אורי צבי גרינברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אורי צבי גרינברג
תאריך לידה	22 בספטמבר 1896
תאריך פטירה	9 במאי 1981
כנסות	1
סיעות	חרות
תפקידים בולטים

אורי צבי גרינברג (אצ"ג) (22 בספטמבר 1896 - 9 במאי 1981), משורר לאומי ישראלי, מגדולי המשוררים האקספרסיוניסטים בשירה העברית החדשה.

תוכן עניינים 1 קורות חייו 2 יצירתו 3 ספריו 4 לקריאה נוספת 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] קורות חייו

אורי צבי גרינברג נולד בביאליקמין שבגליציה למשפחת אדמו"רים חסידית. בהיותו בן שנה וחצי עברה משפחתו לעיר לבוב. בשנת 1912 פרסם את שיריו הראשונים בעברית וביידיש. בשנים 1915-1918, תקופת מלחמת העולם הראשונה, שירת בצבא האוסטרי, ולחם בחזית סרביה. בסמוך להכרזת פולין על עצמאותה בשנת 1918, נערך פוגרום ביהודים בלבוב, ואצ"ג, הוריו, ושש אחיותיו ניצלו בנס. חוויה זו השאירה רושם בל-ימחה על אצ"ג; רושם שיבוא לידי ביטוי בשירתו. בשנות העשרים ראה גרינברג בחזונו כי כל יהודי העולם יושמדו, ואף כתב את השיר "באי במחתרת", בו הוא מתאר את שני היהודים האחרונים שנותרו בעולם פוגשים זה את זה במחילה מתחת לקרקע. באותן שנים חלם כי יהודים נחנקים ונשרפים לאלפיהם.

בדצמבר 1923 עלה לארץ ישראל, במסגרת העלייה השלישית. בשנת תרפ"ט העביר ביקורת חריפה על הדרך שבה התמודד היישוב העברי עם המאורעות, וחש כנביא שנבואתו התגשמה. אולם, שיא הקרע בינו לבין מחנה השמאל היה כשפרסם את "ספר הקטרוג והאמונה" בשנת 1937, כשקילל ("הרי בגלבוע, אל טף ואל מטר") את קיבוצי הגלבוע, שלא התנגדו בנשק לפורעים הערבים. בעקבות ביקורת זו, נוּדה על ידי מפא"י ועל ידי הנהגת היישוב, והפך למשורר של המחנה הרוויזיוניסטי. הוא ביטא בעקביות השקפה לאומית מיליטנטית. אחת משורותיו המפורסמות היא: 'ואמת היא תורת בר כוכבא, גם בנפול בית"ר'.

בשנים 1935-1931 ערך בוורשה את העיתון היידי של התנועה הרוויזיוניסטית, "די ועלט". ב-1936 חזר ארצה וב-1937 שב לפולין וערך שם את העיתון "דער מומענט". הגיע ארצה ב-1939, שבועיים אחרי תחילת מלחמת העולם השנייה. הוריו ובני משפחתו נספו בשואה. הוא היה קשור מאוד לאימו וכשנספתה בשואה כתב את "שיר אמי והנחל" בשבילה. הוא אף פעם לא התגבר על מותה ועל כך שלא נקם את מותה.

בשנת 1950 נישא למשוררת עליזה גרינברג, הצעירה ממנו ב-30 שנה, והיה נשוי לה עד למותו. במהלך שבע שנות נישואיהם הראשונות נולדו לבני הזוג חמישה ילדים: חיים, בת שבע, רבקה, יוכבד ודוד. הזוג התגורר זמן מה בתל אביב, אחר כך בירושלים, ובשנת 1954 עברו להתגורר ברמת גן, בבית שבנו על מגרש שהעניקה העיריה למשורר.

נבחר לכנסת הראשונה מטעם תנועת החרות. חתן פרס ישראל לשנת 1957.

לאחר מלחמת ששת הימים חתם, יחד עם נתן אלתרמן, משה שמיר, אנשי רוח נוספים ואנשי ציבור על העצומה למען ארץ ישראל השלמה.

על-פי עדותה של רעייתו, כאשר היה בהכרה מעורפלת בסוף ימיו לא דיבר אולם ציטט שורות מתוך שירים שלו. באותה תקופה סעד אותו המשורר מירון איזקסון שגרינברג חיבב וראה כמשורר מתחיל בעל פוטנציאל רב. נפטר ביום העצמאות תשמ"א ונקבר בהר הזיתים בירושלים.

יש הקושרים לגרינברג כתרים של נביא או משורר-נביא. רבים רואים בו את גדול משוררי ישראל, כמו ישראל אלדד, הנשיא אפרים קציר שכינה אותו "המשורר הלאומי" ואפילו אישים הרחוקים ממנו מאוד מבחינה השקפתית או פואטית, כמו דליה רביקוביץ ודורי מנור. המשורר חיים נחמן ביאליק אמר בהתייחסו לגרינברג, ש"אם המשורר מטפס על הקירות, כנראה שהוא רואה דבר מה שמעבר להם".

