ויאכל, כל הצריך יבוא ויעשה את הפסח) כדי שכל אדם יוכל לאכול את סעודת החג, שלא להשאיר שום אדם מחוץ לקהילה בודד לנפשו. בליל הסדר נהגו לספר אחד לשני (ובמיוחד לילדים) את אירועי יציאת מצרים על פי קובץ מדרשים ואמרות חז"ל, שהיום נקרא "הגדה של פסח", כדי לקיים את מצוות סיפור יציאת מצרים. המטרה היא להעביר את המורשת ואת הזיכרון לדור הבא, כחלק ממצוות "והגדת לבנך", המכוונת ללילה זה, ולכן הסדר מוכוון לילדים.

רבים ממנהגי ליל הסדר נועדו לשמור את הילדים בערנות ולהתמיה אותם, כדי שישאלו מה שונה לילה זה מכל הלילות ויספרו להם כתשובה את סיפור יציאת מצרים; יש אף משפחות ועדות שנוהגות לעשות הצגות לילדים לצורך כך. מנהג גניבת האפיקומן נועד אף הוא לצורך כך. בעבר היו נוהגים לחטוף אחד מהשני את המצה השמורה לסוף הסדר, וכיום נותנים לילדים לנסות ולגנוב אותו; הילד אשר מצליח לגנוב את האפיקומן מבקש לרוב מתנה בזכות הצלחתו.

בליל הסדר מתקיימות רבות ממצוות החג: אכילת מצה, מרור וחרוסת, שתיית ארבע כוסות, סיפור ביציאת מצרים, ובזמן המקדש גם אכילת קורבן הפסח וקורבן החגיגה.

לילה זה מסמל את יציאת בני ישראל מעבדות לחירות, ואת זכירתם את יציאת מצרים ותודתם ומחוייבותם לאלוהים על כך; יציאת מצרים מהווה את הבסיס לשמירת המצוות, ועל כן מקפידה על כך התורה. בימינו, עם חילון מושגים דתיים רבים, קיבל גם ליל הסדר גם ממדים הומניסטיים, והוא נחוג על ידי רבים כמסמל את חירות האדם. בקיבוצים רבים נוסחו בעבר הגדות אלטרנטיביות, שהדגישו את פסח כחג המסמל את האביב ואת האידאלים הציוניים והסוציאליסטיים.

את ספירת העומר, שהיא ספירה של שבעה שבועות מפסח עד חג השבועות, מתחילים במוצאי החג הראשון, כלומר: בלילה השני של פסח (ליל ט"ז בניסן). בחוץ לארץ זה גם אותו לילה של סדר ליל פסח השני.

[עריכה] סימני החג

מצה

חג הפסח הוא אחד החגים החשובים והמרכזיים ביותר בלוח היהודי.
אחד מסממניו הוא האחדות. לחג אופי משפחתי. כל בני המשפחה יושבים ומתכנסים סביב שולחן אחד ביחד, אבל לא רק הם, אלא כל האחרים שאין להם מקום להסב בו. דבר זה מבטא את האחדות הקיומית של העם היהודי, ואת שורש הערבות ההדדית שלו. "כל ישראל ערבים זה לזה".

סממן אחר הוא החירות, החירות הפיזית הגופנית וחירות הנפש: "בצאת ישראל ממצרים, בית יעקב מעם לועז" - מצרים מסמלת את השיעבוד הפיזי ו"עם לועז" את השיעבוד התרבותי רוחני. העם יצא לחירות בכל ההיבטים, להיות עם חופשי ובן חורין, להיות אותנטי ונאמן לטבעו ולצו המצפון שלו. המצה לעומת הלחם מסמלת את החירות מכיוון שהיא שומרת על הצורה הבסיסית שלה ולא משתנה ומתנפחת. ואילו החמץ מסמל את היצר הרע שמקנן בנפשו של האדם, ובבדיקת החמץ האדם צריך גם לבדוק את החמץ שבנשמתו. מצרים מסמלת את המצרים של העולם, וכל אדם צריך לראות עצמו כאילו יצא ממצרים. ממצרים שבלב.

