קתה קולוויץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

דיוקן עצמי, ליתוגרפיה, 1924

קֵתֵה (שמידט) קולוויץ, בגרמנית Käthe Kollwitz (נולדה ב-8 ביולי 1867, קניגסברג, פרוסיה המזרחית^[1] – נפטרה ב-22 באפריל 1945, מוריצבורג, ליד דרזדן). אמנית הדפסים, ציירת ופסלת גרמניה. יצירתה מביעה בביטוי אישי עז את סבלם של הפועלים וקשי היום בגרמניה בתקופת הרייך השני ובין מלחמות העולם. בעבודותיה ניכרת זיקתה לסוציאליזם ונשבה בהם רוח פציפיסטית.

[עריכה] תולדות חייה

תקופת חייה של קתה קולוויץ, שנמשכה כשמונים שנה, ליוותה את תולדותיה של המדינה הגרמנית המודרנית. היא נולדה זמן קצר לפני איחוד גרמניה ונפטרה כשבועיים לפני נפילת הרייך השלישי. תקופה סוערת זו, שלוותה גם בטרגדיות אישיות שלה, מצאה ביטוי נרחב ביצירתה.

[עריכה] מילדות לבגרות - עד מלחמת העולם הראשונה

ילדותה של קתה קולוויץ עברה עליה בקניגסברג, שם החלה את לימודי האמנות שלה בגיל 14, במסגרתם למדה גם הדפס בתצריב. בשנים 1890 - 1885 הרחיבה את לימודי האמנות וטכניקות ההדפס בברלין ובמינכן.

בשנת 1891 נישאה לרופא ד"ר קרל קולוויץ, ויחדיו השתקעו בשכונת הפועלים פרנצלאואר ברג שבברלין. מטופליו של ד"ר קולוויץ נמנו על בני המעמד העובד הנמוך. העוני והדלות סבבו את בני הזוג. לזוג נולדו שני ילדים: הנס (1892) ופטר (1896).

משנת 1898 ועד 1903 לימדה קולוויץ בבית הספר לנשים אמניות בברלין (Berliner Künstlerinnenschule).

עבודותיה הקשות לצפייה לא נעמו לפטרוני האמנות, והיא לא הצליחה להציגן בתערוכות. ב-1893, חָבְרָה לצייר האקספרסיוניסטי הנורבגי אדוורד מונק ולאחרים, שהציגו את תמונותיהם בתערוכה עצמאית. רק בשנת 1898 זכתה להכרה. מחזור הציורים שלה "מרד האורגים" הוצג ב"תערוכת האמנות הגדולה" בברלין. היא הייתה מועמדת לקבלת מדליית כסף, אך קיסר גרמניה וילהלם השני מנע את מתן המדליה.

בשנת 1904 ביקרה בפריז ובזמן שהותה שם למדה את יסודות הפיסול. היא גם פגשה אמנים ובהם הפסל אוגוסט רודן. ב - 1907 בילתה שנה בפירנצה (איטליה) בכספי "מלגת התפנות" המיועדת לאמנים גרמנים (פרס וילה רומנה המחולק עד היום).

[עריכה] ממלחמת העולם הראשונה ועד עליית הנאצים

אם ותינוקה

המאורע שהשאיר על קתה קולוויץ חותם והשפיע רבות על יצירתה היה נפילת בנה פטר בקרבות מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914. במשך כ-17 שנה הכינה את מצבת הזיכרון "ההורים האבלים" לזכרו. בשנת 1932 הוסר הלוט מהאנדרטה שהוצבה בבית הקברות הצבאי בפלנדריה שם נפל ונקבר בנה (מאוחר יותר, במלחמת העולם השנייה, היא שכלה גם את נכדה).

קתה קולוויץ החלה לזכות בהערכה ציבורית. ביובל החמישים שלה (1917) הוצגה תערוכה שלה בברלין. ב-1919 הייתה לאישה הראשונה שנבחרה לאקדמיה הפרוסית לאמנות, וכעשר שנים לאחר מכן, ב-1928, נתמנתה לראש "כיתת האמן לאמנות גרפית" באקדמיה.

לאחר רצח הסוציאליסט הלוחם קרל ליבקנכט (1919) הקדישה לו תחריט עץ המתאר את חבריו העוברים על פני הגופה. בשנת 1920, יחד עם קבוצת מדענים ואנשי רוח, ביניהם אלברט איינשטיין והסופר האמריקאי הסוציאליסט אפטון סינקלר, הקימה את ארגון העזרה הבינלאומי של העובדים (Internationale Arbeiterhilfe (IAH. היא הפיקה מספר כרזות עבור הארגון שקראו: "עיזרו לרוסיה" ו"וינה גוססת! הצילו את ילדיה!".

