אימפרסיוניזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

קלוד מונה, אימפרסיה (זריחה), 1873

שדרות מונמארטר (1897), ציור של של קאמי פיסארו.

אימפרסיוניזם הינו זרם אמנותי שרווח באירופה, ובעיקר בעיר פריז שבצרפת במאה ה-19, בין השנים 1880-1865.

תוכן עניינים

1 אימפרסיוניזם באמנות
2 אימפרסיוניזם במוזיקה
3 אמנים אימפרסיוניסטים בולטים בתחום האמנות החזותית
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] אימפרסיוניזם באמנות

בתקופה בה הוקם הזרם, האקדמיה לאמנויות יפות (Académie Des Beaux-Arts) שלטה בעולם האמנות הצרפתי, ששימש כבירת האמנות העולמית. חבורת ציירים אלמוניים, אשר בעתיד יקראו האמנים ה"אימפרסיוניסטים", ובראשם אדוארד מאנה, קלוד מונה ופייר אוגוסט רנואר, מחו על חוקיה הנוקשים והקונסרבטיבים שהכתיבה האקדמיה לציור בעל נושאים היסטוריים או דתיים בטכניקה ריאליסטית. האימפרסיוניסטים הביאו עמם גישה שונה, ומטרתם הייתה כמעין מחקר; חקר נפילת האור על אובייקטים ששימשו כנושאים יומיומיים מעולם הבורגנות, אליו השתייכו האמנים. עקב הדעות האמנותיות השונות בין הקבוצה, היחסית קטנה, והאקדמיה, מוסד האמנות המוביל בעולם, החליטו האמנים לפתוח קבוצה משלהם, והחלו להציג ב"סלון" (אולם תצוגה צרפתי) עצמאי משלהם, שלו קראו "סלון המודחים" ("Salon des Refusés"). זה היה בתערוכתם הראשונה ב1874, בה הוצגה היצירה האימפרסיוניסטית הראשונה "Impression, soleil levant" (אימפרסיה, זריחה) של קלוד מונה, שלואי לרואה, מבקר אמנות צרפתי, כתב בעיתון האמנות ההומוריסטי "Le Charivari" ("המהומה") שציורי הקבוצה נראים כמו התרשמויות, מקרה שנתן את שם הקבוצה "אימפרסיוניסטים" (Impression- התרשמות).

האימפרסיוניסטים הביעו דרך יצירותיהם גישה אמנותית חדשנית; הם ציירו מחוץ לסטודיו המסורתי במטרה להביע את הרגע החולף, את האור בשעה המסוימת ביום, ואת השפעותיו על המרקם, הצבעוניות ועל הנושא המתואר. במשך יצירתם, חזרו האמנים שהשתייכו לקבוצה, וציירו את אותם אלמנטים ואת אותן סצנות מאותן נקודות מבט, במטרה לתפוס את השונות של האור; כך, למשל, מונה צייר את הקתדרלה של רוון יותר מ20 פעמים, בשעות יום שונות. גם הטכניקה שלהם נחשבה בזמנה כפורצת דרך; משיכות מכחול קצרות ונקודתיות של צבעים טהורים וחזקים, טקסטורה גסה ועבה, קומפוזיציה מופשטת ושקטה וחוסר דגש בפרטים; כל אלה שגרמו לציור להראות לא גמור, כמעין סקיצה.

במהרה נהפכו הציירים האימפרסיוניסטים, שלפני כן נחשבו כמשחיתי עולם האמנות, לציירי צרפת המובילים. זרמם, האימפרסיוניזם, נתן השראה לאמני העולם, ושמש כמודל לזרמים הבאים אחריו, ביניהם הפוינטיליזם, הפוסט אימפרסיוניזם והפוביזם. המציאות באמנות הפכה במהרה לאינדיבידואלית, וסובייקטיביות זו הביאה איתה את האמנות המודרנית, האמנות של היום.

[עריכה] אימפרסיוניזם במוזיקה

אסכולה מסוימת במוזיקה הצרפתית של מפנה המאה העשרים נקראת כיום לעיתים קרובות בשם "אימפרסיוניזם", משום שהיא נתפסת כקרובה ברוחה לאידאולוגיה של הציור האימפרסיוניסטי. על כל פנים, מוזיקולוגים רבים אינם מסכימים לכינוי זה, וגם דביסי וראוול, הנחשבים למייצגים הנאמנים ביותר של האימפרסיוניזם במוזיקה, התנגדו נחרצות לשימוש במילה. ה"צבע" האימפרסיוניסטי ("צבע" במוזיקה מתייחס לשילוב של האלמנט ההרמוני עם אלמנט התזמור) תמיד מעורפל וחושני; לרוב עושה שימוש בסולמות המטשטשים כל זהות טונאלית - סולם הטונים השלמים, הסולם הפנטטוני והסולם האוקטטוני (אשר מקורם בסין וביפן בהתאמה) ובסולם הכרומאטי. מבחינת תזמור, האימפרסיוניזם עושה לעיתים קרובות שימוש בכלים בעלי צליל כהה ורך - קרן אנגלית, אבוב, חליל, נבל, ויולה, וכן באפקטים "פעמוניים". המלחינים הבולטים ביותר של זרם זה היו דביסי וראוול. יש המשייכים גם את פורה, שוסון, דיפארק ופרנק לזרם זה. המלחין הפולני קארול שימנובסקי נחשב לנאו-אימפרסיוניסט, או פוסט-אימפרסיוניסט.