[עריכה] יצירתו

שירתו מורכבת בדרך כלל משירים בעלי יריעה רחבה מאוד, ושורות גדולות ורחבות. אצ"ג לא הסתפק בכתיבת שירים ייחודיים, אלא גם הגן על שיטתו במניפסטים מבריקים, כדוגמת "כלפי תשעים ותשעה", שבו הוא מציג את עצמו כלוחם בודד מול הממסד הספרותי כולו (אחד מול תשעים ותשעה). שם כותב אצ"ג: "המשורר צריך להביע את תורת היהודי הפראי, ואת המצב הקטסטרופלי של האומה". בעקבות כך, התנגד אצ"ג לכתיבת שירה עברית חדשה בז'אנרים הקלאסיים ("למשורר עברי אסור לכתוב סונטות"), ובעד כתיבה אקטואליסטית שתביע את המצב כפי שהוא לאשורו. על השירה לפרוץ לתחומים חדשים, שטרם חדרה אליהם. בשירתו, אצ"ג מבטל את ההפלייה בין מילים ממשלבים שונים, והוא מכניס תחת כנפי השירה הכל: שפה גבוהה, תנ"כית, סלנג, יידישיזמים, מילים לועזיות. ניתן למצוא בשיריו בזו לצד זו דמויות שונות מאוד ומגוונות, מההיסטוריה היהודית (דוד המלך, משה), מהפילוסופיה (ברוך שפינוזה) ומהמיתולוגיה הנוצרית. בשירתו המוקדמת הושפע אצ"ג מאוד מהפילוסופיה של פרידריך ניטשה, ומרעיון "מות האלוהים" שלו. הוא הושפע גם מהמיתולוגיה היהודית, כדוגמת השימוש בביטוי "האלף השישי" - ביטוי אסכטולוגי יהודי עתיק.

אצ"ג מנתק את הלשון מכבליה הלוגיים והדקדוקיים. הדימויים בשיריו חריפים וחזקים, והמשמעותי שבהם איננו ההרמוניה עם משמעות השיר, אלא ההעצמה של חוויות הרגע. דימוייו מעמידים לעיתים רבות חיץ בינו לבין הקורא, מכיוון שאצ"ג הרשה לעצמו לצעוד מעבר למובנות הרגילה לקורא העברי:

"והערב המדומדם משול לחלקת החיתוך לאחר שהותז הראש. ויש אותו הריח."

או:

"והערב כגמל גם הוא בצמאונו הרב יורד ובא אל הדם בגעגועיים מרצחים."

בשיריו של אצ"ג, כמאפיין אקספרסיוניסטי, אין משקל מטרונומי ואין חריזה קבועה. את המסרים הפואטיים הוא מעביר באמצעות חיתוך השורות.

מכלול יצירתו רחב יריעה, והוא עתיד להשתרע על פני 20 כרכים כאשר תושלם מלאכת ההוצאה לאור של כל כתביו.

[עריכה] ספריו

• אימה גדולה וירח (1924)
• הגברות העולה (1926)
• חזון אחד הליגיונות (1928)
• אנקראון על קטב העצבון (1928)
• כלפי תשעים ותשעה - מסה ספרותית (1928)
• אזור מגן ונאום בן הדם (1929)
• כלב בית (1929)
• ספר הקטרוג והאמונה (1937)
• רחובות הנהר\ספר האליות והכח (1951)
• מן החכליל ומן הכחול
• על דעת הנס הנכסף
• ספר האליות והכוח

[עריכה] לקריאה נוספת

• אורי צבי גרינברג - כל כתביו, הוצאת מוסד ביאליק.
• דן מירון, אקדמוּת לאצ"ג, הוצאת מוסד ביאליק.
• ישראל אלדד, דמע ונגה, דם וזהב - עיונים בשירת אורי צבי גרינברג, הוצאת שוקן, 2003.
• עידו בסוק, בצל פרדסים על אדמה מצורעת - על יצירתם של אורי צבי גרינברג ומשה סמילנסקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
• חנן חבר, מולדת המוות יפה - אסתטיקה ופוליטיקה בשירת אורי צבי גרינברג, הוצאת עם עובד (ממציא הפשיזם הישראלי - מאמר במוסף הארץ בעקבות הוצאת הספר).
• מרדכי גלדמן, אוכל אש, שותה אש - עיונים פסיכואנליטיים ביצירות של פו, אצ"ג ושייקספיר, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אורי צבי גרינברג

• בית מורשת אורי צבי גרינברג.
• אורי צבי גרינברג באתר הכנסת .
• אורי צבי גרינברג בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• שמואל ארני, על "מלכות ישראל" בשירתו של אורי צבי גרינברג, באתר "דעת".
• אורי צבי גרינברג, באתר המכון לתרגום ספרות עברית
• פרופ' ישראל אלדד (שייב), איתן, אתר דעת
• קודקוד אש, במחיצתו של המשורר אצ"ג, ספר חדש המגלה פרטים חדשים ומעניינים על חייו והשקפתו של המשורר.