את גיל 60 ב1927 חגגו לה בסדרה של תערוכות כבוד. באותה שנה הוזמנה למוסקבה להשתתף בחגיגות העשור למהפכת אוקטובר. ההערכה הגבוהה ביותר ניתנה לה בשנת 1929. היא זכתה לעיטור הכבוד פור לה מריט למדעים ואמנות (Pour le Mérite für Wissenschaften und Künste),

[עריכה] בימי השלטון הנאצי

המשטר הנאצי זכר לה לרעה את זיקתה לסוציאליזם ולפציפיזם. כבר עם עלייתם לשלטון ב-1933 נאלצה קולוויץ להתפטר מהאקדמיה ומתפקידה כראש "כיתת האמן". משנת 1936 לא הורשתה עוד להציג את תמונותיה והן הוסרו מהתערוכות והגלריות שבהן נתלו. היא "זכתה" שאמנותה תוכרז "דגנרטיבית" (אם כי יצירותיה לא הוצגו בתערוכת אמנות מנוונת) כמו יוצרים רבים אחרים ואף נחקרה על ידי הגסטאפו בעקבות ראיון שנתנה לעיתון סובייטי.

מרבית שנות מלחמת העולם השנייה עברו עליה בברלין. ב-1940 נפטר בעלה, וב-1942 פקד אותה שכול נוסף: נכדה פטר, מבנה השני הנס, נהרג בשרות הוורמאכט. ב-1943 נפגע ביתה בהפצצה וחלק ניכר מעבודותיה אבד. קתה קולוויץ בת ה-76 פונתה מברלין לעיר נורדהאוזן ומשם עברה להתגורר סמוך לדרזדן, לפי הזמנתו של הנסיך ארנסט היינריך מסקסוניה. שם גם נפטרה כשנתיים לאחר מכן, זמן קצר לפני כניעת גרמניה הנאצית. קיברה מצוי בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה בברלין.

[עריכה] יצירתה

[עריכה] אמירתה החברתית

כריכת ספר ציורים של קתה קולוויץ

יצירתה של קתה קולוויץ היא כתב אישום חברתי כנגד העוולות נגד מעמד הפועלים העני. למרות האמירה הפוליטית, לא עוברות יצירותיה מעבר להזדהות רגשית עם מושאי עבודותיה: מבטי הילדים הנושאים פנכותיהם לקבל מעט אוכל, מבט מבוהל של אם הנושאת את בנה קורבן התאונה, גופה המעוות של האישה הנלחמת במלאך המוות והזעם על פני האיכרים המניפים חרמשים. תמונותיה מלאות קדרות ומועקה. מעטות היצירות שיש בהן שביב של תקווה. תמונות של אם המחייכת אל ילדה או הרוך של פני האם המינקת, אך גם עליהם דוק של עצב. עבודותיה מפגינות הזדהות רבה עם גורלן הקשה של הנשים והאמהות. ילד מת בחיקה של אם, אישה המתבשרת על מות בעלה בחזית, אישה עם ילדיה בבית מחסה עירוני ונשים מאחורי סורגים. באחד מציוריה הראשונים, "גורלה של אישה" המבוסס על דמותה של "גרטכן" מתוך פאוסט של גתה, היא מתמודדת עם המיניות ומשחק הגברים ברגשותיה של האישה.

השראתה נבעה ממספר מקורות: היא באה מבית מתקדם מאד, סבה הטיף נגד הכנסייה המוסדית הנתמכת על ידי המדינה^[2]. אביה, קרל שמידט, השתתף בהתקוממות "אביב העמים"^[3] ובעקבות זאת נאלץ להפסיק את לימודי המשפטים באוניברסיטה ולמצוא את פרנסתו כבנאי. קתה הצעירה נחשפה לדיונים פוליטיים וקראה ספרים של גתה, טולסטוי, היינה, אמיל זולא ואחרים. בבבגרותה השתמשה בדמויות מסיפוריהם ומחזותיהם ביצירתה. האזור העני שבו התגוררה בצפון ברלין, ומטופליו של בעלה מקרב אוכלוסיית הפועלים עוררו בה סימפתיה לאנשים אלה ולסבלם. מותו של בנה במלחמה היה גורם מכריע בבניית השקפת העולם האנטי-מלחמתית שלה.