ימי חול המועד הם ימים חצי חגיגיים, בין חג לחול, ולכן יש בהם איסורים על מלאכות שונות כמו פרנסה וכתיבה. נוהגים ללבוש בחול המועד בגדי חג, לא לעבוד, ולטייל ולנפוש. מותר בחול המועד לעשות מלאכת דבר האבד שהיא עשיה שאם לא תעשה, יגרם לאדם נזק או הפסד. בשבת שחלה בתוך פסח נוהגים לקרוא את מגילת שיר השירים.

היום השביעי של פסח, כ"א בניסן, הוא יום טוב ואסור במלאכה כמו היום הראשון (בחו"ל גם היום השמיני של פסח - יום טוב שני של גלויות). לפי המדרש, ביום הזה הייתה קריעת ים סוף, ולכן קוראים בתורה את שירת הים (שמות פרק ט"ו) ומפטירים בשירת דוד (שמואל ב' פרק י"ח). בחסידות חב"ד, עורכים בצהרי שביעי של פסח "סעודת משיח".

[עריכה] מימונה

ערך מורחב – מימונה

מימונה היא חג שנחגג במוצאי החג השני של פסח בקרב קהילות צפון אפריקה. יום זה זה נחגג מכיון שבימות הפסח היו נזהרים ביותר שלא לאכל האחד אצל חברו, והקפידו על חומרא זו ביותר. ולכן, מייד לאחר פסח היו מארחים אחד את השני, כדי להראות שמה שלא אכל אצלו בפסח לא היה בגלל איבה חלילה אלא בגלל חומרא, והנה עתה הם אוכלים האחד ממאכלי השני. המקור ההלכתי ליום זה נובע, מהגדר ההלכתי של "אסרו חג" שמשמעותו עשיית שמחה בסעודה בסוף החג. מקור השם הינו כנראה על שם אבי הרמב"ם, הרב מיימון שנפטר ביום זה. במימונה מקבלים אורחים, ומכבדים אותם בדברי מאכל שונים.

[עריכה] עלילות דם

עלילות הדם היוו מתקפה על העם היהודי התרכזו סביב חג הפסח. המעלילים טענו שהיהודים מערבבים במצות דם של ילדים נוצרים שרצחו לצורך זה, דבר שהוא כמובן אסור על פי ההלכה היהודית, לא רק משום "לא תרצח" שבעשרת הדיברות, אלא גם באיסור אכילת דם. כדי לא לעורר חמת הגויים ולמנוע בסיס כל שהוא לעלילות הדם היו מקומות שאף נאסרה שתיית יין אדום בחג הפסח.

לא לחינם הותקפו היהודים דוקא בחג זה ולא באחד החגים האחרים, משום שחג זה מסמל יותר מכל החגים את מהותו והוויתו של העם היהודי ואת אביבו וראשית יצירתו והופעתו. ומכך נובע פירוש נוסף לפתיחת הדלת בליל הסדר, זאת משום שהגויים יראו שלא מתבצעות עלילות הדם.

עלילת הדם האחרונה בעידן המודרני הייתה העלילה על יהודי בשם מנדל בייליס, שזכתה לשם משפט בייליס. עם זאת, בתעמולה ערבית עדיין ישנם כאלו שעושים שימוש בטענה זו.

[עריכה] שביעי של פסח

מנהג ישראל להיות ניעורים בליל שביעי של פסח משום שבלילה זה היה קריעת ים סוף. על יום שביעי של פסח אמר הבעש"ט כי ביום זה מאיר גילוי אורו של משיח ולכן הציע הרבי מלובביץ לערוך בסיום שביעי של פסח סעודות משיח שבהם יאכלו כזית מצה ישתו 4 כוסות יין וידברו על משיח כדי שהדיבור והצפיה למשיח שביום זה תחדור גם לבשר והדם הגשמים שבאדם

הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.