איחוד גרמניה (המאה ה-19)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

איחוד גרמניה היה תהליך שבו אוחדו מדינות גרמניה למדינה אחת. אחד ממנהיגי האיחוד היה אוטו פון ביסמרק.

בתחילת המאה ה-19 הייתה גרמניה מפוצלת ליותר מ-30 מדינות. בכל המדינות דיברו בשפה הגרמנית ותושביה היו בני העם הגרמני. עם זאת, בכל מדינה היה שלטון עצמאי. בגרמניה קמו תנועות לאומיות ששאפו לאיחוד הארץ ולשחרורה מכובש זר.

המצב שלפני האיחוד היה נוח למספר גורמים:

• בריטניה, צרפת, אוסטריה ורוסיה - חששו מפני גרמניה מאוחדת וחזקה.

• הפיצול היה נוח בעיקר לשליטי המדינות הגרמניות הקטנות שרצו להמשיך ולמלוך.

[עריכה] צעדים בדרך לאיחוד גרמניה

ערך מורחב – הקונפדרציה הגרמנית

ערך מורחב – האימפריה הגרמנית

• 1843 - איחוד תעריפי המכס בין כל מדינות גרמניה (למעט אוסטריה). צעד זה נעשה מטעמים כלכליים, אך שיפר את הרגש הלאומי.

• תנועות לאומיות חקרו את התרבות הגרמנית העממית. הושם דגש על ההיסטוריה הגרמנית המפוארת ופיתוח הפולקלור (רוח-העם)

• 18 במאי 1848 - התכנסה לראשונה האספה הלאומית הגרמנית הראשונה, שמטרה הייתה ליצור מדינה לאומית גרמניה. החלטת האספה הייתה לאחד את גרמניה, שבראשה יעמוד מלך פרוסיה. החלטה זו לא יצאה לפועל בגלל התנגדות אוסטריה, וסירוב מלך פרוסיה לאיחוד.

• 1862 - ביסמרק, שהיה נציג מעמד האצולה בפרוסיה התמנה לקנצלר (ראש-ממשלה) של פרוסיה. הוא שאף לאיחוד גרמניה, שתהפוך בעתיד למעצמה החזקה באירופה. ביסמרק נלחם באוסטריה וניצח אותה. הוא נלחם בצרפת, וכבש את שני השטחים הגרמניים שהיו בשטחה - אלזס ולוריין. כך הפכה גרמניה למעצמה היבשתית החזקה באירופה.