את דעותיה הפוליטיות הביעה בציורי כרזות לארגונים שונים וסדרת ציורים לכתב העת הסאטירי "זימפליציסימוס" (Simplicissimus). היא גם לא היססה להביע דעתה ברבים. בשנת 1897 צירפה חתימתה לעתירה שאורגנה על ידי מגנוס הירשפלד לביטול סעיף 175 לחוק הגרמני שאסר קיום יחסים הומוסקסואליים. בשנת 1932 חתמה עם בעלה על עצומה נגד המפלגה הנאצית^[4].

ניתן לסכם את השקפת עולמה במילים שהיא עצמה כתבה באחד ממכתביה:

	"עובדה היא, שאף במקום ששרויה אהבה בין הבריות, נשאר שמץ של עצבון עמוק ביותר. החיים יוסיפו להיות חיים, והם יהיו תמיד חיים שאינם בשמים, כי אם על הארץ מתחת. ואולי משום כך יפים הם כל כך, משום שתמיד הם ספוגים עצבון זה וכיסופים אלה. למה תרדנה עינינו דמעה דווקא בשעה שרואים אנו משהו אנושי ביותר? הישיבה בחיק האדמה היא המזעזעת."
-- קתה קולוויץ, ציורים מחיי הפועלים, מתרגם ועורך: י. קוטשנר, הוצאת "סיני" תל אביב.

[עריכה] אמנותה

שתי נשים, ילדה ובובה

התקוממות, תצריב, 1899

הכלים ששימשו את קתה קולוויץ לבטא את אמירתה החברתית היו צורת ההבעה והטכניקות בהן השתמשה. כבר בעת לימודיה בברלין נחשפה לעבודותיהם של אמנים כמו אמן ההדפסים הסימבוליסט מקס קלינגר (Max Klinger), האימפרסיוניסט והריאליסט פריץ פון אודה (Fritz von Uhde) ואדוורד מונק. היא הלכה אף מעבר לכך ופיתחה צורת הבעה דרמטית, אישית מאד, והדפסיה יחד עם תחריטי העץ של מונק סימנו את הדרך לאמני ההדפס האקספרסיוניסטים. היא הצטרפה לתנועה האוונגרדית שהוביל מקס ליברמן, שנקראה "הזֶצֶסיון הברלינאי" ואשר קראה תיגר על הממסד האמנותי של תקופתם.

[עריכה] טכניקות

קתה קולוויץ הייתה בראש ובראשונה אמנית הדפסים. ^[5] אביה כיוון אותה בגיל צעיר לתחום זה. בתחילה התמחתה בהדפסי שקע בשיטות תצריב ותחריט. בגיל 14 יצרה את התצריב הראשון שלה ועד 1912 הייתה טכניקה זו מרכזית בעבודתה. להשגת טווח טונלי רחב ומרקם מתאים שילבה מספר טכניקות של הדפסי שקע וחזרה ותיקנה את לוחות ההדפסה עד להגעה לתוצאה הרצויה לה. את הרישומים המכינים ציירה בעפרון, דיו ובמכחול. רישום בפחם, שליווה אותה לאורך כל עבודתה האמנותית, איפשר לה ליצור אווירה המהווה מרכיב בציור האקספרסיוניסטי. בשנת 1920 התרשמה מהדפסי העץ של האמן ארנסט ברלאך (Ernst Barlach) ויצרה מספר יצירות בטכניקה זו. הראשונה שבהן הייתה ההדפס לזכרו של קרל ליבקנכט. טכניקה זו, שאינה מאפשרת ליצור טוני ביניים, מגבירה את האפקט הדרמטי ושימשה את האמנית במחזורי "מלחמה" ו"פרולטריון". עד 1925 יצרה את מרבית יצירותיה בשיטה זו. להכנת הרישומים השתמשה במכחול ודיו אשר ייצגו בצורה טובה את האפקט המתקבל בהדפס עץ.

החל ב- 1925 העדיפה את הדפס האבן (ליתוגרפיה). סוג של הדפס השטח המאפשר גיוון רב. צבעי גיר שימשו אותה להכנת הרישומים לליתוגרפיות שלה.

בטכניקה מיוחדת הנקראת סגרפיטו (Sgraffito) השתמשה לציור קיר "האמהות" שנהרס בהפצצה אווירית.

פסליה נעשו באבן ובברונזה. קתה קוולוויץ הייתה מכינה את הדגם בגבס והעבודה בוצעה על ידי פַּסָּלִים.

[עריכה] עבודותיה

מחזורי ציורים
- 1893 - 1897 "מרד האורגים" ("Ein Weberaufstand"), תצריבים. הסדרה מבוססת על מחזה מאת גרהרט האופטמן המתאר את מרד האורגים בשלזיה בשנת 1844.
- 1901 - 1908 "מלחמת האיכרים" ("Bauernkrieg"), תצריבים. הסדרה מבוססת על התקוממות של בני המעמד הנמוך ביותר - האיכרים ברחבי האימפריה הרומית הקדושה בשנים 1524 - 1525 שהתחוללה כחלק מתהליכי הרפורמציה.
- 1918 - 1921 "מלחמה" ("Krieg"), חיתוך עץ. כשהחלה בעבודה הגרפית על הסדרה חשבה לבצעה כתצריב, בהמשך עברה לליתוגרפיה אבל בסופו של דבר ביצעה אותה בחיתוך עץ.
- 1925 "פרולטריון" ("Proletariat"), חיתוך עץ.

פסל הברונזה "פייטה" (רחמים) 1937, באנדרטת "Neue Wache" בשדרות אונטר דן לינדן בברלין

- 1934 - 1937 "מוות" ("Tod"). ליתוגרפיה.
פסלים ותבליטים
- 1909 מצבת זכרון ליוליוס רופ. תבליט אבן. מזכרת לזכר סבה במלאת 100 להיוולדו. המצבה נהרסה במלחמת העולם השנייה ושוחזרה לאחר מכן.
- 1913 - 1915 "הנאהבים" ("Liebespaar") ברונזה.
- 1914 - 1932 "ההורים האבלים" ( "Die trauernden Eltern"), גרניט בלגי. אנדרטה לזכר בנה שמורכבת משתי דמויות נפרדות של אב ואם.
- 1926 - 1932 דיוקן עצמי (ראש), ברונזה.
- 1934 - 1937 "אם ושני ילדים" ("Mutter mit zwei Kindern"), אבן גיר. הפסל המקורי הושמד בהפצצה ושוחזר בשנת 1949.
- 1937 - 1939 "פייטה" (רחמים "Pietà"), ברונזה.
- 1938 - 1940 "קינה" ("Die Klage"), תבליט ברונזה. לזכרו של ארנסט ברלאך.
- 1940 - 1941 "פרידה" ("Abschied"), ברונזה. לזכרו של בעלה.
- 1943 "שתי נשות חיילים, ממתינות" ("Zwei wartende Soldatenfrauen"), ברונזה. פסלה האחרון.
עבודות אחרות
- 1908 - 1910 סדרה של 14 ליתוגרפיות לכתב העת "זימפליציסמוס".
- 1923 - 1929 כרזות שונות עבור ארגון העזרה הבינלאומי של העובדים; הכרזה "לא עוד מלחמה" ("Nie wieder Krieg") עבור כנס צעירי התנועה הסוציאליסטית של העובדים ועוד.
- 1941 "גרעינים לזריעה לא נועדו לטחינה" ("Saatfrüchte sollen nicht vermahlen werden"), ליתוגרפיה. ציטוט מתוך הרומן "חניכותו של וילהלם מייסטר" של גתה. ציור זה מכוון כנגד מותם ("כתישתם") של הצעירים במלחמה.

[עריכה] הערות שוליים

^ אז חלק מפרוסיה שהייתה לחלק מהאימפריה הגרמנית בהמשך. כיום קלינינגרד, רוסיה.
^ סבה מצד אמה, יוליוס רופ (Julius Rupp) הקים את "הקהילה הדתית החופשית" (Freie evangelische Gemeinde) הראשונה ולאחר מותו נטל אביה את תפקידו.
^ מרד שפרץ ב-1848 בגרמניה וארצות אירופה נוספות כנגד המשטרים העריצים וחוסר השוויון.
^ העצומה קראה למפלגות השמאל, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) שבעלה היה חבר בה, ולמפלגה הקומוניסטית של גרמניה (KPD) להתאחד ולרוץ יחד לבחירות כדי למנוע את עלית המפלגה הנאצית לשלטון.
^ להרחבה בשיטות הדפס, עיינו ערך הדפס וכל הקישורים מערך זה. כמו כן ראו את סדרת הערכים בוויקיפדיה באנגלית (ושפות אחרות), עיינו Printmaking.